fbpx

התייעלות מסוכנת // הטור של גרשון הכהן

0

מדי שנה, עם דיוני התקציב, תובעים פקידי האוצר מצה"ל התייעלות. תהליכי ההתייעלות שנערכו בעשורים האחרונים במיקוד לצבא היבשה הובילו לקיצוץ אחר קיצוץ וצמצום בסדר הכוחות, עד כדי פגיעה במוכנות למלחמה. כשהתחילו לפני יותר משני עשורים בסגירת חטיבות ואוגדות, זה התאים למדי לדרג המדיני ולצבא. כי בעצם הבטיחו שאמנם צה"ל מצטמצם, אבל יוכל להתמקד בהקצאת רף משאבים משופר ליחידות שנותרו. אלא שבדינמיקה ארגונית מוכרת, גם בין החטיבות והאוגדות שנותרו, נוצר מדרג איכות חדש שהזמין בהמשך קיצוץ נוסף.

מתוך הכרת עומק אי־הוודאות לגבי צורת המלחמה והיקפה, נדרשות לבניין הכוח הצבאי עתודות משמעותיות לשעת חירום

ההיגיון המוביל לתהליך הזה מונע על ידי כשל מתודולוגי מוכר: תחת עיקרון הנכון ביסודו לניהול מפעלים וחברות, מצפים גם ממפקדי צה"ל ליישם תהליכי התייעלות באמות מידה ניהוליות, שלא הותאמו לייחודיות הארגון הצבאי. בעוד מבחנו העיקרי של עסק מתממש בתחרות השוק הנוכחת ומתפתחת מדי יום, מבחנו העיקרי של בניין כוח צבאי למלחמה מתממש במבחן המלחמה – שכל עוד לא פרצה, הוא לא נוכח במלוא משמעויותיו. מתוך הכרת עומק אי־הוודאות לגבי צורת המלחמה והיקפה, העלולים להיות חסרי תקדים בממדיהם – נדרשות לבניין הכוח הצבאי עתודות משמעותיות לשעת חירום. גם בניהול סיכונים לעסק כלכלי נדרש תכנון עתודות, אך הפרופורציות שונות באורח מובהק. במודעות לכך, במסמך אסטרטגיית צה"ל שפורסם לציבור על ידי הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט, הוגדר עיקרון מנחה לבניין הכוח:

"בניין היכולות ייעשה תוך יצירה או שימור של מסה קריטית. מלבד החשיבות שבהשגת היתרון האיכותי והטכנולוגי, יש חשיבות רבה לכמות האמצעים הניתנים להפעלה. הכמות משפיעה על האיכות ועל הגמישות בהפעלה. המסה בצד הגמישות, היא דרך התמודדות עם אי־הוודאות לגבי אתגרי העתיד בשדה הקרב".

עיקרון זה מדגיש את הדילמה המתמדת בין כמות לאיכות, במיוחד בכוח היבשתי. בניגוד לכוח האווירי, המגלם גמישות מהירה בהעברת המטוסים מזירה לזירה, הגמישות בכוח היבשתי מסורבלת ותלויה באופן קריטי בכמות היחידות. במתח בין כוח מחץ מובחר בהיקף מוגבל לבין מסה כמותית באיכות בינונית, נדרש איזון יצירתי. לשם כך נבנה מערך המילואים, כמענה למצוקה המלווה את מדינת ישראל בחובתה הכפולה: להעניק מענה סביר למערכת האיומים הביטחוניים, בסדר הכוחות הרחב הנדרש לשעת חירום, וגם להיענות כראוי לכל יתר צורכי החברה הישראלית. מכאן התגבש אחרי מלחמת העצמאות הרעיון המוכר מאז: החזקה קבועה של כוח צבאי סדיר, מוגבל בהיקפו אך נשען על מערך מילואים רחב היקף, המתייצב בשעת חירום בזמינות מהירה. למרות השינויים הרבים שחלו מאז, יסוד רעיוני זה, בהענקת מענה למסה קריטית בכוחות היבשה, רלוונטי גם כיום.

הגמישות והזמינות האופרטיביות של צה"ל, בעיקר של כוחות היבשה, תובעניות ממה שהיה מוכר בשני העשורים האחרונים. מאז מלחמת יום הכיפורים פעל צה"ל בכל פעם בזירה אחת בלבד, שאליה היה יכול לרכז את עיקר כוחותיו. במציאות האיומים המתהווה, חזבאללה וכוחות איראניים מצפון וחמאס מדרום, ובהצטברות חסרת תקדים של איומי האש הרקטית על העורף הישראלי, גוברת הסבירות לתרחיש המחייב את צה"ל לפעולה במקביל בשתי הזירות. התמקדות הלחימה באזורים בנויים ומוגנים ובמערכים מבוצרים תת־קרקעיים תובעת סדר כוחות רחב היקף העולה בכמותו על כל מה שהוכר בעבר. היענות לאתגר כזה תלויה בשילוב כוח מחץ מובחר ואיכותי, יחד עם מסה כמותית רחבת היקף ברמה בינונית. צה"ל מתחדש ומתעצם בתחומים חדשים, אבל בצורכי הלחימה היבשתית הממשיכה להידרש גם למסה הכמותית, הולך ונוצר פער מדאיג.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook