fbpx

טל שלו: המיתוג מחדש של "איווט האיום"

0

"נעים וחמים" הן לא המילים השגורות ביותר בעגה הדיפלומטית המאופקת, ובכל זאת, אלו המילים בהן בחר שר חוץ אירופאי ביקר בארץ בשבועות האחרונים לתאר את ארוחת הערב שחלק עם מארחו. שר החוץ אביגדור ליברמן. "אני פוגש הרבה שרי חוץ ופקידים מדי שבוע", הוסיף השר, "רובם משמימים. וליברמן? ממש נחמד". הציניקנים הוותיקים של הפוליטיקה הישראלית בוודאי ישפשפו את אוזניהם למשמע המחמאות הללו, וייתכן שגם שרת החוץ השוודית ומנהלי איקאה, אך המציאות של השנה האחרונה מוכיחה ששרי חוץ רבים נפלו שדודים בפני איווט מודל 2014.

בסוף השנה שעברה, עם היחלצותו הסופית מענני הפלילים, כולם שאלו את עצמם איזה מין ליברמן יחזור לזירה – מצית השריפות במזרח התיכון או זה שמכבה אותן. במקום חרחור ריב ומדון, הוא החליט לחזור בגרסה מנוסה ושקולה יותר, ולנסות להרוויח את התואר שגזל ממנו אהוד ברק בממשלה הקודמת – המבוגר האחראי. התחנה הראשונה במתקפת הנועם הייתה וושינגטון. הפגישה הראשונה שקיים עם שובו למשרד החוץ הייתה עם השגריר האמריקאי; הנאום הראשון הוקדש להגנה על הממשל; הנסיעה הראשונה הייתה לבירה האמריקאית. ובעוד יעלון, בנט ופקידים עלומים תקפו השכם והערב את מאמצי השלום של קרי, איווט יצא מגדרו להגן על "ידיד האמת". קרי בתגובה מיהר לאמצו אל חיקו, צמא לאלטרנטיבה לדיכאון היחסים עם נתניהו. אמנם המשבר באוקראינה העלה את עננת הקרמלין של ליברמן מעל הבית הלבן, אך יש בוושינגטון מי שהשתכנע שיש עם מי לדבר ושהשועל הפוליטי הוותיק הוא שחקן מפתח בכל ניסיון להגיע להסדר מדיני; יש מי שמאמין שמדובר באריק שרון מודרני, היחיד שמסוגל לעמוד אל מול לחצי המתנחלים; שסבור שאם ליברמן ויתר על אחדות הארץ לטובת אחדות העם, גם על הטרנספר בפועל שהוא מציע בתכנית השלום שלו ניתן יהיה להתגבר.

נואש מסיכוייו להתמזג עם הליכוד ולהגיע לראשותו, פתיחת הדף החדש באמריקה תוך עקיצה חדה וברורה לראש הממשלה היו צעדיו הראשונים בשנת הבידול וההתנתקות של יו"ר ישראל ביתנו, בה החליט לפרק את הג'מעה ולהתרחק מנתניהו. בעוד הרחוב הרוסי כבר אינו מונח בכיסו במספרי העבר ונפתלי בנט מסתמן ככוכב הגדול של הימין, הוא חישב מסלול מחדש, עם כיוון ברור – למרכז. בשורת מהלכים פוליטיים מתוחכמים הוא פירק את האיחוד עם הליכוד, ובאותה נשימה קמבן עוד כיסאות לישראל ביתנו והחליש את נתניהו. אמנם קריאות התיגר החריפות שלו על ההנהגה גרמו להדרתו מהתמונה המסורתית של ניהול מבצע 'צוק איתן', שנכבשה על ידי שלושת הב' – ביבי, בוגי ובני – אך הוא חבר לשלישיית הל' במקום – ליברמן, לפיד, לבני; אותה קואליציה שהדירה שינה מעיניו של נתניהו ובסופו של דבר הובילה אותנו לבחירות הבאות.

שעות השינה של נתניהו כבר מזמן אינן מעניינות את איווט, שהעביר הרבה יותר זמן איכות בשנה האחרונה עם לפיד, לבני ואפילו כחלון. אבל ייתכן שהבחירות הגיעו לו מוקדם מדי, לפני שהשלים את המהפך.כדי להישאר רלוונטי ולהיחשב מועמד אמיתי לראשות הממשלה, הוא תלוי בשוק חדש לגמרי של בוחרים – שמחפש אלטרנטיבה משמאל לנתניהו־בנט ומימין להרצוג־לפיד. אותם – ולא את שרי החוץ בחדרי חדרים – הוא צריך לשכנע שהוא באמת מבוגר אחראי. לקמפיין הגיע מוכן לפני כולם עם תכנית השלום שלו שעברה מתיחת פנים קלה; זו מעוררת גיחוך עד ביקורת אצל רבים, אך ייתכן ומפצחת את מהות הישראליות בת ימינו, כפי שהיא משתקפת בגלי הגזענות הגואים, בה הציבור היהודי רוצה שלום עם כוחנות – מוכן לוותר על שטחים ובלבד ש"גיס חמישי" לא יחיה בתוכנו.

תפקיד אחד כנראה יהיה שמור לו. ליברמן מסתמן כשובר השוויון בכל תרחיש שיבוא עלינו וכמי שמחזיק את המפתחות לכל ממשלה עתידית – ממשלת נתניהו הרביעית (עם בנט והחרדים) או קואליציית "רק לא ביבי". נראה שהוא עצמו עוד לא החליט אם להשלים את המהפך סופית. ב־2015 נדע אם הייתה כאן פניית פרסה של ממש, או רק עוד משחק סחר ומכר של סחורה אידיאולוגית.

צילומים// אוליבייה פיטוסי, 'הארץ'. אימג'בנק

רוצים לקרוא את המגזין כולו? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019