fbpx

כשפיגוע ופינוי נפגשים // תמר אסרף על השנה של יהודה ושומרון

0

2017 הייתה שנה עמוסת אירועים סוערים וכואבים, הפגנות, מאבקים, פיגועים, עצרות ופינויים. יותר מכל היא תיזכר כשנה שבה מדינת ישראל ציינה לראשונה, בשני טקסים ממלכתיים, בכנסת ובגוש עציון, 50 שנות שיבתנו הביתה לחבלי המולדת ההיסטוריים של עמנו בבנימין, ביהודה ובשומרון. זה הופך את השנה שחלפה למשמעותית ביותר מאז 1967. עברו 50 שנה, אבל זה הגיע. וזה הגיע בזמן, כי השנה שחלפה הייתה לא קלה.

בקור המקפיא של תחילת חודש שבט עלו כוחות הביטחון על ההר שהפך לסמל של מאבק. תוך מספר ימים פונו התושבים, מתבצרי בית הכנסת, ולבסוף הבתים. הערבים לא יעלו על ההר, גם תושבי עמונה לא. ההר נותר שומם, אנדרטה עירומה לאיוולת הגדולה של הפינוי. תושבי עמונה רואים אותו, מדי יום, מחדרי האכסניה הצפופים והזמניים בעפרה. צפונית להר נבנה היישוב החדש, עמיחי. אפשר היה לחסוך את מיליוני השקלים שעלו הפינוי וההקמה לו היו מוכנים לפצות את בעלי הקרקע, כמו שנהוג בעולם.

למרגלות עמונה שוכנת עפרה. לא עבר חודש מהפינוי, ובצו בג"ץ הגיעו להרוס תשעה בתים בלב היישוב. שוב אדמה חרבה בלב יישוב, שוב עקירה ושוב אין מרוויחים. החוק הקדוש נשמר.

לכאורה מאבק נוסף שהסתיים בכישלון. לא בדיוק. לצד הפינוי נחקק חוק ההסדרה, ולראשונה זה שנים נבנה יישוב חדש, באופן רשמי, על ידי ממשלת ישראל. הסערה הציבורית נגד הפינויים חברה לרצון אמיתי של הממשלה הנוכחית לא להרוס, ובכך הביאו לא מעט בשורות טובות להתיישבות בשנה הזו.

השנה היו גם פיגועים קשים. איכשהו שני ה־פ' האלו תמיד הולכים ביחד. פינוי ופיגוע. פיגועי דריסה בטרמפיאדות, פיגועי דקירה, וחדירה אחת נוראית לבית משפחת סלומון ביישוב נווה צוף. משפחה נפלאה חוגגת, בליל שבת, את הצטרפותו של תינוק חדש אליה. דלת פתוחה לאורחים המברכים ומחבל שפל שבא לקחת חיים, זו תמצית ההבדל. דמים בדמים נגעו אז. דמעות וכאב לצד העוצמות והחיבוק החם והעוטף של הקהילה הקרובה והרחבה – עם ישראל בתפארתו.

למחרת הרצח הוקמה בנווה צוף שכונה חדשה, נווה אח"י – אלעד, חיה ויוסי. הם רוצחים, אנחנו בונים. המאבקים על זכות קיומנו כאן עדיין לא הסתיימו, גם לא בשנת 2017 שהייתה מלאה בהם. מאבקים על היתרי בנייה, וכן ההקפאה עדיין נמשכת, וכן האמריקאים עדיין חונקים. והמאבק נמשך. על הבתים בנתיב האבות, על תשתיות, על הכבישים חדי־המסלול שגובים מחיר יקר בתאונות דרכים גם מהערבים וגם מהיהודים, ועל הפקקים שכולם סובלים מהם. ממחסור המים בקיץ ומהפסקות החשמל בחורף סובלים יהודים וערבים כאחד. טיפול בתשתיות יעזור לכולם. הגיע הזמן שזה יקרה, עם או בלי הסדר מדיני.

2017 – איים של כאב בתוך ים של עשייה וצמיחה. מאות תינוקות חדשים, זוגות צעירים, בתים שנבנו ונמכרו, עשרות גנים ובתי ספר חדשים, עצים שניטעו, כרמים שנבצרו, יין משובח עטור פרסים שמשווק בכל העולם, עשרות אלפי תיירים מהארץ ומחו"ל. בשנה שחלפה סיכמה ההתיישבות את 50 השנים שחלפו, השנה הקרובה היא בסימן ה־50 הבאות.

צילום: גיל כהן מגן, הארץ

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019