fbpx

מי יבלע את מי? // הטור של יונתן שם-אור

0

מסעודה משדרות, בדיוק כמו יעלה מרמת השרון, מעולם לא הבדילו באמת בין רשת לקשת. הן אפילו לא זיהו את תחנת השידור כערוץ 2. זה היה פשוט שתיים־שתיים. הלחיצה הכפולה הייתה ברירת המחדל. משם יוצאים.

 

עד שהגיע הפיצוץ. פתאום יש רשת וקשת, פתאום יש ערוצים 12 ו־13. מהדורת החדשות נותרה בדיוק כמו קודם, אותו ממרח אקטואליה בסנדוויץ' שבין הפרה־פריים לפריים. הבדלי הרייטינג של אותה מהדורה עצמה בשני הערוצים ניפצו תיאוריה ישנה. החדשות אינן העוגן של לוח השידורים. מידת הצפייה בהן תלויה בדרך כלל בתכניות שמשודרות לפניהן ואחריהן.

 

כאשר רשת וקשת עוד חילקו ביניהן את השבוע, ערוץ עשר היה האח הקטן והסימפטי. באופן גס, הוא קיבל קצת פחות ממחצית הרייטינג של הערוץ הבכיר. התרגום של מספר הצופים לתזרים הכנסות זעום הביא את הערוץ לקריסה מתמדת, לקיצוץ לא נגמר בהוצאות, להתאיידות תכנים ולהסתלקות מרבית הבעלים שנמאס להם לשפוך כסף על הסקופים של דרוקר.

 

הכנסות הפרסום בטלוויזיה לא ירדו דרמטית, כפי שזה קרה בעיתונים, אבל זה שוק קשיח, אין די כסף לשלושה ערוצים. חייבים להתמזג. השאלה היא מי עם מי, וביתר דיוק, מי בולע את מי.

 

הדיבור היה שרשת תרכוש את עשר. זה נראה הגיוני. רשת אמנם מפגרת במעט אחרי קשת, אבל באופן מצטבר, רק באחוז אחד של רייטינג. לעשר אין לוח אמיתי. חוץ מחדשות, אין שם הרבה תוכן. מכיוון שכל ערוץ מחויב עתה להפעיל חברת חדשות משלו, רק טבעי היה שרשת תבלע את עשר כדי לקבל לידיה את המהדורה.

 

אבל איכשהו, בגלל מלחמות בין בעלי מניות ומנכ"לים ושחקנים חדשים, פתאום יש דיבור חזק על היפוך. עשר יאכל את רשת. הדג הקטן יבלע את הגדול. לא נהיה מספר אחת, מדליפים מבית הוורד, נהיה רזים ויעילים, כמו שאנחנו יודעים, ונסתפק ב־40–45 אחוז מהצופים. בחלום. אם זה מה שיקרה, נקבל שוב את מה שהכרנו לפני. ערוץ 2 ענק, עם 20–30 אחוזי רייטינג, ואת רשת שתהפוך לעשר, עם 8–10 אחוזים מפסידים. אם זה מה שיהיה, בעוד שנתיים ניוותר עם ערוץ טלוויזיה מסחרית אחד בלבד.

 

נכון שהמאבק הנוכחי בין רשת לקשת מעורר תמיהות. די מטופש לזפזפ באותו יום בין תכניות בישול ולמחרת להשוות בין תחרויות שירה באותה שעה עצמה. אבל תזכרו את ימי העוצמה, כאשר ברשת שידרו את פרקי הפתיחה של 'האח הגדול', וקשת החזירה מלחמה, ראש בראש, עם סדרה מעולה, 'בשבילה גיבורים עפים'. כך צריכה להיראות הטלוויזיה המרכזית בישראל.

 

קשה לדעת, כרגע, איך יסתיימו הסיבובים של כיפופי הידיים והאגו של בעלי המניות והמנהלים השונים בערוצים שעומדים להתמזג. קשה עדיין לקבוע מי יבלע את מי. לא משנה מי יחשוב שניצח או מה יפסקו העיתונאים שמכסים את התחום. אלה שיכריעו, כמו תמיד, יהיו מסעודה ויעלה, ברק ותום, וכל המיליונים שמתיישבים בערב מול המסך הגדול, לוקחים ליד את השלט ולוחצים על המספר הזוכה.

 

רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

 

צילום: מיכה לובטון, באדיבות רשת

 

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
איור: עובדיה בנישו לכתבה מאת יונתן שם אור

פחד מוות // סדרת בחירות מיוחדת מאת יונתן שם־אור, חלק ג' ואחרון

יונתן שם־אור / 08/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019