הורדת גיל הפטור לגיוס אברכים שאושרה לאחרונה בממשלה מקוממת ולא תוביל לשוויון בנטל. אך עם זאת, בנסיבות שנוצרו במהלך עשרות השנים האחרונות, מדובר בצעד הכרחי שצפוי לצמצם את הנזק הכלכלי של היעדר השוויון בנטל, תוך שהוא מגביר משמעותית את שילוב הגברים החרדים בשוק העבודה.
ההליך החוקי שבמסגרתו נופקו הפטורים ודחיות השירות מצה"ל לגברים החרדים, יצר עיוות נוסף ובלתי נסבל: הוא "כלא" עשרות אלפי אברכים בישיבות למשך שנים רבות ואסר עליהם לצאת לשוק העבודה. כך, במבחן התוצאה, לא רק שעקרון השוויון בנטל הצבאי רוסק, אלא שהיעדר השוויון בגיוס "גולגל" גם להיעדר שוויון בין חרדים לחילונים בתעסוקה ובשוק העבודה.
בפועל, מדינת ישראל הענישה את עצמה על הכישלון בגיוס החרדים לצה"ל בכך שגם מנעה את השתלבותם בתעסוקה. דומה הדבר למקרה שבו מישהו מאבד עין ובוחר להוציא לעצמו את העין השנייה כאות מחאה.
רווח של 14.5 מיליארד שקל
הפחתת גיל הפטור מהווה הכרה בפועל בכך שלא רק שאין שוויון בנטל הגיוס, אלא שבטווח הנראה לעין לא נראה שאנו מתקדמים למציאות של שוויון, אך היא עשויה להביא לשינוי בקנה מידה היסטורי בהיבט הכלכלי. גברים חרדים רבים יוכלו לרכוש הכשרה מקצועית או אקדמית הולמת – אפשרות שנמנעה מהם בעבר בשל הגיל המאוחר שבו קיבלו את הפטור. כתוצאה מכך תעלה גם היכולת של גברים חרדים להשתלב בתעסוקה איכותית, והתועלת תהיה לא רק שלהם אלא של המשק כולו.
לפי מחקר שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה, הורדת גיל הפטור ל־21 עשויה להביא בטווח קצר ליציאה, מהירה יחסית, של 5,000 חרדים לשוק העבודה ועוד עשרות אלפים רבים בעשור הקרוב. אם הורדת גיל הפטור ל־21 תתמיד לאורך השנים, התוספת שצפויה למשק בתוצר לאומי גולמי מוערכת בכ־14.5 מיליארד שקל עד לשנת 2030.
קל להסיק מהנתונים שזו תהיה טעות להעלות את גיל הפטור בחזרה ל־23 בעוד שלוש שנים, כפי שמוצע בחוק הקיים. רצוי והכרחי לשנות את החוק המוצע כך שההפחתה תהיה בתוקף בהוראת שעה לחמש שנים ולאחר מכן ייבחנו תוצאותיה.
זו אולי גם הסיבה שהרחוב החרדי לא יצא בהמוניו כנגד ההחלטה. ברור לכולם שאין סיכוי שניסוי חברתי שכזה יכול להצליח בשנתיים בלבד. אולי אלו גם הקולות שמתחילים לחלחל מלמטה – מיאוס מחיי העוני והרצון להעניק עתיד כלכלי טוב יותר לילדיהם.
להגדיל את התגמול למשרתים
עד היום היו אלה הנשים שהיוו את מנוע הצמיחה הכלכלי בקרב החרדים. שיעורי התעסוקה שלהן, לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, קפצו בין השנים 2003 ל־2019 מ־51% ל־77%. יחד עם הגידול עולה גם הגיוון – ממקצועות ההוראה לתחומי לימוד מגוונים שהתפתחו בשנים האחרונות בסמינרים החרדיים כמו הנדסאות תוכנה, הנהלת חשבונות, ייעוץ מס ומולטימדיה.
זו בדיוק ההתפתחות הרצויה מבחינת רוב החרדים הצעירים, שלא הולכים להיות "עילויים בתורה", ולמעשה נכלאו בישיבות בלי שום אופק כלכלי ותעסוקתי.
כמי שהוביל במשך שנים את המאבק לקידום השוויון בנטל, אין זה פשוט עבורי להכיר בכך שאין ולא יהיה שוויון בשנים הקרובות. יש לכך משמעויות ביטחוניות וחברתיות קשות שעלולות, בהסתברות לא מועטה, להביא לקריסת מודל השירות הנוכחי – "מודל צבא העם".
על כן, הכרחי שחלק מתיקון החקיקה יכלול העלאה דרמטית של התגמולים למשרתים, על מנת להגדיל את התמריץ לשירות בצה"ל בקרב האוכלוסיות המתגייסות וגם בקרב חרדים. מכיוון שלא ניתן לבסס את ביטחון ישראל על צבא מקצועי, חשוב להכיר בכך שאנו מצויים במצב מורכב ולא יציב. ועדיין, בנסיבות שנוצרו, אני גאה בכך שיחד עם חבריי במכון לדמוקרטיה, הצגנו את המתווה להפחתת גיל הפטור ולהגדלת התגמולים למשרתים כבר בשנת 2018 ופעלנו לקידומו.
*הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
–
