fbpx

האם בעתיד יהפכו מאגרי המידע את הדמוקרטיה למיותרת? // ד"ר אושי שהם קראוס

0

תל אביב, 2055.

מתוך כתבה בעיתונות הכלכלית:

הממשלה אישרה אתמול להסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה להגיש חוק להקדמת יום הבחירה לכנסת לתאריך 15.4.2055.

כמו בכל מערכת בחירה שעליה מחליטה הכנסת, תיערך הבחירה באמצעות תחשיב סטטיסטי מבוסס אלגוריתמים, אשר נקבעו בחוק ואשר הופעלו על מאגרי המידע שהוגדרו קבילים בחוק.

כמו בכל יום בחירה תיקבע השעה 15:03 כשעת המדידה. בשעה זו ייערך חישוב חוזה הצבעה עבור כל בעלי זכות הבחירה שהגיעו לגיל 18 עד לשעה הזו. ועדת הבחירה המרכזית תכריז על תוצאות הבחירה לכנסת בשעה 15:15 בתאריך הנ"ל.

ניתוח ההצבעה החזויה של כל בעלי זכות הבחירה ייערך מבלי לחשב את הצבעתו של מצביע בודד וכך תישמר אנונימיות הבחירות.

המדדים שייבחנו נקבעו בחוק המעבר ממערכת בחירות ליום בחירה סטטיסטי (2029) וכוללים, בין היתר, את ניתוח הפרופילים ברשתות החברתיות (שהוכרו בחוק), נתוני משרד הפנים (גיל, מין, מצב משפחתי, מוצא, כתובת מגורים, דת ולאום), מצב הבריאות (כפי שבא לידי ביטוי במאגרי קופות החולים), רמת הכנסה (נתוני שומה), צריכת תכניות בידור, בחינת המינויים בעיתונות ובמגזינים, תוך השוואה לתוצאות סקרים שפורסמו עד ליום הקודם ליום הבחירה. כל אלה יושוו לנתוני ימי הבחירה הקודמים.

.

שובו של ירמיהו

מאז ומתמיד רצינו לדעת את העתיד. ביהדות הקדומה פעלו, על פי הסיפורים, נביאים – אנשים פרטיים בעלי יכולת התעלות דתית שהצליחו להתחבר לרוח האלוהית. ביוון העתיקה הייתה זו תופעת האורקל, המקום שבו עובר העולם הפיזי של בני האדם טרנספורמציה ומתעלה לידי קשר עם האלים. ברומא נהגו לחפש סימנים לעתיד באמצעות בחינת איברים פנימיים של חיות ציד. ואפילו בימינו יש הנוהגים להיעזר בקוראים בקלפים ובקוראות בקפה למיניהן. אבל האם על החיזוי להישאר ברובד המיסטי לעד? נראה שלא.

הולדתם של מאגרי מידע ענקיים שנוצרים בעקבות הפעילות הדיגיטלית שלנו, יחד עם שיטות בחינה מתחום מדעי המידע (Data Science), מאפשרות כבר היום בנייה של מודלים פרדיקטיביים (חוזי עתיד) לצורכי שיווק, רפואה מניעתית וחישובי ביטוח.

מודלים אלה משתמשים במאגרי מידע ענקיים כמו פייסבוק, גוגל, מאגרי אשראי ועוד מאגרים פרטיים שנולדו בחברות מסחריות (למשל רשימות פילוח של מנויים לכתבי עת שונים) ומסייעים לחזות בסבירויות גבוהות מצבים אפשריים.

והחשוב: אנחנו רק בתחילת הדרך. ממש בצעדים הראשונים בתחום. העתיד פרוש לפנינו.

 

Data Mining (כריית המידע)

חלק גדול מפעולות היומיום שלנו מתרחש במרחב הדיגיטלי. שיחות סלולריות, גלישה באינטרנט, תשלום באשראי, קבלת מרשם לתרופה – כל אלה נרשמים ונאגרים במאגרי המידע של רשויות המדינה ושל החברות הפרטיות. תופעת מאגרי הענק האלה מכונה בשם Big Data. לא מדובר במאגר אחד סדיר, אלא במאגרים רבים שבנויים בצורות שונות, אוגרים מידע מסוגים שונים בטכניקות שונות.

התחום המחקרי שהתפתח כדי לענות על הצרכים החדשים האלה נקרא Data Science (מדע המידע). יש המכנים את התחום בשם Data Mining (כריית המידע) או בשם Predictive Analysis (ניתוח "חוזה"), ותפקידו לייצר ידע מתוך ערימות המידע.

מאגרי הענק מכילים מידע גולמי. כאמור, ערימות של נתונים לא מאורגנים. כדי להסיק מהם מסקנות יש לארגן אותם, לסדר אותם, לנקות אותם מנתונים לא רלוונטיים ואז לנתח אותם. זו דרכם של מדעני המידע ליצור מתוך הנתונים הגולמיים ידע מועיל.

.

מסע הבחירות של ברק אובמה

אחת הדוגמאות המרתקות לשימוש באנליזה "חוזה" התבצעה בקמפיין הבחירות של ברק אובמה ב־2012. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה השתמשו בטכניקות החדשות במערכת בחירות, אבל ההיקף, העוצמה וההצלחה היו חדשים.

הקמפיין התבסס, בחלקו הגדול, על עבודת שכנוע בשטח; אלפי פעילים היו אמורים להגיע לבתים של אזרחי ארה"ב ולשכנע אותם. הבעיה שעמדה בפני מנהלי הקמפיין היא כיצד לנהל את הזמן המוגבל של הפעילים ולשלוח אותם למקומות הנכונים.

תפקידה של מחלקת המידע בראשותו של מדען המידע ראייד גאני (Rayid Ghani) היה חדשני ותובעני. המחלקה התבקשה לדלות מתוך מאגרי המידע הענקיים של נתוני אזרחים רשימות של קולות צפים. אבל הדרישות היו אפילו גדולות יותר. לא סתם קולות צפים, אלא קולות צפים הניתנים לשכנוע. ויותר מכך, המטרה הייתה לנסות לחלק אותם בהתאם לנושאים שעשויים לעניין אותם. כל זה כדי לשלוח אל האנשים האלה את המנשרים המתאימים, את המייל המתאים ואת המתנדב המתאים.

המחלקה בחנה אלפי אזרחים שנחשבו לקולות צפים במדינות שנחשבו גבוליות מבחינת אובמה. אלפים קיבלו חומר כתוב, שיחות טלפון וביקורי בית של מתנדבים. קבוצות ביקורת לא קיבלו שום התייחסות. לאחר מכן נערכו סקרים בקרב האזרחים שנבדקו. עכשיו היה למדעני המידע כבר יותר מקצה חוט. בידיהם היו רשימות של אזרחים שנחשבו בני־שכנוע. וכאן מגיע החלק החשוב. מדעני המידע פילחו את המשתכנעים באמצעות 80 קטגוריות אפיון: היסטוריית הצבעה, מינוי למגזינים מסוימים, הכנסה ועוד ועוד.

נניח שקבוצת מצביעי מיט רומני (שהתמודד מול אובמה) הניתנים לשכנוע ביותר (במדגם) מאופיינת ברמת הכנסה מסוימת א', במוצא ב', בטווחי גילאים ג' ובמינוי למגזינים מסוג ד'. עכשיו צריך לחפש במאגרי המידע הענקיים את בעלי המאפיינים האלה, מתוך הנחה שהם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להיות משוכנעים. אליהם יש לשלוח את המתנדבים.

.

בחזרה לעתיד

בואו נדמיין עולם שבו מופעלת המערכת הפוליטית באמצעות חישובים ברוח זו. את יום הבחירות שבו מגיעים מיליונים לקלפי מחליף תהליך חיזוי אוטומטי. התהליך מזהה את עמדות בעלי זכות ההצבעה בלי לרדת לרמת הקול הבודד. המערכת לא צריכה לבדוק קולות אישיים; היא מחשבת דפוסי הצבעה קולקטיביים.

לא מדובר במגזרים כוללניים כמו מזרחים, אשכנזים או אנשי עשירון חמישי, אלא בתתי־מגזרים מדויקים יותר כמו "אנשי עשירון חמישי, ילידי הארץ דור שלישי, שילדיהם לומדים באקדמיה, אשר מנויים על 'ליברל', גרים בשכונות בנה ביתך בעיר ותיקה, רשומים בעמותה לקידום זכויות אזרח או דמוקרטיה, ומוציאים על טיפולים פסיכולוגיים מעל סכום…" וכו'. מערכת כזו תוכל לזהות את העמדות בצורה עמוקה יותר.

.

אז מה יכול להיות?

זה המקום לשאול: האם מערכת שלטון המושתתת על בחירה סטטיסטית יכולה להיות יציבה? נראה שלא. ברגע שזמינה למחוקקים מערכת פשוטה יחסית וזולה (יחסית למערכת בחירות רגילה) לבחירות, סביר שהכנסת תפזר את עצמה לא מעט, וזה ישפיע באופן שלילי על יציבות בעלי התפקידים.

לעומת זאת, מערכת כזו יכולה לאפשר דמוקרטיה של בחירה ישירה, ברוח יוון העתיקה. ביוון העתיקה נדרשו האזרחים להתכנס ולקבל החלטות לפעולה באירועים ספציפיים. במקרה שלנו, המערכת הדיגיטלית יכולה לחזות את עמדות הציבור ללא הרף ובשאלות שונות ומגוונות.

נדמיין למשל את נציגי הממשלה יושבים בחדר המו"מ מול הפלסטינים. בכל שלב של השיחה יוכלו מנהיגי המדינה להבין מהי עמדת הציבור ביחס להצעות המועלות לשולחן הדיונים. המנהיגים יוכלו לשתף את הציבור גם בדיונים הסודיים ביותר וזאת מבלי לשתף אותו כלל.

סתירה? לא בדיוק. כל שאלה הרת גורל תוכל לעלות לסקר דיגיטלי ללא שיתוף הציבור עצמו בשאלה. מקבלי ההחלטות יבינו מה היה הציבור חושב אילו היו מביאים בפניו את הדילמה.

.

ואיפה אנחנו?

האם הדמוקרטיה נעלמת או מתעצמת?

האם אנחנו נעלמים ביחד עם "יום החג" של הדמוקרטיה – יום הבחירות?

פעם אמרו לנו המורים שאם נשתמש במחשב כיס, נאבד את יכולתנו לבצע פעולות חשבוניות. האם בעתיד נעמוד מול אובדן יכולת ההחלטה הרציונלית שלנו? אולי פשוט לא נזדקק לה עוד.

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook