fbpx

נדב פרי: ברית המפוטרים נכנסת להקפאה זמנית

0

בצירוף מקרים מדהים, עשר שנים בדיוק – על היום – לפני הפגישה הלילית בין יאיר לפיד לבנימין נתניהו שבישרה את סוף דרכו של לפיד בממשלה ואת הקדמת הבחירות, פוטר אביו יוסף (טומי) לפיד מממשלתו של אריאל שרון. לפיד האב שימש אז סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, והנהיג מפלגה בת 15 מנדטים. 15 חודשים לאחר מכן כבר היה פנסיונר, בלי ממשלה ובלי מפלגה. הנפילה המהירה של טומי לפיד ז"ל ושל שינוי היא השיעור שיאיר לפיד משנן לעצמו מהיום שנכנס לפוליטיקה. עוד יותר משבא לשנות, הוא בא כדי להישאר. הוא לא ייתן שיעלימו אותו במחי קדנציה, כפי שעשו לאביו.

הדברים הללו נכתבים במחצית חודש דצמבר. לפיד ומפלגתו יש עתיד נראים דהויים וכמהים לשמור על רלוונטיות.קצת כמו מכשירי הבלאקברי מפעם, אלה עם המקלדת המובנית: להיט המחר של האתמול. טרנד חם, שהצטנן בינתיים ונאלץ להיאבק על מקומו מול טרנדים חמים ממנו. לעומת לפיד, ציפי לבני נראית בתחילת מערכת הבחירות הזו כמי שבדרך לא דרך מצאה את המשבצת שלה. החיבור עם הרצוג והסכם הרוטציה שכרתו שדרגו אותה ממנהיגה של מפלגת דמה עם עתיד מעורפל לאלטרנטיבה שלטונית. לבני הצליחה למצוא את המקום שלה במערכת הבחירות, משהו שקשה לומר בשלב הזה על יו"ר יש עתיד.

השנתיים המשותפות בממשלת נתניהו זימנו ללפיד וללבני שותפות לא מתוכננת (לפחות מבחינתו של הראשון). ככל שהתרופפה הברית הקואליציונית, כך התהדקה הברית ביניהם. בראשית הקדנציה נדמה היה שלפיד מנסה לתפוס מרחק ממנה, שמא ידבק בו חלילה משהו מה"שמאלנות" שלה. אך במרוצת הזמן, כשהתפוגג ההיבריס ששיכר אותו בתחילת הדרך, מצא בשותפות עם שרת המשפטים תועלת. בסוף גם פוטרו יחד, כאילו הם צמד אחים בלגניסטים שנשלחים לעונש.

מה שחיזק את ברית האינטרסים הזו היה פיצוץ התהליך המדיני, לפני תשעה חודשים. בהיעדר משא ומתן עם הפלסטינים נקלעו שניהם למצוקה, מי יותר (ציפי – אני כאן בגלל התהליך – לבני), ומי קצת פחות (יאיר – לא נשב בממשלה שלא תנהל משא ומתן – לפיד). נחושים להצדיק את המשך ישיבתם בממשלה על אף  בטחותיהם רקמו שניהם, ביחד ולחוד, תכניות, רפורמות והצעות חוק צעקניות – רובן הועברו לשולחן העיתון, חלקן הונחו גם על שולחן הכנסת. ישיבתם הממושכת והתועלתנית בממשלה, שעל מרבית מהלכיה המדיניים הם חלקו, צריכה להיזקף לחובתם. במובן זה, שותפותם לממשלת נתניהו השלישית לא הייתה שונה מזו של אהוד ברק לממשלת נתניהו השנייה.

אם לפני שנתיים היינו אומרים ללפיד שבתוך זמן לא רב יחזר אחרי לבני וימטיר עליה הצעות מפתות, ודאי היה מבטל זאת ברגע. הרי הוא היה כוכב השעה, והיא פוליטיקאית ישנה שמדברת על "שלום". היום אנחנו כבר יודעים שלפיד לא רק חיזר אחריה כשניסה לצרף אותה למפלגתו – אלא גם נחל בכך כישלון.

המאמרים שנכתבו עליו בדצמבר 2012 לא הצליחו לחזות )ממש כמו כל האחרים( את המקום שבו יהיה יאיר לפיד כעבור חודש: בדצמבר הוא היה מועמד טעון הוכחה עם עתיד חד־ספרתי, ובינואר הפך למנהיג מפלגה של 19 מנדטים. האיש הוכיח פעם אחת שהוא יכול להפתיע בגדול, וייתכן שיעשה זאת פעם שנייה.

אבל לא זה מה שמבדיל כעת בינו לבין ציפי לבני. בעבור לבני, ההתמודדות הנוכחית עלולה להיות הכדור האחרון באקדח. כישלון עכשיו, ובאמת קשה לראות איך תמציא את עצמה מחדש. במקרה של לפיד, כישלון ב־17 במרץ יוביל אותו במקרה הרע לכמה שנים באופוזיציה – לא דבר שבהכרח יעשה לו רע, מול ממשלת ימין־ חרדים אפשרית. עוד תחנה בדרך שהיא יחסית בתחילתה. והמסע של לבני? הוא עשוי להגיע לשיאים חדשים ב־2015, אך גם עלול להסתיים, במפח נפש.
נדב פרי הוא הכתב הפוליטי של חדשות 10

צילומים// מוטי מילרוד, 'הארץ', ג'ק גואז איי־אף־פי אימג'בנק

רוצים לקרוא את המגזין כולו? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית

 

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019