fbpx

מה קרה לעמית סגל? // הטור של יונתן שם-אור

0

יש משהו משחרר ביציאה מכל סוג של ארון, גם כאשר הוא שקוף. לאף אחד לא היה ספק כי עמית סגל, הפרשן הפוליטי של 'חדשות 12' ובעל טור ב'ידיעות אחרונות', לא מתלבט מאחורי פרגוד הקלפי בין הפתקים של מרצ והרשימה המשותפת. כיפה סרוגה צנועה היא אמנם לא הוכחה מוחלטת לימניות. גם בשמאל יש לא מעט כאלה. גם הייחוס המשפחתי ואביו, או בית גידולו עפרה, לא בהכרח מוכיחים על האידיאולוגיה הפוליטית.

אבל זו הייתה אמת ידועה. כל פעם שחילקו את אנשי התקשורת לפי עמדה פוליטית, כדי להוכיח או לסתור איזו טענה על שליטת אגף אחד שם, סגל מוין אוטומטית לגוש ששולט כאן כבר יותר מארבעה עשורים, מינוס הפסקות קצרות. במשך תקופה ארוכה – 20 שנים עברו מאז שהגיע לגלי צה"ל – סגל התבלט מאוד ככתב אינטליגנטי, מהיר מחשבה, בעל שליטה עצמית גבוהה במיוחד, סקופר, בקי וידען, שנון. אדם שנעים מאוד להקשיב לו או לצפות בו. חלק עצום מהמוניטין שצבר מגיע מהמיומנות שסיגל לעצמו. הדעה הפוליטית לא צובעת את המידע העיתונאי שהוא מגיש.

ופתאום, הכל מתפוצץ. דווקא עכשיו. אחרי שלוש מערכות בחירות שבהן הגוש שאיתו הוא מזדהה כמעט איבד את השלטון, והוא נותר כל הזמן מאופק וממלכתי. דווקא עכשיו, סגל שוטף את הרשת ואת אולפן הבית שלו בהצלפות על יריבים פוליטיים, מבית ומחוץ, בשצף קצף, בארסיות, בחבטות. פתאום הוא מתחיל להתנהג לעיתים כמו אנשי התקשורת מהימין שקלמן ליבסקינד ('מעריב' ו'כאן') תקף בטור נפיץ, ועורר מלחמת עולם. אתם תומכים עיוורים של ביבי, הטיח ליבסקינד בשמעון ריקלין ובכנרת בראשי, ביעקב ברדוגו ובעוד שורה של יושבי פאנלים שהעורכים מביאים על תקן של מאזני השמאל בתקשורת, אתם לא באמת עיתונאים. קלמן צודק, כמובן. האנשים האלה אינם עיתונאים, והראשון לומר את זה הוא יעקב ברדוגו, שמכריז על זה בכל עימות שבועי בגלי צה"ל עם משה שלונסקי, אבל כל השאר נעלבו.

עמית סגל, שיודע היטב כי הדוברים והדעתנים שיושבים באולפנים הם באמת רק גרסאות מיומנות־ורבלית יותר של אוסנת מארק, מגן על ליבסקינד אבל תוקף את אנשי התקשורת מהשמאל ששמחו להטיל זרקור על קרב היריות העליז שמתנהל בתוך נגמ"ש הימין. איפה הייתם כאשר ליבסקינד המוחמא שלכם הביא את תחקירי בית המשפט שלו? שום פולו־אפ לא נתתם, הוא אומר, ומחליק בדיווח לא מדויק – זה דובר במקומות רבים. הוא מתווכח אצל דני קושמרו עם תוקפי ביבי, הוא ממש מתעמת עם אמנון אברמוביץ', זו כבר לא סתם החלפת דעות מנומסת משני צידי הזירה הפוליטית. הוא נוזף, בפומבי, באבי בניהו שהעז לתאר את הפגנות המחאה ההמוניות כ"מרד שייכנס לספרי ההיסטוריה". היית תת־אלוף, הוא מזדעק בטוויטר מול דובר צה"ל לשעבר, איך אתה מתבטא?

זהו. עמית סגל בחוץ. עם הדעות. עם העמדה הפוליטית. ככה, שתפנימו. נכון שהכוח גדול יותר כאשר לא מתייחסים אליך כאל דובר אלא כאל עיתונאי אובייקטיבי, ודי ברור כי המעבר המוחלט לפוזיציה עלול לפוצץ את הילת יקיר הצופים שפעם ריחפה מעל הראש; אבל זה הקרב האחרון, ביבי על סף תבוסה סופית, ומי כמו עמית סגל יודע שכל סקרי המנדטים שנותנים לגוש הימין רוב ברור שווים רק הרגע, ורק אם ביבי עומד בראש. אז עכשיו זו מלחמת החפירות האחרונה, כולם צריכים להקריב משהו. גם עמית סגל.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook