fbpx

יאיר רוה: הבשורה הקומי־טרגית של שנת השיא בקולנוע הישראלי

0

בגיליונות הראשונים של 'ליברל' ניסינו למפות את צומתי קבלת ההחלטות שמשפיעות על דמותו של הקולנוע הישראלי. בין השאר, קראתי במדור זה להתחייבות של התעשייה להגיע למכירה של מיליון כרטיסים לסרטים ישראליים בכל שנה. כל הפרסים מפסטיבל קאן וכל המועמדויות לאוסקר לא יועילו מבלי שהקולנוע הישראלי יהיה, בראש ובראשונה, רלוונטי לצופי הקולנוע בישראל. הרשימות האלו נכתבו באביב 2014, כשנדמה היה שזו עומדת להיות שנה צחיחה מסרטים, צופים או הישגים.
ואז הכול התהפך.
בסיכומה של שנה הפכה המשאלה שלי למציאות: למעלה מ־1.7 מיליון כרטיסים נמכרו ב־2014 לסרטים ישראליים (מתוך כ־15 מיליון כרטיסים, על פי הערכות, שנמכרו לכלל 222 הסרטים שהופצו השנה בארץ), רשימת ההישגים של הקולנוע הישראלי השנה עוצרת נשימה, וקרתה כולה בחצי שנה: שישה סרטים ישראליים הוצגו בפסטיבל קאן (בכל מסגרת אפשרית, חוץ מהתחרות הרשמית), ובפסטיבל טרייבקה זכה 'אפס ביחסי אנוש' בפרס הראשון. בכלל, זו הייתה השנה של 'אפס ביחסי אנוש', שהפך לשובר קופות היסטרי, עם כמות צופים הנושקת ל־600 אלף, כשמכר יותר כרטיסים מכל סרט אחר השנה, כולל הסרטים הבינלאומיים (כמעט פי שניים יותר מ'נון סטופ', הסרט האמריקאי הנצפה ביותר ב־2014). מדובר בשובר קופות נדיר בנוף הישראלי: לא רק שהביא כמות צופים עצומה, הוא גם הפך לסרט פולחן, גם זכה לביקורות נלהבות, וגם היה הזוכה הגדול של טקס פרסי אופיר (למרות שהפסיד את פרס הסרט הטוב ביותר). בקיצור, כל נתון או עובדה שלא נציג או נפלח בקשר ל'אפס ביחסי אנוש' יהיו תקדימיים.

הצלחתו הגדולה של הסרט, לצד ההצלחה של 'שושנה חלוץ מרכזי', 'זינוק בעלייה' ו'מיתה טובה' (ארבעה סרטים שלבדם מכרו למעלה ממיליון כרטיסים ביחד), מוכיחה שהקהל הישראלי צמא לקומדיות. גלוי וידוע שהקהל הישראלי תמיד אהב קומדיות (כמו גם סרטי אקשן), אבל מאז סוף שנות ה־80 התקמצן הקולנוע הישראלי על בדיחות, והקהל הגיב בהפניית עורף. עובדה היא שבכל פעם שיש קומדיה (טובה) – או דרמה עם הומור – הקהל מגיע. בין אם מדובר ב'זוהי סדום' (580 אלף צופים), 'סוף העולם שמאלה' (450 אלף), 'אביבה אהובתי' (300 אלף) או 'איים אבודים' (300 אלף).
הרשימה הזו מלמדת דבר נוסף ופחות צפוי: הקהל הישראלי אוהב קומדיות, אבל אוהב אף יותר קומדיות שיש בהן גם משהו נוגה, אפילו טרגי. הפרעות הנפש והחיילות המתאבדות של 'אפס ביחסי אנוש' נגעו בקהל יותר מאשר הטעויות בזיהוי של 'שושנה חלוץ מרכזי'.
פרנסי הקולנוע הישראלי הבינו את הכמיהה לקומדיות, וכעת הם מנסים לדרבן את הקולנוענים בארץ, שמעדיפים סרטים אישיים ונוגים, ליצור אותן. קרן הקולנוע הישראלי הכריזה על מסלול מיוחד לקומדיות, ומשה אדרי החליט לקחת את העניינים לידיים, לחשוב כמו מפיק עצמאי ולהתחיל ליזום ולממן קומדיות מהזן העממי יותר. ההימור על 'שושנה חלוץ מרכזי' בהפקתו עלה יפה, ועכשיו הצוות שיצר את הסרט כבר נמצא באיביזה ושוקד על קומדיה לקיץ הבא (בשם 'איביזה'). ובדיוק כאן מתחילה התעלומה הבאה: האם הקומדיה הזו, לצד הסרטים החדשים והרציניים יותר של שמי זרחין ונטלי פורטמן (שתעשה בשנה הקרובה את בכורתה כבמאית בסרט ישראלי) יביאו עוד מיליון צופים לבתי הקולנוע ב־2015, או שנגזר עלינו לספור מיליון כרטיסים רק כל שלוש־ארבע שנים?

רוצים לקרוא את המגזין כולו? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook