fbpx

לידתה של אומה // דמות אחת בחודש מאת גדי להב

התפקיד המיתולוגי וההיסטורי של דאינריז טרגריאן ב'משחקי הכס'

0

ב־2012 בחרו 146 זוגות הורים בארה"ב לקרוא לבנותיהם הטריות בשם "חאליסי". המספר גדל ל־560 ב־2018, ולכך נוספו עוד 163 זוגות שבחרו ב"דאינריז". כל כך אהודה הייתה אם הדרקונים ומשחררת העבדים בשנים האלו. יש רק לתהות מה יעשו עכשיו מאות הזוגות הללו, ואיך ישפיע המהפך של מנתצת השלשלאות לתפקיד שורפת ההמונים על חייהן של הרכות הנולדות.

"אנשים אינם נוהרים אחר בני אדם, ולא אחרי דגלים. הם הולכים בעקבות סיפור טוב", אומר טיריון ברגע ההכתרה (הכתוב בצורה רשלנית) של "בראן השבור". 'משחקי הכס' ידעה ימים טובים ורעים של מלאכת הסטורי־טלינג, אבל אי אפשר לקחת מ'שיר של אש ושל קרח' את הסיפור. מורכב, מרתק, שואב – סיפור שאחריו אנשים נוהרים. וכך גם באשר לדמויות בו. ומביניהן, דאינריז – עלייתה ונפילתה – היא סיפור נהדר. ומלבד זאת, היא מלמדת אותנו משהו חשוב על הדרך שבה אנו מספרים סיפורים, ועל תפקידם של מיתוסים בחיינו הציבוריים.

קודם כל, דאינריז היא דמות טלוויזיונית שקשרנו את גורלנו בגורלה. ולא שלא נקשרנו בעבר לגיבורים מפוקפקים מוסרית, עיין ערך טוני סופרנו. ולא שלא פגשנו טובים שהפכו לרעים, כמו דארת' ויידר. וזו גם לא הפעם הראשונה שעברנו תהליך מזוויע ורצוף כוונות טובות מאור לחושך יחד עם הגיבור. עשינו את זה עם וולטר ווייט. אבל הוא היה מורה לכימיה עם סרטן סופני מניו מקסיקו. הוא לא היה אם הדרקונים.

דאינריז היא הדמות הראשונה שבה התהליך הזה נעשה עם גוון קל של הערצה. או יותר נכון, כמיהה. עובדה, אין 568 זוגות שיקראו לבנם "וולטר ווייט". והתהליך הזה היה מכאיב ומרתק כאחד, גם אם הוא נכתב ובוים בחלקו, במיוחד בסוף, בצורה גסה. במובן מסוים, לו הייתה מנצחת בסופו של דבר, היה בזה משהו מעט מנחם. ואף שהבנו היטב מאיזה צד של המוסר היא עומדת בסוף, פגיונו הצודק של ג'ון סנואו הכאיב גם לנו. זוהי דמות ספרותית שנשארת איתך זמן רב לאחר שהסיפור נגמר.

 

——

 

סדרת ספרי 'שיר של אש ושל קרח' וסדרת הטלוויזיה 'משחקי הכס' אינן, כמובן, מסתפקות רק בנרטיב ספרותי מצוין. הן סדרות היסטוריות מובהקות, עם רפרורים לאירועים אמיתיים – ממלחמת השושנים בבריטניה, דרך המונגולים ועד קרבות ספציפיים במלחמת 30 השנים. דמויות רבות התבססו על דמויות אמיתיות. דאינריז איננה אחת מהן – ויש לכך סיבה שעוד נחזור אליה.

זוהי סדרה פוליטית: היא משתמשת בהיסטוריה כדי להביע עמדה פוליטית. הבולטת והמרכזית מכולן היא דחייתו של שלטון היחיד המלוכני הגחמני, המועבר בירושה. דמוקרטיה היא עדיין חלום רחוק, אולם שלטון מבוזר יותר, כפי שקרה באנגליה בתהליך איטי – מהמגנה כרטה והקמת הפרלמנט במאה ה־13 ועד העברת הסמכויות מהמלך לממשלה 500 שנה מאוחר יותר – הוא בדיוק הכיוון שאליו מצביע סופה.

הסדרה עבדה שעות נוספות כדי להזהיר אותנו מפני המנהיגים תאבי הכוח הנכלוליים, חסרי המוסר, שיעשו כל שדרוש על מנת לשמר את כוחם ולהגדיל אותו. סרסיי, טייווין, סטאניס, יורון גרייג'וי ואחרים הם דמויות השנואות בשל כך. דאינריז אינה נמנית עמם. היא נועדה להזהיר אותנו מטיפוס אחר של מנהיגים: אלו המשוכנעים בצדקת דרכם ומוכנים לשלם כל מחיר, לא בשם הכוח, אלא בשם "הצדק". מאו, סטלין, היטלר, למשל. אמיליה קלארק, היא דאינריז, סיפרה שכדי להתכונן לסצנת הנאום האחרון שלה, בעל הסממנים הפשיסטיים המובהקים, היא צפתה בנאומים של דיקטטורים, ביניהם היטלר. דני קיימת גם כדי להדגים לנו שכל מי שמבטיח "לשבור את הגלגל", סופו להמשיך לגלגל אותו או לבנות גלגל אחר תחתיו. והיא שם כדי להראות כמה זה אפשרי ללכת שבי אחרי אותם מנהיגים.

אבל האמת היא שדאינריז פרי־סער מבית טרגריאן, הראשונה לשמה, מלכת האנדלים וראשוני האדם, מלכת שבע הממלכות ושומרת הממלכה, מלכת דרגונסטון ומלכת מירין, חאליסי של ים הדגן הגדול, הבלתי נשרפת, מנתצת השלשלאות ואם הדרקונים – חורגת מגבולות ההיסטוריה. יופייה המהפנט, שיער הפלטינה, עיניה הסגולות (כך בספרים), יכולתה לצאת בשלום מהאש, וכמובן כוחה האולטימטיבי – הבא לידי ביטוי בחיה החזקה והמיתולוגית מכולן, דרקון – אינן תכונות של בן אנוש. ג'ורג' ר"ר מרטין לא כתב דמות היסטורית, אלא דמות מיתולוגית. היא, יחד עם בראן, אחת מהדמויות הראשיות היחידות הכתובות בצורה מיתולוגית. ואין זה יד המקרה.

כאמור, דאינריז לא נכתבה על בסיס דמות היסטורית, אבל יש דמות מיתולוגית שמזכירה אותה: קרימהילדה, אשתו של סיגורד/זיגפריד ב'שירת הניבלונגים', מיתוס גרמאני קדום. קרימהילדה הייתה אשתו של זיגפריד, אחד הגיבורים החשובים במיתולוגיה. כשהוא נרצח על ידי אחיה גונתר ואשתו ברונהילדה, מלכי הבורגונדים, היא מתחתנת עם אטלי, מנהיג ההונים. היא מתכננת את נקמתה, ובסופו של דבר גורמת לגונתר וברונהילדה להגיע לממלכת ההונים. לאחר קרב עם אלפי הרוגים, מחוסלים גם שושלת הבורגונדים וגם ההונים. ברונהילדה וגונתר אמנם נרצחים, אבל גם קרימהילדה נהרגת. כל דמיון לחאל דרוגו, ראיגר טרגריאן, סרסיי, רוברט בראתיון ודאינריז מקרי בהחלט.

 

——

 

מיתוסים הם תמיד הסיפורים בעלי המשמעות הגדולה בתולדות תרבות או אומה. הם זיקוק של פחדים, אמונות או ערכים. 'שירת הניבלונגים' אומצה על ידי הנאצים. ריכרד וגנר הלחין את מחזור האופרות 'טבעת הניבלונג' על בסיס השירה. יש הטוענים שהשירה מזקקת את ערכיה האלימים של החברה הפגאנית שממנה התפתחו הגרמנים ומסבירה את הנאציזם.

בפרשנות קיצונית, דאינריז היא מבשרת הפשיזם, כולל האסתטיקה המושכת שלו, ב'משחקי הכס'. בפרשנות סלחנית יותר, היא מודל של התנגשות של הכוחות הפועלים על כל בן אנוש. תצוגת תכלית של קורבן שהפך לקוטל, של תחושת צדק הפוגשת חוסר רחמים. של אמונה עצמית המביאה אותך אל התהילה – ואז גוררת אותך אל סופך. היא מודל למי שמאמין שעבור עתיד האנושות, מותר להרוג אנשים.
אבל המעלה הגדולה ביותר בדמותה קשורה בתפקידו של המיתוס. המיתוס אכן חורג מגבולות ההיסטוריה, אך מקורו, במקרים רבים, באירועים היסטוריים טרום ההיסטוריה הכתובה. וזהו גם המקרה של קרימהילדה. ההונים והבורגונדים אכן נלחמו זה בזה בזמן נדידת העמים במאה השישית. קרימהילדה היא הלחמה של שתי דמויות היסטוריות: מלכה בורגונדית בשם פרדגונד – ואילדיקו, אשתו ממוצא גרמאני של אטילה ההוני, שרצחה אותו על פי חלק מהפרשנויות.

האירועים האלו התרחשו אך לפני 1,500 שנה, כשהעולם כבר היה די מתועד, אולם הגרמאנים רק החלו לכתוב את תרבותם ותולדותיהם. וכך נוצר מיתוס: כותב מטעם המנצח מפאר אותו ואת אויביו. זהו העותק היחיד הקיים והוא חורג מהמציאות בהפרזה. לאורך הדורות הסיפור הופך פנטסטי יותר ויותר, כדי להעלות על נס את ראשוני האומה, ותכונות משמעותיות של האומה משולבות בתוכו. העם מאמין בסופו של דבר כי הגיבורים לא היו בני אנוש אלא חצי אלים בתכונותיהם.

בפרק האחרון של 'משחקי הכס' מופיע סאם עם הספר המתאר את תולדות המלחמה שאך נגמרה: 'שיר של אש ושל קרח'. זהו העותק היחיד הקיים והוא נועד לפאר את המלך החדש, בראן השבור. בראן היודע־כל, שידע לחזור לעבר והפך לעורב בעל שלוש העיניים. הוא הציל את האנושות בכך שעצר את מלך הלילה, בעזרת אם הדרקונים, אך כיוון שהיא חרגה מהדרך והאמינה בכוחה בלבד, היא נרצחה כדי שהראוי ביותר יישאר למלוך על ווסטרוז. האש והקרח, הדרקון והמתים המהלכים, מלך הלילה ודאינריז – כל בעלי הכוחות המיוחדים הוכחדו בידי המלך הטוב והחכם, שידיו נקיות מדם. אבי האומה, החדש, הקשור בקשר ישיר לבראן הבונה, אבי האומה הישן.
"אנשים אינם נוהרים אחר בני אדם, ולא אחרי דגלים. הם הולכים בעקבות סיפור טוב". כך נולד מיתוס. כך נולדת אומה.

 

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה. השאירו פרטים ונחזור אליכם:

 

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook
רון קובי

רון קובי // בדיחה עצובה

אברהם דוב גרינבוים / 12/10/2019
יוסי כהן

יוסי כהן // מוסד פתוח

אור הלר / 11/10/2019
משפחת נתניהו

משפחת נתניהו // הקרב האחרון

רותם דנון / 11/10/2019
מירי רגב

מירי רגב // רעש לבן

רותם דנון / 11/10/2019
איילת שקד

איילת שקד // חוסר בשלות

רותם דנון / 10/10/2019
סתיו שפיר

סתיו שפיר // מניה מנופחת

ליברל / 12/10/2019
נפתלי בנט

נפתלי בנט // תעודת בגרות

רותם דנון / 12/10/2019
שליטי הטוויטר

שליטי הטוויטר // לריב, בקיצור

הדס ריבק / 11/10/2019
רפי פרץ

רפי פרץ // אפיזודה מפד"לית חולפת

רותם דנון / 12/10/2019