fbpx

יחסי החוץ של ישראל במבחן // שרה ליבוביץ־דר

0

ליוורי מוסווני, נשיא אוגנדה, היו כמה תובנות מעניינות. "היה טיפוס בשם בלפור", אמר בנאום במהלך ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באפריקה בקיץ האחרון, "הוא עשה משהו שנקרא 'הצהרת בלפור' או משהו דומה לזה. איך אתה יכול להיות שר חוץ אם אתה כל כך בור ומציע שאוגנדה תהיה בית לאומי ליהודים? למרבה המזל, היהודים לא קיבלו את הרעיון של בלפור, לולא כן היינו נלחמים בכם עכשיו". בלפור, כידוע, לא העלה את הצעת אוגנדה, מה שלא הפריע למוסווני להמשיך לטעות. הוא כינה את מדינת ישראל "פלסטין" והכריז שאם היה מתווך בין ישראל לפלסטינים הסכסוך היה מסתיים מהר. הנוכחים, כמתבקש, בקושי הכניעו את צחוקם.

ומה עם פול קגאמה, נשיא רואנדה, שנפגש אף הוא עם נתניהו במסעו לאפריקה, אותו קגאמה שנשיא ארה"ב הקודם ברק אובמה הפציר בו שלא יתמודד פעם שלישית לנשיאות; או אדגר לונגו, נשיא זמביה, שנפגש גם הוא עם נתניהו ושרודף הומוסקסואלים ("לא אתפשר על טבע האדם בגלל כסף") וכבר קומם עליו רבים במערב; או סאלווה קיר, נשיא דרום סודן, המפר בשיטתיות זכויות אדם והשתתף אף הוא בפגישה האפריקאית עם נתניהו באותו ביקור.

"כל אפריקה מתרגשת מהביקור הזה", הצהיר בפומפוזיות נתניהו לפני שנסע ליבשת. לישראל תמיד היו אינטרסים ביבשת המושחתת והבעייתית ברובה. עדיין לא ברור לגמרי כיצד התגבר העניין שלנו שם עוד יותר, ומדוע. האפריקאים אינם החברים החדשים השנויים במחלוקת היחידים שלנו. בקרוב יבקר כאן נשיא הפיליפינים הידוע לשמצה רודריגו דוטרטה, שהתפרסם לאחרונה בשל ההוצאות להורג ההמוניות ללא משפט שלו.

בכל מקרה, בחודשים האחרונים סיפק שר החוץ – שהוא גם ראש הממשלה – נתניהו לא מעט התרגשויות. בדצמבר ביקר באזרבייג'ן ובקזחסטן, בפברואר היה בלונדון, בוושינגטון, בסינגפור ובאוסטרליה. במרץ הספיק לבקר ברוסיה ובסין, ממוצע של שתי מדינות בחודש. בקרוב יבקר בדרום אמריקה ואחר כך בטוגו. באותם ארבעה חודשים נפגש נתניהו בירושלים גם עם מנהיגים ושרי חוץ מסיירה לאון, נורווגיה, ג'מייקה, טוגו, קרואטיה, בלגיה, זמביה, מולדובה, איטליה, בוסניה, אסטוניה, סווזילנד, הונדורס, אורגוואי, קפריסין ויוון. "ישראל היא מדינה מאוד מבוקשת", אמר נתניהו בטרם המריא לסין. בדיון בוועדה לביקורת המדינה בכנסת בקיץ האחרון הכריז ראש הממשלה שמדי שבוע הוא נפגש עם ארבעה שרי חוץ וראשי מדינות. "כל שנות המדינה קיווינו לתוצאות כאלה", אמר.

***************

עוזי ארד, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי ויועצו המדיני של נתניהו, אומר שלא צריך להסתכל על המספרים. "מספר הזרים שנתניהו רואה עלה, אבל זה בגלל שהוא גם שר החוץ. בהיותו שר החוץ נתניהו נפגש גם עם ראשי ממשלה שביקרו בישראל וגם עם שרים נוספים – זה מגדיל את מספר הפגישות שלו ביחס למספר הפגישות שהיה מקיים לולא היה גם שר החוץ. אבל מספרם של הביקורים מהארצות החשובות פחת, מלבד בהלוויה של שמעון פרס לפני כחצי שנה, כשהגיעו שועי עולם. בימי אוסלו ולכל אורך העשור הקודם הייתה פה תחנת רכבת של ביקורים רמי מעלה. היום רבים מהמבקרים הם בדרג נמוך יותר או שהם מגיעים ממדינות פחות חשובות. לא היו פריצות תקדימיות של ביקורים רמי מעלה ממדינות מפתח מלבד הביקור הצפוי של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי".

ובאשר לביקורים של נתניהו בעולם, אומר ארד, הם אינם מהווים פריצת דרך או התפתחות משמעותית במצבנו המדיני. "מרגע מסוים נתניהו החליט על מסעות בחבלי עולם כמו אפריקה, אמריקה הלטינית או אוסטרליה הרחוקה. למעשה הוא היה יכול להתחיל לעשות את זה לפני כן. זה לא שנפתחו דלתות חדשות בעקבות הנסיעות של ראש הממשלה. לכל היותר אפשר לומר שהדבר משקף העמקה ועיבוי של הקיים. בשנות ה־60 חווינו פריחה אדירה, אנשי מקצוע ישראלים סייעו למדינות בכל רחבי העולם, ובתחילת שנות ה־70 חלה ירידה ביחסי החוץ שלנו. גם רמת האהדה כלפינו ירדה, אנחנו מוחרמים במדינות שונות. בכל מקרה, לא חייבים לנסוע לביקורים בעולם אם אנחנו רוצים לשנות מדיניות כלפינו. אפשר, למשל, להיות נדיבים יותר. אנחנו לא נדיבים בסיוע, אנחנו מאוד מלאים בעצמנו, תורמים פה ושם, אבל בפרופורציה השוואתית אנחנו לא בולטים. על פי מדד שמדרג את מדינות העולם לפי תרומתן לשאר העולם בתחומים שונים, ישראל מדורגת רק במקום ה־40. אז מה כל החיוכים המעושים האלה? זה שמדברים איתך יפה לא מעיד על שום דבר. שיחה מצוינת היא לא מדד, זה דבר ריק וקלוש.

"מאז הנאום האוטופי של ראש הממשלה בעצרת האו"ם, שם הוא התנבא בוודאות על מהפך עתידי שבו נגיע לרוב של מדינות שתומכות בנו, חוזר ראש הממשלה ומבשר שהדברים מתחוללים ופעמי משיח קרבים ומדינות מחזרות אחרינו כאשר בעבר לא נהגו כך ומכל כיוון ישראל היא אור לגויים ותומכת בנזקקים והכל משחרים לפתחה. אבל הקו הזה נראה לא לגמרי מוצדק במבחן הקונקרטי ועלול להצטייר כתוצאה שיווקית שנועדה לתקן את הרושם הלא טוב של ראש ממשלה שנתון בחקירות. מדינאות לא מנהלים בצורה שיווקית ומתקתקה, ובמיוחד אם הדבר נעשה מנימוקים שאינם ממין העניין. יש אינטרס להציג חזות שמחה, אבל במבחן ההשוואתי התמונה הרבה יותר מורכבת. משק כנפי ההיסטוריה עוד לא כאן. בחלק מהמקומות מקוששים הישגים קלים, בחלק חוזרים להישגי העבר, בחלק השאלה שצריכה להישאל היא למה לא עשית את זה אתמול, ובחלק אחר סחורה ישנה נמכרת כאילו היא חדשה".

ארצות הברית

הרמזים הראשונים נשלחו מיד אחרי הבחירות באמריקה. בעוד הימין הישראלי סער מרוב התרגשות על בחירתו של טראמפ (בנט: "תם עידן המדינה הפלסטינית"; שקד: "טראמפ יידע לנתב באומץ את העולם החופשי ליעדים מצליחים אל מול המלחמה העולמית בטרור"), טראמפ עדיין מחפש את עצמו. נכון, יש שם יהודים, כולל במעגלו הקרוב. וגם לשגריר רון דרמר, שהיה מוקצה בתקופת אובמה, ישנה עדנה מחודשת וגם חברות אמיצה עם ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא. אבל יש גם אנטישמיות גואה, דאגה בקהילה היהודית, ודמויות כמו סטיב באנון, האיש החזק בבית הלבן, שכל בר דעת בכל בירת מדינה נורמלית מתעוות לשמע שמו.

גם בתוככי הממשל לא כולם רצים לעודד סיפוח או לרקוד על גבעות בית אל. שר ההגנה מאטיס ושר החוץ טילרסון נוקטים גישה שאינה פרו־התנחלויות. מההבטחה להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים נסוגו מהר, ומסיבת העיתונאים המשותפת במהלך הביקור החגיגי של נתניהו עוד נתונה לפרשנות ("מדינה אחת, שתי מדינות, מה שתחליטו").

נתניהו נמצא בברית חדשה־ישנה, ובעיקר מפתיעה, עם אביגדור ליברמן. שונאו הגדול בדרך כלל. שר הביטחון הצליח להתיישב על הטיקט של "שר חוץ מיוחד לוושינגטון", ברמה מסוימת, ונתניהו סומך את ידיו עליו בתיאום עמדות עם הממשל. עמדות, שנתניהו וליברמן כנראה רוצים שירסנו את הימין הישראלי העמוק והצוהל אלי סיפוח. ליברמן ביקר בבירה, נפגש עם מזכיר המדינה והבהיר שוושינגטון לא תראה בעין יפה סיפוח של שטחים, וכי הסרט שאנחנו נמצאים בו הוא עדיין לגמרי זה של שתי המדינות. טראמפ, מצידו, מחזק קשרים גם בצד הערבי. הוא שוחח ונפגש לא פעם עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי, עם שר ההגנה הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן בן עבד אל־עזיז, עם מלך ירדן עבדאללה השני ועוד. ג'ייסון גרינבלט, שליחו המיוחד של טראמפ, יהודי אורתודוקסי אוהד התנחלויות ובוגר ישיבת הר עציון, נפגש עם חבריו לגבעות – אבל גם עם פלסטינים, כולל תושבים במחנה הפליטים ג'לזון.

"הדברים הרבה יותר מורכבים. טראמפ בעד ישראל, אבל המציאות מורכבת", אומר פרופ' איתמר רבינוביץ, לשעבר השגריר בוושינגטון. "טראמפ אמר כמה פעמים שהוא רוצה לעשות באזור את העסקה האולטימטיבית. זה מדאיג את נתניהו. הפגישות של טראמפ עם בכירים בעולם הערבי מוכיחות שהוא מבין, בניגוד לחגיגה המוקדמת של הימין הישראלי, שיש פה גם אחרים. נתניהו גם יודע שמתווך חדש בדרך כלל חותך באמצע. לנתניהו אין אור ירוק לבנייה חופשית בהתנחלויות והוא יצטרך לתמרן בין הלחצים של בנט לבין המגבלות שטראמפ מטיל על ישראל. וצריך גם לזכור שחלקים מהקהילה היהודית בארה"ב ובמפלגה הדמוקרטית רואים בקשר בין נתניהו וטראמפ דבר שלילי, מה שיעמיק את הקרע בין ישראל לבינם. בכל מקרה, קל זה לא יהיה".

רוסיה

בשנה וחצי האחרונות נפגש נתניהו במוסקבה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין חמש פעמים. ראש הממשלה והגברת נתניהו זכו לקבלות פנים נאות, כבוד מלכים ואפילו מתנה מרגשת – עותק נדיר של הספר 'מלחמות היהודים'. אלא שבתוך כל הביקורים האלה רוסיה הוסיפה להצביע נגד ישראל באו"ם ולחזק את מעמדה של איראן באזור. היא הצטרפה למדינות שגינו את ישראל על פעילותה נגד מקומות קדושים לאסלאם בהצבעה באונסק"ו באוקטובר האחרון. לא רק שרוסיה לא הטילה וטו על החלטת מועצת הביטחון 2334 בדצמבר האחרון שקבעה שההתנחלויות אינן חוקיות, היא אף הצביעה בעד ההחלטה הדרמטית. בקשותיו של נתניהו שרוסיה לא תמכור טילים לאיראן נענו בשלילה. יממה לפני הביקור האחרון של נתניהו במוסקבה השיקו בטהראן ניסוי של טילי אס־300 שסופקו לה על ידי רוסיה.

יחסי המסחר בין ישראל לרוסיה מספקים אכזבה נוספת. על פי נתוני מכון היצוא, הסחר בין ישראל לרוסיה הגיע ב־2015 ל־800 מיליון דולר, ירידה של רבע לעומת השנה הקודמת. הירידה ביצוא הגיעה ל־30%. במחצית הראשונה של 2016 הגיע הסחר ל־380 מיליון דולר, ירידה של 15% לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת. פוטין מחכה לקבל השפעה במשחקי האנרגיה החדשים באזור – בין אם בקידוחים חדשים ובין אם במעורבות בשינוע הגז, אבל זה עוד לא קורה. אולי קלף שנתניהו שומר לטובת זמנים קריטיים בהרבה ביחסינו עם הרוסים.

ד"ר ברוך גור־גורביץ מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה, מומחה לענייני רוסיה, אומר ש"פוטין לא יתאים את עצמו לרצונות של נתניהו. השאלה היא עד כמה חשוב לרוסים למצוא שפה משותפת עם הישראלים. התשובה היא שזה לא יותר מדי חשוב להם. לפוטין יש אינטרסים משל עצמו. בסוריה הוא רוצה לפעול באופן חופשי, אם כי ישנו תיאום בין ישראל לרוסיה כדי למנוע תאונות והתנגשויות. רוסיה התירה לישראל לעשות פעולות מסוימות בסוריה. עכשיו הגיע הזמן לשלב מתקדם יותר של הסדרים בסוריה. רוסיה מעוניינת שישראל לא תפריע לה, היא רוצה לשמור על סוריה כמדינה עצמאית בראשות אסד, להגיע להסכמות עם ארה"ב ולהכות בדאעש. ישראל מעוניינת שרמת הגולן תישאר כפי שהיא, שאיראן תהיה מרוחקת כל האפשר מהגבול עם ישראל בסוריה ושהכוחות באזור ישמרו על סטטוס קוו. בינתיים ישראל איננה גורם מפריע לרוסיה בכל הקשור לסוריה. הם רוצים שנשב בשקט ושלא נדבר יותר מדי על איראן מפני שרוסיה, בניגוד לאינטרס הישראלי, היא בת ברית של איראן, היא סוחרת איתה ומוכרת לה הרבה נשק וטכנולוגיה.

"הפלסטינים והסכסוך באזור בכלל לא נמצאים באג'נדה הרוסית. פתרון מבחינתם הוא רק זה של שתי מדינות, ואם אנחנו רוצים את תמיכתם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליהם מתוך הבנה שרוסיה לא מנסה להשפיע על מה שקורה במזרח התיכון. האינטרסים שלה כאן מוגבלים, וחשיבות המזרח התיכון בכלל נמצאת בירידה. אנחנו משתמשים בדיסקים ישנים כשאנחנו חושבים שהרוסים מגלים בנו עניין. הפגישות התכופות עם נתניהו מנסות לאותת לעולם לא על חשיבות ישראל והאזור בעיני פוטין, אלא על כך שפוטין הוא מנהיג שרוצה הסדרים ומתרחק מקונפליקטים. הוא קצת מנצל את ישראל ליחסי החוץ שלו עם העולם המערבי, במיוחד עם ארה"ב, אבל מאחר שאנחנו לא מספיק חשובים לו אז גם הניצול לא רב. אנחנו שחקנים שוליים בעיני פוטין. אם כבר, הוא נושא עיניים למיליון היהודים יוצאי ברית המועצות שחיים כאן. הם חלק מהאינטרס שלו הרבה יותר מאשר מדינת ישראל".

אירופה

בפברואר נפגש נתניהו עם ראשת הממשלה הבריטית תרזה מיי. "מהדקים את הקשר בין ישראל לבריטניה", הכריז בדף הפייסבוק שלו לפני הפגישה. מיי הידקה את הקשר בדרכים משלה. היא הודיעה לנתניהו שהבנייה בהתנחלויות פוגעת באמון וכי בריטניה מחויבת לפתרון שתי המדינות. נתניהו השיב שהוא מחויב לשאיפה לשלום. דברים דומים השמיע שר החוץ הבריטי, בוריס ג'ונסון, בביקור בישראל כמה שבועות לאחר מכן, במה שנראה – שוב – מתואם עם אביגדור ליברמן ("הקצב המוגבר של הבנייה בהתנחלויות, הקצב המוגבר של הריסות הבתים, שני הדברים האלה מקשים על התהליך"). גם בפן הכלכלי יש סיבה לדאגה. היקף הסחר בין בריטניה לישראל ירד במחצית הראשונה של 2016 ב־7% (2.1 מיליארד דולר), היצוא ירד בכשליש.

"מצבנו באירופה לא טוב בגלל חילוקי הדעות העמוקים לגבי מדיניותנו בכל מה שקשור לסכסוך עם הפלסטינים", אומר עודד ערן שהיה שגריר ישראל באיחוד האירופי. "אירופה עסוקה היום בענייניה ובמחלוקותיה, וישראל עולה לסדר היום בצד השלילי של המאזן. המתח הזה בין ישראל לאירופה לא יתפוגג כל עוד התהליך המדיני בינינו לבין הפלסטינים קפוא. אירופה דוחפת למעורבות בתהליך, הם רואים בנו את הגורם המעכב, מה שפוגע בקשרים שלנו איתם.

"דבר נוסף הוא הקשר שלנו עם הממשל של טראמפ. ישראל מזוהה עם טראמפ, עניין שלא מסייע לנו בקשרים שלנו עם אירופה. כבר התגלעו חילוקי דעות בין אירופה לארה"ב של טראמפ בתחומי הסחר והביטחון, וזיהוי שלנו עם המשטר האמריקאי החדש פוגע בנו שם".

אפילו גרמניה, בת הברית המובהקת של ישראל באירופה, ביצעה תפנית לאחור. היחסים עם ישראל נמצאים בשפל יחסי בשנים האחרונות, אמר לאחרונה בכיר גרמני לסוכנויות הידיעות. "נתניהו לא מקשיב לנו, והמצב יהיה גרוע יותר בתקופת טראמפ". הקנצלרית אנגלה מרקל הוכיחה לאחרונה עד כמה גרועים היחסים. היא הייתה אמורה להגיע לירושלים במאי הקרוב במסגרת פגישת פסגה בין ממשלות גרמניה וישראל. שלושה חודשים לפני הביקור הודיעה גרמניה כי הפגישה נדחית למועד בלתי ידוע. באופן רשמי נמסר כי מרקל עסוקה בבחירות בגרמניה. מאחורי הקלעים נרמז כי הקנצלרית הגרמנייה החליטה לבטל את הביקור בשל חוק ההסדרה. האמון שיש לנו בהתחייבות ממשלת ישראל לפתרון של שתי מדינות עבר טלטלה, הודיע משרד החוץ הגרמני. בכך הצטרפה גרמניה למדינות אירופיות אחרות כמו צרפת שיצאו נגד חוק ההסדרה.

שמעון שטיין, בעבר שגריר ישראל בגרמניה, אומר שאסור לשכוח ש"זו אותה גרמניה שמספקת לישראל צוללות וציוד לחימה. בגרמניה יש הבנה לזכות הקיום של ישראל שבאה לידי ביטוי במעשים. היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות הדוקים, אבל לצד זאת קיימת מורת רוח מהמדיניות של ישראל. גם אם יש פגישות רמות דרג, אין הבנה לאופן ההתנהלות של ממשלת ישראל בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים.

"בעבר המשברים בין ישראל לגרמניה היו פונקציה של ציפיות ישראליות מגרמניה, כמו משבר הפיצויים, שיתוף הפעולה של מדענים גרמנים במצרים, הניטרליות של גרמניה במלחמת יום הכיפורים. היום המשברים הם סביב ציפיות של גרמניה מישראל. יכול להיות שאם ישראל תציג פתרון כלשהו, היחסים עם אירופה ועם גרמניה ישתפרו. ברגע זה נראה שבעוד ישראל לא יודעת לאן היא הולכת, האירופאים תומכים בפתרון שתי המדינות, וזה יוצר משבר".

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? יש לנו מבצע מנויים אטרקטיבי בשבילכם. לפרטים לחצו כאן

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
איור: עובדיה בנישו לכתבה מאת יונתן שם אור

פחד מוות // סדרת בחירות מיוחדת מאת יונתן שם־אור, חלק ג' ואחרון

יונתן שם־אור / 08/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019