fbpx

כשהחרם יצא מחוץ לזרם // עמית סלונים על השנה של נהירת האמנים לישראל

0

אתה חייב ללכת להופעה של ניק קייב, הטיח חבר, אחרי שראה את קייב על הבמה באחת מבירות אירופה. היו מספיק תירוצים לא ללכת: החל בהיעדר אהבה מיוחדת למוזיקה שלו וכלה באכזבה כמעט תמידית מהופעות בהיכל הספורט ביד אליהו, בשל סאונד בעייתי וצפיפות יוקרתית. אבל החבר התעקש. זו לא הופעה רגילה, זו חוויה דתית לכל דבר. אתה חייב, המשיך להתעקש. בסוף הגיע קייב לישראל. בערך 400 אלף ישראלים נשבעו שזאת הייתה ההופעה הכי טובה שהם ראו בחייהם. 4 מיליון ישראלים אחרים העלו סלפי מחויך עם אביר הדיכאון לרשתות החברתיות. רק 16 אלף ישראלים נכחו בשתי ההופעות ביחד.

הייתה זו אחת הפסגות המרשימות שידעו ההופעות המוזיקליות החו"ליות בישראל בשנים האחרונות. מסלול הנחיתה של האמנים הבינלאומיים בין שדה התעופה לבמת המופעים הפגיש אותם עם שלב השאלה הזהה – למה הגעת? אתה לא יודע שיש חרם? לא שמעת על ה־BDS? וכך, אחד אחרי השני, הבהירו האמנים תחת כל מיקרופון רענן מדוע הם לא מחרימים את ישראל. ומירי רגב רשמה לעצמה עוד ניצחון מרהיב של העם היושב בציון על רוג'ר ווטרס. ועם ישראל עשה להם לייק ורץ לבדוק אם נשארו כרטיסים.

עם כל הציניות בצד, קשה היה שלא להתרגש מהקשר בין קייב לקהל הישראלי. לחבק את הקהל הישראלי זה אקט שנחשב כיום כל כך מחוץ למיינסטרים, שקשה שלא להתרגש מכל "Erev Tov, Tel Aviv!" של להקת רוק שקופצת לבקר מהניינטיז. אלא שהרגש הזה הוא אוטומטי להחריד, והוא מבוסס על מחשבה מתנשאת־משהו, שקבעה מראש שאנחנו עם סגולה. האמת הכואבת היא שניק קייב נותן את אותו שואו מרגש ואת אותה חוויה רוחנית חד־פעמית בכל הופעה באירופה. הוא לא נותן לקהל הישראלי יחס אחר מאשר לקהל בפראג, בברלין או בלונדון. ובהתאמה מלאה, פראג, ברלין ולונדון לא מתרגשות כל כך מאמן מפורסם שמחבק אותן.

ההצהרה של קייב שהוא הגיע להופיע בישראל דווקא בגלל ה־BDS, האצבע המשולשת המטאפורית והמילולית ששלח תום יורק למפגינים פרו־פלסטיניים בהופעה של רדיוהד, ושלושת השירים הפרו־ישראליים של מוריסי באלבום החדש שלו – כל אלה עוזרים לנו לרדד את הסכסוך הוותיק במזרח התיכון לחלוקה בין טובים ורעים, צודקים וטועים, מחרימים ומופיעים.

נחמד לראות את הצד של הטובים אוגר אט־אט שמות של אמנים גדולים ואהובים, כמו מוריסי וקייב, אבל בתוך כל הסמטוחה הפופוליסטית הזאת נשארת בעיקר שאלה אחת – מתי בפעם האחרונה הלכתם להופעה בלי לדעת כלום על דעותיו הפוליטיות של האמן, סתם כי הוא עושה אחלה מוזיקה שאתם אוהבים?

צילום: דניאל צ'צ'יק, הארץ

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
איור: עובדיה בנישו לכתבה מאת יונתן שם אור

פחד מוות // סדרת בחירות מיוחדת מאת יונתן שם־אור, חלק ג' ואחרון

יונתן שם־אור / 08/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019