איך התקבלה ההכרעה של בנט ושקד, מה מתרחש במפלגה החדשה, מה השאירו בבית היהודי, ומה עוד עשוי לקרות עם שני המטאורים, שיצאו לאחת ההרפתקאות המסקרנות בפוליטיקה הישראלית?
מאחורי הקלעים של הימין החדש
אחרי יומיים של דיונים קדחתניים הפור נפל, מסיבת העיתונאים של איילת שקד ונפתלי בנט נקבעה ליום חמישי בשעה שמונה בערב. ההחלטה לא הייתה קלה. לא זו בלבד שהקמת מפלגה מאפס, רגע לפני הבחירות, איננה דבר של מה בכך. שקד אף ידעה על החקירות נגד אפי נוה שהתנהלו באותה עת בחשאי. היה ברור שחשיפת הפרשה תשליך גם עליה. במשך יומיים המשקל התנדנד הלוך ושוב בין נטישת הבית היהודי לבין הישארות במפלגה. ביום חמישי בצהריים, אחרי יומיים קדחתניים, שקד ובנט החליטו, והחלו להתכונן לאירוע ההכרזה.
הבית היהודי, מבחינתם, הפך לכלוב של זהב. תשתית מפלגתית שהצליחו לחדש ולרומם, ולהביא באמצעותה לשניהם תיקים בכירים בממשלה וחברות בקבינט הביטחוני־מדיני. ומצד שני, השפעה מועטה, ממסד מפלגתי עבש שהגביל אותם, ורבנים שהוליכו אותו – והצרו את צעדיהם. בחישוב שלהם קדימה, הבית היהודי היה לגביהם ארבע שנים נוספות של פחות מאותו דבר.
ובכל זאת הספקות כרסמו. הלא נודע תמיד מעורר יראה. באותו יום חמישי, בלשכתו של בנט בבניין הכנסת השומם, שעות לפני כינוס מסיבת העיתונאים, הגלגל שב והסתובב. בנט ושקד עדיין לא הרגישו שלמים עם המהלך, לא היו משוכנעים שהמפלגה החדשה תגדיל את הימין, חששו שהמפץ יחליש את הגוש. שוב ושוב ערכו חישובים. על פי הערכותיהם הסופיות, המהלך יגדיל את גוש הימין. הפוטנציאל של 'הימין החדש' מגיע ל־15 מנדטים, לדבריהם, אם כי כעת הם מגיעים בסקרים לשישה עד שמונה. אבל מה יקרה אם החישובים שלהם מוטעים, והם יואשמו בנפילת ממשלת הימין? רגע לפני שזימנו את התקשורת עבור ההכרזה, החליטו לדחות את המהלך, לחשוב עוד קצת.
למחרת, יום שישי, שבו ונפגשו בביתו של בנט ברעננה. שקד הגיעה עם בעלה אופיר. אשתו של בנט, גילת, השתתפה גם היא בדיונים. עד סמוך לכניסת השבת הפכו והפכו בסיכוייהם וטרם הצליחו להגיע להחלטה. בשבת נמשכו השיחות ברעננה. סמלי למה שתהיה המפלגה החדשה – שקד החילונית תיסע בשבת לביתו של בנט הדתי, והשמיים לא ייפלו. ארבע שעות, על ארוחת שבת דשנה, וההחלטה עדיין לא נפלה. שקד התקשתה להיפרד מפעילי הבית היהודי שהרעיפו עליה אהבה והעבירו לה מסרים שמבחינתם היא ראשת המפלגה ברגע שתרצה. בנט, שיזם ודחף את המהלך, גם לא היה שלם עם עצמו.
כן, לא, כן, לא, אחרי הצהריים בשבת שקד ובעלה שבו לביתם בתל אביב עם ההחלטה שעדיין לא הגיע הרגע המתאים. עם צאת השבת שקד התקשרה לבנט. נו, מה עושים? תהתה בפעם המיליון. נלך על זה, אמר בנט. זמן קצר לאחר מכן כינסו מסיבת עיתונאים והודיעו על המפץ הימני.
הלסת נשמטה בבית היהודי
מעטים היו שותפי סוד למהלך. בני הזוג; טל גן צבי, ראש הלשכה של בנט במשרד החינוך; יאיר הירש, ראש המטה של שקד במשרד המשפטים; הרצל יחזקאל, עוזרה הפוליטי של שקד; ומשה קלוגהפט, שעבד עם הבית היהודי. הרבנים חיים דרוקמן וזלמן מלמד הוכנסו בסוד העניינים ביום חמישי, כמו גם בצלאל סמוטריץ' ושלושה עיתונאים מהמגזר הסרוג, חגי סגל, עמנואל שילה ועוזי ברוך. סמוטריץ' היה בטוח שהדיון היה תיאורטי בלבד וכי השניים חזרו בהם, והופתע כשצפה במוצאי שבת במסיבת העיתונאים. בנט מתייעץ עם קבוצה קטנה של אנשי עסקים, רובם חילונים, חלקם היו בסוד העניינים, כמו גם שני הדוברים, מתן סידי של בנט ופיני וולף של שקד. דקות אחדות לפני מסיבת העיתונאים שוחחו עם יו"ר תקומה השר אורי אריאל ובישרו לו על המפץ.
אריאל, כמו רבים אחרים, חשד שמשהו הולך ומתרקם. לפני כניסת השבת החל המגזר לרחוש שמועות. במפלגה קטנה כמו הבית היהודי קשה לשמור סוד. היו מי שסברו שבנט ושקד רוצים להודיע על פרישה מהממשלה, או על היפרדות מהאיחוד הלאומי־תקומה. רק בודדים ידעו לאן השניים הולכים. ההודעה הותירה את פעילי הבית היהודי ואת בכירי המפלגה שמוטי לסת. התגובות נעו בין "בגידה", לבין זעקות שבר בסתר, וגם כמה "ברוך שפטרנו".
במשך ארבעה שבועות מאז ההכרזה על הקמת הימין החדש, עקבנו אחרי המפלגה שזה מקרוב נוסדה, שוחחנו עם פעילים ועם אנשי שטח ומצאנו לצד התלהבות גם חששות, כאוס ארגוני וניסיונות שלא צלחו בגיוסים לרשימה החדשה. עופר ברקוביץ, רון פרושאור, מרים פרץ, יורם כהן, אופיר טובול וינון מגל הם חלק מהם. חלקם ניחשו שדבר כזה עתיד לקרות ולא נפלו מהכיסא. "עדיף להעז מאשר להישאר תקוע במקום בטוח אבל מוגבל", אומר מגל ל'ליברל'. בנט, שמתקשה לגייס כוכבים, אומר בשיחות פרטיות שהוא לא מחפש כאלה, אלא אנשים שיידעו לעבוד בפרלמנט. אנחנו מנסים לבנות משפחה, הוא אומר לאנשיו, "אנשים עם ערך הרעות".
בבית היהודי אומרים, מנגד, שבנט, המוח מאחורי הגיוסים, מתייחס למפלגה החדשה כאל תוכנית ריאליטי. פה צריך מזרחי, שם אישה, שם קצין בדימוס, פעילה חברתית ומישהי שתביא את קולות האנגלוסקסים. עד כה הצטרפו לימין החדש העיתונאית קרולין גליק, מתן כהנא, חבר של בנט מסיירת מטכ"ל, והפעילה החברתית שירלי פינטו. לצידם, מלבד בנט ושקד, גם חברת הכנסת שולי מועלם שעברה יחד עם השניים מהבית היהודי. מועלם נחשבה תמיד לנאמנתו של בנט בסיעה, בניגוד למוטי יוגב ולניסן סלומינסקי שהתנגחו בו. אך היא אינה כוס התה האידיאולוגית של בנט ושקד. זמן קצר אחרי המפץ דיברה על מדינת הלכה והביכה את השניים שפונים אל הימין הרך, זה שמאס בנתניהו אבל יעדיף את בנט ואת שקד על פני ליברמן, כחלון או אפילו בני גנץ. ועם כל הכבוד לאידיאולוגיה, מפלגה חדשה זקוקה לכסף. מועלם (שבלעדיה לא היה ניתן להתפלג לסיעה נפרדת) מביאה מיליון וחצי שקל מימון בחירות שמקבל כל חבר כנסת. למועלם גם ייחוס ידוע שמדבר אל מצביעיהם הפוטנציאליים. היא אלמנתו של סגן־אלוף משה מועלם ז"ל שנהרג באסון המסוקים. סיפור אהבתם, בין חילוני לדתייה, הוא הנרטיב שבנט ושקד מחפשים.
הפעילים ממתינים על הקווים
הקמפיין בינתיים על אש קטנה. ההשקה הרשמית שלו מתוכננת לאמצע פברואר, אחרי שסקרי העומק יושלמו וכתיבת המצע תסתיים. הדבר הכי פעיל בסביבה בינתיים הוא אתר האינטרנט שמגייס מתנדבים. במפלגה אומרים שעד עכשיו נרשמו כ־4,000 כאלה. בנט ושקד מקדישים זמן רב להחתמת אנשי עסקים, חילונים ודתיים, על ערבויות למפלגה החדשה. העסקן והעיתונאי החרדי מנחם גשייד אמר ל'המודיע' ששלדון אדלסון עמד מאחורי המהלך. הקשרים בין בנט לאדלסון טובים. לא מופרך לחשוב שהמיליארדר, שהעיד בפרשת 2000, חושב על היום שאחרי נתניהו. הוא כבר הצטלם לא אחת לצידו של בנט שהרעיף עליו מחמאות ("ייכנס להיסטוריה לצד רוטשילד ומונטיפיורי"). בנט ושקד מכחישים מעורבות של אדלסון במהלך.
בנט מכנה את החודש הראשון אחרי ההכרזה "גארבג' טיים". ממילא כולם יזכרו רק את מה שקורה סמוך לבחירות ממש. ראו מקרה "הערבים נעים לקלפיות" של נתניהו. שלמה פילבר, שעבד עם נתניהו, מייעץ לצמד. הוא מכיר היטב את כל השטיקים האלה. אבל שלום שלמה, גם אקס נתניהו ומי שהיה צמוד לבנט בהמשך בפוליטיקה, יעבוד כנראה עם יאיר לפיד. כיסאות מוזיקליים.
השטח, תחום אחריותה של שקד, הרבה פחות מתלהב מהשטיקים. "המהירות שבה הכול קרה גרמה לכך שעד היום, כחודש אחרי ההודעה על הקמת המפלגה, אין כלום", אומר ל'ליברל' אחד הפעילים. "הכול פה נעשה לאט, לא הכול נעשה נכון". שגיא גז, פעיל שנואש מבנט ושקד, העביר בקבוצת ווטסאפ של כמה עשרות פעילים הודעת פרידה מהימין החדש, ארבעה שבועות בלבד אחרי שהחליט להצטרף. "בפועל בנט ושקד רוצים לקבל תמיכה אבל לא מוכנים לתת מעצמם למען האנשים הקטנים, הם יעזרו רק למי שכבר נמצא במשחק או שהוא כוכב. הם לא הולכים להתחשב בתומכים שלהם ובטח ובטח שלא הולכים לעזור להם".
גז היה מראשוני התומכים. בסיום מסיבת העיתונאים ההיא, מיהר להתקשר לשקד. הוא היה ראש המטה החילוני בבית היהודי, עזב אחרי שמתח ביקורת על המפלגה ("אין בה מקום באמת לחילונים"), אבל התלהב מהמפלגה החדשה. "הקונספט של ציונות דתית עם חילונים יכול לעבוד. אפילו בני משפחה שלי שלא רצו להצטרף לבית היהודי התלהבו מהרעיון של מפלגה כזו". בשבועיים הראשונים נפגש שלוש פעמים עם שקד וכמספר הזה הופיע בערוץ 20, מלא התלהבות. הציע לארגן חוגי בית, לעמוד בצמתים, לתלות שלטים. שבוע אחר כך הוא הרבה פחות נמרץ. השטח מת וחי בעיקר ברשתות החברתיות, הוא אומר. קרולין גליק כבר העלתה סרטון, בפנים חמורות סבר תהתה גברת האלט־רייט הישראלית "למה שיהודים יורשו לגור בלונדון, אבל לא ביהודה". שירלי פינטו התראיינה פה ושם, בנט ושקד מתראיינים במשורה, בעיקר כדי לתקוף את גנץ או לסנגר על הקשר של שקד לאפי נוה. הליכוד, אבי גבאי, כחלון, גנץ וליברמן כבר פרושים על שלטים ובמודעות בעיתונים. בנט ושקד עוד המתינו, בעת כתיבת שורות אלה.
התחושה, אומרים פעילים שממתינים על הקווים, שלקודקודים יש זמן. הם פועלים לאט. חודש אחרי ההכרזה עדיין אין למפלגה החדשה מטה. הפגישות נערכות בבתים פרטיים ובלשכותיהם ההומות של בנט ושקד. עוזרים יוצאים ונכנסים בקדחתנות, מנהלים שיחות במסדרונות, הרחק מאוזנם הקשובה של עובדי הלשכה, שותפים למהלך.
אורי שגיא, עוזרה של שולי מועלם, אחראי על השטח המוניציפלי. גם עוזרים נוספים של בנט ושקד נרתמו לפעילות. הבוסים שאליהם נשואות עיני הפעילים הם ראשי המטה של השרים, טל גן צבי ויאיר הירש (שמכונה על ידי פעילי השטח "המנכ"ל"), והרצל יחזקאל, היועץ הפוליטי של שקד. הרצל הוא אחיו של אסף יחזקאל, איש אמונם של בני הזוג נתניהו, שהחליף את עזרא סיידוף (בינתיים) כמנהל המשק במשרד ראש הממשלה. הרצל יחזקאל, גדול קבלני הקולות של הבית היהודי בירושלים, נרתם למשימה בכל הכוח. במהרה ערך בביתו מפגש לפעילי הימין החדש בבירה. שקד הגיעה לעודד. השניים דרבנו את הפעילים במילים חמות, שבו והבהירו שאסור לתקוף את הימין, להבהיר שהם שם כדי להגדיל את כוחו ולא להחלישו. שקד כבר הספיקה להיפגש עם פעילים בלשכתה בתל אביב, חלקם מהבית היהודי. "היה שם סרט נע", מתאר אחד מהם. בפגישה עם הרבנים לפני הקמת המפלגה הבטיחו בנט ושקד שלא יגייסו את פעילי הבית היהודי כדי לא לפגוע במפלגה. אולם כמה פעילים בולטים, ביניהם אברהם צימרינג מירושלים, מתנגד קולני של בנט, קיבלו שיחת טלפון מפתיעה. "כנראה בימין החדש חשבו שהצטרפות שלי אליהם תמשוך פעילים רבים", אומר צימרינג ל'ליברל'. הוא סירב, אחרים בינתיים על הגדר. אם הבית היהודי תמשיך לדשדש על גבול אחוז החסימה בסקרים, יעברו לימין החדש. בישיבת מרכז הבית היהודי האחרונה אמרו כמה מחברי המרכז שהם מתכוונים לעבור לימין החדש. איש לא התפלא.
קשר זוגי שקשה לנתק
בנט אחראי על הקמפיין, על האסטרטגיה. כמו נתניהו, הוא נחשב למוח שיווקי. היועץ משה קלוגהפט עשה קריירה על הקמפיין של הבית היהודי שהביא את המפלגה ל־12 מנדטים בשיאה, אבל עיקר עיסוקיו כעת בחו"ל, ומי שמכירים את הנפשות הפועלות אומרים שבנט הוא הפוסק האחרון. הוא מכוון גבוה, רוצה להגיע לבית בבלפור אחרי עידן נתניהו. בשיחות ביניהם החליטו בנט ושקד שכאשר יגיע הרגע המתאים בנט יסתער על משרד ראש הממשלה, היא תלך אחריו, לא תתחרה בו על המשרה הרמה. אם כי ברור שהיא מועמדת בולטת לא פחות ממנו לתפקיד, ובמדדים וסקרים מסוימים – אף יותר.
במגירת שולחנו של בנט במשרד החינוך בתל אביב ספר סקרים עב כרס שבדק את הסיכויים שלו עצמו, ואת מקור כוחו של נתניהו. קל זה לא יהיה, נוהג בנט לומר בשיחות פרטיות. כוחו של נתניהו רב אף ממה שאנחנו מתארים לעצמנו. כדי להגיע לעוצמה כזו אחרי לכתו של ראש הממשלה יידרשו משאבים רבים.
הם קשורים זה לזה, בנט ושקד, בעבותות ברזל. מותג שנמכר ביחד, עובד טוב כבר 12 שנים, תחילה בלשכתו של אחד, יו"ר האופוזיציה נתניהו. אחר כך הקימו את תנועת הימין 'ישראל שלי', השתלטו על הבית היהודי, אותה מפד"ל מנומנמת, והפיחו בה חיים חדשים. כעת הם בהרפתקה החדשה. בטוחים שיחד הם מהווים כוח פוליטי גדול יותר מאשר עוצמתו של פוליטיקאי בודד. מתפלאים על עצם השאלות בעניין. ברור שכוחנו כשניים רב מזה של יחיד, גורס בנט. פעילים שעבדו לצידם מתארים את הקשר ככזה של זוג נשוי, שעבר טיפול זוגי ונחוש להתנהל נכון. הם מדברים לעיתים תכופות. הכל אצלם פתוח, גלוי. כל קושיה עולה לדיון. דבר לא נשאר מתחת לשולחן. ויכוחים נסגרים בין שניהם, בחדרים אטומים, בחשאי. דווקא הצבת שמה של שקד לפני זה של בנט במודעות הראשונות שהופצו, החליק בטבעיות. הם כעת יו"רים משותפים. בנט קיבל את הדרישה בלי הרבה התלבטויות.
הבדלי הטמפרמנט ביניהם יצרו פאזל מורכב. בקשר ביניהם יש הרבה יותר מאשר אינטרסים משותפים. אצל ציפי לבני ואבי גבאי זה לא עבד. משהו בדינמיקה בין בנט ושקד פועל היטב. בנט דומיננטי, נמרץ, מלא רעיונות, אבל פחות מתלהב מירידה לפרטים. נועז יותר משקד, חולם רחוק. שקד ריכוזית יותר מבנט, דעתנית (אבל נוטה לקבל את דעתו של בנט), מתוחכמת מאוד, יסודית, טובה כנראה מהפרטנר שלה במגעים בינאישיים. בניגוד לתדמיתה התקשורתית הקרה, הרובוטית, תנו לה פעילי מפלגה והיא כובשת אותם במהרה ובחום. צריך היה לראות את שקד בחתונתה של אידית דרויאן, הדוברת לשעבר של הבית היהודי. ימים ספורים אחרי המפץ, כפי שנקראת בציונות הדתית ההיפרדות מהבית היהודי, שקד ובנט הגיעו לאולם שהיה מלא עד אפס מקום בפעילי הבית היהודי. בנט הצטלם, התחבק, חייך, אבל היה גם מרוחק וזהיר. שקד חיבקה והתחבקה, מוקפת באהדה, חשה מבוכה לדברי אורחים בחתונה. היה נראה שהיא אינה מעכלת את הפרידה, כמוה פעילי הבית היהודי, שהתקשו במיוחד לשאת את הניתוק משקד. המחזה חוזר על עצמו בכל מקום. בכיר במפד"ל לשעבר, המכיר היטב את הנפשות הפועלות, שופך קיתונות גופרית על בנט, בממד האישי כמו גם האידיאולוגי. ואז נשאל אם כל זה תקף גם לגבי שקד. מיד קולו מתרכך. "שקד היא מותק", הוא אומר, במילים אלה ממש.
יומיים אחרי ההכרזה על המפץ הגיע ח"כ מוטי יוגב להיפרד מבנט ומשקד. לחיצות ידיים וחיבוק קל עם בנט, כמה מילות פרידה הכרחיות. שני אלה אף פעם לא ממש היו מאוהבים, כל אחד מהם רואה בחברו את הרע שיש לפוליטיקה הימנית להציע. הפגישה עם שקד הייתה הרבה יותר רגשית. היא התעניינה בשלומו של יוגב, שאלה כיצד יסתדר בבית היהודי, אם הוא בסדר, מה יעלה בגורלו, מה יקרה למפלגה, ניסתה לחזק. אתה לוחם, אמרה ליוגב, אתה תהיה בסדר. לא מפתיע שכמה ימים אחרי ההכרזה תהו פעילים בבית היהודי אם שקד תיאות לשוב הביתה. היא סירבה, הקשר שלה עם בנט חזק יותר מזגזוגים כאלה, והיא גם חששה שהשיבה הביתה תציב אותה בעמדת חולשה של פוליטיקאית שלא עומדת מאחורי החלטותיה.
הקשר ביניהם, מסביר ח"כ מהבית היהודי, "נובע בדיוק מההבדלים האלה. בנט מבין ששקד יותר פופולרית ממנו, הוא לופת אותה אליו כדי שלא תברח. שקד הייתה גוברת עליו במאבק על ראשות הבית היהודי. איילת הייתה מלכה במפלגה, הערכנו אותה, היינו מעמידים בראשנו אישה לא דתייה ובנט ידע את זה, לכן העדיף להקים מפלגה חדשה".
להוריד אבק מהמדף
ההחלטה לעזוב את הבית היהודי החלה לנקר אצל בנט אחרי הבחירות האחרונות, עם ירידת כוחה של המפלגה מ־12 לשמונה מנדטים, כולל השותפים מהאיחוד הלאומי. בנט הבין שהבית היהודי הפכה לתקרת זכוכית. מכאן יוכל, במקרה הטוב, להגיע למשרד הביטחון, גם זאת תוך מאבקים בלתי פוסקים בראשי הציונות הדתית, שהעדיפו לראות אותו כשר חינוך, או כפי שאומר אחד מוותיקי המפד"ל: "חינוך זה ערכים, זה לחנך את ילדי ישראל. פסגת השאיפות שלנו תמיד הייתה תיק החינוך, מזה נובע הכול, גם הביטחון. מערכת החינוך יכולה לחנך להגשמה בהתנחלויות ולגיוס לצבא ליחידות קרביות. זבולון המר, שר החינוך המיתולוגי של המפד"ל, בירך כל יום על מזלו הטוב. בנט רצה להיות שר הביטחון, לפרוץ מעבר למה שיש לו, מעבר למה שאנחנו רצינו".
לזה אפשר להוסיף את המאבקים הבלתי פוסקים עם רבני הציונות הדתית. בנט התכוון להיות עצמאי, סירב לקבל את תכתיבי הרבנים, לא רצה לנהל מפלגה מדאורייתא. עד כדי כך התנגד לתכתיבים התורניים עד שיש במפלגה מי שכינו אותו "כיפה קטנה". הוא הביע חשש מהשתלטות החרד"לים, ביקר בבית ספר קונסרבטיבי בארה"ב, לא הביע התנגדות לשירות משותף. נמנע ככל יכולתו מהתייעצות עם הרבנים. מאבקי השבת, גיוס נשים לתפקידי לחימה, הטבות שונות למגזר, אלה לא עמדו בראש מעייניו. חברי הכנסת של הבית היהודי ניסו לקשר את בנט לרבנים בולטים כמו הרב הקיצוני דב ליאור. בנט היה רחוק מלהתלהב, אם כי שמר על קשר עם הרב חיים דרוקמן. האחרון כזכור לחץ על שר החינוך, אחרי פגישה עם ראש המל"ל מאיר בן שבת שנשלח בידי נתניהו, לוותר על דרישתו לפרוש מהממשלה אם לא יקבל את תיק הביטחון. מהלך שדחף את בנט ושקד להחלטה הסופית על היציאה לדרך החדשה. באיזו מפלגה אחרת היה נשלח ראש המל"ל אל רב כדי שישכנע מנהיג פוליטי שלא לפעול לפי שיקוליו. מפלגה מגזרית, לדעתו, תמיד תהיה בכיס של ראש הממשלה, ולא תוכל להרים ראש.
הרבנים לא מתלהבים מבנט, ממש כפי שהוא אינו אוהד אותם. בכירי הרבנים במגזר הדתי סנטו קשות ב'ימין החדש'. הם בחרו בדרך שלא מקובלת עלינו, אמר הרב צפניה דרורי לאתר 'סרוגים'. הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר בשדרות, היה בוטה יותר. "יש את הימין החדש ויש אותנו, הימין הישן, שמאמין בתורת ישראל ובערכים הנצחיים של עם ישראל". רבנים בולטים שהוזמנו לפגישה עם בנט אחרי המפץ, החליטו שלא להיענות להזמנה. יממה אחרי שעזב את הבית היהודי נאלץ בנט לבטל את הגעתו לכנס של אירוע סיום הש"ס, בעקבות בקשה של ראשי ישיבות ההסדר. מכנס אחר של רבנים יצאה ההודעה שפיצול הבית היהודי על ידי בנט ושקד הוא מעשה מכוער ושפל.
המריבות האלה שנחשפו במלוא עוזן אחרי ההכרזה על הקמת המפלגה, היו שם כל הזמן והתישו את בנט. באמצע השנה שעברה קנה מפלגת מדף. ליום סגריר. עורך הדין עמיחי ויינברגר טיפל במהלך. קל יותר לצקת תוכן לשלד של גוף משפטי קיים. בנט ושקד שמרו על חשאיות מוחלטת. ויינברגר קנה את מפלגת צל"ש של יוסף פריצקי תמורת כמה עשרות אלפי שקלים. פריצקי לא ידע אפילו מי הקונים שוויינברגר מייצג. המפלגה נרכשה והמתינה על המדף לרגע המתאים שהגיע, כידוע, אחרי הסאגה סביב תיק הביטחון. "שמחתי להיפטר מהמפלגה", אומר פריצקי ל'ליברל'. "היא לא נתנה לי שום דבר מלבד דו"ח שהייתי צריך למלא לרשם המפלגות. הופתעתי כשנודע לי מי קנה אותה. אני לא מאחל להם בהצלחה".
המגננה של שקד | פרשת אפי נוה
אי אפשר לדבר על הימין החדש בלי לדבר על אפי נוה. הוא צמוד לאיילת שקד בברית שלא ראינו מעולם בין שר משפטים לראש לשכת עורכי הדין. הראשונים העדיפו בדרך כלל את שופטי בית המשפט העליון. שקד הלכה על נוה. הוא סייע לה להעביר את מועמדיה בוועדה למינוי שופטים, ובתמורה העביר מועמדים משל עצמו במחוזי ובשלום. נוה אף פקד עורכי דין לבית היהודי. והנה הוא בחתונת בנו של הרצל יחזקאל, העוזר הפוליטי של שקד. עד כמה השפעתו עלולה להיות לה לרועץ כעת? גם בנט וגם שקד בטוחים שבמשוואה של מהפכה לעומת פרשה הכוללת מין, הרבולוציה גוברת על הסקס. אפשר היה לחשוב שהבייס הימני, השמרני, זה שאמור להזדעזע מכל מה שנחשף עד עתה בפרשות נוה, יפנה עורף למקורבתו שרת המשפטים. לא רק שזה לא קורה, אלא להפך. הישגיה של שקד במערכת המשפט, על פי אוהדיה, עולים על המבוכה.
שקד יצאה לדרך החדשה כשנוה על גבה, ואיתו תגיע עד ליום הבחירות, יחד עם כל הפרטים החדשים שעדיין עשויים להתגלות. זמן מה לפני שבנט ושקד הכריזו על הפרידה מהבית היהודי והקמת הימין החדש, החלה החקירה בפרשת נוה החדשה. במשך ימים רבים הסתובבו שמועות סביבה, חלקן הגיעו גם לפעילים בולטים בבית היהודי וביניהם אופוזיציונרים של בנט. ובכל זאת איש מהם לא יצא נגד שקד או בנט. סיר הטפלון רתח, המרק לא גלש. שקד מספקת את הסחורה, השבבים שנופלים בדרך הם רע הכרחי מבחינת תומכיה. עם חמאת נוה על הראש היא נפגשה עם פעילים של הבית היהודי שבאו ללשכתה בתל אביב, ביקשו להבין מדוע ננטשו, והשתתפה באירוע בירושלים עם פעילי הימין החדש. במשך ימים ארוכים תפקדה כאילו דבר לא תוסס ומבעבע מתחת לפני השטח. סיירה ברהט, נפרדה מהרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט, השתתפה בטקס השבעת שופטים, טיילה להנאתה בארץ ישראל, נפגשה עם בכיר בפייסבוק, השיקה יחידות של משרד המשפטים שעברו לירושלים. אבל יודעת שעוד מעט קט תידרש לספק הסברים, שהייתה מעדיפה להימנע מהשמעתם.
——
במשך כמה שעות מאז פרוץ פרשת נוה, קולה של שקד לא נשמע. מאחורי הקלעים התנהלו התייעצויות קדחתניות עם בנט ועם יועציה. האסטרטגיה שהתגבשה הייתה פשוטה: הרחקתה של שקד מהפרשיות ("ניסיון מטורלל לקשור אותי לפרשה"). יחד עם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות היא הוציאה הודעה ("הוועדה מינתה שופטים בהליך מקצועי"), קושרת את חיות אל האירוע ומרחיקה את עצמה ממנו בה בעת, תוך הבעת רגשות כנה ("זה יום סוער עבורי כשרת משפטים וכאישה") ותקיפה של אלו שהעזו למתוח עליה ביקורת ("צדקנים בעיני עצמם מאמינים שהדרך לעצור את המהפכה היא באמצעות הטלת רפש בי. בימים האחרונים יש נגדי מתקפה משולחת רסן. חברות כנסת מהשמאל מנצלות את הפרשה האחרונה לקמפיין פוליטי"). ולקינוח הודעה על כך שהיא מתכוונת להישאר במשרד המשפטים למשך ארבע השנים הבאות, הכרזה שנאמרה בכנס של לשכת עורכי הדין וזכתה למחיאות כפיים נלהבות. אף ששמו הופיע ברשימת המוזמנים, נוה כבר לא היה שם, הוא היה שקוע בחקירות. אבל לא היה צריך להיות שם כדי להבין את הרמז. ותיקי מערכת המשפט לא מאוהבים בשרה, חוסר אהבה היא תיאור רך, אחדים מהם מדברים בימים האחרונים על תיעוב ממש. הצעירים, השאפתנים, אלה שגדלו עם נוה במשרד המשפטים ויודעים להסתדר עם מה שיש, לא ימהרו לצאת נגד היד שמאכילה אותם ומתכוונת להאכיל אותם עוד ארבע שנים. אליהם, בין השאר, שקד כיוונה. אני כאן, היא אותתה להם, היזהרו בדבריכם.
די מהר התברר שעם כל הכבוד לשקד, היא תתקשה לשרוד לבדה את המשבר. בנט הצטרף למחרת, אחרי שתיקה ממושכת מצידו. יומיים אחרי שהפרשה נחשפה, בנט הכניס עצמו לקו האש ("אני מכיר את איילת שקד מזה שנים. כל פעולותיה היו כדין"). בסביבתו אומרים שמיד אחרי שהאש החלה ללחך את שולי גלימתה של שקד, בנט נזעק לעזרתה.
בינתיים שניהם עוקבים בחשש אחרי ההתפתחויות. הם יודעים מה עלול להתפרסם. בנט אומר בשיחות פרטיות שכל אדם מדבר באופן חופשי עם חבריו. שקד טוענת שצריך לבדוק מדוע פרצו לטלפון הנייד של נוה ("במדינה דמוקרטית אי אפשר לאפשר פריצה לטלפון סלולרי. זו הפרטיות הכי בסיסית"), הופכת את הפריצה ללב הפרשה, מנסה להקטין את הממצאים החמורים עצמם. בימין יש מי שנחלצים להגנתה. "מסתמן: פרשת נוה פחות שערורייתית מהאופן בו נחשפה", צייץ חגי סגל בטוויטר. אולם מאחורי הקלעים כבר היו קריאות, רפות אמנם לעת עתה, המפצירות בבנט להתרחק מהעניין, כדי שפרשיות נוה לא ידבקו גם בו. זה לא יקרה. השניים קשורים זה לזה, יחד הם יצאו למהלך, יחד יסיימו אותו.
אויב כיום, בית (אולי) בעתיד | נתניהו והליכוד
כמה ימים אחרי המפץ החל להסתובב ברשתות החברתיות סרטון המלגלג על נתניהו. בלי ימין אמיתי נתניהו הוא שמאל, זאת הייתה הרוח. בימין החדש מיהרו להתנער, הסרטון איננו שלנו, הוא פייק, הכריזו. את מה שמבין כל ליכודניק חפץ חיים מבינים גם בנט ושקד. אם ירצו א: לא להרחיק לא מעט מצביעים פוטנציאליים, ו־ב: להצטרף אי פעם לליכוד – הם צריכים לחרוק שיניים ולשמור על כבוד המנהיג.
נתניהו הוא סדין אדום עבורם. קשה לתאר סלידה גדולה יותר מאשר בין השלושה האלה. בנט ושקד עקבו בעניין אחרי עלילות גלעד שרון בליכוד, אותו נתניהו דאג לחסום מלהתמודד על מקום בכנסת – למרות ששרון ג'וניור בלע לא מעט צפרדעים ופרגן ליו"ר הליכוד איפה שרק אפשר. שקד ובנט מבינים שגורל אחד נגזר עליהם. נתניהו, סביר להניח, וכנראה גם חלק מהמועמדים לרשת אותו, יפעילו גם עליהם את אותה טענה פרוצדורלית, המאלצת חבר ליכוד להיות רשום כחבר מפלגה במשך שלוש שנים בטרם יוכל להתמודד בפריימריז. מה שניתן ליואב גלנט על מגש של כסף, לא יינתן לבנט ולשקד, אם וכאשר יחליטו על מהלך כזה. בדיוק כמו שרון. יש דרג ויש מי שבעיני המשפחה בבלפור הוא זרג.
שניהם עבדו בלשכתו של נתניהו כשהיה יו"ר האופוזיציה ועזבו שם עם טעם מר. בבית בבלפור בטוחים שחלק מהתחקירים שנעשו בשנים האחרונות על בני הזוג נתניהו, כמו 'ביבי טורס', הגיעו מבנט ושקד. אלה כמובן הכחישו לאורך השנים כל קשר לתחקירים. עיתונאים רבים, גם כאלה שנמצאים ביחסים טובים עם השניים, יודעים לספר שההאשמות של נתניהו ובנו יאיר בעניין מופרכות. שקד ובנט נמנעים מלשפוך סיפורים על התקופה ועל הגברת נתניהו. וכאלה יש להם בשפע.
למרות מה שהם חושבים על נתניהו, הודיעו כמובן מיד אחרי ההכרזה על הימין החדש שיצטרפו לממשלתו (שקד: "הממשלה הבאה תהיה בראשות נתניהו, השאלה אם תהיה ממשלה עם השמאל, גנץ ולפיד, או עם הימין, הימין החדש, אם נוכל להמשיך במהפכה המשפטית"). דבר לא עומד בדרכם של בנט ושקד בניסיון להתקרב לנתניהו. בשיחות פרטיות בנט מדגיש כי לא יהיה חבר קרוב של נתניהו, אבל שהם מצליחים לעבוד "יחד, בהרמוניה", מלבנים נושאים הרי גורל בקבינט המדיני־ביטחוני. "רק שנינו קוראים את ה'אקונומיסט' באופן קבוע מדי שבוע", אמר לאחרונה לאחד משומעיו.
אחרי פרסום ההתכתבויות של שאול אלוביץ' בחדשות 12, שחשפו את ניסיונותיו של נתניהו ומקורביו להפוך את אתר וואלה לצומת של הכפשות על בנט, מיהרה אמו של בנט מירנה לומר ש"נתניהו והבן שלי צריכים לעבוד ביחד". בנט אמר לשומעיו שאמו מבוהלת, אישה תמימה בת 76 שנקלעה לסכסוך לא לה. אבל לא צריך להגזים עם התמימות, אמא בנט בהחלט מבינה לאן נושבת הרוח. גם קרולין גליק נחשבת למקורבת לנתניהו, שאף ביקש לשריין לה מקום בליכוד בבחירות 2015. מי שלא ראה את גליק מפלרטטת עם נתניהו במפגש עיתונאים עם ראש הממשלה, לא ראה חנופה מהי. קשה לראות אותה מצטרפת למהלך נגד ראש הממשלה. אם כי מי ישאל אותה, בנט ושקד יהיו המחליטים הבלעדיים.
——
בנט מעולם לא היה חבר ליכוד. קשריו במפלגה, והם לא רבים במיוחד, נובעים מהתקופה שבה היה ראש המטה של נתניהו כשהיה ראש האופוזיציה. שקד כבר הייתה בליכוד, פעילה בסניף צפון מזרח בתל אביב, אחד הסניפים התוססים של המפלגה. ב־2012 אף הייתה חברה בהנהלת הסניף. פתאום חשוב לה להיזכר בעברה הליכודניקי. בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא לאחרונה, אחרי המפץ, הזכירה לנשיא ראובן ריבלין ש"חיה גידלה אותי", בהתכוונה לחיה שמיר, ראשת הסניף המיתולוגית של הליכוד. שמיר זוכרת את שקד היטב. "היא התחנכה אצלי ואפילו רצתה להתמודד בפריימריז במחוז תל אביב, אבל אמרתי לה שהבטחתי שאסייע לאופיר אקוניס, היא איחרה את המועד". כחצי שנה אחרי הבחירות ב־2015 הזמינה שמיר את שקד לנאום באירוע בסניף לכבוד ראש השנה. שקד נאלצה לוותר על התענוג בעקבות מחאה בתוך הבית היהודי, אבל שמרה על קשרים אקראיים בליכוד. אחד מעוזריה לשעבר, אלישיב עמיצור, התפקד לאחרונה לליכוד. פה ושם אפשר למצוא את אנשי שלומה, כמו גם מקורבים לבנט, אבל לשניים אין בסיס כוח בליכוד. או כפי שמסביר קבלן קולות גדול מירושלים: "בנט הוא לא הטיפוס שהליכודניקים אוהבים. אנחנו רוצים אנשים שגדלו בבית, בליכוד".
פעילי ליכוד מרכזיים בכל הארץ סבורים שדרכם של השניים למפלגה תהיה מפרכת. אמנם סקר באחד העיתונים ניבא לליכוד 33 מנדטים אם שקד תעמוד בראשו, ודוד ביטן כבר עשה לה מי שבירך ("אם איילת שקד תתמודד בליכוד היא תגיע למקום הראשון"), אבל בליכודיאדה 44% הביעו התנגדות לשריון של בנט ושקד. רק 23% תמכו.
דרכם תהיה קלה יותר אם נתניהו והם יאחדו רשימות לפני הבחירות. אולי אף ישלב אותם בליכוד וזהו. אבל זו סיטואציה מופרכת למי שמכיר את התיעוב של הגברת כלפי השניים. וגם אם יהיה איחוד רשימות, בכירי המפלגה – בעיקר ישראל כ"ץ ושותפיו הפוליטיים – יחסמו איחוד וכניסה שלהם למפלגה. כבר עכשיו פוליטיקאים בכירים בה מפגיזים אותם, כמו מירי רגב ("הריאליטי של בנט ושקד יצא לדרך. זה נראה לכם רציני?").
התרחישים האלה מוכרים לשניים. הם מקפידים להדגיש בכל הזדמנות שפניהם אינן לליכוד, הם הקימו את הימין החדש כדי להישאר שם, לצמוח עם המפלגה, אבל את זה הרי אמרו גם על הבית היהודי. את השמועות שרחשו בבית היהודי לפני כשנתיים, לפיהן בנט מנסה לגשש את דרכו אל הליכוד, בנט מבטל. על הביקורת הם משיבים בלשון בוטה. כשאורלי לוי־אבקסיס תהתה מה בדיוק נותנת להם קרולין גליק ("תכתוב לכם מאמרים?"), הם תקפו ("את האידיאולוגיה שיש לגליק בציפורן, אין לך בכל הגוף. קחי את מפלגת האווירה שלך ולכי לעשות מדיטציה עם אחוז החסימה", כתבו במענה ללוי־אבקסיס).
מעבר לכבוד ולסלידות האישיות, יהיו כאן חישובים מספריים. אם הימין החדש אכן יגיע למספר דו־ספרתי של מנדטים, נתניהו ייאלץ להיענות לדרישותיהם. אם כוחם יהיה דל – ומהצד השני הבית היהודי, עם או בלי תקומה, יעבור – אולי ינסה להרכיב קואליציה בלעדיהם.
בין בני גנץ ל'ימין הישן'
זמן מה אחרי שבצלאל סמוטריץ' נבחר לעמוד בראש האיחוד הלאומי הוציא הימין החדש הודעת תמיכה במנהיג שזה עתה נולד. "איש אידיאולוגיה ועשייה שפיו וליבו שווים. כעת כל אחד בדרכו יביא להגדלת גוש הימין". סמוטריץ' לא גמל להם באותה מטבע. "הם השתמשו במפלגה כפלטפורמה במשך שש שנים, ואז נטשו אותה בדקה ה־90". במילים אחרות, סביר להניח ששקד ובנט ישאפו לאיחוד, אבל דווקא סמוטריץ', למרות נחיתותו בסקרים, יגיע אליו על הסוס. לא בטוח שאיחוד כזה אפשרי. סמוטריץ' אולי יתאחד עם הבית היהודי (נציין: כתבה זו יורדת לדפוס בתחילת פברואר), שם הכעסים על השניים מציפים את המפלגה, כך שקשה לראות אותם עובדים ביחד.
בעוד סמוטריץ' הוא מחוז יעד, בני גנץ הוא האויב של הימין החדש. פחות בגלל היכולת של גנץ לקחת קולות מהימין הרך ומבנט ושקד (אם כי יש לא מעט מצביעים כאלה), ויותר כדי לחדד את החתירה שלהם לעבר תיק הביטחון. בנט ושקד עלו מהר מאוד למתקפה נגד גנץ. בנט מתח ביקורת על תפקודו ב'צוק איתן' ("חיפש תיקו"), שקד החרתה־החזיקה אחריו ("גנץ הוא פייק ימין"). הקו הזה יתמשך – ויתגבר.
מחובקים ומבוקרים | בנט, שקד והתקשורת
'ידיעות אחרונות' מחבב את בנט, ובעיקר את שקד. היא בדרך כלל מקבלת במה נוחה בעיתון. גם בנט זכה ליחס מפנק מ'ידיעות', כמי שיכול להחליף את נתניהו – וגם כמי שעומד בראש משרד עם הרבה תקציבי פרסום ושיתופי פעולה תוכניים. אבל בחקירת תיק 2000 התברר שנוני מוזס מוכן להקריב את בנט כדי לרצות את ראש הממשלה. הפרסום יצר נתק כלשהו בין השניים. לא צריך לדאוג לבנט. את מה שמוזס לקח ממנו, שלדון אדלסון מחלק בנדיבות. עד כדי כך שכותרת בעיתון אף קבעה ש"כדי להציל את הממשלה צריך למנות את נפתלי בנט לשר הביטחון".
בנט ושקד פופולריים בתקשורת ממילא. שני מרואיינים מבוקשים. הרבה עיתונאים מעריכים אותם מאוד, גם אם לא מסכימים עם דעותיהם. הפרשנים המזוהים עם השמאל עוסקים בהם רבות, ומתמקדים בכוחם וביכולותיהם – תוך ביקורת נוקבת. העוצמה שלהם אינה רק בתקשורת הכללית, היא גם במגזרית. עלוני בתי הכנסת והאתרים הדתיים גדושים לאחרונה במאמרים בעד ונגד המפץ. הנטייה היא לכיוון ניטרלי, יחסית. לא כולם מתלהבים, כמובן. מעניין במיוחד ריאיון קצר עם שלמה בן צבי, המו"ל לשעבר של 'מעריב', שהחליט להתמודד על ראשות הבית היהודי. בריאיון לעלון 'שביעי' הוא מספר שהוא חולק עם בנט את אותו מאמן כושר, איש שב"כ לשעבר, ומנבא שהימין החדש יגמור כמו מפלגת התחייה המנוחה. "בעיניי זו אינה מנהיגות. נפתלי בנט עשה אקזיט על הציונות הדתית".
המולה וזעם | הרגשות בבית היהודי
ביום שמש חורפי בסוף דצמבר החלו שקד ובנט את סיורי השטח שלהם בסיבוב קצר במרכז ירושלים. האווירה מחויכת, שניהם מכירים את התרגול, היו כבר עשרות פעמים באירועים כאלה. בנט, כדרכו, נמרץ, אומר למצלמה: "יצאנו למסע שכנוע ברחובות ירושלים, מנסים לשכנע אנשים להצביע לבית היהודי". כחודש אחרי הקמת הימין החדש, בנט לא הטמיע את המותג שהמציא. אחר כך התבדח בטוויטר, לפחות לא אמרתי שאשמור על נתניהו מאוחדת, הזכיר את הגליץ' של יצחק הרצוג בבחירות 2015.
פליטת הפה לא משעשעת את פעילי הבית היהודי, המפלגה שעל פי חלק מהסקרים לא זו בלבד שלא עוברת את אחוז החסימה, אלא אינה מצליחה נכון לכתיבת שורות אלה להגיע להסכמה על דרך בחירת מועמדיה לרשימה. המנהיגים שנטשו אותה ערב הבחירות, הותירו מאחוריהם חובות בסכום של כ־20 מיליון שקל. בנט מתקומם כשהוא נשאל על החובות. כשהגיע לבית היהודי היו חובות המפלגה כפולים, הוא מכר סניפים והשקיע רבות בצמצום החובות, הוא אומר. במפלגה, מנגד, טוענים שהחוב אכן צומצם אבל אפשר היה לעשות הרבה יותר. "באירועים קיבלנו אוכל כיד המלך, בפריימריז הצבענו בעזרת מערכת דיגיטלית יקרה".
הרגשות גועשים. הקשת נעה בין קבלה פסיבית־אגרסיבית של הנטישה, לבין זעם רושף שלא במהרה יפוג. לזה אפשר להוסיף את העובדה שמנכ"ל הבית היהודי המקורב לבנט, ניר אורבך, נשאר במפלגה, מנסה לאחות את הקרעים ומעורר חשש שהוא פועל כסוכן של בנט. בנט אומר שהוא לא שוחח עם אורבך מאז הפרידה, "הוא במצב די קשה, לוקח אחריות ומנסה לתקן".
שיחות עם פעילי הבית היהודי מציפות את הכעסים. "היה לכם עולם ומלואו, הייתם משיגים בין שמונה לעשרה מנדטים, מקבלים שלושה תיקים בממשלה כולל ביטחון ומשפטים. לא תצליחו להשיג יותר מזה עם הימין החדש. אני מרגיש חמלה, רחמים ובוז כלפי בנט. הבן אדם בגד בנו", אומר ל'ליברל' משה חניא, עורך דין מצפת, מגדולי המתנגדים לבנט בבית היהודי.
אברהם צימרינג, שזכה לכינוי יו"ר האופוזיציה לבנט במפלגה, זועם לא פחות. "זה סופו של בנט", הוא אומר, "הוא לא יעבור את אחוז החסימה וייפלט מהפוליטיקה. הוא הגיע אלינו כמטאור, גם אני התלהבתי ברגע הראשון, אבל די מהר הבנתי שאין בו את השורשיות של הציונות הדתית. תמיד אמרתי לחבר'ה, הראשון שיחזיר שטחים זה בנט. ברוך שפטרנו".
ואילו יואב רמתי, חבר ילדות של בנט שעומד בראש סניף חיפה של הבית היהודי, מבין את המהלך ומנסה להיות ריאלי. "בן אדם יכול להחליט שהוא רוצה לשנות כיוון, כמו אדם שגדל בחיל הים ועובר לירוקים כי הוא רוצה להיות מנהיג כלל־צה"לי".
איור: דניאל גולדפרב
אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים – גיליון ראשון במתנה – לחצו כאן