fbpx

המערכניק // ראיון עם אברהם (בייגה) שוחט // מאת נחמה דואק

"אמרתי לגבאי שאם הוא הולך לבד התוצאה תהיה קטסטרופה. אמרתי לו, תן לי מנדט להציע את זה לגנץ. שאם יהיה סקר שיוכיח שגנץ מקבל יותר מנדטים הוא זז מהמקום הראשון, והוא נתן לי"

0

בגיל 82 שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט לא נח לרגע. הוא יו"ר הרכבת הקלה בירושלים, יו"ר ועדת השקעות של קרן שמשקיעה בתשתיות, חבר דירקטוריון בחברת קרסו מוטורס, ובהתנדבות מכהן בקרן הכספים של הטכניון ובמועצה ובוועד המנהל של הקרן הלאומית למדע בישראל. היומן שלו יכול לגרום סחרחורת לכל מנכ"ל צעיר. הוא צוחק צחוק מתגלגל ואומר, "ימיי פחות מלאים מפעם, אבל אני עסוק ונהנה מכל רגע".

שוחט, שנשוי לתמה, בתו של ראש הממשלה ושר האוצר לשעבר לוי אשכול, מצביע על צילום במטבח הקטן, שם אנו יושבים לריאיון. צילום בשחור־לבן, שבו נראים הוא ותמה, שאותה פגש כשהיו שניהם בתנועת נוער. שניהם גרו בשכונות של אנשי מפא"י. הוא בצפון תל אביב ליד שדרות נורדאו, היא במרכז העיר, במעונות עובדים ליד רחוב פרישמן. מאז אותה תמונה לא נפרדו. הביאו לעולם שלושה ילדים ושבעה נכדים.

בגעגוע הוא מעלה זיכרונות מילדותו. בן יחיד לאם שהייתה עקרת בית, ולאב שהיה מנהל עבודה בסולל בונה הממשלתית. "בית מפא"יניקי", הוא אומר. "גרנו ברחוב נחום במעונות עובדים, שליד רחוב נורדאו. רבים מראשי תנועת העבודה גרו בשכונה ובהם מרדכי נמיר, זלמן שז"ר. גם גולדה מאיר. ידענו שגולדה אישה חשובה, אבל לא ממש התרגשתי, כי היא גרה מרפסת מול המרפסת שלנו ובכלל, ידענו לשמור על פרופורציות. כך גם תמה, למרות שאבא שלה היה ראש ממשלה, נהגה בצניעות. רק מהשוואה למה שקורה היום אפשר להשתגע".

איך היית מגדיר את הבית שבו גדלת?

"זה היה בית חילוני במושגים של אותם ימים. אמא צמה ביום כיפור והלכה בחגים לבית כנסת. אבא, למרות שהיה בן של שוחט מנטורי קרתא, ומכאן שם משפחתנו, היה אפיקורס מוחלט. הייתה לי ילדות נהדרת, למרות שחלקנו את הדירה שלנו עם משפחה נוספת שהיו לה שני ילדים. גרנו ליד הים, ליד גן העצמאות שאז עוד היה שם מחנה צבאי של הבריטים, ומכיתה ד' הייתי בתנועת נוער, בתנועה המאוחדת. זה היה מרכז חיי".

כחלק מההגשמה שלה חונכו בתנועה, עלו להתיישבות בנחל עוז. "גם אז היו הפגזות", הוא אומר. היו שם שנתיים ואז הלך ללמוד הנדסת בניין בטכניון. תמה, בת זוגו, הייתה בירושלים יחד עם משפחתה ואביה המפורסם. ב־1959 נישאו בחתונה שכל צמרת המדינה נכחה בה. ב־1967, כשהוא בן 31 בלבד, נבחר לראש מועצת ערד וכיהן בתפקיד 22 שנים, הפך אותה לעיר ולשם דבר – עד 1988, אז נכנס לראשונה לכנסת. במשך 18 שנים כיהן בכנסת ובשתי תקופות גם כשר אוצר: ב־1992 בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, אז הייתה השקעה מסיבית בחינוך, בתשתיות ובמחלפים – גם במגזר הערבי – וב־1999, בממשלתו קצרת הימים של אהוד ברק.

שתי התחנות הללו בחייו – עיריית ערד ומשרד האוצר – הן גולת הכותרת של העשייה הציבורית שלו, ובצדק. הוא בעיקר גאה במספר פעולות שעשה ונותרו עד היום כאבן כלכלית מרכזית בישראל: סלילת כביש 6 והקמת מפעל ההתפלה הראשון בישראל, הרפורמה להפיכת המכללות לאקדמיות, ובעיקר הצמיחה במשק שעמדה על 4%–6% בשנה. "כשמדברים היום על 3% כעל הצלחה, זה מצחיק אותי", הוא אומר.

בגאווה רבה הוא גם שולף את הנתון הבא: "הוצאו עליי למעלה מ־20 דו"חות של מבקר המדינה, הן כראש עיריית ערד והן כשר אוצר, ולא תמצאי בהם מילה אחת של ביקורת אישית על התנהלות לא תקינה או על העדפה אישית של מישהו. בסיום תפקידיי, כשהחלטתי לפרוש מהכנסת ומהחיים הציבוריים, קיבלתי את פרס איכות השלטון לשנת 2007".

אתה מציין זאת לעומת מה שקורה כיום או סתם, כי נעים להיזכר?

"מה שקורה היום הוא דבר נורא ואיום. אנחנו לא מופתעים מזה שיש שחיתות בעולם. זה ידוע. אבל בגלל מה שקורה עם ביבי ולמטה ממנו, זה הופך לדבר מובן מאליו. השחיתות הפכה לדבר לגיטימי. אם ראש הממשלה אומר שמותר לקבל מתנות מחברים, המשמעות היא שכל חבר כנסת וכל איש ציבור יכול לקבל מתנות. זה פורץ את הגבולות לצד הציר המרכזי בדברי ראשי הליכוד, שאפשר להיות ראש ממשלה ולהמשיך בתפקיד גם אחרי שיהיה כתב אישום. זה מטלטל. כשאומרים שאפשר לכהן גם אחרי שימוע. זה מזעזע.

"כשביבי היה בצד השני הוא דרש מאולמרט ללכת הביתה, כי לא ניתן להיות בבתי משפט ובה בעת לנהל את המדינה. והנה, כעת, הכל אפשרי".

החוק מתיר זאת. זה לא פטנט שהמציא הליכוד, אז על מה הטענה?

"על כך שאמות המידה הללו הופכות לנחלת הכלל. הולכים לבחירות לרשויות המקומיות ויש ראשי רשויות שיש נגדם חקירה וכתבי אישום, והם זוכים בבחירות. זה אומר דבר אחד – נעלמו תנאי הסף למילוי תפקידים ציבוריים. פשוט, אין תנאי סף. וזה חמור. חייבים גם לתקן את החוק שמאפשר לחזור לפעילות פוליטית אחרי שבע שנים, ולהיבחר לממשלה למי שריצה עונש מאסר ויש עליו קלון.

"עבירה עם קלון וישיבה בבית סוהר צריכות להיות תנאי סף שאסור להיכנס לחיים ציבוריים. נגזר דינך, שילמת חובך לחברה, חזור לחייך – אבל לא להתמודד לכנסת. זו תפיסת עולמי. תקשיבי, המילה הגסה שהיו אומרים לי חבריי מהשלטון המקומי, כשהייתי שר אוצר, היא שאני שר אוצר של כולם. אמרו לי: 'אתה ממלכתי מדי'. תאמיני לי, אני לא מצטער על כך, וכאמור יעידו על כך דו"חות המבקר בתקופתי".

אתה מאשים את נתניהו באובדן תנאי הסף בציבוריות הישראלית, אבל זה היה לפניו, כולל בתנועת העבודה.

"אני עם נתניהו לא מסכים על שום דבר. אני, בייגה, אומר ומציע לו – לך הביתה. מי שנמצא בחקירה משטרתית ובהנחה שיהיה כתב אישום, גם אם רק בהפרת אמונים, לא יכול להמשיך בתפקידו כראש ממשלה, כי זו דוגמה איומה לעם.

"ביבי, אתה משחית כל חלקה טובה, כי כל ילד יבין שאפשר גם לרמות וגם להיות ראש ממשלה. ואלו מהצד הפוליטי שממנו אני בא, ידעו לקחת אחריות. מרבין ופרשת הדולרים וגם קודם לכן. לקחו אחריות והלכו הביתה וכזכור, אחד מהם, מרוב בושה ועוד לפני שהיה משהו, התאבד. מהבושה".

ומה באשר לנושאים המדיניים־ביטחוניים? בכל זאת, שם הוא נראה כזהיר, למלחמה נתניהו לא גרר אותנו.

"אני גם לא מסכים עם התפיסה המדינית והקו שאומר: 'אמירתי בבר־אילן שאני בעד פתרון שתי המדינות לא הייתה אמיתית ולא התכוונתי לעשות משהו'. נתניהו והליכוד לא מאמינים בפרידה. הפרדה זה לא לעשות טובה לפלסטינים, אלא מהלך חשוב לעצמנו. אני לא רוצה לחיות במדינה דו־לאומית. אני רוצה לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית.

"ממשלת נתניהו גם עושה מהלכים קשים בתחום של מערכת המשפט, בפגיעה בחופש האקדמי, במינוי של משנים למנכ"לים שהם מינויים פוליטים ועוד ועוד".

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook