בחודשיים האחרונים כבשה את העיתונות העולמית – בעמודי האקטואליה וגם בעמודי התרבות – 'הג'ינקס', סדרה תיעודית בת שישה פרקים בהפקת HBO. בעמודי האקטואליה, כי 'הג'ינקס', בבימויו של אנדרו ג'ארקי, הצליחה לייצר חדשות של ממש, הביאה למעצרו של אדם, ככל הנראה רוצח, ואולי סיפקה ראיות לפענוח שני מקרי רצח נוספים; בעמודי התרבות, כי 'הג'ינקס', מעצם הגדרתה כסדרה דוקומנטרית, מתויגת תחת "בידור ואמנות", ולכן ראויה לניתוח כיצירה אמנותית – להבדיל מכתבות תחקיר של אמצעי תקשורת עיתונאיים, שממילא אמורות לחשוף אמת, ולכן רק לעתים נדירות זוכות לניתוחים על האתיקה והאסתטיקה של הטכניקות הטלוויזיוניות והקולנועיות שבהן השתמשו.
השאלות סביב 'הג'ינקס' היו "האם אמנות יכולה לשנות את המציאות?" וגם "האם הסדרה היא אמנות או עיתונות?". כי אם הייתה זו כתבת תחקיר, סביר להניח שהייתה זוכה בפוליצר אבל לא ברייטינג ובשיח ציבורי. אז כן, יש כאן לפני הכול יצירה אמנותית, לפני שהיא עיתונאית, כי הטכניקה הסיפורית והדרמטית שבה השתמשו ג'ארקי ושות' היא שהפכה את הסדרה ליצירת אמנות ובידור סוחפת (שבסופה נשלפה מרובריקת הבידור אל מחלקת האקטואליה).
התקציר, למי שהחמיץ: כבר 30 שנה יודעת אמריקה שרוברט דרסט רצח את אשתו בתחילת שנות ה־80. אלא שדרסט, יורש נדל"ן ומיליארדר, שלא מעט ממגדלי קו הרקיע של ניו יורק נמצאים בבעלות או בניהול משפחתו, הצליח בזכות עושרו, עוצמתו וקור רוחו לחמוק מעונש. במקרה של אשתו, הפרשה עדיין מתויקת כמקרה היעדרות, ובהיעדר גופה מעולם לא נפתחה חקירת רצח.
30 שנה אחר כך עלה שמו של דרסט שוב לכותרות, אחרי שהואשם ברצח שכנו ובביתור גופתו בטקסס. הפעם דרסט נתפס. אחרי ששילם ערבות, הוא נמלט ולא הגיע להקראת כתב האישום, אך לבסוף נלכד בשנית – לאחר שנקלט במצלמות אבטחה כשהוא גונב כריך – והועמד למשפט. והוא הודה – הוא הודה! – בכך שהרג את שכנו וביתר את גופתו, אבל יצא זכאי במשפט, כיוון שהאישום היה על סעיף רצח ואילו הוא הודה בהריגה.
שלושה אנשים הקרובים לדרסט – אשתו, חברתו ושכנו – נרצחו או נעלמו. אחיו זכה ממנו לאיומים על חייו. דרסט הסביר שמדובר במזל רע, בג'ינקס, שרודף אותו. אבל האמריקאים תמיד ידעו שהוא אשם. גם כי הראיות היו נגדו, גם כי הוא היה אקסצנטרי וגם כי הוא היה עשיר כקורח – האמריקאים תמיד חושדים בעשירים. הדבר המוזר בסיפור הוא שכוחות השיטור, הבילוש והמשפט היו זקוקים לסדרת טלוויזיה כדי לעצור אותו; סדרה שבאופן כמעט אגבי לכדה אותו מתוודה על פשעיו.
ההצלחה של 'הג'ינקס', גם כבידור משובח וגם כמסמך עיתונאי, מעלה סוגיות מרתקות לעיון מעמיק. הנה כמה מהן:
***
מה חזק יותר – קולנוע עלילתי או קולנוע תיעודי?
