fbpx

משפיעים לרעה 2020 | המטפלות המתעללות | מפלצות בע"מ | מאת: שרון כידון

0

השמות כל כך תמימים, מעלים ודאי חיוך בוטח על פני הורים נרגשים שניצבים מול השלט. זה שמאחוריו יבלו היקרים להם מכל ימים ארוכים. 'בייבי לאב', קראה המפלצת כרמל מעודה לפעוטון שלה. 'גן טולי', נכתב בפתח פעוטון הזוועות ברמלה.

ואז הן מובלות בזו אחר זו לבית המשפט. המטפלות המתעללות. מקפידות כמנהג העבריינים על כיסוי פניהן. הן אולי עושות זאת כדי לנסות להגן על שמן, על פרטיותן. אבל דווקא כך הן הופכות להיות עוד יותר מפלצתיות. אני, אישה ואם שראתה לא מעט זוועות במדינה הפצפונת הזו, לא מצליחה להבין כיצד נשטפנו בגל של התעללות אכזרית בפעוטות ובילדים רכים. איך זה שדווקא מקרבנו – עם שנודע בחום וברכּות שאנו מפגינים כלפי פעוטות – יצאו המפלצות האלה. נשים ללא פנים, ובעיקר ללא צלם אנוש. בנות שטן, שמטיחות ילדים על פניהם ארצה לקראת שנת הצהריים שלהם. שדוחפות באלימות תינוקות שזה הרגע החלו לדדות בצעדיהם הראשונים, המהוססים. שצורחות וחובטות בילדי גן תמימים.

הרי אנחנו האומה שמקדשת ילדים. שחוגגת ילדות. שדוחפת את הזולת להצמיח עוד דור ולשמוח בשמחתו. איך דווקא אנחנו לא השכלנו לשמור עליהם מפני מגפת האלימות שהלכה והתגברה מבלי לשים לב, ששטפה אותנו בגל אדירים עכור בשנה החולפת. כולנו אמהות וכולנו בנות. גם הנשים המתעללות. כמונו, הן זוכרות את היום הראשון בגן או בפעוטון. את הפרידה הנרגשת, הכואבת. הקשה כל כך. תהליך הדרגתי, שבו אנחנו לומדים לשחרר את השליטה – ולהעביר את היקר לנו ביותר לידיים זרות. הן מקבלות את הילדים בחיוך רחב, מרעיפות מילות חיבה למכביר, נותנות להורים להרגיש שהאוצר שלהם יחווה יום לא פחות נפלא מאשר במחיצתנו אנו. מהססים, אנחנו מציצים בין ענפי הצמחייה, מביטים בחרך בגדר, עוברים במקרה "כי הילד שכח משהו". הכל על מנת לפייס את עצמנו, להרגיע, על כך שמישהו אחר מטפל ביקרים לנו.

אז איך זה שהן בגדו בנו? כיצד הן עקרו מקרבן את התחושה האמהית הבסיסית והחליפו אותה ברשע ואכזריות? איך הן איבדו צלם אנוש, ועוד מול היצורים חסרי הישע ביותר? מדוע הן רבות כל כך? האם אלה מספרים חריגים, או שרק בחסות המודעות הגוברת ומצלמות האבטחה פשוט גילינו את ממדי הנורא מכל – שהתרחש כאן שנים?

פעמים רבות, להתנהגות עבריינית יש חקיינים. אבל קשה לעכל כיצד אחרי שבקיץ שעבר הזדעזעה מדינה שלמה ממעשיה של כרמל מעודה – דווקא התגברה והתעצמה התופעה המחרידה הזו, ביותר מדי מקומות, ביותר מדי מקרים. איך ישבו הנשים האלה אל מול הדיווחים, ובמקום לתפוס את עצמן ולקבור עמוק את הפוטנציאל המפלצתי שלהן, הן נתנו לו דרור ועשו את המעשים האלה?

ההורים הישראלים עברו התפכחות קשה השנה. הריצה התמידית לפרנסה ומימוש עצמי אינה יכולה להישען על מיקור־חוץ "עיוור" של טיפול בילדים שלנו. ההורים, כל ההורים, חייבים לקחת את המושכות בידיהם. לנהל את גידול ילדינו ולא להפקירם. כי אחרת ניאלץ חלילה לעבוד בלתקן חיים שלמים בעקבות רגע אחד של יד שחמסה את נפשם.

ללא צלם אנוש

"הנאשמות פגעו בתינוקות ובפעוטות רכים, חלקם ללא יכולת שפתית כלל, וחלקם בשלבים הראשוניים של ההתפתחות השפתית, שאין ביכולתם לספר ולפנות לסיוע מהוריהם. כל זאת שעה שהמשיבות אמונות על שמירת שלומם הפיזי והנפשי של הקטינים והן פוגעות בהם שוב ושוב (…) מכלול הנסיבות הפך את ההתנהלות המתעללת לשגרה אליה נחשפו כל הפעוטות ששהו בגן" (מתוך כתב האישום נגד המטפלות המתעללות ברמלה)

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook