fbpx

חרדה קיומית // מאת שרה ליבוביץ־דר

מה קורה בתוך ש"ס, אגודת ישראל ודגל התורה?

0

מה קורה בתוך ש"ס, אגודת ישראל ודגל התורה? הסימביוזה עם נתניהו, הבקיעים שבכל זאת ב"בלוק", המריבות והשנאות בין המפלגות והחצרות, ובתוך הסיעות עצמן, ואיום כתבי האישום שעומד בפני ליצמן ודרעי. מסע מיוחד אל נבכי הפוליטיקה החרדית, בתקופה הכי מאותגרת ומעורפלת שחוותה.

נלך עם ראש הממשלה באש ובמים, עד לסיום משפטו. את המשפט הזה, שבועיים לפני הכרזת היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב האישום נגד בנימין נתניהו, אמר ל'ליברל' יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות מטעם אגודת ישראל (יהדות התורה). "כל זמן שבית המשפט לא הרשיע, מבחינתנו אין שום דבר", אומר ליצמן. "אני לא אחליט במקום בית המשפט. נלך ביחד עד הסוף. למה להיות כפוי טובה נגד אדם שנתן לנו כל כך הרבה? כשיש לך אוכל טוב, את לא זורקת אותו. אצלנו יש הכרת הטוב, אנחנו לא כפויי טובה". חוק הוא חוק, הרעים סגן השר (שחזר מאז זמנית לתואר שר), שבעצמו נמצא תחת המלצת משטרה להעמידו לדין על שוחד, הדחת עד, מרמה והפרת אמונים. שאלות נוספות בנושא נתקלו במבטי כעס. בלשכתו בכנסת הכריז ליצמן על נאמנותו המוחלטת לראש הממשלה ויהי מה.

חלפו שבועיים, והנאמנות המוחלטת נראתה כמשהו שאולי אפשר לזעזע מעט. 17 שעות אחרי הכרזת היועץ המשפטי לממשלה הוציאה יהדות התורה הודעת תמיכה סבירה, אך לא מתאמצת מדי, בראש הממשלה ("סיעת יהדות התורה מגבה את ראש הממשלה במאבקו המשפטי ומאחלת לו הצלחה. לראש הממשלה עומדת חזקת החפות, ובהתאם לחוק יש לאפשר לו להמשיך בתפקידו עד לבירור משפטי חלוט וסופי"). שלושת רבעי יממה זהו פרק זמן ארוך. בתקשורת החרדית ספרו כל דקה, ניסו למצוא הסברים להשתמטות ("אולי טוב שיהדות התורה לא מוציאה תגובה, אין שום סיבה בעולם שכל הציבור החרדי יידרדר יחד עם נתניהו שנמצא בדמדומי הקריירה הפוליטית שלו – זה זמן לשקול אופציה חדשה", כתב ארי קלמן ב'בחדרי חרדים'). ליצמן עצמו לא נראה באופק. את סוף השבוע שאחרי ההכרזה על כתב האישום בילה בבית מלון בנתניה, הרחק מהקלחת הפוליטית.

ליצמן ל'ליברל': "נלך ביחד עם נתניהו עד הסוף. למה להיות כפוי טובה נגד אדם שנתן לנו כל כך הרבה? כשיש לך אוכל טוב, את לא זורקת אותו. אצלנו יש הכרת הטוב, אנחנו לא כפויי טובה"

על העיכוב אחראי שותפו, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת משה גפני, יו"ר דגל התורה, שלא הזדרז להתייצב לצידו של נתניהו באותה נלהבות. בעוד ליצמן רצה לצאת עם הודעת תמיכה זריזה, גפני לא מיהר לשום מקום. בסביבתו הסבירו שגפני חש ברע. מי לא חש ברע כאשר הבין כמה עמוק הבור אליו הידרדרה המדינה. בכל מקרה, המאבקים בין ליצמן וגפני – ובין מפלגותיהם וחצרות הרבנים שמאחוריהן – הם מן המפורסמות. בכל הזדמנות כשרה, הם מכניסים זה לזה מכות קטנות בכנף. שפתיים יישקו. "שני אלה, שום יועץ זוגיות לא יוכל לעזור להם", אומר עיתונאי חרדי המכיר את שניהם.

 

מפולגים למען נתניהו

לשלב הפוליטי הבא יגיעו החרדים כשהם מזכירים את החברה בלבנון בזמן מלחמת האזרחים: מפולגים ומסוכסכים, אך נאלצים לדור יחד. קחו שלושה יהודים ותמצאו שהם מתפללים בארבעה בתי כנסת שונים. כולם רבים שם עם כולם על כל דבר, החל מהרכבי הרשימות לכנסת ולעיריות וכלה בקרדיטים על הצעות חוק. תנו ליהדות התורה הזדמנות להכניס איזה פלאסק לש"ס, והם יעשו זאת בשמחה – ולהפך. די לראות מה קרה בבחירות המוניציפליות בשנה שעברה כדי להבין איזו רוח רעה עוברת שם: איך דגל התורה ואגודת ישראל נאבקו זו בזו למרות היותן שותפות פרלמנטריות ותיקות באותה סיעה; איך שני חסידים מתוך אגודת ישראל אינם מצליחים ליצור ולו מראית עין של הבנה; איך שני ליטאים מדגל התורה תוקעים זה לזה בכנסת, בבוטות שהייתה מביישת חילונים מחללי שבת; איך ליצמן ודרעי מכניסים זה לזה קטנות; איך הרבנים שלהם שומרים על מרחק נגיעה זה מזה; ועוד ועוד ועוד. מסיבה כזאת לא רואים אפילו בתל אביב הכופרת.

לש"ס, אגב, נדרשו שעתיים בלבד להכריז על תמיכה מלבבת וחמה בראש הממשלה הנאשם ("אנו מאמינים שחפותו תוכח והצדק ייצא לאור. חזק ואמץ"). אם כי כמו ליצמן גם אריה דרעי, יו"ר ש"ס, העדיף שלא לחתום על ההודעה בשמו. לעת הזאת רצוי לא למהר לשרבב את קולך כתומך בנאשם בפלילים. שלושה ימים חלפו בטרם דרעי הכריז ש"אנחנו חייבים שנתניהו ימשיך".

דרעי, כזכור, גם הוא כבר מחכה להכרעה על כתב אישום בעניינו. בתום חקירה ממושכת קבעה המשטרה שיש תשתית ראייתית להעמידו לדין בגין מרמה, הפרת אמונים ועבירות מס בסכום של מיליוני שקלים (ראו מסגרת). על פי פרסומים שונים, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יכריע בעתיד הקרוב על העמדתם לדין של שני המנהיגים החרדים, ליצמן ודרעי. פרשנים חרדים סבורים שזה מרכיב חשוב בדבק האמיץ בין נתניהו לחרדים. גורל משפטי משותף, תקווה לחסינות או לאיזושהי נבצרות, שתכלול את הטריומווירט כולו. אולי גם הקמפיין האגרסיבי של מנהיג הליכוד נגד מערכת אכיפת החוק ירפה את ידי בית המשפט וישפיע לטובה בעקיפין עליהם, מי יודע. בכל מקרה, מסכם ליצמן: "הבלוק של ביבי לא יתפרק, גם אם בני גנץ ייתן יותר, אפילו אם הוא ימנה אותי לשר ביטחון".

 

קואליציה בכל מחיר

מי יודע, בכאוס ששורר במערכת הפוליטית הכל אפשרי, אפילו ליצמן כ(סגן) שר ביטחון. בינתיים, פני כולם לבחירות. ופני שניים משלושת המנהיגים שבהם אנו עוסקים, גם להתמודדות משפטית קשה כנראה. במוצאי שבת, יומיים בלבד אחרי ההכרזה על הגשת כתב אישום נגד נתניהו, מיהרה מועצת גדולי התורה של 'אגודה', בסבב טלפוני, להתיר את מינויו של ליצמן לשר בריאות במקום סגן שר בממשלת המעבר.

רחמונעס. החרדים בפאניקה. שנים הם מתמרנים בפוליטיקה, רוכבים על הסוסים הנכונים, מתוך 34 ממשלות בישראל הם ישבו על מפלגותיהם השונות ב־23 ממשלות. ואלה כמובן – בספירה בעיקר מימי בגין. כלומר, ב־40 השנים האחרונות מלבד אפיזודות קצרצרות, הם תמיד שם, בקואליציה. עם הימין ועם המרכז והשמאל. עם העבודה ועם קדימה וכמובן עם הליכוד. היד על הברז, באנו להשפיע. לראשונה נעדרו מהקואליציה בממשלה השביעית, לאחרונה בממשלת נתניהו השלישית, ב־2013, לאחר ברית לפיד־בנט שהרחיקה אותם.

שנתיים אחר כך שבו לחיק השלטון ואין להם כוונה להתרחק משם בקלות. "החרדים לא אוהבים אופוזיציה", אומר עופר ברקוביץ, שהתמודד על ראשות עיריית ירושלים מול משה ליאון ולמד את המגזר היטב. "חלק מהמוסדות שלהם תלויים בממשלה". או כפי שליצמן אומר ל'ליברל': "אף אחד לא יגיד לך ששלטון לא חשוב". ואם ילך נתניהו, ימצאו עצמם – לפחות רובם – בקואליציה אחרת.

הסקרים האחרונים צופים למפלגות החרדיות שמירה על כוחן או ירידה קלה. המזרחים המסורתיים ואנשי חב"ד, שנהרו אל המפלגות האלה, עשויים בחלקם לחפש לעצמם אלטרנטיבות אחרות. חלק מסוים מ־90 אלף הקולות שנוספו לחרדים בבחירות האחרונות (לעומת בחירות 2015) נזילים, כלומר אלה שאינם תלויים בדור שהגיע לפרקו וקיבל זכות הצבעה וממלא הוראות הרב. מדידת הכוח שלהם היא יחסית. מצד אחד, קיבלו מנתניהו כמעט הכל. מהצד השני, הם חלק מהבעיה בכל הקשור להקמת קואליציה – ולא הפתרון. כעת, עם 16 מנדטים, הם אינם מהווים כוח עצום כמו זה של ליברמן עם מחצית ממספר זה. כוחם הפרלמנטרי (13.3%) עולה מעט על מספרם באוכלוסייה (החרדים מהווים רק כ־12% מכלל הישראלים), אבל ליצמן ודרעי לא מובילים אלא הולכים כצאן פועה אחרי מנהיג נאשם בפלילים.

שלושת רבעי יממה עברו אחרי ההודעה על כתב אישום נגד נתניהו ולפני הודעה של יהדות התורה. על העיכוב אחראי משה גפני, שלא הזדרז להתייצב לצידו של נתניהו באותה נלהבות של ליצמן

 

ברחוב בוחנים את ה"בלוק"

פה ושם מבצבץ חשבון נפש, תחושה שהם השקיעו במניה כושלת, לא מלך ולא נעליים, אלא פוליטיקאי שעתידו מאחוריו, והתמודדות אישית־פלילית קשה לפניו. מדוע אנחנו צריכים להיצמד לבן אדם שחשוד בשוחד, תוהים עיתונאים חרדים בולטים בשיחות בינם לבין עצמם, ולבינינו. "הם מפסידים כשהם נדבקים לביבי. הם מחויבים אליו קואליציונית אבל לא קיבלו שום דבר, לא תפקידים של שרים כפי שקיבלו נפתלי בנט, רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', גם לא הגדלה של עוגת התקציב", אומר ארי קלמן, עיתונאי 'בחדרי חרדים'. "ברור מה ביבי מרוויח מהבלוק, לא ברור מה החרדים מרוויחים". לאחרונה דרש דרעי מנתניהו שני תיקים נוספים. השניים האחרונים מתואמים בכל מהלך, כך שפומביות המכתב ששלח דרעי חשודה. על פי עיתונאים חרדים, המהלך מתואם עם נתניהו כדי להרחיק דרישות של חברי כנסת מהליכוד.

הרחש הזה ילך ויגבר בשבועות הבאים, ועשוי להגיע לסחף של ממש. חלקים בתקשורת החרדית מתחילים לצאת נגד נתניהו ("בשעת מבחן, את נתניהו מעניין רק נתניהו ואם כדי להציל את עורו הוא יצטרך להפנות להם עורף, הוא יעשה את זה בלי למצמץ", גואל ועקנין, עיתונאי חרדי, בחשבון הטוויטר שלו). מתחילים לפמפם אפשרות של פרידה, שמהדהדת את התחושה שהזמנים השתנו. "יש סיכוי גדול שזו הפעם האחרונה שנתניהו יושב כאן על הכיסא", כתב קלמן ב'בחדרי חרדים', מתחת לצילום של נתניהו בישיבת הממשלה. "הגעתי לחוות את ההיסטוריה (או את ההיסטריה)".

בהזדמנות אחרת, החרדים בבלוק של נתניהו החליטו להיעדר מרגע היסטרי לא פחות, (עוד) ישיבת בלוק הימין עם נתניהו. אין לנו זמן לשטויות ולהצגות, הסבירו. דרעי – ממציא הבלוק – מיהר לרכך את הפגיעה. אני מייצג אותם, הכריז. אבל גם הוא, וגם האחרים, לא הגיעו להפגנה למען נתניהו בתל אביב, וגם סירבו לדחוק בציבור החרדי להשתתף במפגן הזה.

 

הסימביוזה עם מנהיג הליכוד

יעקב ליצמן ואריה דרעי יתקשו לעמוד בפרידה. הסימביוזה שם חזקה. אדם המכיר היטב את הנפשות הפועלות מספר שאנשיו של ליצמן מסתובבים בלשכת נתניהו כבתוך שלהם. מוטי בבצ'יק, עוזרו של ליצמן, נחשב למקורב לגברת. אמנם הקשר ההדוק בין ליצמן לנשיא רובי ריבלין (ליצמן תמך בריבלין בבחירות לנשיאות למורת רוחו של נתניהו) הופך אותו לחשוד־משהו בבית בבלפור, אבל לא עד כדי הרס של היחסים. הוא זה שלרוב מנהל את המגעים עם נתניהו, משאיר את גפני המסויג לעיתים מאחור. כאשר 'המודיע', העיתון של חסידות גור של ליצמן, כתב שמתחילה התארגנות בליכוד לקראת היום שאחרי נתניהו, מיהר ליצמן לנזוף: "יהדות התורה דבקה בעמדתה לתמוך בראש הממשלה נתניהו בהרכבת הקואליציה". אבל זה עוד כלום לעומת מה שאמר חבר הכנסת ישראל אייכלר מאגודת ישראל של ליצמן. נתניהו נרדף, קבע הח"כ, "רק בגלל שהוא מייצג את העם היהודי נגד המתייוונים". כן, כן, עד כדי כך. נאום השפנים של הרב שך הוא שיר ערש לעומת זה.

וזה עוד כלום לעומת היחסים ההדוקים בין נתניהו לדרעי. איחוד הכוחות בקמפיין הבחירות של ש"ס ("ביבי צריך אריה חזק"), ההתגייסות לצידו של נתניהו עם ההצעה לבחירה ישירה, היוזמות ההדדיות וההתייעצויות התכופות (לרבות, כאמור, הולדת "הבלוק" כיוזמה של השניים). ידיד וחבר, כינה דרעי את נתניהו ביום הולדתו ה־70 של ראש הממשלה, "הבאת כבוד למדינת ישראל שלא היה לנו הרבה זמן, נראה ממך עוד הרבה גבורות". מי שלא ראה את דרעי קם בהדרת כבוד ללחוץ את ידו של נתניהו בישיבה שערך ראש הממשלה בכנסת יחד עם חברי הבלוק ארבעה ימים לפני ההודעה על כתב האישום נגדו, לא ראה ידיד וחבר מהו; וכך גם מבטי ההערכה אל נתניהו באזכרה לרב עובדיה יוסף בכנסת. אבל דרעי לא פראייר. בשל מתיחות רגעית, לא הגיע לישיבה הראשונה של מנהיגי הבלוק שהמציא, שיגר את אריאל אטיאס במקומו, אותת לראש הממשלה שהוא לא בכיס של אף אחד.

אם זה היה תלוי בגפני, יכול להיות שהיה הולך עם גנץ ("אדם נחמד, הוא לא פסול"). גם ליצמן רחוק מלהסתייג מיו"ר כחול לבן. לפי סקרים, כשליש מהחרדים תומכים בגנץ, למרות הברית ההדוקה עם נתניהו

אדם המעורה בש"ס אומר שההסתבכות המשפטית של ראש הממשלה מגדילה את תמיכתם של חלק מבוחרי ש"ס. יש מביניהם שמזדהים איתו, חשים שהאליטות מנסות לפגוע בנתניהו ממש כפי שהן "פוגעות בספרדים", לדבריו. "יותר משתומכים החרדים בבנימין נתניהו, בזים הם עמוקות לרודפיו וציידיו", כתב מהצד האשכנזי מנחם אייכלר, בטור באתר 'בחדרי חרדים'.

 

החיבה לבני גנץ

משה גפני מדגל התורה הרבה פחות נלהב מראש הממשלה. דרכו החוצה מהקואליציה עם נתניהו תהיה קלה יותר. אני לא יודע עם מי נעשה הסכם, כך אמר לאבי ניסנקורן מכחול לבן במהלך הניסיון להרכיב את הקואליציה, בעודו חלק מהבלוק של נתניהו, "אולי איתכם, אולי עם ביבי". בניגוד לליצמן שמפגין קו ימני ניצי נוקשה, גפני הוא איש של פשרות, ממוקם במרכז ונכון להתגמש. הוא רחוק מלהיות אוהד ההתנחלויות, מזדעזע מהתקפותיו של נתניהו על הערבים, שחלק מנציגיהם בכנסת ביחסים חמים איתו ("אחמד טיבי נראה כמו איש דגל התורה"), ואף הבהיר ש"הפלסטינים נמצאים כאן לפנינו". עם הארסנל הזה, ברור מדוע הקשר שלו עם נתניהו רופף משמעותית מזה של שני עמיתיו. אמנם לא אחת הביע תמיכה בראש הממשלה ("יש לשקול מניעת העמדתו לדין"), אבל גם הכריז ש"לא הולכים דווקא עם נתניהו".

אם זה היה תלוי בגפני, יכול להיות שהיה הולך עם גנץ ("אדם נחמד, הוא לא פסול"). אם כי מעת לעת הוא עוקץ את יו"ר כחול לבן. אחרי הנאום של גנץ באיפא"ק, גפני שלח לו עצה: אל תתערב בדברים שאתה לא מבין בהם. גם ליצמן רחוק מלהסתייג מגנץ. תמונה שלו משוחח בלבביות עמו בחתונה של בתו של פרופ' איציק קרייס, מנכ"ל בית החולים תל השומר, הציפה את האתרים החרדיים. על פי סקרים, כשליש מהחרדים תומכים בגנץ, למרות הברית ההדוקה עם נתניהו, המוכתבת מלמעלה זה שנים. גנץ אמנם שבר מגע יחסית, שלא לדבר על קמפיין ה"ממשלת אחדות חילונית" בישורת האחרונה לפני בחירות ספטמבר, אבל למרות עמדותיו בעד תחבורה ציבורית בשבת, החייאת מתווה הכותל וחקיקת ברית זוגיות, הוא גם רוצה באופן כן להעמיק את השותפות עם החרדים. הוא מגיע מרקע דתי, וגם כפוליטיקאי בוסרי הוא מבין שלאורך זמן אי אפשר לבנות שלטון אפקטיבי ללא לפחות חלק מהמפלגות הללו.

אחרי הבחירות תיווך בין השאר אהוד אולמרט בין גנץ לחרדים, אותו אולמרט שגפני הכריז בעבר שהוא מתגעגע אליו. גם יועצו של גנץ, ישראל בכר, המקורב לדרעי, דאג לשמר ערוץ פתוח בין כחול לבן לחרדים

אחרי הבחירות הטון השתנה. אהוד אולמרט, בין השאר, תיווך בין גנץ לחרדים, אותו אולמרט שגפני הכריז לפני שנים אחדות שהוא מתגעגע אליו. באמצעות היועץ האסטרטגי של גנץ, ישראל בכר, המקורב לדרעי, נשמר ערוץ פתוח בין כחול לבן לחרדים. גנץ היה גם הוא אורח כבוד באזכרה שדרעי ערך בכנסת לרב עובדיה. בעוד שמירי רגב נכנסה לאולם הקטן, עוטה מטפחת ראש ומנסה לשדל בעיניה את המצלמות שיקלטו אותה נושאת תפילה ליד תמונת המנוח, דווקא גנץ תפס את מרבית תשומת הלב. הוא מגיע לאירועים חרדיים, בדרך כלל מתקבל באהדה, בחתונת בנו של חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה קרא אחד הנוכחים לעברו "לך לערבים", אבל הרוב היסו אותו וחיבקו את גנץ. הוא התקבל בחום גם בחתונת בתו של מנחם גשייד, עיתונאי ויועץ אסטרטגי, מהבולטים שיצאו מחצר גור. בסיוע המתווכים הגיעו בכחול לבן למתווה ראשוני, שמשאיר את מרכזי הכוח – ועדת הכספים ומשרד הבריאות – בידי יהדות התורה, ומגלה הבנה לסטטוס קוו. אולם החרדים החליטו לא לנטוש את נתניהו. גנץ היה ברירת מחדל, קרש הצלה למקרה שנתניהו יבגוד בהם.

לליצמן יש הסבר. "שגנץ יזרוק את לפיד", הוא אומר. "רק אז יהיה על מה לדבר". באגודת ישראל לפיד הוא המן הרשע. מי שהרחיק אותם מהקואליציה ב־2013, פגע בתקציביהם וניהל מאז קמפיינים חילוניים. "הוא פגע בישיבות", נזכר ליצמן בעיניים זועפות, "מינה אנשים לבדוק נגדנו כל סעיף בתקציב". אחרי שש שנים בכנסת, לפיד מנוסה יותר ותיאורטית יכול לפגוע בחרדים יותר, אומר ארי קלמן מ'בחדרי חרדים'. "בעשר דקות הוא יוכל לשנות את כל מה שהם השיגו בשנים האחרונות".

גפני, כמו ליצמן, מתנגד ללפיד ("לא נשב איתו לעולם"), אולם לא יפסול אותו אם לפיד יהיה הקו האחרון בין החרדים לבין הקואליציה. אורי מקלב מדגל התורה כבר אמר שהוא איננו שולל ישיבה עם לפיד. כך גם דרעי. אין חיבה רבה בינו לבין לפיד, בלשון המעטה. דרעי חיזק את הקו של נתניהו מחד ושל ליצמן מאידך, האשים את לפיד כי מנע הקמת ממשלת אחדות והודיע שאם גנץ, אשכנזי ויעלון ייפרדו מלפיד, הכל ייפתר; ומנגד הכריז שהחרדים מוכנים לשבת עם לפיד, אם הסטטוס קוו יישמר. אפילו יעקב מרגי, האופוזיציה היחידה של דרעי בסיעת ש"ס, הביע תמיכה מסוימת בשותפות עם לפיד. ראש מועצת החכמים של ש"ס, חכם שלום כהן, אף קרא ללפיד ולליברמן להסיר את הווטו שהטילו על ממשלת אחדות ("אני לא שונא אף אחד, אני מברך את כולם באהבה").

אדם המעורה בש"ס אומר שההסתבכות של נתניהו מגדילה את תמיכת חלק מבוחרי ש"ס בו, שחלקם חשים כי האליטות מנסות לפגוע בו כפי שהן "פוגעות בספרדים". ומהצד האשכנזי כתב מנחם אייכלר: "יותר משתומכים החרדים בנתניהו, בזים הם עמוקות לרודפיו וציידיו"

 

מחכים שליברמן יתפכח

אביגדור ליברמן הוא סיפור אחר, טלטלה שנעה בין שיתוף פעולה לבין טינה עמוקה. החרדים מתקשים לשכוח איך בחש איתם באינספור הרפתקאות פוליטיות, כולל בבחירות המקומיות בירושלים בשנה שעברה. באתר 'כיכר השבת' סימנו עשרה שיתופי פעולה בולטים כאלה בשנים האחרונות. תצלום של ליברמן מבקר לפני כשנה אצל הרב חיים קניבסקי, ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה, רץ ברשתות של חובשי הכיפות בטוויטר; ובקבוצות הווטסאפ דנו ארוכות על פגישה לפני כחצי שנה בין יענקי קניבסקי, נכדו של הרב, לבין אבי אבוחצירא, יועצו של ליברמן. אחר כך ליברמן הלך להם על הראש. קמפיין מלחמה. מיצב עצמו מחדש על גבם. ובכל זאת שמרו על כבודו, יחסית, מתוך הבנה שהם עשויים לשבת ביחד סביב שולחן הממשלה. "ליברמן מדבר מכוער אבל לא עשה כלום בינתיים", אמר ליצמן ל'ליברל'. "אם נצטרך, אשב איתו בקואליציה, אם כי אחשוש שהוא יבגוד בנו, שיחזור בו".

"כלב נובח לא נושך", אומר לנו עיתונאי חרדי בולט, "זה היחס של החרדים לליברמן". המתקפה המחודשת והקשה של ליברמן על החרדים, בישורת האחרונה של ימי המנדט של גנץ, גררה תגובות קשות. אפס, אנטישמי, כלב כמוך יילחם בתורה, מה לא. אפילו משה ליאון, ראש עיריית ירושלים ומקורבו האולטימטיבי של ליברמן, שניסה לתווך בינו לבין החרדים, נדהם ("לא מבין מה עובר עליו"). היחסים בין ליברמן לדרעי, בעבר חברי נפש, ירדו לתחתית (דרעי על ליברמן: "החתול צועק מיאו כשהוא צריך לשתות חלב, הוא צריך תשומת לב"). יו"ר ש"ס ויו"ר ישראל ביתנו הצהירו הדדית שברוגז ברוגז לעולם. אם כי ישנם מקורבים שטוענים כי היחסים אינם גרועים כפי שהשניים מנסים לצייר.

בכירי הליכוד בקשרים טובים עם החרדים. לגדעון סער תמיד היו איתם קשרים מצוינים. הוא משתתף תדיר באירועים בולטים של בכירי החרדים. כך גם גלעד ארדן וישראל כ"ץ

בכירי הליכוד בקשרים טובים עם החרדים. לגדעון סער תמיד היו איתם קשרים מצוינים. היה מי שהביא אותם לתמיכה בבחירת ריבלין לנשיאות, בזמן שנתניהו נלחם בכך בכל הכוח. הפך שומר שבת וגם תמך בחוק המרכולים. הוא משתתף תדיר באירועים בולטים של בכירי החרדים. כך גם גלעד ארדן וישראל כ"ץ. גם בשמאל שומרים על קשרים עם החרדים. מלבד אינספור שיתופי פעולה פרלמנטריים, ישנן גם מחוות כבוד וידידויות. מצביעי מרצ אולי היו מופתעים לראות את תמר זנדברג באזכרה בכנסת לרב עובדיה יוסף. גם עמיר פרץ היה שם, וזמן מה אחר כך הגיע לניחום אבלים בבית האדמו"ר מקרעטשניף. גם ברשימה המשותפת מתגאים ברומנים לא מעטים עם החרדים. אמנם נציגי ש"ס ויהדות התורה הצביעו בעד חוק הלאום, אבל אחמד טיבי לא נוטר טינה. הוא סיפר בגאווה, למשל, איך בלם ניסיונות להדיח את ידידו גפני מראשות ועדת הכספים.

שונאים, סיפור אהבה

אבל בתוך המפלגות החרדיות עצמן יש לא מעט רחש בחש, עד כדי טינות ומאבקי כוח של ממש. כל סיעה עם העיתון שלה, מכה ביריבותיה ללא רחם. 'המודיע' של אגודת ישראל, 'יתד נאמן' של דגל התורה, 'המבשר' של מאיר פרוש, אף הוא מאגודת ישראל אם כי נחשב לחצי אופוזיציונר, 'הדרך', העיתון החדש יחסית של ש"ס (החליף כביטאון הרשמי את 'מיום ליום'). "הפוליטיקה שלהם שונה מזו של החילונים", אומר עופר ברקוביץ. "יש אצלם רגישויות אחרות, מסרים דואליים, הנראות חשובה מאוד, לא תמיד התמיכה מפורשת, לעיתים הימנעות היא תמיכה. סוג התנהלות שהחילונים לא מכירים, זרמי עומק שקשה להבין בציבור הכללי".

החרדים האשכנזים, דגל התורה ואגודת ישראל, התאחדו לסיעת יהדות התורה לפני 27 שנים, ומאז לא ידעו יום אחד של נחת. זה רק בלוק טכני, הסביר לאחרונה מאיר פרוש, סגן שר החינוך מאגודת ישראל, "אין יותר חיבור". בעבר קיבלה אגודת ישראל 60% מהמושבים בכנסת. אחרי המאבקים בבחירות המוניציפליות, שהיו רוויי דם רע, דרשו בדגל התורה לשנות את הנוסחה. כעת מדובר בשוויון בין שתי המפלגות, המקום הראשון מתחלף בין אגודת ישראל לדגל התורה בכל כנסת חדשה. ויכוח מתחולל שם כעת בשאלה אם ליצמן צריך לפנות את מקומו לגפני – הגם שימי הכנסת הקודמת היו קצרים במיוחד. כך גם בשאלת המנדט השביעי, שנמצא כעת בידי אגודת ישראל.

ליצמן ודרעי יתקשו לעמוד בפרידה מנתניהו. הסימביוזה שם חזקה. אדם המכיר היטב את הנפשות הפועלות מספר שאנשיו של ליצמן מסתובבים בלשכת ראש הממשלה כבתוך שלהם

אבל זה כסף קטן לעומת הקשרים האישיים. בראש ובראשונה ליצמן וגפני. רוב הזמן הם מצליחים להסתדר. בעבר היו צעקות ביני לבין ליצמן שהגיעו עד לב השמיים, סיפר גפני לאחרונה. הפעם, הוא מספר, תוך עשר דקות הסכימו על הרכב הרשימה לכנסת. "שיתוף הפעולה בינינו מלא", אומר ליצמן ל'ליברל', "הציבור אוהב את זה". נו, שוין. "המחשבה שיהיה ביניהם קשר טוב מופרכת", אומר פעיל חרדי בולט. "הם כל כך שונים בכל דבר, במסורות, בהשקפת העולם, הם חיים לאורם של פסקי הלכה שונים, אפילו הלבוש שלהם שונה. אין שום נסיבות שבהן אפשר לטשטש את ההבדלים ביניהם. לי הם מזכירים את פרס ורבין, את ביבי ובנט".

הנה ליצמן וגפני בישיבה של ועדת הכספים בכנסת בתחילת נובמבר, שעסקה בהעברת עשרות מיליוני שקלים למשרד הבריאות. הם שומרים על גינוני כבוד, גפני נכנס ראשון, אחריו ליצמן מוקף בעוזריו. גפני מקפיד לא להתיישב בטרם ליצמן תופס את מקומו, אבל לכל אורך הישיבה הם בקושי מחליפים מילה. שותפים קורקטיים. הוא לא יכריח אותי לחשוב כמוהו, הבהיר ליצמן לפני כשנתיים. עם פרסום המלצות המשטרה נגד ליצמן הוציאה לשכת גפני הודעת תמיכה רפה. 'יתד נאמן', העיתון של דגל התורה, בחר להתעלם מההמלצות; בניגוד ל'המודיע', עיתונו של ליצמן, שזעק על מסע הכפשות פוליטי.

דעותיהם שונות. ליצמן ימני נוקשה, גפני נוטה למרכז. לעיתים רחוקות הם מסכימים על משהו. ליצמן מיהר להתנגד ליוזמת דרעי לבחירה ישירה של ראש הממשלה, גפני נמנע מלהתייחס ("נדון בכך אם זה יהיה רציני"). גפני לא התנגד לפגישות של אנשי דגל התורה עם גנץ, ליצמן סירב בכל תוקף למפגשים כאלה. גפני הביע התנגדות לעלייה להר הבית, כפי שנחתם בהסכם בין נתניהו למשה פייגלין ("עלייה להר הבית כמצווה מרתיחה לי את הדם"), ליצמן סירב להביע עמדה. ליצמן מיאן לחתום על חוק הגיוס של ליברמן, גפני דאג לכאורה שתודלף הקלטה שלו מדבר בעד החוק.

 

המתח הבין־סיעתי

ואלה עוד כלום לעומת המאבקים בין שתי המפלגות עצמן, אגודת ישראל ודגל התורה. בכנסת שומרים שם על הדרת פנים מסוימת, אבל בבחירות המקומיות איבדו כל רסן. התפצלו, נלחמו, ירקו אש הדדית. ירושלים הייתה זירת קרב עקובה מדם. ש"ס ודגל התורה תמכו במשה ליאון, אגודת ישראל הריצו את יוסי דייטש. בצפת היה פיצול דומה. בחיפה דגל התורה תמכה בעינת קליש, אגודת ישראל ביונה יהב. באלעד דגל התורה וש"ס תמכו ביצחק פינדרוס (מזכ"ל דגל התורה), אגודת ישראל תמכה בישראל פרוש, בנו של מאיר פרוש. בבית"ר התמודדו בשתי רשימות נפרדות. בבני ברק ובפתח תקווה שיתפו פעולה. שתי המפלגות נלחמו בשטח וצברו כמויות של טינה הדדית. דגל התורה הביסה ברוב הערים את אגודת ישראל, מה שהוליד את המתווה הארצי החדש בין המפלגות, בכפייה על 'אגודה'.

סכסוכים מוצלבים קיימים למכביר, כמו זה שבין יעקב מרגי מש"ס לבין גפני על תקציבים לחינוך המיוחד, או בין פרוש מאגודת ישראל לבין גפני ודרעי. תנו לפרוש רגע פנוי והוא תוקף את גפני ואת דרעי בשצף ולהפך, התקפות שהפכו לקאלט בתקשורת החרדית. דוגמה? "גפני משפריץ מילים מהפה, הוא הרס את מה שקרוי יהדות התורה". לאחרונה דאגו לפיוס פומבי בין דרעי לפרוש, הם אף נפגשו בבית הנופש של דרעי בספסופה, ועיתונו של פרוש, 'המבשר', תמך בהצעת דרעי לבחירה הישירה.

המאבקים בין דרעי לליצמן וגפני הם הדובדבן על קינוח הפרווה. מה הם לא אומרים זה על זה. "הוא יחטוף ממני חבל לו על הזמן, לדרעי אין הכרת הטוב", התבטאות לדוגמה של גפני על דרעי, שזוכה למקום גבוה בטבלה. יהדות התורה הראתה לש"ס מה זה "חבל להם על הזמן", כשניסתה ליצור ברית עם 'יחד' של אלי ישי, שנוא נפשו של דרעי. גם מהצד השני נעצו סכין, עם ההכרזה ב'המודיע' של גור, ש"מנהיגי יהדות ספרד הם הרב אלי ישי והרב אריה דרעי". דרעי, מן הסתם, התפלץ. וזו הייתה רק המקדמה לגרירת הרב קניבסקי למעוזי ש"ס, בניסיון לקחת ממנה קולות ליהדות התורה. שבועות ארוכים אחר כך התעלם דרעי מליצמן ומגפני כאילו היו אוויר. מנגד, ש"ס הצטרפה לדגל התורה בבחירות המוניציפליות בהתמודדות נגד מועמדים של אגודת ישראל. במאבקי השבת אגודת ישראל הובילה, דרעי וגפני נגררו. דרעי ניסה להגיב עם חוק המרכולים. ליצמן ניצל את המומנטום המתמשך. בישיבת ממשלה הוא תקף את פנייתו של נתניהו לדרעי, להתגמש בנושאי דת. אליי ביבי לא היה מעז לפנות, אמר, "כולם זוחלים, לא יודע לאיפה. אני סטטי". וכמובן, כולם נאלצים ליישר קו עם הקיצוניות של ליצמן בעניין חוק הגיוס. כמו כן, ליצמן נעדר מטקס הזיכרון לרב עובדיה יוסף שנערך בכנסת. גפני הגיע רק לקראת סופו. "אני עובד יחד עם דרעי", גורס ליצמן בפנינו. "הציבור אוהב את זה. היו שנים שרבנו, עכשיו כבר לא".

המאבקים בין ליצמן וגפני – ובין מפלגותיהם וחצרות הרבנים שמאחוריהן – הם מן המפורסמות. "שני אלה, שום יועץ זוגיות לא יוכל לעזור להם", אומר עיתונאי חרדי המכיר את השניים

 מפלגה חרדית אחת? לא בדורנו

סכסוכים פנים־מפלגתיים מעיבים על הפוליטיקה החרדית לא פחות ממאבקי גבולות חיצוניים. קחו לדוגמה את גפני ואת חבר הכנסת יעקב אשר מדגל התורה. חתול ועכבר. ככל שאשר מתקרב לרבני מועצת גדולי התורה של המפלגה, כך גוברת המתיחות בינו לבין גפני. הם רבים על הכל כמעט, כולל על קרדיטים. כך פעל אשר למען הענקת הנחות בנסיעות בתחבורה ציבורית לאברכים, אבל זעם בפני מקורביו שגפני נטל את הקרדיט. גפני מתנגד להתנחלויות, אשר הרבה פחות; לעיתים תומך בתקצובן הנדיב.

כך גם בסכסוך המתמשך בין מאיר פרוש לליצמן (פרוש: "ליצמן לא שומע לי"). פרוש הוא מעין תת־סיעה ב'אגודה' – 'שלומי אמונים', שמייצגת קהילות חרדיות מחוץ לחצרות הגדולות. ליצמן תמך בניר ברקת במרוץ לראשות העיר ירושלים, העדיף אותו על פני פרוש ממפלגתו שלו. השמיים רעדו. השניים עדיין אינם מאוהבים, אם כי בבחירות המקומיות שיתפו פעולה פה ושם. גם פרוש וגפני אינם הטובים שבחברים. ביהדות התורה מתקשים לשכוח איך לפני כשנה עזב פרוש את ישיבת הסיעה בעקבות איחור של גפני. תעמדו בזמנים, יש לי עבודה, הכריז והלך. מהצד הספרדי, קיימת טינה בין יעקב מרגי לאריה דרעי. מרגי, ח"כ מטעם ש"ס כבר 16 שנה, האשים את דרעי באפשור החקיקה העירונית בתל אביב שהתירה פתיחת מרכולים בשבת. "ברמה האישית אין ניצוצות ופרחים ובלוני אהבה", מסביר מקורב לדרעי. "יש עקיצות הדדיות, זה חלק מההוויה של השפה הפוליטית החרדית, אבל החיבור של האינטרסים מצוין".

ובכל זאת, איש לא התפלא כאשר הניסיונות להקים מפלגה חרדית משותפת לא צלחו. אמנם המהות דומה, אומר מקורב לדרעי. "אם בעבר ש"ס פנתה לפריפריה, ויהדות התורה להארדקור החרדי, היום כל זה היטשטש. ש"ס מגינה על האינטרסים החרדיים, ויהדות התורה עוסקת בנושאים חברתיים". וכבר היה שלט עם הכיתוב "כאיש אחד בלב אחד" מעל לתמונותיהם של רבני המפלגות, אבל לכו תקימו מפלגה אחת שרבניה וראשיה סולדים זה מזה עוד לפני שמתחילים קמפיין כלשהו. "בסך הכל היחסים טובים, כולנו התבגרנו", אמר דרעי אחרי הבחירות. "אין לנו את האפשרות לריב, יש לנו כל כך הרבה אחריות משותפת"; אך באותה נימה התלונן על יהדות התורה שלא נתנה לו את גייסותיה: "אם היו נותנים לי את כל הגייסות שיש להם, היינו מביאים עוד חמישה־שישה מנדטים לכוח התורה".

גם 'כוח התורה' אינו אחיד. טקס סיום הש"ס, אירוע תורני שנחגג אחת לשבע שנים, תוכנן להיות אירוע רב־משתתפים מכל הזרמים והסיעות, אירוע ענק בהאנגר סמוך לאשקלון. לאחרונה מתברר שזה לא יהיה פשוט, בעיות תקציב שעם קצת רצון טוב היו נפתרות. לא בטוח שהרצון הזה קיים.

"אצלנו באגודת ישראל יש הרמוניה ואחדות, בניגוד למה שקורה בדגל", אמר ליצמן לפני כשנה. בואו לא נגזים עם ההרמוניה, אם כי חלקה נובע מסמכותה של מועצת גדולי התורה הנשלטת על ידי האדמו"ר מגור. נוקשה, בלתי מתפשר, שולט בכל מה שקורה במפלגה, על פיו יישק דבר, מעביר את הוראותיו ישירות לליצמן. לעיתים באמצעות שליחים, בדרך כלל דרך בנו הצעיר, הרב דוד אלתר. מעמדו של ליצמן נקבע על פי קרבתו לאדמו"ר. זה לעיתים מקרבו, לעיתים מרחיקו. הפיצול בחסידות גור בין האדמו"ר יעקב אריה אלתר לבין בן דודו שאול אלתר, עלול להחליש את ליצמן, שכועס על עצם השאלה: "כאן יש 20 אלף איש, ושם יש 100 איש. זה פייק ניוז, זה לא יערער את המעמד שלי אישית".

בראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה עומד הרב חיים קניבסקי, קרוב משפחה באמצעות נישואים של גפני. הוא נחשב לסמכות תורנית נכבדה וסייע למפלגה שבחסותו במהלך קמפיין הבחירות. ובכל זאת יש מי שנזכרים בערגה ברב אלעזר מנחם שך, שנחשב לגדול הדור, ביכולותיו להחזיק עדה, ובדעותיו שעד היום, 18 שנים אחרי מותו, משפיעות על הסיעה. גפני מרבה לצטט אותו, איך קבע שאפשר לפנות התנחלויות כדי להשיג הסכם שלום, התנגד למריבות עם ארה"ב, למלחמת שלום הגליל – אבל גם לממשלה בראשות מפלגת העבודה ("ניתקה את העבר מן העם היהודי, ישנם קיבוצים שאינם יודעים מה זה יום כיפור ומגדלים שפנים וחזירים"). גם שני הרבנים שבאו בעקבותיו, יוסף שלום אלישיב ואהרון יהודה ליב שטינמן, זכו להערכה רבה. הרב קניבסקי הגיע לפוליטיקה בעקבות הרב אלישיב, אביה של אשתו בת שבע. הרבה פחות נלהב מתמרונים פוליטיים, מתיר לחברי הכנסת של דגל התורה חופש פעולה רחב יותר מזה של אגודת ישראל.

 

הכוח החי של המרן המת

בש"ס המצב דומה, ועוד יותר מרחיק לכת לטובת היו"ר שלה. הסתלקותו של הרב עובדיה ז"ל לפני שש שנים הותירה חלל אדיר. ראש מועצת החכמים הנוכחי של התנועה, חכם שלום כהן, אינו סמכות רוחנית ודמות עוצמתית כמותו, בלשון המעטה. אחרי שדרעי הפך הלכה למעשה את ה'מועצת' למעין חותמת גומי לכל גחמותיו, כהן החל לחוש מוקטן ומושפל. בשלב מסוים היה כמעט נתק בין השניים. לאחרונה ניסה הרב כהן למתן את התחושות הקשות ולתת תחושה שהיו"ר המיתולוגי דווקא הולך בתלם. "דרעי חכם גדול", אמר, "אבל מעולם לא עשה בלי להתייעץ ובלי שיורו לו איך לעשות. לא כולם ככה". אבל דרעי שולט בש"ס ביד רמה. כל חברי הסיעה בכנסת הם מקורביו לבד מיעקב מרגי. גם מתינותו המדינית־ביטחונית של דרעי שורה על הסיעה. ח"כ משה ארבל, למשל, התבטא בעד ייצוג הערבים בשלטון ("חבר כנסת ערבי יכול לכהן כשר משפטים", אמר וסייג: "אבל הוא זה שלא יסכים". ב'אגודה' לא הייתם שומעים התבטאות כזו, והיא מפתיעה לאור המיצוב הימני מאוד של בוחרי ש"ס. בכנס בנושא תהליך השלום בכנסת של מרב מיכאלי, השתתף משה אבוטבול מש"ס, נציג חרדי יחיד.

דרעי מקפיד לשמור על קשרים עם הרבנים האשכנזים. לאחרונה ביקר את הרב קניבסקי. "לפעמים יש לי תחושה שהרבנים האשכנזים משפיעים עליו יותר מאשר הספרדים", מסנן אדם המכיר אותו היטב

ובכל זאת, דרעי מבין שכוחו של הרב עובדיה יוסף חזק יותר במותו מאשר של כהן יבדל"א בחייו. טקס הזיכרון למרן בכנסת היה מלאכת מחשבת של פוליטיקה מתוחכמת. תמיכה בדרעי לצד ההכרזה המשתמעת שדרעי הוא ממשיך דרכו הפוליטית, תורנית וחברתית. אל האולם הקטן נדחסו ח"כים מרוב המפלגות. הרוב המכריע של בני משפחת הרב המנוח, דווקא נעדרו. "הרגשתי שניצלו את זכרו של הרב", אומרת אחת מבנות המשפחה שבחרה לא להגיע. "מצביעי ש"ס שרואים טקסים כאלה חושבים שכאשר הם מצביעים לש"ס, הם למעשה מצביעים למען דרכו של הרב עובדיה. מבחינתי זה לא כך. ש"ס של הרב עובדיה יוסף לא קיימת יותר. השליחות שלה, כפי שנוצרה על ידו, לדאוג למעוטי היכולת ולטפל באפליה הספרדית, נעלמה. אנחנו חסרי אונים מול הכוח של דרעי, אבל אנחנו כאן, לא נמחקנו מעל פני האדמה, עסוקים בשלנו, זוכרים את הרב".

דרעי, בוגר החינוך האשכנזי האליטיסטי, מקפיד לשמור על קשרים גם עם הרבנים האשכנזים. לאחרונה ביקר את הרב קניבסקי בביתו. ביקורים כאלה גוררים לעיתים ביקורת בתוך ש"ס. "לפעמים יש לי תחושה שהרבנים האשכנזים משפיעים עליו יותר מאשר הספרדים", מסנן אדם המכיר היטב את דרעי. גם יונתן אוריך ועופר גולן, יועציו של נתניהו, הגיעו לביקור אצל הרב קניבסקי יחד עם שניים מיועצי גפני. מה שטוב לליברמן ולדרעי, טוב גם להם.

"מעמדם של ליצמן ודרעי לא התערער אפילו לא במילימטר בעקבות המלצות המשטרה נגדם", אומר פעיל בולט בש"ס. "כל עוד לא נפגע מעמדם אצל הרבנים, הוא לא יתערער גם בציבור"

אבל זה, אולי, לא מתאים לרבנים עצמם. רצון טוב קשה למצוא אצלם. הקשרים בין ראשי מועצות גדולי התורה רופפים. כמה מרבני דגל התורה מסוכסכים ביניהם, בעיקר סביב מינויים במועצות דתיות. מועצות גדולי התורה של דגל התורה ושל אגודת ישראל נפגשות לעיתים רחוקות כדי להכריע בנושאים הרי משקל כמו השבת, חוק הגיוס, חוק הגיור ומתווה הכותל. לעיתים די בהכרזה על כינוסם כדי להבהיר את עמדתם בנושאים האלה.

 

תמיד תהיה לנו השבת

השבת היא נושא טעון. הקיצוניים מכתיבים את הטון, הקהל הצעיר והמשולהב מושך את הנציגים המתונים לעמדת הקיצון, כלי תקשורת קטנים ופיראטיים מלבים את האש מהצד. פרשנים חרדים מסוימים אומרים שמאבקי השבת של הח"כים החרדים תלויי תקשורת, וכמעט לעולם אינם יוזמה עצמאית. אגודת ישראל מובילה את מאבקי השבת, מתנגדת לפשרות. ליצמן השתתף בהקמת השדולה למען השבת בכנסת. האחראי ליוזמה היה דווקא הח"כ הסרוג מוטי יוגב (הבית היהודי). אירוע ההשקה היה דל משתתפים, איפה זה ואיפה האירוע לזכר מרן. לכו תלמדו משהו מאריה דרעי בנושאי שיווק לפני שאתם מקימים שדולה. עיתונאים חרדים לגלגו על השדולה, טענו שהקמתה נובעת מביקורו של האדמו"ר מסאטמר בארץ. האדמור האנטי־ציוני הכריז שחברי הכנסת החרדים אינם עושים את עבודתם נאמנה. אגב, בין מקבלי פניו של האדמו"ר הקיצוני היו גם שני ילדים, נכדיו של אחד, בנימין נתניהו. השניים, בניהם של בתו של נתניהו, נועה רוט, ובעלה דניאל, לומדים בחדר חרדי בירושלים, שילדיו נשלחו לקדם את פניו של האדמו"ר. תצלומיהם פורסמו כשפניהם מטושטשות ועוררו סערה בחוגים החרדיים. הרוב המכריע של החרדים בישראל סולד ונרתע מהשקפותיו הקיצוניות של האדמו"ר.

היועמ"ש מנדלבליט צפוי להכריע בעתיד הקרוב על גורלם המשפטי של ליצמן ודרעי. פרשנים חרדים סבורים שזה מרכיב חשוב בדבק האמיץ בין נתניהו למנהיגי ש"ס ואגודת ישראל

כך או כך, מתברר שיותר מששמרו במפלגות החרדיות על קו אחיד בנושאי השבת, שמרה השבת על הקואליציה של המפלגות החרדיות. עם הפעלת קווי השבת בתל אביב וערים נוספות לאחרונה, זכתה אגודת ישראל לקיתונות של לעג בתקשורת החרדית. נפתלי לוברט, נציג אגודת ישראל במועצת העיר תל אביב, לא התפטר מתפקידו בעקבות חילול השבת ההמוני. גם חברי הכנסת החרדים לא מיהרו לצאת נגד הסחף. "חילול שבת בסדר גודל שלא היה כמותו בכל גוש דן. עד כה החרדי היחיד שהגיב היה סגן השר מאיר פרוש", כתב אבי רבינא ב'כיכר השבת'. "בעבר על עבודות רכבת בשבת פרשו מהממשלה וכמעט פרשו מהקואליציה. כעת? נאדה". ליצמן, שבעבר עלה על בריקדות בנושאי שבת בשליחות אדמו"רו, המתין יומיים תמימים בטרם אמר ל'המודיע' כי "לא נאפשר התרחבות התופעה של חילול השבת בהסעות". בינתיים, אגב, התופעה בהחלט מתרחבת וגם מצליחה. ליצמן אומר ל'ליברל' שמאבקיהם בכל הקשור לשמירת השבת ולחוק הגיוס, גורמים להם לעלות בכל מערכת בחירות: "אנחנו, יש לנו סידור עבודה שלנו, עובדה שזה גורם לנו לעלות במספר המנדטים".

ש"ס, שיחסית נשארה בצד במאבקי השבת, ניכסה את חוק הגיוס שנשאר הבייבי של אגודת ישראל, וטיפלה בנושא פתיחת העסקים בשבת. ועדיין, במשאים ומתנים התקועים סביב הקמת קואליציה, בחודש מאי ולאחרונה, הביעה נכונות להתפשר. דרעי, שתמיד תמך בליבו בחוק הגיוס, שינה עמדות באופן פומבי. ואולי האופן שבו התבטא בעניין משקף נאמנה בצורה המדויקת ביותר את האני מאמין שלו ושל ש"ס: "גזירת הגיוס האמיתית זה לא החוק הזה בסגנון כזה או אחר, גזירת הגיוס האמיתית זה שאם אין קמח אין תורה".


 

עננת החשדות

מצבם המשפטי של דרעי וליצמן

אריה דרעי היה הראשון. בכורה שללא ספק היה מוותר עליה. בנובמבר 2018 המליצה המשטרה להעמידו לדין בשורה של עבירות: מרמה, הפרת אמונים ועבירות מס. לפי החשד קיבל כ־200 אלף שקל מאיש העסקים אילן שרעבי וטיפל לבקשתו בסכסוך עסקי. שרעבי ודרעי טענו שמדובר בהלוואה. דרעי אמר ששכח שקיבל את הכסף. שרעבי זכר שקיבל בחזרה את כספו. דרעי נחקר, ואחרי שהתייעץ עם הרב קניבסקי החזיר לשרעבי את הכסף, למרות שהמשטרה טענה שמהלך כזה הוא כשיבוש חקירה. כמו כן, דרעי נחשד בעבירת מס. על פי החשד, הוא רכש בית במושב ספסופה במיליוני שקלים ורשם אותו על שם בתו כדי לחמוק מתשלומי מס. עבירה נוספת לכאורה היא הלבנת הון ומסירת תצהיר כוזב. על פי החשד, דרעי העביר דיווחים כוזבים לרשויות המס לגבי רכישת נדל"ן בירושלים כדי לחמוק מתשלום מיסים. כמו כן, העביר הצהרה כוזבת לכאורה על הרכוש שבבעלותו למבקר המדינה וליו"ר הכנסת. יתר על כן, נחשד בעבירת שיבוש חקירה, בעקבות שיחה עם בכיר במשרדו לאחר שדרעי עצמו נחקר באזהרה במשטרה – ולפני שאותו בכיר נקרא למסור עדות.

דרעי שכר את שירותיו של פרקליט הצמרת נבות תל צור, מי שטיפל זמן מה בנתניהו אבל התייאש מענייני התשלום. תל צור שידר משהו ברוח הקליינט הקודם: לא יהיה כלום כי אין כלום. הוא מאמין שבפרקליטות יבינו שיו"ר ש"ס חף מפשע. תשעה חודשים אחרי המלצת המשטרה, באוגוסט האחרון, המליץ גם פרקליט המדינה שי ניצן בפני היועץ המשפטי לממשלה על העמדתו לדין של דרעי. הכדור נמצא כעת בידיו של אביחי מנדלבליט. מקורב לדרעי אומר כי הוא משוכנע שהתיק ייסגר. פרשני משפט, לעומת זאת, גורסים שהכיוון הוא כתב אישום, שוב, נגד הפוליטיקאי הוותיק. אם יואשם בפעם השנייה, דרכו אל מחוץ לחיים הציבוריים תהיה כנראה סופית.

האופוזיציה לא עשתה הרבה רעש מהעניין, מלבד בודדים. "עוד שר שמצטרף לנבחרי ציבור שחשודים בשחיתות", אמר יאיר לפיד. בינתיים אצל דרעי עסקים כרגיל. מיד עם פרסום המלצות המשטרה מיהר נשיא ה'מועצת' חכם שלום כהן לגבות את דרעי ("אין שום ספק שיוכח כי לא עבר על החוק והוא ימשיך בתפקידו עוד שנים רבות"). כהן הגדיל לעשות ואף התקשר לדרעי והאשים את רודפיו ("ככל שההצלחה של ש"ס גדולה יותר, כך רודפי התורה מנסים לפגוע יותר. אל תירא ואל תיחת"). רבנים נוספים הצטרפו. הרב שמעון בעדני, זקן חברי מועצת החכמים של ש"ס, הסביר ש"כולם בפרקליטות שמאלנים". ואילו הרב משה מאיה, ח"כ לשעבר וכיום חבר ב'מועצת', ידע למה כל זה קורה ("קיבלו הוראה לחסל אותו"). ברחוב הש"סניקי התחושות דומות. אבל מקורב לדרעי אומר שלמרות הגיבוי, בש"ס התחילו להרהר במציאת מחליף ליו"ר, אם הגרוע מכל יצטרף לגרוע מכל, מטבע לשון שטבע המשורר האליזבתני תומס נאש במאה ה־16, ואומץ גם ביצירותיהם של הנרי פילדינג, צ'רלס דיקנס ושרלוט ברונטה. השם החם הוא אריאל אטיאס, בעבר שר התקשורת והשיכון, היה מקורב לרב עובדיה יוסף וסומן כמנהיגה העתידי של ש"ס. ביוני 2014 עזב את החיים הפוליטיים, הצטרף למיזמי נדל"ן בין השאר, אבל נשאר מעורב ומעורה במפלגה. אטיאס בוחש ופועל כל הזמן, וגם עמד בראש צוות המו"מ הקואליציוני של ש"ס במערכות הבחירות האחרונות.

——

תשעה חודשים חלפו מאז פרסום המלצות המשטרה בעניין דרעי, ואז הגיע תורו של עמיתו מאגודת ישראל. יעקב ליצמן חשוד בשוחד, הדחת עד, מרמה והפרת אמונים. על פי החשד, סגן שר הבריאות הציע לעובדי משרדו הטבות כדי שימנעו סגירת מעדנייה שבעליה מקורב אליו. כמו כן לחץ, על פי החשד, על פסיכיאטרים לתת חוות דעת שתשאיר את מלכה לייפר, המועמדת להסגרה לאוסטרליה, בארץ. לייפר נאשמת בעבירות מין רבות בקטינות. פרשת לייפר עוררה סערה בינלאומית, הקהילה היהודית באוסטרליה זועמת, הנזק המדיני שנגרם קשה.

האדמו"ר מגור מיהר לגבות את ליצמן. היועץ המשפטי לממשלה התיר לו להישאר במשרד הבריאות, זירת הפשע לכאורה, תחת סייגים. סגן השר שב ואמר שמצפונו נקי: "תמיד פעלתי לסייע לכל אחד על פי החוק בלבד". הוא ואנשיו חוזרים על אותה גרסה, שלפיה מדיניות השר היא דלת פתוחה לפניות ציבור וסיוע לרבים, ללא הפעלת לחצים והתערבות בעבודתם של הגורמים המקצועיים, "וכל השאר הכפשות". זה יהיה גם קו ההגנה שלו.

מוטי בבצ'יק, עוזרו הקרוב, נחשב למי שעשוי להחליפו במפלגה אם ליצמן ייאלץ לעזוב את תפקידו. בבצ'יק, חבר קרוב של שלמה צבי אלתר, בנו של האדמו"ר מגור, צמוד לליצמן כמו תאום סיאמי. לא תמצאו כמעט תמונה של סגן השר בלעדיו, בכנסת, במסדרונות השלטון או בשלל אירועים. מועמדים נוספים הם חנוך זייברט, ראש עיריית בני ברק לשעבר; יצחק גולדקנופף, מנהל רשת גני בית יעקב; ואברהם מנלה, מנכ"ל חברה קדישא תל אביב.

בניגוד לנתניהו, שני החשודים הנ"ל לא מנהלים מלחמה במערכת אכיפת החוק. הם מבינים שרק רע יכול לצאת מזה. אבל סביבתם דווקא כן תוקפת. איזה עם מטומטם שיש לו בג"ץ, הכריז שלום כהן בכנס של ש"ס לפני חודשים אחדים. מתקפות נגד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט תמצאו לא פעם בפיהם של פעילים המקורבים לשניים, ומתקפות מתונות יותר בכלי התקשורת של התנועות.

וזו התחושה גם ברחוב החרדי. "מעמדם של ליצמן ודרעי לא התערער אפילו לא במילימטר בעקבות המלצות המשטרה", אומר פעיל בולט בש"ס. "כל עוד לא נפגע מעמדם אצל הרבנים, הוא לא יתערער גם בציבור".

20 שנה חלפו מאז הורשע דרעי בבית המשפט המחוזי בירושלים בשוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר בנסיבות מחמירות ("התמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד"), ונידון לשלוש שנות מאסר. כאז גם כעת, מקורביו בטוחים שהוא זכאי. "אם היה לי אמון במערכת והייתי חושב שיש סרגל דומה לכולם, לא הייתי מעלים עין מהמלצות המשטרה", אומר אחד מהם, "אבל אני חושב שההליך המשפטי מזוהם באינטרסים ופוגע במי שמגיע מעמדת נחיתות. נעשה להם עוול", גורס הש"סניק, ומתכוון למעשה לשילוש כולו: נתניהו, ליצמן, דרעי.


 

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook