fbpx

השנה המתעתעת והסוערת של אריה דרעי

0

הוא לא שואף להיות ראש ממשלה. האיש שהסופר חיים באר אמר עליו שהוא קורץ "מחומר של ראשי מעצמות" פוחד מהתפקיד הרם. "אני חושש להיות ראש ממשלה, חושש מהנטל הביטחוני, מההחלטות. הרי כל החלטה של ראש ממשלה יכולה להבעיר את המדינה, זה דיני נפשות. אם הייתי ראש ממשלה הייתי בתעניות כל היום. מאוד קשה לי בדברים האלה, ראש ממשלה הוא חומר אחר. אם הייתי הולך על מסלול של ראש ממשלה לא הייתי עוזב את משרד הכלכלה". כך סיפר לנו כשליווינו אותו לאחרונה לצורך הכתבה הזו, שמסכמת את השנה הסוערת בה חזר ברעש גדול – באמת – למרכז הבמה.

15 שנים אחרי שנאלץ לעזוב את הפוליטיקה, דרעי הוא אדם אחר. הוא גם הראשון שיודה בכך. "כשהייתי חבר קבינט אצל שמיר, ביבי רק נבחר לכנסת. כשהתחלתי את דרכי בפוליטיקה אף אחד מהשרים לא היה שר. מאז התבגרתי גם פיזית וגם נפשית. אני כבר לא צעיר בן 30, יש לי 19 נכדים, החיים עושים את שלהם".

מנוע טורבו, כינה אותו בעבר הסופר איתו פתחנו. היום באר מדבר אחרת ("דרעי הוא אסון לחברה הישראלית"), גם המנוע כבר פחות בטורבו. קחו לדוגמה את הניסיונות של דרעי להכניס לממשלה את חברו אביגדור ליברמן. חודשים עמל דרעי על המשימה, התרוצץ בין נתניהו לליברמן, הציע שליברמן יקבל את תיקי החוץ והכלכלה, לאחרונה ויתר. "יש ביניהם חוסר אמון מוחלט. הפרק הזה הסתיים, הם לא יוכלו לעבוד ביחד, לא אצליח לגשר ביניהם. הרמתי ידיים".

לא רק הכוחות כבר לא מה שהיו; אריה מכלוף דרעי, הפוליטיקאי היחיד שחזר להנהיג מפלגה אחרי שישב בכלא, הרבה פחות נלהב מהפוליטיקה עצמה. "כשנכנסתי למעשיהו הרגשתי שיצאתי לחירות, מפני שאז השתחררתי מהעשייה הציבורית. אם הייתי מוצא רב גדול שאני סומך עליו רוחנית והוא היה כותב לי 'לך הביתה, אתה פטור מכל עול ציבורי', הייתי עושה יום שמחה".

.

אז בשביל מה כל הסבל? אי אפשר לפרוש בלי פתק מהרב?

"אני לא נמצא בפוליטיקה לשם הסיפוק או הכבוד. אני אדם חרדי ואני רואה בכל מה שאני עושה ייעוד ולא קריירה פוליטית. כל אחד צריך ללכת לפי הכישרונות שבורא עולם העניק לו, ולי יש כישרון להיות איש ציבור. יש לי פנסיה, תודה למדינת ישראל, אני לא צריך מבחינה כלכלית להיות שר. אני נמצא פה מפני שיש לי אחריות גדולה יותר מזו שהייתה לי כשהרב עובדיה יוסף היה חי. איני יכול להיות שקט עם מצפוני אם אדע שאני משאיר את העבודה למישהו אחר. אני אחראי לתקן עוולות. אם יש בנות שלא מתקבלות לבית ספר רק כי הן מזרחיות, אני צריך לטפל בזה. האחריות שלי היא לדאוג לציבור שלנו".

במתכוון מתעלם דרעי מאלי ישי, שדאג לציבור של ש"ס ב־13 השנים בהן דרעי לא היה שם וגם הצליח להשאיר את מצבת המנדטים של המפלגה יציבה יחסית. הסכסוך ביניהם עקוב מדם. מקורבי שני הצדדים קורעים זה את זה לגזרים. במחנה ישי אומרים שדרעי הוא "נזק לתנועה, הוא ירסק את ש"ס, אבל הציבור מתבגר, במהרה כולם יתפכחו ויבינו מי זה דרעי ומה הוא שווה. אם הוא ירוץ לבד בלי ש"ס, אפילו 5,000 קולות הוא לא יקבל". מקורבי דרעי שופעים ארס דומה. "מי זה אלי ישי בכלל, הוא היה העוזר של אריה שהכניס אותו לעבודה וקידם אותו. במקום לקבל את דרעי ולעבוד יחד איתו, הוא עזב את ש"ס וניסה להרוס הכול ולפגוע ברב עובדיה יוסף ובמועצת החכמים. היום הוא לבד, לאף אחד כבר לא אכפת ממנו". תנסו לרמוז למקורב הזה שנתניהו דווקא נפגש לאחרונה עם אלי ישי, שלא לדבר על הסיוע העקיף שנתן לו בבחירות, ותראו איך פניו מתעוותות בזלזול: זה היה רק כדי "לנחם את ישי על מות אחותו". עד כדי כך גדולה האיבה בין דרעי לישי, עד שבקיץ הגיע דרעי לניחום אבלים על מותה של הרבנית יעל שעשוע, אחותו של ישי, והתעלם מהאח עצמו. מעת לעת עולה הקרב הזה שוב אל מעל פני השטח. בינתיים, הצדדים רושפים אש מתחתיו. יש בצד של ישי מי שמספרים שהרפתקת 'יחד' נגמרה, והוא עשוי דווקא לחזור ולהנהיג את ש"ס. ועוד לא נגענו במאבק על התקשורת החרדית, שם השניים לא משאירים פצועים בשטח, אבל לזה נגיע מאוחר יותר.

*****
הקאמבק של דרעי רווי מאבקים: יחסים מורכבים בלשון המעטה עם ראש הממשלה. ניסיונות כושלים, בינתיים, להביא את יצחק הרצוג לשולחן הממשלה. תחרות עזה על התואר הפוליטיקאי החברתי. סכסוכים עם אחדים מבני משפחתו של הרב עובדיה המנוח, ביקורת על מועצת החכמים הרופסת, חברי הכנסת שחלקם עוד קרובים במידה מסוימת לישי. רשת 'אל המעיין' שכמעט קרסה. הניסיונות להתחרות בבד"ץ הפופולרי של משה יוסף, בנו של הרב עובדיה. השיקום המוניציפלי של המפלגה שלא רשם הישגים בולטים. כל אלה מעיבים על החזרה הייחודית של הפוליטיקאי הזה. וכמו בימים הטובים, נפשו סוערת ואינה יודעת מנוחה. אחרי כמה דקות של שיחה הוא מאבד את הסבלנות, נשען לאחור, עוצם את עיניו ומתנדנד בכיסאו, נרגן, רוצה שכל זה ייגמר כבר. "אז מה את מציעה, שאקח ריטלין?", הוא שואל.

השר לקידום הפריפריה, הנגב והגליל, שפרש לאחרונה ממשרד הכלכלה, יושב בחדר קטן בקומה השלישית בבניין של משרד הדתות בגבעת שאול. הרחק ממוקדי הכוח, ממשרד ראש הממשלה. דרעי מגדיר את היחסים בינו לבין נתניהו כ"טובים, אני מכבד אותו, אין לי תלונות על קיום הסכמים, אם כי הסיפור של מתווה הגז יצר חריקות, נתניהו היה לחוץ מזה". הוא כמובן ממזער את האמת. דרעי, שסירב לחתום על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, המאפשר לו לעקוף את הממונה על ההגבלים ובכך להביא לאישור מתווה הגז, עורר זעם אדיר אצל נתניהו. אדם שהיה מקורב בעבר לדרעי מותח עליו ביקורת: "הסאגה המתמשכת בנושא הגז הפכה אותו לראש וראשון הבורחים מאחריות. מי היה מאמין שזה דרעי הגדול, שקנה את תהילתו לפני 30 שנה בעת מלחמת המפרץ כשנסע בעצם השבת לקבינט בתל אביב לשכנע את ראש הממשלה שמיר לא לתקוף בעיראק. דרעי שישב כמעט בכל מוצאי שבת בסלון של יצחק רבין והוביל תהליכים ותרגילים ושבר כל תקרת זכוכית, והיום הוא מבקש שייטלו ממנו סמכויות. האם הוא מנסה לשדר שהאריה עייף ממלחמות? האם בגלל רגשי נחיתות הוא מנסה למצוא חן בעיני הצד האחר של המפה הפוליטית?".

"אין ספק שהעניין הסתבך מאוד", אומר דרעי. "נתניהו לא היה מפטר אותי אם לא הייתי חותם, אבל נובל אנרג'י היו הולכים לבוררות בינלאומית ורוב הסיכויים שהגז היה נשאר תקוע וככה הייתי מסבך את אזרחי המדינה שהיו מפסידים את הגז. התלבטתי ושילמתי מחיר. חבל שהגענו לזה, אבל אני שלם עם עצמי".

.

כל זה קרה לך כי פחדת מביקורת ב'דה מרקר' ובמוקדי שיח אחרים?

"ועכשיו 'דה מרקר' אוהבים אותי?".

.

נתניהו, בזה דרעי משוכנע, דווקא די מחבב אותו. "אשתי ואני אפילו התארחנו אצלם לארוחת ערב". מה זה גז בשבילם, שני שועלי קרבות ותיקים, לפני שנים הסתבכו יחד בפרשת בר־און-חברון, מאז הם מתנדנדים זה לצד זה ביחסים סאדו־מזוכיסטיים כמעט. זקוקים זה לזה, נזהרים זה בכבודו של זה, אך לפעמים מתקשים להתאפק. אוי לנו, אמר דרעי כשהתפרסם תצלום של יאיר נתניהו עם בת זוג נורווגית. אתה עף מפה עכשיו, נתפס נתניהו אומר לדרעי בקיץ האחרון במהלך ויכוח בכנסת על בחירת נציגים לוועדות למינוי שופטים ודיינים.

היה זה דרעי שאמר בעבר על נתניהו ש"לאנשים האלה אין רגישות מינימלית לבעיות של אחינו הספרדים", ותיאר את ראש הממשלה כאיש חד־ממדי וחד־כיווני שכל מעייניו בשלטון. בחודשים האחרונים דרעי עדין יותר בפומבי. בדרך כלל משתדל לתת לבוס כבוד, לפחות מול המיקרופונים.

במהלך הוויכוחים על הגז העלה דרעי לדף הפייסבוק שלו שיר הלל ליוני נתניהו ש"חיזק את ההרתעה הישראלית", והוסיף ש"ראש הממשלה הולך בדרכו של אחיו". לא בטוח שזה עזר לו בבלפור. מקורבו של דרעי איציק סודרי קצת פחות מנומס. נתניהו מצוין ועקבי בדבר אחד בולט, להצהיר הצהרות, להבטיח הבטחות ולא לקיים, כתב אחד העיתונאים בטוויטר. "צודק", השיב סודרי.

*****

למרות דברי השבח לנתניהו, דרעי סירב להצטרף ליוזמתו להקמת מפלגת ימין ענקית ("המפלגה הרפובליקנית הישראלית", כפי שחשף יוסי ורטר ב'הארץ'), שתבטיח את בחירתו לראשות הממשלה פעם נוספת. דרעי: "הוא היה רוצה שבמפלגה הזאת יהיו חרדים, דתיים וימנים כולל ליברמן וכחלון, וזה בתוספת חוק שראש הרשימה הגדולה ימונה לראשות הממשלה בלי שיקול דעת של הנשיא, ובא לציון גואל. הכול סגור מראש עוד לפני הבחירות. לכל אחד יש את השאיפות שלו. מבחינתי זה לא מעשי". אם זה היה תלוי בדרעי, הוא כנראה היה רוצה לראות את הדייר בבלפור עוזב מזמן. בממשלה הקודמת הכריז שהוא מעדיף את יצחק הרצוג כראש ממשלה, אבל התהפך עם בוא הבחירות, כדי לא לאבד מצביעים לישי. בתחילת מערכת הבחירות דמיין ודיבר בחדרי חדרים על תרחישים שונים שבהם נתניהו אינו ראש הממשלה, גם אם לא יהיה זה הרצוג שיחליף אותו.

אז את מי אתה מעדיף, את נתניהו או את הרצוג?

"ברמה האישית אני מסתדר עם שניהם. לנתניהו יש כישרונות שאין לבוז'י, הרצוג צריך להיות שר חוץ ולעבוד ביחד עם נתניהו. אני מדבר איתו על זה, אולי זה עוד יקרה. כשהייתי באופוזיציה רציתי ליצור אלטרנטיבה להפלת הממשלה. היום אני בעד ממשלה רחבה. עם חברי כנסת של 'המחנה הציוני', כמו יוסי יונה ומרב מיכאלי, אני מרגיש יותר שותפות בנושא החברתי".

זה הזמן לתזכורת קצרה: אריה דרעי חזר לש"ס באוקטובר 2012 ועמד בראש ההנהגה יחד עם אלי ישי ואריאל אטיאס. זמן לא רב לאחר מכן מינה אותו הרב עובדיה יוסף ליו"ר היחיד של ש"ס. באוקטובר 2013 נפטר הרב יוסף. בדצמבר 2014, לקראת הבחירות, עזב ישי את ש"ס והקים את 'יחד'. בסוף אותו חודש התפרסמה בערוץ 2 קלטת וידיאו מ־2008, שבה הרב יוסף מכנה את דרעי "רשע" ומזהיר שאם יעמוד דרעי בראש ש"ס, בין 30% ל־40% ממצביעי ש"ס הסבורים שדרעי גנב ולקח שוחד לא יצביעו עבור המפלגה.

"מה שהציל אותנו במערכת הבחירות היה הקמפיין של השקופים", אומר איציק סודרי, שהיה יועצו של דרעי במערכת הבחירות. "הרב יוסף, המנהיג הרוחני של ש"ס, לא היה איתנו. עוד לא הצלחנו לאסוף את השברים, והמנהיג הפוליטי אלי ישי עזב את ש"ס והקים מפלגה מתחרה. פעילי השטח שגדלו על ישי לא ינקו את המיתוס שנקרא 'דרעי' והיו מבולבלים. ואז הגיעה המכה השלישית, הקלטת של הרב עובדיה. זאת הייתה נקודת הפתיחה שלנו עם סקרים שניבאו שגם אנחנו וגם אלי ישי לא עוברים את אחוז החסימה. מה שהחזיק אותנו על המפה היה הסיפור של השקופים. יצרנו נושא חשוב, העלינו למודעות את השכבה החלשה ביותר ויצרנו בידול בינינו לבין מפלגות שדיברו על מעמד הביניים".

.

איור: אלון ברייאר

.

רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש במתנה עד הבית

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
איור: עובדיה בנישו לכתבה מאת יונתן שם אור

פחד מוות // סדרת בחירות מיוחדת מאת יונתן שם־אור, חלק ג' ואחרון

יונתן שם־אור / 08/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019