בגיליון אפריל של "ליברל" הבאנו תחקיר מעמיק שעסק במצבם העגום מאוד של החולים הפסיכיאטריים בישראל. בין השאר, ראינו הזנחה חמורה של חולים, מקרים רבים של אלימות כלפיהם, אשפוזים כפויים בניגוד לנהלים, קשירות, בידודים והגבלות שלא לצורך וגם מקרים רבים מדי של אלימות מינית או יחסים אסורים בתוך מתחמי בתי החולים.
בשבועות האחרונים, כחלק מהתחקיר על הדפו־פרוברה שמתפרסם בגיליון זה, התברר כי בבתי החולים הפסיכיאטריים ״שער מנשה״, ״מזור״ ו״לב השרון״ ניתנו הזריקות הבעייתיות למאושפזות, בניגוד לנהלים, בחלק מהמקרים ללא הסכמה מדעת, לעיתים ללא ידיעת האפוטרופוס, מבלי שההשלכות של הטיפול הוסברו למטופלות או לאופוטרופסים.
מקורה של הבעיה, היא בעובדת היותן של המחלקות בבתי החולים הללו מעורבות. ״כתוצאה מכך״, מסבירה פסיכיאטרית בכירה במערכת, ״יש הרבה הריונות לא רצויים. אבל הפיתרון הוא לא לכפות מניעת הריון באופן מטריד, אלא להפריד את המחלקות. זה החטא הקדמון שמשרד הבריאות צריך לתקן״.
"פסיכיאטר, לא רופא"
תזכורת קצרה: דפו־פרוברה, שעליה הרחבנו בעמודים הקודמים בגיליון זה כחלק מהתחקיר על מתן התרופה לאוכלוסיות מיעוט בישראל, באופן לא תקין, היא תרופה למניעת הריון, בעיקר למקרים שבהם אי אפשר להשתמש באמצעי מניעה דרך הפה או בהתקן תוך־רחמי.
מדובר בטיפול הורמונלי המבוסס על פרוגסטין, המוזרק לשריר ומשתחרר לאט, וכך מעכב את הביוץ ברחם. התרופה ניתנת רק באמצעות מרשם רופא, אך מוזרקת על ידי אחות בכל מרפאה. עלותה הנמוכה ויעילותה תורמות רבות לשימוש בה כאמצעי למניעת היריון ובמיוחד לפיקוח על ילודה.
תופעות הלוואי הנלוות לשימוש בה כוללות ירידה בצפיפות העצם; תסמינים של קריש דם ברגליים, בעין או בריאות; תסמינים של אירוע מוחי; תסמינים של אי־ספיקת כבד; תסמינים של סרטן השד; החמרה של מיגרנות או הופעה של כאב ראש חזק ולחץ דם גבוה במיוחד; פרכוסים; סחרחורות ועילפון; דימומים חריגים מהנרתיק ועוד ועוד.
על פי חוק זכויות החולה, מטפל חייב לקבל את הסכמתו החופשית והמודעת של מטופל לכל טיפול רפואי. במקרים של חולים פסיכיאטריים, הסכמה מדעת היא עניין בעייתי, מפני שישנם מקרים רבים שבהם דעתו של החולה אינה כשירה.
במקרים כאלה, נדרשת הסכמתו של אפוטרופוס או אישור של ועדה מיוחדת. זו יכולה לספק אישור לטיפול רק בתנאי שללא הטיפול נשקפת סכנת חיים למטופל או שעלולה להיגרם לו נכות חמורה; ביצוע הטיפול דרוש בדחיפות; הטיפול צפוי לשפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי של המטופל; נמסר לו מידע כנדרש; וקיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול, המטופל ייתן את הסכמתו בדיעבד.
לכל הדעות, טיפול למניעת הריון אינו עונה למרבית הקטגוריות הללו או אף על כולן. אף על פי כן, מתברר כי בחמש השנים האחרונות קיבלו 34 נשים המאושפזות בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה זריקות דפו־פרוברה למניעת הריון, מתוכן 16 בשנת 2019. בבית החולים מזור קיבלו בתקופת הזמן הזו, על פי הנתונים שמסר בית החולים עצמו – 63 נשים. בבית החולים לב השרון, ניתנו על פי הדיווח שלהם זריקות כאלה ל29 נשים.
"למיטב הבנתי, אין שום עילה לתת טיפול למניעת הריון לכמות כזו של מאושפזות, ועוד טיפול בעייתי שניתן בזריקה, ללא הסכמת הוריהן או אפוטרופוס אחר", מסביר פסיכיאטר באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים האחרים. "בהחלט יכולים להיות מצבים, חריגים מאוד, של אישה שנמצאת בהתקף מאניה, למשל, ובכל פעם שהיא יוצאת מבית החולים היא מקיימת יחסי מין ונכנסת להריון. אלה מקרים מאוד מאוד חריגים, וגם בהם נדרש אישור של ועדה חיצונית, שתבדוק כמה פעמים לפני שתיתן אישור כזה. העובדה שהזריקות ניתנו למספר כזה של נשים מעידה על כשל חמור".
ואכן, כאשר פנינו באמצעות עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, לקבל מהמוסדות הפסיכיאטריים בישראל את הנתונים על שימוש באמצעי מניעה, השיבו לנו מרביתם – בעיקר אלה שבהם גברים ונשים אינם מאושפזים יחדיו – כי אין נתונים כאלה מפני שאמצעי מניעה לא ניתנים למאושפזות על ידי הפסיכיאטרים.
"אני פסיכיאטר, לא רופא", הסביר פסיכיאטר אחר. "אם מישהי רוצה או זקוקה לאמצעי מניעה – היא לא אמורה לקבל את זה ממני. זה כמובן נוסף לעובדה שישנם אמצעי מניעה אפקטיביים יותר או קבועים, שההשלכות שלהם על גופן של הנשים פחות בעייתיות".
עובדת לשעבר ב"שער מנשה" מספרת כי הכירה את התופעה מבית החולים. "אני מעדיפה לא להרחיב על זה יותר מדי", אמרה. "כן, ניתנו זריקות למטופלות. הלוואי שזו הייתה הבעיה הכי גדולה ב'שער מנשה'".
משרד הבריאות: ״שוללים את הטענות״
אביה של צעירה שאושפזה בשער מנשה סיפר כי בתו סיפרה לו על מערכות יחסים מיניות בית כותלי המוסד, ״וכולם מכירים את הבעיה הזו. חייבים לפתור את זה, ולא באמצעים מפוקפקים״. לדבריו, לו היו מבקשים ממנו אישור לתת את הזריקה לבתו, היה מסרב. "בהחלט יש בעיה לפעמים בכל מה שקשור להתנהגות המינית של חולות פסיכיאטריות עם הפרעות מסוימות", הוא אומר. "הפתרון לזה צריך להגיע קודם כל בהפרדה במחלקות סגורות – זה בלתי נתפס שיש מקומות שבהם חולים פסיכיאטריים גברים נמצאים עם נשים, שחלקן גם נפגעות אלימות מינית.
"שנית", הוא ממשיך. "המדינה צריכה למצוא פתרונות בשיתוף המאושפזות, ההורים ואנשי הצוות, כדי למנוע הריונות לא רצויים. בטח ובטח שבית חולים לא יכול לעשות דין לעצמו ופשוטו כמשמעו לעקר או לסרס נשים, מבלי להסביר להן או להורים שלהן דבר על ההשלכות של התרופה הזו. זו שערורייה והתנהלות פטרונית ומטרידה מאוד״.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה בשם ״שער מנשה״ ומזור״: ״משרד הבריאות בדק את הטענות שהובאו בפניו ושולל אותן מכל וכל. ראשית, יש לדייק שזריקת דפו־פרוברה יכולה להינתן בהתוויות שונות בהן הפרעות במחזור, כימותרפיה ומניעת הריון, וניתנת אחת לשלושה חודשים. כל טיפול שניתן למטופלת, הינו על פי חוק ועל פי הנהלים, בהתוויות המקובלות ובהסכמת המטופלות. בנוסף, חשוב להדגיש שלפני מתן כל זריקה המטופלת נשאלת להסכמתה, אם היא לא מסכימה, המטופלת לא תקבל את הזריקה הנוספת אלא טיפול חלופי.
״באשר למרכז הרפואי מזור גם כאן ,שלא על פי הנטען, ניתנה הזריקה לתשע נשים בלבד ולא ל־63 כפי שנטען. במרכז לבריאות הנפש ״שער מנשה״ בחמש השנים האחרונות ניתנה הזריקה ל־12 נשים בלבד ולא ל־34 נשים״.
״בלב השרון, על פי התיקים הרפואיים ניתנו תשע זריקות דפו פרובדה לשש מטופלות. המידע שניתן על ידי חופש המידע בדבר 29 זריקות הוא זריקות שהונפקו בבית המרקחת ואולם רוב הזריקות הללו לא ניתנו למטופלות. הסיבה העיקרית להנפקה שמטופלות הגיעו לאשפוז כשהתרופה רשומה להן ברשימת התרופותֶ אישיות שלהן״.
מבדיקה במשרד הבריאות עצמו, הטענה לשימוש בדפו-פרוברה לעצירת דימומים אינה מוכרת. אדרבא, בין תופעות הלוואי של התרופה מוזכר כי היא עשויה לגרום לדימומים מוגברים.
