fbpx

לאן הולך הכסף היהודי בבחירות האמריקאיות // הטור של ניצן הורוביץ

אמנם הפוליטיקה היא רכבת הרים של תהפוכות והפתעות, אך אופן ההצבעה של היהודים בארה"ב לא משתנה אף פעם, ממש כמו צבעו הירוק של הדולר.

0

"אתם לא תתמכו בי כי אני לא רוצה את הכסף שלכם", הטיח דונלד טראמפ ביהודים. והוא צודק: היהודים לא יתמכו בו. אבל אין לזה קשר לכסף, אלא לנימה האנטישמית העולה מדבריו, ולחשדנות הבסיסית של רוב היהודים כלפי הימין האמריקאי.

אמנם הפוליטיקה היא רכבת הרים של תהפוכות והפתעות, אך אופן ההצבעה של היהודים בארה"ב לא משתנה אף פעם, ממש כמו צבעו הירוק של הדולר.

אין שום דמיון בין המהגר דובר היידיש, שזה עתה נפלט מאליס איילנד אל סדנאות היזע של הלואר איסט סייד, לבין נינו, הפרקליט המקושר, בוגר הארוורד, המתרווח לו במסעדת פיוז'ן מדוברת, מלבד עניין אחד: שניהם מצביעים תמיד שמאלה, למועמדי המפלגה הדמוקרטית. כך עשו כל חייהם. זו עובדה מפליאה, אך היא עומדת במבחן הדורות כצוק איתן. אין לה מקבילות ואין לה חריגים.

הנתונים חד־משמעיים: ב־100 השנים האחרונות נערכו 25 מערכות בחירות לנשיאות. ב־24 מתוכן קיבל המועמד הדמוקרטי את הנתח הגדול של הקול היהודי, בדרך כלל בהפרשים עצומים. ובכל זאת, מה הייתה אותה פעם בודדת ב־100 שנה שבה לא זכה המועמד הדמוקרטי בקולותיהם של רוב היהודים? זה קרה ב־1920, כאשר המוני יהודים נתנו את קולם למועמד שמאלי אף יותר: המועמד העצמאי יוג'ין דבס, סוציאליסט אדום, שכמוהו לא ראתה אמריקה מעודה. דבס, אגב, הוא גיבורו הנערץ של המועמד היהודי ברני סנדרס.

היהודים הם בעלי תודעה של קבוצת מיעוט. הם ליברלים וסולדים מהזהות הנוצרית הפונדמנטליסטית של חלקים בימין. מסגרות החינוך והתרבות שלהם הן בעלות צביון פלורליסטי מובהק. הקול היהודי, אם כן, מונח לבטח בכיס הדמוקרטי. אבל לאו דווקא הכסף היהודי. זו נקודה מרתקת. למרות שהיהודים הם פחות מ־2% מהאוכלוסייה, הרי ברוב מערכות הבחירות בשני העשורים האחרונים, כמחצית מכספי התרומות לקמפיינים התקבלה מיהודים: עדות בלתי רגילה למעמדם והשפעתם. ובניגוד חד להצבעה בקלפי, הכסף היהודי מתחלק בצורה הרבה יותר מאוזנת בין שתי המפלגות. או כמו שעסקן יהודי בכיר הסביר: אנחנו לא שמים את כל הקניידלך באותה צלחת.

כניסתו של שלדון אדלסון לזירת המימון הפוליטי חיזקה את המגמה הזו. אדלסון הפך לדמות מפתח בימין האמריקאי. ההערכה היא שבמערכת הבחירות האחרונה, ב־2012, תרם אדלסון כ־150 מיליון דולר למועמדים רפובליקנים, ובראשם מיט רומני. אלה סכומים חסרי תקדים בהיסטוריה האמריקאית מצד תורם בודד. אך מפתיע ככל שיישמע, גם הכסף הגדול הזה לא מצליח להטות ימינה את הקול היהודי.

רבים ניסו לעשות זאת, וכולם כשלו. גם הפעם ניסיון כזה מועד לכישלון חרוץ. מועמדים רפובליקנים כמו טד קרוז או מרקו רוביו, ובוודאי טראמפ, לא יזכו בקמצוץ מהקולות היהודיים שתקבל קלינטון. ומה בעניין נשיא יהודי? סנדרס יוצר כעת סחף בבסיס התמיכה הצעירה בקלינטון, אך קשה להאמין שייבחר. גם סיכוייו של מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, לרשום ניצחון ראשון בהיסטוריה של מועמד עצמאי, אינם גבוהים. מה שמשאיר את ג'ו ליברמן, שהתמודד בשנת 2000 לצדו של אל גור, כיהודי היחיד שהצליח בכלל להתקרב לבית הלבן. ואם כבר ליברמן, אז הנה דוגמה למה שנחשב באמריקה "הומור יהודי": לאחר שהפסיד ולא נבחר כסגן נשיא, חזר ליברמן הביתה בפנים נפולות. אל תהיה עצוב, אמרה לו אשתו. פה אצלי אתה תמיד תהיה סגן הנשיא.

 

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
איור: עובדיה בנישו לכתבה מאת יונתן שם אור

פחד מוות // סדרת בחירות מיוחדת מאת יונתן שם־אור, חלק ג' ואחרון

יונתן שם־אור / 08/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019