fbpx

לא משפיעים 2020 | גדי יברקן | אופורטוניזם שלומיאלי

0

סגן השר לביטחון פנים הוא דוגמה מצוינת לחידלון שנקרא תל"ם, מפלגתו של משה (בוגי) יעלון (ע"ע בקטגוריה זו). בתוך שנה הפך יברקן מסמל לגאווה עבור עדת יוצאי אתיופיה שאליה הוא משתייך, לסמל משמעותי בהרבה: לפוליטיקה במירעה. זה התחיל בצילום הוויראלי, המרגש, של הח"כ הטרי יברקן מנשק את רגלי אמו בהגיעה להשבעתו במשכן – והסתיים באפיזודה פוליטית מבישה, ולצערנו מתמשכת.

"פוליטיקאי ציניקן" זו אינה קללה, זו אקסיומה. אבל הציניות של יברקן היתרגמה לאופורטוניזם שלומיאלי במיוחד. הוא לא הצליח למכור את נשמתו ולמקסם עליה רווחים. אחרי בחירות סבב ב' כבר הוצע לו לערוק תמורת תפקיד שר. את האקזיט הוא עשה מאוחר מדי, שגוי מדי, כשכחול לבן סילקו אותו עקב מגעיו עם הליכוד, שנתן לו שדרוג מקום חסר משמעות ברשימה לכנסת. שוב הובטח לו תפקיד שר כמובן, עם כל הכיבודים, כמיטב הדילים הפיקטיביים של נתניהו. יברקן חתם מאושר על הקרח, שנמס מתחת לידיו כבר במעמד החתימה.

את התפקיד שהובטח לו קיבלה פנינה תמנו־שטה. והוא? הפך סגן שר לענייני כלום, במשרד שהלכה למעשה אינו צריך להתקיים בעצמו באופן עצמאי, ולשר בו אין כמעט שום סמכות ביצועית. מאז מנסה יברקן לזרום עם חבורתו החדשה. מסנגר על נתניהו, תוך היפוך אותן מילים בדיוק שבהן השתמש לתקוף אותו כשרכב על גב כחול לבן לכנסת. בין לבין הוא מציע הצעות מטומטמות, כמו יישובים ייעודיים ליוצאי אתיופיה. דינו של האיש הלא מוכשר וחסר המוסר הזה ייגזר בפריימריז הבאים לרשימת הליכוד, שממנה ייפלט. במהרה, יישאר יברקן הערת שוליים קטנה ומגוחכת בדברי ימי הפוליטיקה.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook