fbpx

כך כבש יריב לוין את מקומו בצמרת הפוליטית. פרופיל

0

לא הייתה אחידות שם, בפניהם של חתני טקס חתימת ההסכם הקואליציוני עם ישראל ביתנו. בנימין נתניהו הגיע מתוח, נרגן. אביגדור ליברמן הגיע למעמד הפיוס כחתלתול מדושן. והשר יריב לוין, שניהל את המשא ומתן להגעה למעמד הזה, נראה מעט עייף ומנותק מן האירועים. שלושתם (יחד עם רוברט אילטוב מישראל ביתנו) התיישבו בשורה אל מול המצלמות שהעבירו את האירוע בשידור ישיר. נתניהו הרים מעת לעת את עיניו וניסה להוציא חיוך מתאמץ. ליברמן הציג טורי שיניים ארוכות בחיוך מוזר כשלעצמו. שניהם היו מאופרים, כמובן. לחייהם סמוקות ומצחם מוחלק כדבעי.

ואילו לוין?

לא מדושן. לא מאופר. לא צוהל. לא חגיגי. אף חיוך למצלמה. לא חיזור. לא חיזורון. כל כולו כפקיד המזדרז לסיים את מלאכתו, בטרם תצטנן ארוחת הצהריים במטבחון של משרדו. במהלך השבוע הזה, שבו חווינו זיגזג פוליטי מהמם, שבו הלכנו לישון עם הרצוג וקמנו עם ליברמן; שבוע שכל כולו היה תמרונים ופירוקי חשדות ישנים, ספק אם לוין ישן. אולי שעתיים־שלוש בלילה. לא יותר.

אפילו את שבוע העבודה קינח בשישי אחר הצהריים בלשכת ראש הממשלה. והשעה אז כבר הייתה מאוחרת. וכשחזר הביתה והתרווח במטבח, צלצול חדש עלה מהטלפון. זה ביבי על הקו. ככה זה כאשר אתה השר המקשר בין הממשלה לכנסת וזרועו הארוכה של ראש הממשלה. יש לך ביבי, ביום ובליל. ומרגע שהטלפון מצלצל – דום שתיקה. הכול נעצר. ואתה מתמסר כל כולך לבוס. אז מה הפלא שבשעה שנתניהו וליברמן חגגו את אושרם היה זה לוין, עורך דין מיומן מאוד במקצועו, שעבר על הניירות.

לוין ניהל את המשאים ומתנים בשליחות נתניהו. רוב הזמן עם יצחק בוז'י הרצוג, מיעוט הזמן עם איווט ליברמן. המו"מ נמשך חודשים רבים. פעם למעלה, פעם למטה. פעם ליד השולחן בחתונת בתו של ישראל כ"ץ, ופעם במליאת הכנסת או בשיחה צדדית בלוויית אחותו של חבר מרכז הליכוד.

נתניהו רצה להרחיב את הקואליציה. לוין, שלא רצה את הרחבתה עם המחנה הציוני, עבד עבור המטרה הזו בכל זאת. לרגע לא נתן ליצחק הרצוג ובן בריתו יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, את התחושה שמשחקים בהם. גם לאחר שהתגלה שנתניהו לא מוכן להעלות על הכתב את מה שהבטיח להרצוג בעל פה, ושהוא מכניס עזים להסכם לטובת הימין הקשה (החטיבה להתיישבות נשארת אצל אורי אריאל, למשל), הרצוג כעס על נתניהו. לא על שליחו. השליח, לוין, התפנה בזריזות לאפיק ליברמן, כדי לסיימו במהירות וביעילות.

והוא סיים. השר עו"ד לוין ערם את דפי ההסכם שערך על השולחן שבמרכז החדר. ניכר בדפים שזה אך יצאו, לוהטים, מן המדפסת. חילקם לשישה העתקים. עבר בזריזות על תוכנם. מילה אחר מילה. ורק אז צירף את חתימתו, בראשי תיבות, בתחתית כל עמוד.

האיש שרוקד על 180 חתונות

יריב לוין הוא עוף פוליטי מוזר. קיצוני. נוקשה. חרוץ. אמין. קשוח, נאמן. מוכן לגמישות בפרקטיקה, לא באידיאולוגיה. מילה זו מילה. הסכם זה הסכם. אצלו אי אפשר להשחיל "מעטפות" לקידום עניינים. ישר וצנוע. יובשני. מאלה שמצמצמים עצמם מול הבריות. לא דברי מתיקה. לא סיגר. לא וויסקי. לא בדל פינוק. לא חופשות. לא הנאות. רחוק מאוד מהבוס נתניהו בהקשר הזה. ובהקשר אחר, קצת דומה לו. בכך שאינו מתיר לעצמו כמעט להיעלב.

ואם קורה שהפמליה שלו עוברת ליד קיוסק, וזו שעת צהריים, וכולם רעבים ויוצאים להביא משהו לאכול, הוא יבקש חצי מנה פלאפל, או שיפוד פרגית. ואז אוחזת הקנאה־פליאה בלא מעט מהנמצאים סביבו: פלא שהוא כל כך רזה?

הוא כל הזמן עובד. אין רגע דל. וכשיש, וזה נדיר, הוא קופץ להוריו במבשרת ציון. אלא שגם הם אנשים קפדנים. את ארוחותיהם הצנועות, למשל, לעולם לא ימליחו.

וכשהסתיים טקס החתימות ומצלמות הטלוויזיה כבו, הוא יצא, בתוך שעה קלה, לחגיגת ל"ג בעומר עם פעילי ליכוד בבית שאן. ואפילו הספיק לעצור אצל חבר מרכז באחד המושבים הסמוכים. פעילי בית שאן, ומשפחתו של דוד לוי בראשם, מנהלים עמו קשר ארוך טווח. ועוד נדון בזאת בהמשך. לוין חזר עם לילה לביתו במודיעין. למחרת השקיע בענייני החולין של המשרד עליו הוא מופקד, משרד התיירות. ובשיחות "ביאוס" כדי לתדרך נגד נפתלי בנט והתנהלותו. לפנות ערב יצא שוב מן המשרד. הפעם לחגיגת נישואי אחד מצעירי הליכוד, אריאל מורלי, במעלה החמישה. היה קר. כמעט גשום. והוא בחולצה תכולה סטנדרטית, המייצגת את ארונו הטכנוקרטי נאמנה, מכנסיים כהים, וחיוורון של איש עייף.

אפשר היה להניח שעם כניסתו יוקף באנשים אינספור. פניו בקדנציה הזו מופיעות בקצב תדיר יותר בטלוויזיה ובעיתונים. הקשר שלו לשטח הליכודי ממשיך להתחזק. ובכל זאת, לא רבים ניגשו להקיף ולשוחח. אין פה ריטואל מירי רגב סטייל.

מי היה מאמין שהאיש שניהל את המו"מ שאפשר כי ישנה את פני המזרח התיכון, ודאי שכבר היה חלק מתהליכים ששינו ומשנים את החברה הישראלית, יעמוד עם ההמון בתור הארוך לבימת החתן־כלה. ומיד אחרי שילחץ את ידם יעוף ליעד הבא. "ובנט…?", ירוץ אחריו ח"כ יואב קיש ממפלגתו. "חוצפה. אסור להיכנע". אחר כך המשיך לאולמי אווניו, לעוד חתונה.

נפתלי בנט, היריב המר בעת כתיבת שורות אלה, יכול להרשות לעצמו פחות חתונות. הוא ראש מפלגה שתרבות ה"לעשות כבוד" באירוע המשפחתי של פעיל זה או אחר נוכחת בה במידה פחותה בהרבה. המטריצה הליכודית שונה בתכלית. לוין נראה זר מאוד על המגרש הזה, אבל משחק את המשחק. מאז הקמת הממשלה הזו, שנה וקצת, הוא כבר פקד 180 אירועים כאלה. יש מי שסופר את הדברים הללו אצלו. 180 נסיעות כדי לאחל לפלוני ברכות לבביות ולהתחכך עם חברי מפלגה. לא רבים בליכוד יכולים להתחרות בנתון. ומהצד השני של המפה, רק יצחק הרצוג, נדמה, יכול להתחרות עמו בזה.

– לא נמאס?

"היה לי משרד לעריכת דין", הוא אומר לנו בערב כזה. "ולא מעניין אותי". כסף לא מעניין את לוין. רק פוליטיקה, פילוסופיה וניהול קמפיינים תקשורתיים. וחוץ מזה, הוא אוהב לומר, יש גם הרבה טוב באירועים הללו. בין השאר, אני נשאר קשור למציאות. האיש הזה הרי התקין עצמו לפוליטיקה מאז עמד על דעתו. וכל פרט בדרכו מחושב, כבר שנים. גם ההבנה שאין ברירה. 180 אירועים בתוך שנה.

.

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יוני 2016

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook