ישנה טענה שהקורונה צמחה לממדים מפלצתיים, מפני שזו המגפה הראשונה בעידן הרשתות החברתיות. היא אינה נכונה, כמובן. אבל ראוי להתעמק בכך מכיוון אחר – הרשתות החברתיות אולי מעצימות את היבט ההיסטריה, אבל הן מעצימות הרבה יותר תופעה מסוכנת – הפייק ניוז.
יורם לס הפך בחודשי הקורונה לכוכב. בכל זאת, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, ופרופסור. מהיום הראשון טען שהעולם לוקה בשיגעון חסר פרופורציות בכל הקשור להתמודדות עם המחלה. בין נבואותיו השונות טען לס שהקורונה לא תצא מסין, קרא להקריב קשישים בעלי תוחלת חיים קצרה, טען שמדובר ב"שפעת עם יחסי ציבור". בקול רועם ותנועות ידיים תיאטרליות, הוא הכריז בחגיגיות ש"הקורונה נגמרה". לס, ואיתו מיעוט מדענים נוספים, טועה ומטעה פעם אחר פעם בזלזולו במחלה. נכון, היו מדענים שטעו לקיצון השני, שניבאו נבואות זעם, אלא שהם נהנים משתי הגנות. האחת, הספק: אין לדעת באמת אם הנבואות היו מתגשמות לולא נקטה ישראל צעדי מניעה כה נוקשים. השנייה: בעת של מגפה קטלנית, חובת ההוכחה חזקה יותר על מי שמבקש ממך לנהוג בניגוד לרוב הקהילה המדעית (והעולם) – ולהוריד מגננות.
לס הצליח להתמקם על סנטימנט טבעי של רבים שנבהלו או נפגעו מצעדי המנע. שחשו חוסר אמון בצעדים המבולבלים מצד הממשלה, שראו שתרחישי איטליה וכו' לא הגיעו. עבור עדת מעריציו, וזו הסיבה שהוא משפיע לרעה, היטשטש הגבול שבין ביקורת לגיטימית על מדיניות לבין הראיות המדעיות בנוגע לסכנה שגלומה בנגיף. בתקופת אי־ודאות נוראה, רבים רצו להיאחז בתחושה שגורלנו עוד בידינו, שהיה אפשר אחרת. לס סיפק להם את האמונה הזו, בחוסר אחריות משווע.
–
- משפיעים 2020 | כל השמות
- וירוס התודעה // על קורונה, ממשלות, קונספירציות ורשתות חברתיות // הטור של נדב איל
- סיקור ממוקד // על שעתם היפה של "עיתונאי הקורונה" // מאת אליק מרגלית
