fbpx

הקשר הישראלי-אפריקאי // מאת שרה ליבוביץ'-דר

מיהם הישראלים שמושכים בחוטיה של היבשת השחורה

0

הלילה כבר ירד מזמן, ואיש העסקים הישראלי היה מתוח. כבר שנים הוא מקורב ּ לנשיאה של מדינה אפריקאית. הוא זוכה במכרזים גדולים, סולל כבישים, בונה מבנים ממשלתיים וחוות חקלאיות, מוכר נשק לצבא, מאמן את המשטרה המקומית ואת משמר הנשיא. הוא גם מייעץ לנשיא בכל נושא כמעט, החל ממעורבותה של המדינה בעסקאות כלכליות בינלאומיות וכלה בטיפול באינטריגות פוליטיות פנימיות. איש העסקים הישראלי הוא אחד הכוחות המשמעותיים שעומדים מאחורי הנשיא האפריקאי. אפשר לומר שהנשיא שורד בתפקידו שנים כה ארוכות וזוכה ליחסי ציבור טובים במערב, בין השאר הודות למיודענו.

אבל גם ליועץ סתרים רב־כוח יש לעתים רגעי שבירה. השעה הייתה אחת בלילה כשהנשיא שלח לאיש העסקים שורה של הודעות בהולות לטלפון הנייד. הוא רצה שהוא יצטרף אליו לביקור באירופה. איש העסקים לא התלהב. כמה שעות לפני כן הוא שב לישראל מנסיעת עבודה ארוכה, והוא לא שש לטוס לאירופה בהתראה כה קצרה. הוא לגם וויסקי והביט בצג של הטלפון הנייד במבט מהורהר. מה עונים לנשיא שהתרגל לראות בו יועץ סתרים צמוד? בסופו של דבר הודיע איש העסקים לנשיא שלצערו הרב הוא לא יוכל לטוס לאירופה, הוא טרוד בענייני הפוליטיקה הישראלית. למחרת נערכו בישראל פריימריז באחת המפלגות, ואיש העסקים העביר לנשיא האפריקאי את המסר שהוא דמות מפתח בבחירות המקדימות. הנשיא קיבל את הדחייה ברוח טובה, ואיש העסקים חייך בסיפוק. הוא הרוויח שתי ציפורים. לא זו בלבד שלא נאלץ לטוס בבהילות לאירופה, כעת משהנשיא האפריקאי בטוח שאיש העסקים הוא מאכער גדול בפוליטיקה הישראלית, ערכו ינסוק עוד יותר. עוד חוזים שמנים, עוד עמלות נדיבות.

על פי בדיקת 'ליברל', ישנה קבוצת־על של כ־20 אנשי עסקים ישראלים הפעילים מאוד מאחורי הקלעים באפריקה ומשפיעים על הפוליטיקה הפנימית, לעתים אפילו יותר מאשר הפוליטיקאים המקומיים. חלקם ידועים; אחרים הצליחו לשמור על אנונימיות ורק מעטים יודעים מה רב כוחם. השפעתם של הלוחשים לנשיאים כה רבה עד ש"הנשיא שלהם", כפי שחלקם מכנים את הנשיא במדינה בה הם עובדים, מקפיד לקבל את עצתם בכל תחום כמעט. הם מסייעים לו לסכל הפיכות ולאתר אויבים פנימיים, הם מציידים את הצבא, מאמנים את המשמר הנשיאותי, בונים מבנים וסוללים כבישים המאדירים את שמו של הנשיא, חלקם אף אחראים על יחסי הציבור של הנשיאים האפריקאים בעולם. המפיק ארנון מילצ'ן סייע למערכת יחסי הציבור של דרום אפריקה בזמן האפרטהייד. מאיר מיוחס עזר לרודן הזאירי מובוטו ססה סקו לשפר את תדמיתו בארצות הברית. בשבועות האחרונים טרודים חלקם בסיוע לנשיאים שלהם במיגור מגפת האבולה. רובם מספרים און־רקורד שמידת השפעתם אפסית – הם יודעים שהתרברבות עלולה לעלות להם ביוקר. שמעון רוזנבלום, איש עסקים ישראלי בליבריה, התפאר בקשריו הקרובים עם הנשיא צ'רלס טיילור והודח מעמדת הכוח. נשיאים אפריקאים אוהבים לעבוד בחשאי.

רוב אנשי העסקים הישראלים באפריקה מרכזים את ליבת עסקיהם במדינה אחת: חזי בצלאל עובד בעיקר ברואנדה, סמי מיוחס עובד בקמרון, גבי פרץ בבורונדי, רפי ושרגא ישראל בסיירה לאון, ירדנה עובדיה ובועז בדיחי בגינאה, חיים טייב ומשה בריטש באנגולה, ברק אורלנד באוגנדה. לכל איש עסקים יש את הנשיא שלו, אליו הוא מקורב בדרך כלל שנים רבות. חלקם מכירים את הנשיא עוד מהימים בהם היה מורד צעיר. אנשיו של חזי בצלאל הגיעו לקיגאלי, בירת רואנדה, יחד עם כוחותיו של פול קגאמה מיד אחרי רצח העם ב־1994. אחרים קשורים לנשיא ומפתחים בעת ובעונה אחת קשרים הדוקים, חשאיים יותר, עם המורדים במדינה. אם תהיה הפיכה הם יישארו על המפה.

חלקם, כמו בריטש ואורלנד, גרים באפריקה, קרובים לבית הנשיא, פנויים בכל עת לפגישה אישית עם המנהיג. רובם גרים בישראל, אך מגיעים לעתים תכופות לביקורים ומקפידים לשמור על קשר הדוק עם הנשיא באמצעות עובדים מקומיים, בדרך כלל ישראלים. הם מעורים בחיי המדינה האפריקאית, אף אירוע עסקי או פוליטי אינו נעלם מעיניהם הבוחנות. הם שומרים על ערנות גבוהה, התחרות על לבו של הנשיא עזה. הם לא היחידים שפועלים בשטח: אנשי עסקים מערביים וסינים מחפשים השפעה דומה, אבל לאפריקאים יש חיבה מיוחדת ישראלים. הם רואים בהם גיבורי מלחמה, מתפעלים מ"הגניוס היהודי", והגניוס יודע לנצל זאת היטב.

 

חזי בצלאל וההישרדות הרואנדית

ישראל משפיעה על סכסוכים פנימיים בשתי מדינות, טען יוסי ביילין בנאום בכנסת לפני כ־20 שנה, כשהיה סגן שר החוץ. הוא לא פירט, אבל מביני דבר ידעו שהוא מתכוון לאוגנדה ולרואנדה. חזי בצלאל עשה אז את צעדיו הראשונים ברואנדה, אחרי שעבד באוגנדה ובקניה. באוגנדה הוא התיידד עם פול קגאמה שהיה מפקד החזית הפטריוטית הרואנדית, יחידה צבאית גולה של בני הטוטסי. כשפרצה המלחמה במדינה ב־1994, שב קגאמה מאוגנדה למולדתו. בצלאל הושיט לו סיוע. אנשיו של בצלאל זוכרים עד היום, 20 שנה אחרי הטבח, את פינוי ערימות גופותיהם של בני הטוטסי לאצטדיון בקיגאלי. מאז הם שומרים על קשר הדוק. אחרי המלחמה הפך קגאמה לכוכב פוליטי ברואנדה. הוא היה סגן הנשיא, וב־2003 נבחר לראשונה לנשיא. הונו האישי מוערך בכחצי מיליארד דולר; למעלה ממחצית 12 מיליון תושבי רואנדה חיים מתחת לקו העוני. במשך שנים נחשב קגאמה לחביב המערב, והוא נודע כמקורב לביל קלינטון האמריקאי ולטוני בלייר הבריטי. אבל בשנים האחרונות טוענים חוקרים מערביים ואנשי אופוזיציה רואנדים שחיילי החזית של קגאמה טבחו בבני ההוטו במהלך המלחמה ב־1994. הקשרים של קגאמה עם ממשל אובמה הרבה פחות לבביים מהחביבות בה התקבל בוושינגטון בימי קלינטון. בישראל ביקר קגאמה פעמים אחדות, לפני כשנה השתתף בוועידת הנשיא לכבוד יום הולדתו ה־90 של שמעון פרס ואף נפגש עם ראש הממשלה נתניהו. בצלאל עומד מאחורי הקשרים החמים בין ישראל לרואנדה. הוא תיווך בין השאר במגעים בין ירושלים למדינה, כשישראל חיפשה מדינות אפריקאיות שיקלטו את הפליטים שיגורשו מישראל.

אחת לכמה חודשים בצלאל, קונסול כבוד של רואנדה בישראל, מגיע לקיגאלי. אנשיו מבקרים בבירה הרואנדית לעתים קרובות יותר. לפני כחמש שנים התלוויתי אליו לסיור של שבוע ימים ברואנדה. בלובי ההומה של מלון סרנה בקיגאלי הוא הרגיש כמו בן בית. כולם, החל מרמטכ"ל צבא רואנדה, שרים, מפקדת המשטרה, מנכ"לים של משרדים ממשלתיים ועד אחרון אנשי העסקים – מכירים אותו. הוא פוגש אותם בקיגאלי ובאירופה. הוא גם אירח את קגאמה בתא שלו באצטדיון כדורגל בלונדון. כאחד מיועציו הקרובים של הנשיא, הוא מדבר איתו על הכול. על עסקאות כלכליות בינלאומיות, או על האופוזיציה ברואנדה ומחוצה לה – רואנדים גולים שבשנים האחרונות מפגינים כמעט בכל מקום שאליו מגיע קגאמה וקוראים לו להתפטר. בארצם הם מתקשים להביע את דעתם. רואנדה ממוקמת במקום ה־162 מתוך 180 מדינות במדד חופש העיתונות של "עיתונאים ללא גבולות". בצלאל תורם לארגוני צדקה הפועלים בחסות הנשיא, מוכר ציוד ביטחוני לרואנדה ואף ייעץ לנשיא בהליך בניית הצבא. באפריקה, שבה הכול פוליטי, בצלאל – שסייע בהקמה של שדרת עצים לאורכה של קיגאלי, תיווך במכירת "צפרדעי זבל" ממפעל ישראלי לרואנדה והקים תשתית לחברת טלפון סלולרי – הוא בפועל גם אחד מסוכני האדרת שמו של קגאמה.

כמו רוב אנשי העסקים הישראלים המקושרים לנשיאים אפריקאים, גם בצלאל נזהר בכבודו של הנשיא שלו. רק תנו לו לדבר בשבחו של קגאמה והוא יעשה את זה. קגאמה אצלו הוא חצי אלוהים. בראיון איתו הוא המליץ שקגאמה ינהל את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. "הוא טוב בזה", אמר לי.

רוב הלוחשים לנשיאים אינם מוטרדים מהשחיתות ומהפרות זכויות האדם שחלק ממנהיגי היבשת שאיתם הם עובדים אחראים להן. בחפץ לב הם מפליגים בשבחי המדינה האפריקאית שלהם. המדינה שלי מתנהלת בצורה סבירה, אמרו לנו כמה מהם. חלקם אומרים שהנשיא עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות, זה מה שהעם רצה וזה מה שהעם קיבל, הם אומרים, מתעלמים מהעובדה שבחלק ממדינות אפריקה הבחירות מתחזות לדמוקרטיות אולם בפועל אינן כאלה. אחד מאנשי העסקים הבולטים באפריקה אומר כי המשטר במדינה שבה הוא עובד אינו ריכוזי וכי השפעתו של הנשיא קטנה. איש עסקים ישראלי המקורב לאחד הנשיאים המושחתים ביותר ביבשת מספר לנו ש"חברת ייעוץ אמריקאית החלה לעבוד עם הנשיא, מה שמפחית את ממדי השחיתות במדינה".

בצלאל נולד בעיראק. הוא כלכלן במקצועו, היה מרצה באוניברסיטת בן־גוריון ועבד בבנק דיסקונט, ומשם התגלגל לאפריקה. הוא אחד מאנשי העסקים הישראלים הגדולים ביותר ביבשת השחורה, עובד בכמה מדינות והיה מקורב לנשיא אוגנדה יוברי מוסווני ונחשב לאחד מאנשי סודו. הוא אף היה קונסול כבוד של אוגנדה בישראל, עד שחתול שחור עבר ביניהם. בקהילייה הקטנה של אנשי העסקים הישראלים באפריקה, יש מי שטוענים שהחתול השחור הזה הוא איש עסקים ישראלי שרצה לתפוס את מקומו של בצלאל כלוחש לאוזנו של הנשיא. הוא ככל הנראה הצליח במשימה ותפס את מקומו של בצלאל באוגנדה, אולם את מה שעולל לבצלאל עוללו לו אחרים והיום גם הוא אינו עובד יותר באוגנדה. הכפשות הדדיות הן ספורט פופולרי בין אנשי העסקים הישראלים באפריקה. הם מכפישים איש את רעהו כחלק משגרת העבודה. באחת ממדינות אפריקה שני אנשי עסקים ישראלים, שניהם מקורבים מאוד לנשיא, תלו כתבות מכפישות זה נגד זה בעיתונים נפוצים. במדינה אחרת שני אנשי עסקים ישראלים ניאצו זה את זה בתדירות כה רבה באוזני הנשיא, עד שלזה נמאס והוא הבטיח להם ששניהם יוכלו להמשיך ללחוש על אוזנו – בתנאי שיחדלו להיאבק זה בזה.

בחזרה לבצלאל. בשנים האחרונות רואנדה היא בסיס האם של איש העסקים. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים עוקבים אחרי פעילותו במדינה. תחקירן בריטי שמתמחה באפריקה מכיר כל פעילות ביטחונית של בצלאל באפריקה, עד לרמה של כמויות, מחירים ומי מאנשיו של בצלאל השתתף בעסקה. רבים מהמקורבים לנשיאים באפריקה סוחרים בציוד ביטחוני, אם כי רובם פעילים גם בתחומים אחרים, החל מבנייה, תשתיות, תקשורת וכלה בפרויקטים חקלאיים. בצלאל הוא שער הכניסה של רוב החברות הישראליות הפועלות ברואנדה. בלונדון הוא עוסק בנדל"ן, בישראל הוא הבעלים של חברת התקשורת אקספון (והתמודד בין השאר על המכרז למפעיל סלולרי ב־2011). הוא השתתף במכרז להפעלת נמל אילת ובמכרז למכירת הבנק לפיתוח התעשייה, יחד עם אהוד ברק הוא ניסה לרכוש מניות של חברת סאטקום. החלום שלי הוא להפסיק לעבוד ולהתחיל לטייל בעולם, אמר לי לפני שנים. אפשר להניח שכאשר פול קגאמה יעזוב את ארמון הנשיאות בקיגאלי יוכל בצלאל להגשים את חלומו, יפסיק לעבוד ברואנדה ויתחיל לטייל בעולם.

 

שושלת מיוחס: בין זאיר לקמרון

סמי מיוחס, אחד הישראלים רבי־ההשפעה באפריקה, ירש את הקשרים מאביו, מאיר מיוחס, שעבד בזאיר (כיום קונגו) ובקמרון. רק מעטים מאנשי העסקים הישראלים באפריקה מערבים את בני משפחתם בעבודתם. רובם מעדיפים שילדיהם יכירו את אפריקה מתוך מכונית הספארי בקניה, אם כי אחד מאנשי העסקים המקושרים ביותר באפריקה נוהג בשנים האחרונות לקחת איתו את שני בניו הצעירים לפגישות עבודה. מי יודע, אולי תאבונם יתעורר וכשיגדלו יצטרפו אליו לעסקים. מאיר מיוחס היה חבר ברשת הריגול היהודית שפעלה במצרים מטעם אגף המודיעין של צה"ל. ב־1954 הוא נעצר יחד עם חבריו לרשת ונידון לשבע שנות מאסר. כשהשתחרר מהכלא עלה לארץ, אבל זמן לא רב לאחר מכן עבר לאפריקה וניהל מערכת קשרים ענפה עם נשיאי קמרון וזאיר. הוא היה איש סודו של הנשיא הזאירי מובוטו ססה סקו, הרודן שנהג לענוד כנפי צניחה צה"ליות על מדיו. הוא נע בין זאיר לתל אביב ויצר קשרים הדוקים בין שתי המדינות. גם אחרי שזאיר ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל באוקטובר 1973, נשאר מאיר מיוחס מקורב למובוטו.

מיוחס היה זה שארגן את הביקורים של אריאל שרון ושל יצחק שמיר בזאיר. הפגישה בין שרון לססה סקו ב־1981 הייתה סודית, ובמהלכה הבטיח שרון סיוע בבניית צבא זאיר, הקמת המשמר הנשיאותי וניסיון לשכנע את הקונגרס האמריקאי להעביר לזאיר סיוע גדול יותר מזה שהובטח לה. מיוחס גם תיווך בעסקאות נשק בין ישראל לזאיר והצטרף לססה סקו בנסיעותיו בעולם. ססה סקו ביקר בישראל. בקבלת פנים בבית מלון בהרצליה פגש את עו"ד רם כספי וביקש ממנו סיוע. כספי טס לקינשאסה, אבל העסקה המובטחת לא התממשה. מיוחס, שתוארו הרשמי היה מנהל עסקיו של מובוטו, ניהל עבורו את חוותיו החקלאיות ויצר קשרים בינו לבין מנהיגי יהדות ארצות הברית. הנשיא היה חרד לתדמיתו בעולם, ומיוחס ניסה לשכנע שני חברי קונגרס יהודים שיסייעו לשליט האפריקאי בניהול מסע יחסי ציבור למענו בארצות הברית. יחצן ישראלי שעבד עם הליכוד, עמד בראש משלחת של יהודים אמריקאים בביקור בזאיר ב־1982, שסימנה את תחילתו של מסע יחסי הציבור לטובת מובוטו. הנשיא האפריקאי היה זקוק ליחצנים, כמי שנודע בתקשורת המערבית כ"אחד הדיקטטורים המושחתים בעולם". בעוד הונו האישי נאמד בכ־5 מיליארד דולר, הגיעה חובה של המדינה לסכום דומה. עם פולחן אישיות מביך, הוצאות להורג של מתנגדיו ותמיכה בבני ההוטו ברואנדה שביצעו את הטבח בטוטסי ב־1994, הוא לא עשה יותר מדי כדי לסתור את התיאור הזה. ב־1997 הודח, וכמה חודשים אחר כך מת במרוקו, שלוש שנים אחרי שמיוחס האב הלך לעולמו בז'נבה.

סמי מיוחס, בנו של מאיר ומשפטן בהשכלתו, עובד בעיקר בקמרון. הוא ממשיך את מורשתו של אביו, שהחזיק משרד בארמון הנשיאותי ונשא בתואר יועץ מיוחד של נשיאות הרפובליקה. מיוחס מקורב לנשיא פול בייה, ששולט במדינה ביד רמה כבר 32 שנים. חוקרים ועיתונאים מערביים מתארים את משטרו של בייה כאחד המושחתים ביותר בעולם ואת בייה עצמו כ"קדאפי של אפריקה השחורה". בייה הוא עשיר מופלג, הונו מוערך במאות מיליוני דולרים. הוא נחשב לבעל המשכורת הגבוהה ביותר בעולם, כאשר בין ספטמבר 2013 לספטמבר 2014 הרוויח 58 מיליון דולר. את כספו הוא משקיע בבורסה, הוא בעלים של מסעדות, יצרנית וודקה ואפילו בושם משלו. יש לו טירות בצרפת ובגרמניה, הוא שוהה כל שנה שבועות ארוכים בבית מלון יקר בז'נבה, ולפני שנים אחדות בילה בצרפת בחופשה מפנקת במיוחד בעלות של 40 אלף דולר ליום. 22 מיליון תושבי קמרון נהנים הרבה פחות. כ־40 אחוז מתוכם חיים מתחת לקו העוני, תוחלת החיים במדינה מגיעה ל־55 שנים. מבחינת התוצר המקומי הגולמי לנפש, המדינה מדורגת בתחתית של התחתית – 188 בעולם. סמי מיוחס, שנחשב לאחד מיועציו הקרובים של בייה, מכיר היטב את צדה המתגמל של הבירוקרטיה הקמרונית. כשהחליטה ישראל להחזיר את המשלחת הביטחונית הישראלית מקמרון לפני שנים אחדות, שכנע מיוחס את בייה לממן את המשך שהיית המשלחת. מיוחס ידע מדוע הוא מתעקש להשאיר אותה שם. במשך שנים, כפי שפרסם בעבר העיתונאי יוסי מלמן, הוא זכה לעמלת תיווך גבוהה במיוחד, 25 אחוז מגובה כל עסקה ביטחונית. על פי הערכות, מיוחס ואביו צברו 15 מיליון דולר מעמלת התיווך החריגה בגובהה.

מיוחס מגיע לישראל לעתים רחוקות. בעבר נהג להגיע כמה פעמים בשנה כדי לבקר את אמו שהתגוררה בתל אביב, אך לפני שנים אחדות היא נפטרה ומיוחס מבלה חלק ניכר מחופשותיו באירופה. לא אחת הוא נפגש עם בייה בז'נבה. כמו רוב אנשי העסקים הישראלים באפריקה גם מיוחס מעדיף לשמור על פרופיל נמוך. "אין שום סיבה שאתראיין", אמר לי באחד מביקוריו האחרונים בישראל, "אבי עזר למשרד החוץ לחדש יחסים, רוב מה שפורסם עליו מעוות. אני בוודאי לא מתעסק בזה". לפני ארבע שנים עלה מיוחס לכותרות, כשאבי סיון – שהיה מפקד יחידת דובדבן ועבר לעבוד עם מיוחס בקמרון – נהרג בתאונת מסוק. אחרי כמה שנות עבודה משותפות נפרד סיון ממיוחס, יצר קשרים קרובים עם הנשיא בייה ויעץ לו בנושאים ביטחוניים.

 

משפחת ישראל נאבקת באבולה

בפריטאון, בירת סיירה לאון, ראיתי לפני חמש שנים גבר מערסל בזרועותיו גופת תינוק. הוא אחז באדישות בתינוק המכוסה סדין כאילו הוא מחזיק חבילה קטנה, עיניו היו ריקות, הרחוב המה אדם, איש לא הביט בגבר הצעיר עם הגופה. גם שרגא ישראל לא התרגש. כן, זה קורה כאן, הוא אמר לי. אנשי העסקים רפי ישראל ובנו שרגא עובדים בסיירה לאון למעלה מעשר שנים, ובחודשים האחרונים הם מסייעים לנשיא ארנסט באי קורומה במיגור מגפת האבולה ואף העבירו תרומה של ציוד רפואי מבית החולים איכילוב למדינה המערב־אפריקאית. רפי ישראל נולד בספרד, גדל במושב יערה בגליל המערבי, עבד במנהל מרחב שלמה בשארם א־שייח', ואחרי הפינוי מסיני מכר פלאפל בטנריף. אחרי שהעסק קרס הוא עבר לניו יורק, עבד במכון לשטיפת מכוניות, שם הכיר את שגריר גינאה בארצות הברית, קיבל ממנו מכתב המלצה ונסע לבירה קונאקרי. הוא מכר ג'ינסים וסוכר, וכשהשגריר חזר מארצות הברית למולדתו והתמנה לשר הפנים, הורשה ישראל לקנות יהלומים וזהב באזור המכרות. אחר כך חלה, העסקים הידרדרו והוא חזר לניו יורק, הכיר במקרה את שגריר סיירה לאון באו"ם ועבר לסיירה לאון, שם התקבל בכבוד מלכים. הנשיא טיג'אן קאבה היה שכן שלו בגינאה. הוא היה אז נשיא מודח, וישראל שמר על יחסי שכנות טובים ולא העלה בדעתו עד כמה ישתלמו הקשרים הישנים. קאבה העניק לו זיכיון לכריית זהב. משם השמים היו הגבול וישראל ובנו חלשו על כמה מכרות של זהב ויהלומים. ב־2006 אף זכה ישראל בתואר יצואן הזהב הגדול ביותר של סיירה לאון.

ב־2007 הביס ארנסט באי קורומה את קאבה בבחירות, וישראל ובנו התחילו לבנות מחדש את הקשרים שלהם עם ארמון הנשיאות. הם הצליחו לא רע, והיום הם מקורבים לקורומה כפי שהיו מקורבים לקאבה, ככל הנראה. ההון העצמי של קורומה מגיע ל־50 מיליון דולר, בעוד כלכלת סיירה לאון דורגה לפני שנתיים ככלכלה השנייה הגרועה ביותר בעולם, אחרי זו של בורונדי.

"יש הרבה התנהלויות שבהן לקשר טוב עם הנשיא יש משמעות, אבל זה לא מוביל אותו לתת לנו דברים בנזיד עדשים. אנחנו לא בקטע של לשדוד את הקופה הציבורית", אומר שרגא ישראל. "בסיטואציות מסוימות אנחנו דווקא מתבקשים לעזור".

| לעזור לנשיא בעצה טובה?

"יש לנו שיחות אישיות, אבל אין לי כוונה לחשוף את תוכנן".

 

ביצי הזהב של אנגולה וגינאה המשוונית

משה בריטש, חיים טייב ודן גרטלר הם אנשי העסקים הישראלים המקורבים ביותר לנשיא אנגולה ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש, ששולט בארצו כבר 35 שנים. ארקדי גאידמק, לב לבייב ושלושת הבעלים של חברת LR, איתן סטיבה, רועי בן ימי ועמי לוסטיג, היו מקורבים בעבר לדוש סנטוש. הקבוצה העסקית הזו פרחה במדינה, בעיקר בזכות מסחר בנשק, הקמת תשתיות ועד חקלאות ותקשורת. היום מעמדם של בריטש – ששוהה כ־20 שנה באנגולה – ושל טייב, התחזק. טייב, תושב כפר שמריהו, עבד ב־LR ונשאר באנגולה אחרי שהקבוצה צמצמה את פעילותה במדינה. הוא נוהג להזמין עיתונאים לאנגולה כדי שיתרשמו מהפעילות העסקית־חקלאית שלו במדינה, מתוך ניסיון להמחיש שלא כל אנשי העסקים באפריקה הם סוחרי נשק. בריטש, הידוע בכינוי צ'יקו, ותיק באנגולה. הוא הצטרף לביקורו של דוש סנטוש בישראל לפני תשע שנים. אף אחד לא יודע מה אני עושה, הוא אמר לי במהלך הביקור והסביר שנשיא אנגולה מעדיף לעבוד עם אנשי עסקים המקפידים על חשאיות. בריטש גר בנווה אילן ובלואנדה בירת אנגולה. הוא מסתובב כבר כשלושה עשורים באפריקה: כרת עצים בליבריה, ניהל מכרה יהלומים במוזמביק והגיע לאנגולה לפני כ־20 שנה. הוא מוכר למדינה ציוד ביטחוני ומאמן את המשטרה המקומית. על קשריו עם דוש סנטוש הוא מעדיף לא להרחיב. "אין אצלי העניין של להיות מקושר לנשיא", הוא אומר. דוש סנטוש הוא הנשיא האפריקאי העשיר ביותר עם הון של 20 מיליארד דולר. בתו איזבלה נחשבת למיליארדרית האפריקאית הראשונה. תושבי המדינה הרבה פחות עשירים. אנגולה היא יצרנית הנפט השנייה בגודלה באפריקה שמתחת לסהרה, אבל מדורגת במקום ה־136 מתוך 187 במדד הפיתוח האנושי. 43 אחוז מ־21 מיליון תושבי המדינה נמצאים מתחת לקו העוני, ותוחלת החיים בה מגיעה ל־51.5 שנים.

בועז בדיחי הוא אחד מאנשי העסקים המקורבים ביותר לתאודורו אוביאנג נגואמה מבאסוגו, נשיא גינאה המשוונית ששולט במדינה 35 שנים. ממש כמו עמיתו דוש סנטוש. לפני כשלוש שנים, כשאשתו של בדיחי הלכה לעולמה, בנו של הנשיא היה מראשוני המנחמים. בדיחי, בעבר קצין ביחידה ללוחמה בטרור, הוא בנו של משה בדיחי, שנודע כ"טייס התימני הראשון בצה"ל". בדיחי האב הגיע לאוגנדה עם משלחת של חיל האוויר הישראלי, שסייעה לנשיא אידי אמין לפתח את חיל האוויר שלו, ונחשב לאחד האנשים המקורבים ביותר לאמין. ב־1972 סילק אמין ההפכפך את הישראלים מאוגנדה. בדיחי עזב את המדינה, אבל שב אליה אחרי שאמין הודח. בנו בועז מסתובב באפריקה למעלה מ־20 שנה. בעבר גר בדרום אפריקה ובאוגנדה, לפני כארבע שנים חזר לישראל, אבל מבלה חלק ניכר מזמנו בגינאה המשוונית. הוא מוכר למדינה ציוד ביטחוני ומאמן את המשטרה והצבא המקומיים. הנשיא אוביאנג נוהג בין השאר להתייעץ איתו בנושאים ביטחוניים.

שלטונו של אוביאנג נחשב לאחד האכזריים ביותר באפריקה. על פי הדו"ח האחרון של Human Rights Watch, "הדיקטטורה של אוביאנג השתמשה בנפט כדי להעשיר את עצמה על חשבון תושבי המדינה". גינאה המשוונית היא יצרנית הנפט החמישית באפריקה שמתחת לסהרה, אבל למחצית מ־750 אלף תושבי המדינה אין גישה למים נקיים, 60 אחוז חיים מתחת לקו העוני, 20 אחוז מהילדים אינם מגיעים לגיל חמש, ותוחלת החיים היא 53 שנים בלבד. הונו של אוביאנג, לעומת זאת, מוערך ב־600 מיליון דולר.

ירדנה עובדיה נחשבת אף היא מקורבת לנשיא. היא נולדה במרוקו, גדלה בדימונה, עבדה כקופאית בשקם והתחילה את הקריירה העסקית שלה כמייבאת פירות ממרוקו, שם פגשה את נשיא גינאה המשוונית. כבר 15 שנים היא עובדת במדינה האפריקאית. היא בנתה בתי חולים ותיווכה בעסקאות ביטחוניות בין חברות ישראליות לגינאה. בעבר גרה עם משפחתה במתחם הנשיאותי. בתביעה שהגישה נגדה חברת אשטרום נטען שהיא הייתה ידו הארוכה של הנשיא. כמו רוב אנשי העסקים הישראלים באפריקה, גם עובדיה מגִנה בכל הזדמנות על הנשיא שלה. "הוא אדם שרוצה לבנות לעם שלו ולתת לו, הוא לא רודן", אמרה בראיון על אוביאנג, שנחשב לאחד השליטים האכזריים בעולם. עובדיה, לעומת זאת, השוותה אותו ליצחק שמיר, "שעשה דברים בעברו, בהיסטוריה, כדי לבנות מדינה. לא צריך להתחיל לגנות מנהיגים על ההיסטוריה שלהם, כי אז נצטרך להתחיל אצלנו". אצל אוביאנג הפרות זכויות אדם אינן היסטוריה רחוקה. על פי ארגוני זכויות אדם, המשטר שלו הוא חונטה שמשתמשת בעינויים כדי לשמר את כוחה. הנשיא שב ומכחיש שימוש בעינויים, ועובד במקביל עם חברות יחסי ציבור גדולות בניסיון לשפר את תדמיתו. עובדיה דווקא לא מסווה את עושרה. היא נודעה כמי שערכה את האירועים המשפחתיים היקרים בישראל, כמו חתונת בתה שעלותה הוערכה בכ־7 מיליון שקל.

 

 

ללטש את השליט השחור

הנשיאים האפריקאים זקוקים ליועצים זרים שיסייעו להם להלבין את משטרם. בספרה "אפריקה, אפריקה" שכתבה יחד עם אמנון דנקנר מתארת תמר גולן ז"ל, שהייתה שגרירת ישראל באנגולה, כמה פשוטה עבודתו של המושך בחוטים באפריקה, לפחות מהבחינה של טוויית קשרים. "יצא שמי בישראל כמי שמושכת בחוטים באפריקה, מין אשת מסתורין הפועלת מאחורי הקלעים, מלחשת באוזני נשיאים ומשפיעה עליהם לשנות את יחסם לישראל. חייבת אני לומר כי האמת פשוטה ובלתי זוהרת במיוחד: נכון שהייתי מעורבת בהסדרת פגישות בין מנהיגים ישראלים ואפריקאים, אלא שהדבר לא היה כרוך במאמצים רבים, לפחות לא מן הצד האפריקאי".

אלא שהליך טוויית הקשרים עלול להיות מפרך. גבי פרץ, סגן אלוף בדימוס, מוכר ציוד ביטחוני לבורונדי ונחשב למקורב לנשיא פייר נקורונזיזה, שנבחר לתפקיד לפני תשע שנים. נקורונזיזה איננו הנשיא הראשון של פרץ. פרץ היה מקורב גם לקודמו, דומיטיאן נדאייזאי, וכשנקורונזיזה עלה לשלטון נאלץ פרץ לטוות מחדש את מערך הקשרים בבורונדי כפי שקורה לא אחת לאנשי העסקים הישראלים. זה אחד הדברים המפרכים ביותר במקצוע שלנו, אומר איש עסקים ישראלי שעובד באפריקה, אמנם קל לחדור אל חוגי הממשל אבל אנחנו נאלצים לטוות מחדש קשרים כל פעם אחרי שהשלטון מתחלף.

בורונדי היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם. היא ממוקמת במקום ה־167 מתוך 177 במדד הפיתוח האנושי, שבעה מתוך עשרה תושבים חיים מתחת לקו העוני, כמחצית אנאלפביתים. ליותר משליש אין גישה למים נקיים. למרות זאת, המסחר הביטחוני בין ישראל לבורונדי פורח. פרץ הגיע לאפריקה במקרה: הוא פגש שגריר אפריקאי בישראל, ביצע עבורו פרויקט והמשיך לעבוד בבורונדי ובגבון. הוא גר ביבנה ובבורונדי, ביתו בעיר הבירה בוג'ומבורה מוקף אמצעי ביטחון קפדניים. הוא מייעץ לנשיא בנושאי ביטחון וסבור שזו צביעות לגנות את סוחרי הנשק הישראלים באפריקה – מדוע אסור למנהיגים השחורים להגן על ארצותיהם, הוא נוהג לומר בלהט רב, "מי שסבור כך הוא גזען".

ברק אורלנד לא נאלץ לתמרן בין נשיאים. אורלנד הוא הישראלי המקורב ביותר לנשיא אוגנדה, יוורי מוסבני, ששולט בארצו קרוב ל־29 שנים. בשנות שלטונו הארוכות צבר מוסבני 1.7 מיליארד דולר עם עסקים בשוודיה ובאיסלנד ובתי מלון באיי הבהאמה. 67 אחוז מתוך 35 מיליון תושבי אוגנדה, לעומת זאת, נחשבים עניים. מלבד הרעב והעוני, מוסבני גם מפר את חופש הביטוי באופן גס, על פי דו"חות ארגוני זכויות אדם. השחיתות גבוהה בכל רמות השלטון, והוא אף חתום על חוק האוסר על הומוסקסואליות. ישראל הרשמית לא גינתה את החוק, כדי לשמור על קשרים טובים עם נשיא אוגנדה שביקר בישראל לפני שלוש שנים. אורלנד הגיע לאוגנדה לפני כ־15 שנים. הוא עבד עם עמוס גולן שהיה מקורב למוסבני ושימש כקונסול אוגנדה בישראל, אבל יצר קשרים משלו והיום הוא הישראלי המקורב ביותר לנשיא. הוא גר באוגנדה, נישא למקומית והוא אב לארבעה ילדים. אורלנד, ששירת כקצין ביחידת דובדבן, נרתע כשהתקשרנו אליו. הוא פועל בחשאיות מוחלטת, רק מעטים מכירים את שמו. אפילו בגוגל תתקשו למצוא תוצאה כלשהי על אודותיו. בעבודתו הוא נעזר בישראלי שמגיע לעתים לאוגנדה ובעיתונאי פולני שגר במדינה האפריקאית. רוב העסקאות הביטחוניות בין ישראל לאוגנדה בשנים האחרונות עוברות דרכו. ב־2013 חלה עלייה דרמטית במכירות הנשק הישראליות לאפריקה. חוזים בשווי 223 מיליון דולר נחתמו בין ישראל למדינות אפריקה השונות, פי שניים בהשוואה לשנה שקדמה לה. "אני לא מקורב לאף אחד", אומר אורלנד לפני שהוא טורק את הטלפון.

גם השר לשעבר ואיש העסקים רפי איתן מקורב למוסבני. בביקורו של מוסבני בישראל הצטרף איתן לפגישות של הנשיא עם שמעון פרס ועם בנימין נתניהו. מערבה מאוגנדה, בגבון, פועל יאיר גאון. נשיא המדינה הוא עלי בונגו, בנו של הרודן עומר בונגו ששלט בגבון במשך 42 שנים והוריש את השלטון עם מותו לפני חמש שנים לבנו. לפני שנתיים ניסה גאון להניא אותו מלהצביע באו"ם נגד ההכרה במדינה פלסטינית.

ויש גם שחקניות חדשות על המפה, כמו דרום סודן, המדינה הצעירה. דוד בן עוזיאל הישראלי מקורב לנשיא המקומי סלבה קיר מאיארדיט. בן עוזיאל, שכותב ספר על חוויותיו באפריקה, היה לוחם ביחידה 101 וידוע בכינוי "טרזן". הוא היה מדריכו האישי של מובוטו ססה סקו כשהשליט הזאירי התאמן בישראל. הוא סייע בעבר בהעלאת יהודי אתיופיה לישראל, ובשנים האחרונות הוא מסתובב בדרום סודן. גם בועז בדיחי מעורב מאוד בכל מה שקורה בדרום סודן: עוד לפני שהוכרזה בה עצמאות הוא הסתובב שם ונחשב מקורב לצמרת המדינה, דלתו פתוחה בפניהם, והוא מייעץ להם בנושאים שונים.

יעקב אנגל מקורב לנשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון סירליף. לפני ארבע שנים הוא זכה במכרז להפעלת מכרה ברזל ענקי במדינה, לפניו היה שם שמעון רוזנבלום שהיה מקורב לנשיא צ'רלס טיילור, והוגדר בדו"חות של האו"ם כאחד מחברי החוג הפנימי של הרודן הליברי. טיילור הואשם לפני שנתיים בשורה של פשעים נגד האנושות בבית הדין הבינלאומי בהאג.

שמעון רוזנבלום הגיע מקריית חיים לחוף השנהב בסוף שנות ה־60, עבד במקורות, הקים חברת תובלה ועבר לליבריה, הכיר במקרה את המורד טיילור והפך לאיש סודו כשזה עלה לשלטון ב־1997. שש שנות שלטונו של טיילור היו שנות הפריחה העסקית של רוזנבלום, שסלל כבישים וצייד את משרדי הממשלה במחשבים. כל מכריו ידעו שרוזנבלום מקורב לטיילור. לעתים צירף חברים לפגישות עם הנשיא, הוא נסע איתו לחוף השנהב והפגיש אותו עם ישראלים מקומיים. לפחות פעם אחת הגיע לישראל בשליחותו של הרודן טיילור כדי לשכנע שרים וחברי כנסת להדק את הקשרים של ישראל עם ליבריה. "רוזנבלום אמר לי שטיילור נבחר בבחירות דמוקרטיות אחרי שהוא עבד למען העם שלו", אמר לי פעם חבר הכנסת לשעבר חיים דיין, שהגיע למדינה בהזמנתו. בסופו של דבר איבד רוזנבלום את עולמו כשהגיע לפגישה עם הנשיא וגער במזכירותיו שלא התירו לו להיכנס אליו. אנשי הביטחון של טיילור צילמו את רוזנבלום מתרברב באוזני המזכירות בקשריו ההדוקים עם טיילור ודורש להיפגש מיד עם הנשיא – מה שהביא את טיילור להרחיק אותו מעליו.

 

 

ישראלים ואפריקה: היסטוריית הקשר הכשר – והמפוקפק

הקשר של ישראל עם אפריקה התחיל בסוף שנות ה־50 של המאה הקודמת. ב־1957 נפתחה בגאנה השגרירות הישראלית הראשונה באפריקה. שלוש שנים לאחר מכן כבר היו לישראל תשע שגרירויות ביבשת השחורה, וכעבור עוד שנה – 23 שגרירויות במדינות השונות. רבים ממנהיגי ישראל ביקרו באפריקה בעשור שבין 1957 ל־1967. שמעון פרס, יגאל אלון, יצחק בן צבי ולוי אשכול הם רק אחדים ברשימה ארוכה של אנשי ציבור ישראלים שהצטלמו לצד נשיאים אפריקאים. במהלך שנותיה כשרת החוץ ביקרה גולדה מאיר באפריקה חמש פעמים.

מדינת ישראל ואנשי עסקים ישראלים היו מעורבים בחיים הפוליטיים של רוב מדינות אפריקה מסוף שנות ה־50. המעורבות הישראלית באתיופיה הייתה כה גדולה, עד ששגריר ישראל במדינה אמר בתחילת שנות ה־70 שישראל למעשה מנהלת את אתיופיה. מומחים ישראלים שעבדו עם המשטרה החשאית האתיופית הצילו את הקיסר היילה סלאסי שלוש פעמים מניסיונות הפיכה. ב־1974, אחרי 33 שנות שלטון רצופות, הודח הקיסר סלאסי ומת שנה לאחר מכן, בעת ששהה במעצר בית.

יונדב נבון, חבר המשלחת הצבאית הישראלית בזאיר, היה איש סודו של מובוטו ססה סקו. "האיש מאוד הרשים אותי", אמר נבון בעבר. "הוא אישיות מדהימה לטוב ולרע, יש לו חוכמה ואומץ לב פיזי ופוליטי". נבון היה כה קרוב למובוטו, שכאשר נודע לאשתו של הרודן האפריקאי שבעלה בגד בה, נבון נשלח להסיח את דעתה. "הוא לא היה יכול לנקות ביוב בלעדיי", אמר נבון על קשריו עם הנשיא, "כל השמירה עליו הייתה עליי, והוא החזיק ממני". איש העסקים ניר גואז זכה לכינוי "המוכתר של זאיר". הוא היה שותף עסקי של בנו של מובוטו, אבל אחרי שכינה בראיון עיתונאי בישראל את הזאירים פרימיטיביים ודיבר בזלזול על הנשיא, נאלץ לברוח מהמדינה.

אברהם (אברשה) טמיר, האלוף במיל' שהיה בין השאר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, היה בשבתו כראש היחידה לביטחון לאומי במשרד הביטחון אחראי על טוויית הקשרים עם מובוטו. הוא ביקר בזאיר שש פעמים, ולאחת הנסיעות הצטרף אליו אהוד ברק, אז ראש אגף התכנון של צה"ל. כשיושבים מול מובוטו מתרשמים מהעוצמה שהוא מפגין, אמר טמיר בראיון, וסיפר על יחסי האמון שטווה עם הרודן.

המרגל הישראלי־רוסי שבתאי קלמנוביץ' נהנה מאמון דומה בסיירה לאון. הוא זכה לכינוי "הנשיא הלבן של המדינה", כשבבחירות בסיירה לאון במחצית שנות ה־80 התמודד המועמד שלו, הגנרל ג'וזף מומו, מול הנשיא המכהן, סיאקה סטיבנס. מומחים מערבים הימרו על סטיבנס, שזכה לתמיכתה של הקהילה הלבנונית העשירה בסיירה לאון. בסופו של דבר המועמד של קלמנוביץ' ניצח, והוא השתתף בטקס הכתרתו. זמן קצר לאחר מכן קיבל זיכיונות כרייה של זהב ויהלומים. לקלמנוביץ' היו יחסים חמים גם עם נשיא בופוטצואנה, לוקאס מנגופה. הוא אפילו הביא למדינה האפריקאית את רות דיין, שפתחה שם סניף של משכית.

ב־2002 נחשף סיפורו של ארי בן מנשה, סוכן מוסד לשעבר שהפך ליועצו הקרוב ואיש סודו של נשיא זימבבווה, רוברט מוגאבה. תחקירים בתקשורת האפריקאית טענו שמוגאבה שכר את שירותיו של בן מנשה כדי שיפליל את מורגן צוונגיראי, שהתמודד מולו בבחירות לנשיאות. בן מנשה, שכינה את מוגאבה "האיש המשכיל ביותר שפגשתי בחיי", אמר בתגובה שהוא מספק לנשיא שירותי ייעוץ ושתדלנות. הכומר הדרום־אפריקאי דזמונד טוטו, זוכה פרס נובל לשלום, כינה את מוגאבה, ששולט 34 שנים בזימבבווה, "קריקטורה של דיקטטור אפריקאי". הונו האישי של מוגאבה מוערך ב־3 מיליארד דולר. שבעה מתוך עשרה מבין 14 מיליון אזרחיו חיים מתחת לקו העוני.

בדרום אפריקה הייתה ישראל פעילה בניסיון לסייע לממשל המקומי להגן על משטר האפרטהייד. המפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן גויס על ידי בנימין בלומברג, שהיה ראש הלק"ם – הלשכה לקשרי מדע של משרד הביטחון – כדי לעמוד בראש מה שנקרא על פי מקורות זרים "מבצע הוליווד": העברת כספים מממשלת דרום אפריקה למימון סרטי קולנוע וטלוויזיה שיראו את הצד הנאור של המדינה. מילצ'ן אף התבקש לפעול לשיפור תדמיתו של המשטר בבריטניה, על ידי רכישת המגזין "ווסט אפריקה" במימון דרום אפריקאי. היחצן האמריקאי של דרום אפריקה, סידני ברון, אמר בעבר שהוא נעשה מעורב במדינה בעידודם של ישראלים, אבל סירב לפרט.

ישראל הרשמית שמרה על קשרים טובים לא רק עם נשיאים מכהנים אלא גם עם מנהיגי המורדים. בשנות ה־60 וה־70 קיימה ישראל קשרים עם מנהיגי תנועות שחרור אפריקאיות באנגולה, במוזמביק, בגינאה הפורטוגזית וברודזיה הדרומית, העניקה להם סיוע כספי ומלגות לימודים בישראל. ישראל אף תמכה במורדי ביאפרה נגד הממשלה הפדרלית של ניגריה, ובמורדי דרום סודן נגד ממשלת חרטום. ה"סאנדיי טיימס" הבריטי חשף את מעורבותם של קצינים ישראלים באימון המורדים בדרום סודן בתחילת שנות ה־70, מעורבות שנשמרה עד לעצמאותה של דרום סודן. בשנות ה־80 האשימו גורמים ממשלתיים אפריקאים את ישראל במעורבות בהפיכה הצבאית של ג'רי רולינגס בגאנה, ביחד עם ה־CIA וליבריה. ב־1985 נטען שישראלים מאמנים את המחתרת במדינה. בעבר טענה ראש לשכתו של נשיא אנגולה דוש סנטוש שישראל הייתה מעורבת בניסיון להפיל את משטרו.

אוגנדה, שהייתה עשויה בתרחיש אחר לקלוט את היהודים הציונים, היא בכלל נקודה חביבה על הישראלים. מילטון אובוטה, שהיה נשיא אוגנדה והודח על ידי הרמטכ"ל אידי אמין ב־1971, טען שמומחים צבאיים ישראלים שהדריכו את צבא אוגנדה הם שסייעו לאמין במהפכה שהעלתה אותו לשלטון. הוא אף טען שישראל הייתה קשורה לניסיון ההתנקשות בחייו, שנתיים לפני שהודח. העדויות על המעורבות הישראלית בסיפור, יחד עם ה־CIA וה־MI6 הבריטי, הגיעו מכיוונים רבים. הישראלים, שחששו מדעותיו האנטי־ציוניות של אובוטה, היו משוכנעים שאמין יהיה בובה ציונית יעילה יותר. בניסיון לשמר את משטרו של אמין, העבירה ישראל לנשיא האוגנדי סכומי עתק, מכרה לו ציוד צבאי ואימנה בבית ספר לטיסה באוגנדה את טייסי חיל האוויר המקומי. כמה מחברי המשלחת הצבאית הישראלית היו יועציו הבלתי רשמיים של אמין בנושאי פנים וחוץ. אמין, כזכור, בגד, התרחק מישראל והתקרב ללוב. על פי הסיפורים, קצין ישראלי נשכר כדי לרצוח את אמין תמורת 100 אלף דולר. התנקשות שלא יצאה אל הפועל.

 

הבהרה: איתן סטיבה כבר אינו הבעלים של חברת IR.

 

הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר 2014.

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה. השאירו פרטים ונחזור אליכם:

 

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
איור: עובדיה בנישו לכתבה מאת יונתן שם אור

פחד מוות // סדרת בחירות מיוחדת מאת יונתן שם־אור, חלק ג' ואחרון

יונתן שם־אור / 08/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019