fbpx

במעמקי השחיתות // מאת שרה ליבוביץ־דר

סקירה מלאה וגילויים חדשים בתיק 3000: פרשת הצוללות וכלי השיט

0

הכתבה המלאה מתוך גיליון פברואר 2018.

 


בסופו של דבר החליט איש העסקים דוד קוליץ לוותר על העסקה. קוליץ, מהמקושרים בעולם העסקים הישראלי, התעניין במכרז הספינות. כן, אותו מכרז שבגללו ראש הממשלה בנימין נתניהו ייקרא (נכון לפרסומים בעת סגירת הגיליון) למסור גרסתו.

ביולי 2014 פרסם משרד הביטחון מכרז בינלאומי לרכישת ארבע ספינות לאבטחת שדות הגז בסכום של למעלה מ־1.5 מיליארד שקל. קוליץ יצר קשר עם מספנה באסיה. די מהר הבין שעל לוח השחמט הזה הוא לא יצליח להזיז אפילו פיון. התברר שכוחות גדולים בהרבה ממנו בחשו בקלחת הרותחת. קוליץ החליט לא לגשת למכרז. כי מה הטעם להתרוצץ ולעמול אם ממילא סיכויי הזכייה זניחים עד בלתי אפשריים.

ראוי להתעכב על מעורבות קוליץ בפרשה, שנחשפת כאן לראשונה. קוליץ מייצג זה שנים חברות ביטחוניות זרות בישראל. היה מקורב לעזר ויצמן, ליצחק רבין ולאמנון ליפקין־שחק, מיודד עם בוז'י הרצוג, אהוד ברק ויעקב פרי. מקורב לאהוד אולמרט, תרם לציפי לבני, ליאיר לפיד, לראובן ריבלין ולדן מרידור. וגם חבר במועצה להנצחת פועלם של נשיאים וראשי ממשלה במשרד ראש הממשלה. ייתכן שאפשר לסמוך על חוש הריח המפותח שלו, אם החליט לא להתקרב למכרז הספינות.

פרשת הצוללות וכלי השיט, או בכינויה במשטרה 'תיק 3000', מורכבת משלוש חקירות נפרדות: ביטול מכרז הספינות הבינלאומי והעברת הבנייה של ארבע הספינות למספנה הגרמנית, טיסנקרופ, ללא מכרז; ההחלטה על רכישת שלוש צוללות נוספות לחיל הים בניגוד לחוות דעתם של בכירים ביטחוניים; והאישור שניתן לגרמנים למכור למצרים צוללות דומות לאלה שנמכרו לישראל. לאחרונה פורסם שהמשטרה תמליץ על הגשת כתבי אישום בתיק 3000 נגד עורך דינו של נתניהו, דוד שמרון. עדיין לא התקבלה החלטה בעניין שותפו יצחק מולכו. המלצות לכתבי אישום יוגשו גם נגד ראש לשכת נתניהו לשעבר דוד שרן, המשנה לראש המל"ל לשעבר אבריאל בר יוסף, ומפקד חיל הים לשעבר אלוף אליעזר מרום (צ'ייני).

למרות הבהרות קודמות מצד הפרקליטות שנתניהו (באותם שלבים) לא קשור לתיק 3000, העננה בפרשה מתקרבת אליו. ראש המל"ל לשעבר ומי שהיה יועצו הקרוב של נתניהו, עוזי ארד, קרא לחקור את ראש הממשלה בפרשה והוסיף שזו נחקרת באיטיות ועלולה למוטט את כל מה שידענו על ביטחון המדינה. גם שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, משה בוגי יעלון, שהעיד בפרשה, יותר ממרמז לכך ומפנה אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה.

 

הצורך בספינות: בחזרה לעשור הקודם

מכרז הספינות הבינלאומי הוא המפתח להבנת השחיתות הישראלית. כאן הכסף הענק. שמפניה ורודה, סיגרים, מעילים ותכשיטים עלולים להיתרגם לכתב אישום בפרשה אחרת, אבל הכסף הגדול באמת נמצא במקום אחר.

כבר ב־2006 עלה בחיל הים הצורך לרכוש ספינות טילים חדשות. במהלך הגישושים הראשונים נבדקו שתי חברות אמריקאיות, לוקהיד מרטין ונורת'רופ גראמן, שבנתה את הסטי"לים מדגם סער ויוצגה בארץ על ידי חברת אלול של דוד קוליץ, שנעזר באלוף במיל' אלכס טל, לשעבר מפקד חיל הים. שתי החברות דרשו מחירים גבוהים מדי. בחיל הים העדיפו לשלם פחות.

תהליך הרכש נע באיטיות. על פי מבקר המדינה, באיטיות רבה מדי. בדו"ח ממרץ 2014, שחלקו חסוי, נחשף שעבודת המטה שעסקה בהגנה על אסדות הגז בים החלה בנובמבר 2010 במל"ל. אולם, רק באפריל 2013 הובאה הצעת המטה לאישור הקבינט הביטחוני. למרות התמשכות ההליך ההצעה הייתה חלקית, אך קבעה שצה"ל יבצע את ההגנה בצורה היעילה והזולה ביותר.

כל מי שעוסק בתחום ידע, שמונה שנים לפני פרסום המכרז, על קיומה של עבודת המטה. פה ושם היו גישושים של מספנות שונות. לאף אחד לא בער שום דבר. ב־2012 הגיע למשרד הביטחון תת־אלוף במיל' עמרי דגול. בעבר שירת כראש מספן ציוד בחיל הים, והוא הבעלים של חברת דוקפורט שביצעה בין השאר פרויקטים בנמל חיפה. דגול עובד עם איש העסקים רמי אונגר, שלו עסקי ספנות חובקי עולם. הוא הציע – לדבריו, לבקשת משרד הביטחון – ארבע ספינות אבטחה ממספנת יונדאי שבדרום קוריאה. בעבר, כראש מספן ציוד בחיל הים, ביקש דגול אישור לרכישת שתי ספינות מצי ארה"ב. שש שנים אחר כך סבר שצריך לרכוש ארבע ספינות קוריאניות.

 

ההתנגדות לדרום קוריאניות

רמי אונגר עובד שנים רבות בדרום קוריאה. מייבא משם מכוניות ובונה ספינות במספנות המקומיות. חברים קרובים, בהם ידועים ובכירים, פונקו בטיסה לדרום קוריאה להשקה של אחת האוניות שלו. אונגר לא צריך היה לעבוד קשה כדי לשכנע את אנשי משרד הביטחון שהוא האדם הנכון במקום הנכון. בחיל הים, כאמור, הניעו את ההצעה של אונגר ודגול והבהירו למינהל הרכש במשרד הביטחון שיונדאי היא המספנה היחידה שיכולה לבנות את הספינות בגודל המבוקש – 1,200 טון. אגב, עם המעבר למספנה הגרמנית שונתה הדרישה לספינות בגודל 1,800 טון.

יונדאי היא המספנה הגדולה ביותר בדרום קוריאה, ועל פי דירוגים שונים אף נחשבת למספנה הגדולה בעולם. היא מונה כ־20 אלף עובדים, וב־45 שנותיה בנתה למעלה מ־2,000 אוניות שונות, גם לחילות ים שונים.

במשרד הביטחון נטו לקבל את הצעתו של אונגר ולהכריז על יונדאי כעל ספק יחיד. ההכרזה הייתה חוסכת הרבה עבודה פנימית, כי המחירים הדרום קוריאניים נחשבים הוגנים, והעסקה הייתה משתלמת לשני הצדדים. מבחינה חוקית אפשר להכריז על חברה כעל ספק יחיד ולעקוף את חובת המכרזים. אבל לא כולם התלהבו מהרעיון. ראש מינהל הרכש במשרד הביטחון שמואל צוקר התנגד. "לא הבנתי למה ספק יחיד", הוא אומר ל'ליברל'.

דגול ואונגר נתקלו לא רק בהתנגדות בתוך משרד הביטחון, אלא גם במתחריהם שזינבו מאחור והכריזו שגם להם מגיע נתח מהעוגה הדרום קוריאנית השמנה. במשרד הביטחון התעוררה מהומה קטנה. היו מי שבאו בטענות לחיל הים שהציע את יונדאי כספק יחיד. בכל מקרה, אחרי שהתכוונו לסגור את העסקה עם יונדאי הבינו במשרד הביטחון שאין ברירה, עליהם לשתף גם אחרים, אם כי לא חרגו מגבולותיה של קוריאה הדרומית. סקר שוק מוקדם של חיל הים מצא שהספינות הקוריאניות מתאימות לישראל כמו כפפה ליד. או כפי שאומר בכיר לשעבר במשרד הביטחון: "רק לבוא ולקחת".

יש שתי מספנות נוספות בדרום קוריאה, חוץ מיונדאי. את מספנת אס.טי.אקס אופשור אנד שיפבילדינג ייצג יוסי סמירה, הבעלים והמנכ"ל של חברת זוקו שילובים. סמירה גייס לעזרתו את אלוף במיל' אליעזר צ'ייני מרום, שעל פי החשד קיבל כסף גם מהחשוד העיקרי שהפך לעד מדינה, מיקי גנור, נציג המספנה הגרמנית טיסנקרופ. שוחד לכאורה, כדי לסייע לו לדחוף את העסקה לכיוון הגרמני. במילים אחרות, צ'ייני הניח כמה ביצים בסל ויהיה בסביבה, תהא הזוכה מי שתהיה, קוריאה הדרומית או גרמניה.

 

הניסיון של חזי בצלאל

סמירה, על פי מקורביו, מעדיף לעבוד מתחת לרדאר. אם כי גם שם, הוא מקושר היטב. היה שותף של המיליונר הבריטי ברנרד שרייר, שהיה מקורב לאהוד אולמרט. אבריאל בר יוסף היה דירקטור חיצוני בזוקו שילובים. סמירה עובד גם באפריקה, שם הוא מספק ציוד הנדסי לכמה מהחברות הישראליות הגדולות ביותר, ובהן שפיר הנדסה, אותה חברה שיועצה לפיתוח עסקי וגיסו של השר יובל שטייניץ, גרי חכים, נחקר בתיק 3000.

בזוקו שילובים ראו בעסקת הספינות הזדמנות אדירה. שנים ארוכות הם עובדים בתחום הביטחון. לא לעיתים קרובות נתקלו בעסקה של למעלה מ־1.5 מיליארד שקל. הם נפגשו עם אנשי חיל הים, טסו הלוך ושוב בין ישראל לדרום קוריאה. "התכוננות מטורפת", מתארים אנשים המכירים את החברה, "בחיל הים רצו ספינה שהיא שילוב בין ספינות של משמר החופים לספינה צבאית. בזוקו שילובים עבדו על תחשיבים ועל תכנון של הספינה. השקיעו המון זמן וכסף. כשאתה רוצה עסקה גדולה מהסוג הזה, אתה לא עושה חשבון של זמן וכסף".

הייתה להם רק בעיה אחת – יחסית לשלוש המספנות הקוריאניות הגדולות, יונדאי, דייהו וסמסונג, מספנת אס.טי.אקס אופשור אנד שיפבילדינג נחשבת לקטנה עם כ־3,000 עובדים. לא רק זאת, חברת האם, אס.טי.אקס קורפוריישן, פשטה את הרגל, עברה לידי ממשלת קוריאה והבנקים הנושים המחזיקים היום ברוב מניותיה מחפשים קונה ראוי.

בזוקו שילובים הבינו שאפילו כאן, איפה שהכל עובר, התקשרות עם מספנה קטנה, שחברת האם שלה נמצאת בהליכי פשיטת רגל, לא תצליח לעבור את תנאי הסף במכרז ישראלי. סמירה העיד גם הוא בפרשה.

את מספנת דייהו ייצגו חזי בצלאל ויחיאל חורב. בצלאל, שעשה את מרבית הונו באפריקה, עוסק גם בנדל"ן בלונדון, משקיע בקולנוע, תקשורת ועוד. כמו סמירה, בצלאל מעדיף לעבוד הרחק מהתקשורת אבל מקושר היטב. מיודד עם אהוד אולמרט ואהוד ברק, היה מקורב לשמעון פרס, הצטרף לאביגדור ליברמן בנסיעתו לאפריקה, היה השושבין הראשי במפגשים של נשיא רואנדה פול קגאמה עם בנימין נתניהו בביקוריו בישראל.

יחיאל חורב, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד הביטחון וראש המלמ"ב, פרש מהמשרד לפני כעשר שנים. מאז הוא עוסק בתחום הביטחוני, בין השאר כשותף עם בצלאל בפרויקטים שונים. גם הם השקיעו מאמצים רבים בעבודת ההכנה. נסיעות מרובות לדרום קוריאה וארגון פגישות בין נציגי המספנה לאנשי חיל הים ומשרד הביטחון בישראל.

 

"לא הגענו לשלב המחיר"

במשרד הביטחון נשארו עם שתי מספנות קוריאניות, דייהו ויונדאי. שתיהן ראויות, ענקיות. גם שמה של סמסונג ריחף באוויר. יש לציין שהמספנות הדרום קוריאניות נלחמות על חייהן ולאחרונה נעשו ניסיונות ממשלתיים מוחשיים להוציא אותן מהבוץ, לאחר שהפסידו 5 מיליארד דולר ובתקווה שצבר ההזמנות השנה יחזיר אותן לקדמת הבמה. אולי בגלל זה עשו המספנות הקוריאניות מאמצים ניכרים לזכות בעסקה הישראלית. על פי עדותו של מיקי גנור, עורך דינו דוד שמרון הצליח לכאורה להוריד את נציגי משרד הביטחון מהמטוס בטרם המריאו לקוריאה, כדי לא לפגוע בסיכויי טיסנקרופ לזכות בעסקה. אולם צוקר יחד עם ראש מספן ציוד בחיל הים, תא"ל משה זנה, הספיקו לערוך סיור במספנות בדרום קוריאה והתרשמו לטובה הן מגודלן והן מניסיונן המקצועי.

שאלת המחיר עדיין לא עלתה. משה יעלון סיפר בעבר כי "קיבלנו הצעה טובה מאוד מהקוריאנים, גם מבחינת מחיר וגם מבחינת תכולה". אבל בכירים לשעבר במשרד הביטחון אומרים שהמו"מ עם הקוריאנים לא התגבש לכלל הצעת מחיר. "לא הגענו לשלב של מחיר. הקוריאנים לא הגישו הצעת מחיר", אומר שמואל צוקר ל'ליברל'. בכיר נוסף במשרד הביטחון שהיה מעורב במגעים עם דרום קוריאה אומר ששאלת המחיר לא עלתה. "הבנו באופן עקרוני, מתוך סקרי שוק, מה תהיה הצעת המחיר של הקוריאנים, אבל לא הייתה הצעה רשמית", אומר הבכיר. בהתאם לכך הניחו במשרד הביטחון שהמחיר של הספינות הדרום קוריאניות, יהיה כשליש פחות מזה של הגרמניות.

אמנם על מחיר עדיין לא דיברו, אבל המו"מ בין ישראל לדרום קוריאה היה אינטנסיבי. בין השאר דנו נציגי משרד הביטחון עם הקוריאנים על רכש גומלין. הדרום קוריאנים ניאותו לרכוש בישראל מערכת של כיפת ברזל אם יזכו בעסקת הספינות. רכש גומלין הוא סעיף מרכזי כמעט בכל הסכם ביטחוני. ביצועו, לעיתים, לוקה בחסר. לדוגמה, טיסנקרופ הסכימה לבצע רכש גומלין בישראל בסכום של 700 מיליון שקל בעקבות מכירת צוללות דולפין לישראל. המימוש התנהל בעצלתיים. כמה שנים אחרי השלמת העסקה גרמניה עדיין לא עמדה במלוא התחייבותה לישראל. לאחרונה נשקלה במשרד הכלכלה האפשרות להכניס את החברה לרשימה השחורה, דבר שימנע ממנה להתמודד על מכרזים עתידיים.

 

לאן נעלמה השקיפות?

במשרד הביטחון אומרים שלמרות המאמצים שהושקעו, התברר שדרום קוריאה איננה פרטנרית מתאימה. היכן שנדרשה מעורבות המדינה "לא היה עם מי לדבר". מזכירים את התהפוכות השלטוניות התכופות במדינה. ב־2013, עם תחילתם של המגעים בין ישראל לקוריאה, עלתה לשלטון פאק גון־הייה, בתו של הנשיא השלישי של קוריאה, פאק צ'ונג־הי. הנשיאה הראשונה בתולדות דרום קוריאה הודחה בטרם הסתיימה תקופת כהונתה בעקבות הפגנות ענק במדינה. המונים יצאו לרחובות במחאה נגד הגילויים על שחיתות במעגל הקרוב לנשיאה, אחרי שנחשף שהעוזרת של הנשיאה, צ'וי סון־סיל, קיבלה תרומות מאנשי עסקים עבור ארגונים בשליטתה.

חוסר היכולת להגיע להבנות עם הדרום קוריאנים הביא לשינוי גישה במשרד הביטחון. בתחילת 2014 הוחלט לפרסם מכרז בינלאומי שאליו יוכלו לגשת מספנות בכל רחבי העולם, ביניהן המספנות הדרום קוריאניות. התוצאה – מכרז מצומצם בין שלוש מספנות דרום קוריאניות הפך למכרז בינלאומי חובק עולם.

כשלושה חודשים ארכה עבודת ההכנה על המכרז, משפטנים ופקידים ממינהל הרכש הכינו ספר מכרז עב כרס. למעלה ממאה עמודים, מקיפים וצופים פני עתיד. הדו"ח מפרט את גודלן של הספינות הדרושות, 1,200 טון כאמור, לצד שלל דרישות נוספות. אנשי עסקים שנחשפו לספר המכרז מתארים אותו כאחד הטובים והמפורטים שיצאו ממשרד הביטחון. במשרד הביטחון מתקשים לכמת את עלות הכנתו של המכרז, ההערכה מגיעה לכמה מאות אלפי שקלים.

מתווכים ומספנות שונות, בין השאר איטלקיות, ספרדיות ואמריקאיות, גילו עניין במכרז הבינלאומי, חלקם קיבלו לידיהם את ספר המכרז. גם מספנות ישראל קיוו לזכות בנתח מהעסקה. אם לא בייצור של הספינות בארץ אזי באמצעות שיתוף מסוים בבנייתן, מה שהיה מעניק תעסוקה למאות עובדים באזור חיפה.

אבל מה שאמור היה להיות הליך שקוף ופשוט, הסתבך. התברר שממשלת גרמניה עקבה אחרי המתרחש בעניין רב. כמו דרום קוריאה, גם הממשלה הגרמנית מנסה להציל את המספנות המקומיות. עם קרוב ל־20 אלף עובדים ב־13 המספנות הגדולות (טיסנקרופ במקום השני עם 3,400 עובדים), נרשמה ירידה תלולה במספרן של האוניות המיוצרות במספנות הגרמניות מ־244 ב־1990, ל־89 ספינות ב־2014. נוצרה תלות כמעט מוחלטת בלקוחות זרים ולכן ממשלת גרמניה לא התכוונה לוותר בנקל על עסקה כמו זו שהציע משרד הביטחון.

 

הלחצים של גנור

כאן החל מו"מ בין ישראל לגרמניה – המייצרת עבור ישראל את הצוללות – שעצר את המכרז הבינלאומי. לטענת גורמים במשרד הביטחון, לא יעלה על הדעת לפרסם מכרז בינלאומי ובאותה עת להוסיף לנהל מו"מ עם גרמניה. אולם כעבור זמן־מה התברר שהגרמנים אינם ממהרים לפתוח את הכיס. המו"מ עלה על שרטון, ושר הביטחון דאז יעלון הורה למינהל הרכש לפרסם את המכרז הבינלאומי. אם זו הייתה טקטיקה, היא הצליחה. הגרמנים, שחששו שהעסקה תחמוק מבין אצבעותיהם, צעקו געוולד, מתאר בכיר לשעבר במשרד הביטחון. הם לא אהבו את הגישה, סירבו לנהל מו"מ תחת איומי המכרז הבינלאומי ולא התכוונו להשתתף במכרז. הם ציפו ליחס אחר, טוב יותר, להעדפה שאיננה יכולה למצוא ביטוי במכרז שוויוני ופתוח לכל.

התוצאה – שלושה חודשים אחרי שהתפרסם, בוטל המכרז הבינלאומי כדי למצות את ההליך עם המספנה הגרמנית. ההתעניינות העולמית במכרז הספינות לא התממשה למעטפות. בשלושת החודשים שחלפו בין פרסום המכרז הבינלאומי ועד לביטולו אף לא מספנה אחת הגישה הצעת מחיר. "לא הגענו למצב שנפתחו מעטפות", אומרים במשרד הביטחון.

כמו כן, מתארים במשרד הביטחון מתקפה של לחצים שנועדה לעצור את המכרז הבינלאומי. אנשי עסקים ואנשי צבא בדימוס מטעמו של מיקי גנור ניסו להבהיר שההצעה הגרמנית היא הטובה ביותר. בריאיון לרביב דרוקר בערוץ 10 אמר צוקר שהתחיל לחץ "דרך המל"ל". דרוקר אף חשף מייל ששלח מי שהיה היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אחז בן ארי, למנכ"ל המשרד דאז, דן הראל, ובו תיאר כיצד שמרון התקשר אליו ושאל אותו, לכאורה בשמו של נתניהו, אם כבר ביטל את המכרז. שמרון אמר בתגובה כי פעל כדין. גם משרד החוץ שנדרש לסוגיה הביע תמיכה בהקפאת המכרז.

על פי אחת העדויות במשטרה היה זה ראש הממשלה שהורה לעצור את המכרז הבינלאומי. דברים ברוח זו אמר יעלון. "הייתה התערבות של לשכת ראש הממשלה בניסיון לטרפד את המכרז. ראש הממשלה בעצמו בא אליי ואמר: למה יש מכרז? תבטלו אותו". לשכת נתניהו הכחישה את הפרסומים. חיל הים, ששנתיים לפני כן הציע את יונדאי, תמך בביטול המכרז והמליץ לקדם את העסקה עם הגרמנים. על פי עדויות שונות היה זה דווקא משרד הביטחון שביקש באופן רשמי לעצור את המכרז כדי להעביר את העסקה לקוריאנים, ומשזו לא התממשה ביקש משרד הביטחון לסגור את העסקה עם טיסנקרופ. במשרד הביטחון אומרים מנגד כי פעלו על פי הוראות הדרג המדיני.

צוקר, שתיעד את מהלכיו, אמר לדרוקר: "ידעתי שיום יבוא וישאלו שאלות". בכיר במשרד הביטחון המכיר היטב את הנפשות הפועלות אומר שבזמן אמת לא הבינו במשרד שההתנהלות בעייתית. "רק למעטים הייתה את כל התמונה. לרובנו לא היה אקדח מעשן. גם אם שררה במשרד תחושה לא נוחה, הרי שאיש לא העז לצאת נגד המתרחש. חששו לפרנסתם".

 

הקשר להסכם השילומים

הגרסה הרשמית הייתה ועודנה כי מה שהטה את הכף לטובת גרמניה היה המחיר. ואכן, ממשלת גרמניה הציעה הנחה ניכרת של כ־100 מיליון יורו, כרבע ממחיר העסקה כולה. במאי 2015 חשפתי את ההליך הפגום שהביא לרכישת הספינות מגרמניה. יעקב עמידרור, שהיה ראש המל"ל בעת שחלק מהאירועים התרחשו, הסביר לי שההנחה הגרמנית במחיר הייתה בוננזה שאחריה לא היה טעם לנהל מכרז בינלאומי. "כשהגרמנים הסכימו לתת הנחה של 25 אחוזים, זה היה הדבר הקובע. עבדנו מול גרמניה, ובמו"מ בין מדינות לא צריך מכרז".

זה גם מה שנאמר למתווכים ולמספנות שהתעניינו במכרז. כשבמספנות ישראל, למשל, תהו מדוע בוטל המכרז, נאמר גם להם שההנחה הגרמנית סגרה את כל האופציות האחרות.

לפחות אדם אחד סבור שהסכום שאנחנו משלמים לגרמנים עבור הספינות והצוללות גבוה מדי. הכלכלן ד"ר אהרן מור מנסה זה זמן־מה לשכנע את מקבלי ההחלטות ללחוץ על ממשלת גרמניה להעניק לנו את הצוללות ואת הספינות בחינם. ד"ר מור, לשעבר מהאגף הבינלאומי באוצר, כתב לראש הממשלה, למל"ל וליו"ר ועדת חוץ וביטחון, ונפגש עם בכירים במשרד האוצר ובמשרד הביטחון. לטענתו, במהלך החתימה על הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה ב־1952 העבירה גרמניה לישראל רק שני שלישים מהסכום שעליו הוסכם. השליש החסר אמור היה להגיע מגרמניה המזרחית. עד היום לא קיבלה ישראל את אותו שליש, שלדבריו של מור מוערך היום ב־17 מיליארד דולר. "זה נושא שנשכח. אני מחזיק את הדגל האחרון. כל מי שמכיר את הנושא אומר לי אומר שזה עניין רגיש".

לטענת מור, גם בקיזוז עסקאות הספינות והצוללות עם הגרמנים, בהיקף של 5 מיליארד דולר, הם עדיין חייבים לנו למעלה מ־10 מיליארד דולר. "את שתי הצוללות הראשונות קיבלנו בחינם. עבור הספינות קיבלנו הנחה. קשה לדעת אם זה בגלל החוב ההוא. צריך להכין מסמך כולל ולדון עם הגרמנים בחוב. אני מאמין שגם ללא הכנה משפטית וכלכלית, אם נתניהו יישב מול אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, וינסה לשוחח איתה, יש סיכוי שהיא לא תדחה אותו על הסף. עד עכשיו כל תביעה שלנו מול גרמניה נענתה בחיוב. אפילו אם הגרמנים יסכימו להחזיר לנו רק חלק מהחוב, זה עדיין סכום גבוה שרצוי לא לוותר עליו". מור העיד במשטרה בתיק 3000, כפי שנודע באופן בלעדי ל'ליברל'.

 

השחיתות היא לא רק אצלנו

במאי 2015 נחתמה העסקה לרכישת ארבע ספינות מגרמניה במחיר של 430 מיליון יורו לפני ההנחה של 110 מיליון יורו. "ישראל היא הידידה הגדולה שלנו במזרח התיכון", הכריזה שרת ההגנה הגרמנית, ד"ר אורסולה פון דר ליין. יעלון, לצידה, אמר בחגיגיות שזהו יום משמעותי ביותר עבור חיל הים הישראלי וצבא ההגנה לישראל. אף מילה על הספקות, ההיסוסים והחשדות בדרך לחתימה על העסקה. החדשות הטובות, אומר בכיר לשעבר במשרד הביטחון, הן שאם תתגלה שחיתות היא לא הייתה אצלנו. זה אחד הדברים הטובים שאפשר לומר על העסקה הזאת.

ביטולו של המכרז הבינלאומי פגע בדרום קוריאנים. הם היו זקוקים לעסקה כמו מים לדג, אבל לא הביעו שום התמרמרות. בניגוד לפרשת מטוסי האימון שלוש שנים קודם לכן. דרום קוריאה התמודדה על מכירת 30 מטוסי אימון לחיל האוויר הישראלי. עסקת ענק בסכום של כמיליארד דולר. חיל האוויר העדיף את האם־346, מטוס אימון איטלקי, על פני הטי־50, פיתוח דרום קוריאני בשיתוף עם חברת לוקהיד מרטין האמריקאית. דרום קוריאה זעמה ואיימה לבטל חוזים עם התעשיות הביטחוניות הישראליות בשווי של מאות מיליוני דולרים. במשרד הביטחון חששו מתגובה דומה גם בפרשת הספינות, אולם להפתעתם קיבלה דרום קוריאה את הדחייה באדישות. אולי בשל הטִרדות הפוליטיות הפנימיות שלא הותירו מרווח נשימה לעיסוקים זרים.

חשש דומה עלה מתגובת המתווכים הישראלים שעמלו על העסקה. ההנחה הייתה שתביעה משפטית נגד משרד הביטחון לא תצלח. שמשרד הביטחון יטען כי פעל על פי הוראות הדרג המדיני וכי העסקה עם גרמניה נעשתה לטובת ביטחון המדינה. לתדהמת המעורבים חלפו למעלה משנתיים מאז ביטול המכרז וסערה כזו טרם התעוררה. גם לא בעקבות חשיפה של דרוקר בנובמבר 2016 על הקשר בין דוד שמרון למיקי גנור. בחוגי המקצוע, בין מתווכים, סוחרי נשק ומספנות בכל רחבי העולם, הבינו שעסקה גדולה חמקה מבין אצבעותיהם. בשיחות פרטיות הובעה תרעומת, אם כי זו נשמרה על אש קטנה כדי לא לפגום ביחסים עם משרד הביטחון ועם חיל הים.

במרכז תיק 3000 ניצבת השאלה מי הורה לעצור את המכרז ולהעביר את העסקה לגרמניה ללא מכרז. משמעות ההחלטה – תשלום נכבד למיקי גנור, שייצג בעסקה את המספנה הגרמנית טיסנקרופ ושכר את שירותיו של דוד שמרון. להלן, סקירה שלהם.

 


המעורבים בתיק 3000

עשרות נחקרו והעידו בתיק 3000. חלק מהמעורבים בפרשה קשורים אלה לאלה בקשרי חברות ועסקים ארוכי שנים. כוורת רוחשת של צבא, פוליטיקה ועסקים. חלקם קשורים לנתניהו, אחרים מקורבים לשר האנרגיה יובל שטייניץ. אהוד ברק, בוגי יעלון, יאיר לפיד, אראל מרגלית, בני גנץ, עוזי ארד, צבי האוזר, ארי הרו, שלום שלמה, איתן דנגוט ואחרים העידו במשטרה, כמו גם מפקד חיל הים לשעבר רם רוטברג. בחיל הים חוששים שעד כה התגלה רק קצה הקרחון וכי בקרוב מפקדים בכירים לשעבר יוזמנו להעיד ואף ייחקרו. "מביש" ו"בושה וחרפה", כך מכנים ותיקי חיל הים את החקירות בתיק 3000, "אצלנו זה לא יכול היה לקרות, אני רק יכול לתאר לעצמי מה מרגישים החיילים בצוללות שעובדים יום ולילה למען ביטחון ישראל. קצינים שולחים חיילים למשימות שהם עלולים לא לחזור מהן, ובינתיים, על פי החשדות, מנסים להרוויח כסף".

מיקי גנור

עד המדינה מיקי גנור, רב־סרן בחיל הים ומפקד ספינת טילים, נכנס לתמונה ב־2009 כשהחליף את שייקה ברקת כנציג של טיסנקרופ בישראל. לפני כן היה איש עסקים בתחום הנדל"ן ויועץ לחברות ביטחוניות. גנור מקורב לאבריאל בר יוסף שהיה המשנה לראש המל"ל ולאליעזר מרום, צ'ייני, שהיה מפקד חיל הים. גנור הוא זה שדחף, מאחורי הקלעים, בין השאר באמצעות עורך דינו דוד שמרון, לרכישת הספינות מהמספנה הגרמנית ולרכישה של שלוש צוללות נוספות מלבד שש הצוללות הישראליות (השישית תגיע במהלך השנה הקרובה). בעדותו במשטרה סיפר גנור על חלוקת שוחד ביד נדיבה כדי להביא לזכייתה של טיסנקרופ ועל תיעוד שותפיו הישראלים לעסקאות עוד בטרם נפתחה החקירה. גנור היה אמור לקבל 50 מיליון יורו עמלה בסיום העסקה עם גרמניה. בינתיים הוא קיבל עיקול על הווילה שלו במכמורת, ובמסגרת החתימה על הסכם עד המדינה גם עונש מאסר של שנה וקנס של 10 מיליון שקל.

דוד שמרון

בנובמבר 2016 חשף רביב דרוקר שדוד שמרון, איש סודו, בן דודו ועורך הדין של נתניהו, מעורב בעסקת הצוללות כפרקליטו של גנור. שמרון טען שנתניהו לא ידע דבר וכי התנהלותו הייתה כמו זו של כל עורך דין מן השורה. למעט כמה מאות אלפי שקלים שכר טרחה הוא לא קיבל דבר נוסף. לעומת זאת, גנור אמר בעדותו ששמרון לא רק ייצג אותו אלא היה אמור להיות שותף בעסקה ולקבל 20 אחוזים מעמלת המכירה, עובדה ששמרון הכחיש. ככל הנראה, על מעורבותו הרבה של שמרון אין חולק. הוא ניסה לשכנע את מספנות ישראל להעביר את תחזוקת הצוללות החדשות לטיסנקרופ ולחץ, על פי עדות אחת לפחות, לביטול המכרז הבינלאומי.

שמרון, כמו נתניהו, שב ואומר שלא יהיה כלום כי לא היה כלום. בינתיים הוא נחקר מספר פעמים במשטרה, וככל הנראה אף הוצע לו להיות עד מדינה. בסביבתו של שמרון שבים ואומרים שהוא לעולם לא יבגוד בנתניהו. לאחרונה פורסם כי המשטרה תמליץ להגיש נגדו כתב אישום.

יצחק מולכו

עו"ד יצחק מולכו, איש סודו של נתניהו, שימש כנציגו של ראש הממשלה לשיחות עם הפלסטינים והאמריקאים. הוא גיסו ושותפו הוותיק של שמרון. הוא גם ניהל מגעים מדיניים עם הגרמנים כששמרון ייצג את גנור. אל הקלחת הזו נוספה השאלה מי אישר לגרמנים למכור צוללות למצרים. על פי פרסומים שונים התשובה היא מולכו. עורך הדין הירושלמי הכחיש זאת מכל וכל. לאחרונה נחקר במשך שעות ארוכות במשטרה בחשד שקידם את עסקת הצוללות במהלך שליחויותיו המדיניות. זאת, בעקבות עדותו של גנור שלפיה מולכו היה אמור לטפל בעסקה מול הגרמנים. על פי פרסום בערוץ 10, מולכו ניסה לערב בעסקת הצוללות את מתאם פעולות הממשלה בשטחים לשעבר, אלוף במיל' איתן דנגוט, בבקשה שיסייע להקים מכון למי טיהור בעזה. החוקרים טענו שבאותה פגישה גנור שוחח איתו על הקשיים בעסקת הצוללות ומולכו סייע לו. מולכו אמר שלא פעל למען גנור. לאחרונה פורסם כי המשטרה תמליץ על הגשת כתב אישום נגדו בחשד שהפר אמונים ופעל לקידום עסקת הצוללות.

אבריאל בר יוסף

המשנה לראש המל"ל לשעבר. לשעבר גם מנהל ועדת חוץ וביטחון בכנסת, תת־אלוף וראש מספן ציוד בחיל הים. היה מועמדו של נתניהו לתפקיד ראש המל"ל. הוא מקורב למיקי גנור ולאליעזר מרום, והמליץ על רכישת הצוללות הנוספות. בר יוסף נחקר גם בחשד שסייע לאנשי עסקים גרמנים לקדם עניינים שונים הקשורים למשק הגז. הוא כיהן כדירקטור חיצוני בזוקו שילובים, החברה של יוסי סמירה, שניסתה להתמודד במכרז על רכישת הספינות בדרום קוריאה. הוא אף מיודד עם שי ברוש, בכיר בחיל הים לשעבר שנחקר אף הוא בתיק 3000.

דוד שרן

ראש לשכתו של נתניהו לשעבר ומזכיר חברת קצא"א. איש ליכוד ותיק. היה גם ראש המטה של שטייניץ במשרד האוצר ויועצו בוועדת החוץ והביטחון כאשר בר יוסף היה מנהל הוועדה. שרן היה מועמדו של נתניהו לתפקיד מזכיר הממשלה. בסופו של דבר, בנסיבות שאינן ברורות, המינוי נדחה ושרן שב לקצא"א. הוא נחקר בתיק 3000 בחשד שקיבל שוחד מגנור באמצעות יועצים אסטרטגיים ובתמורה פעל לקידום העסקה עם טיסנקרופ. בדו"ח מבקר המדינה ב־2012 נחשף ששרן, כראש המטה של יובל שטייניץ, אז שר האוצר, המליץ על הבאת למעלה מ־600 עובדים זרים לחברת שפיר הנדסה בניגוד להמלצה של אגף התקציבים באוצר (513 עובדים). הוא המליץ זאת בזמן שגרי חכים, גיסו של שטייניץ, היה יועץ של חברת שפיר הנדסה. שטייניץ אמר כי אישר את הבאת העובדים, כדי להאיץ את עבודות הרכבת הקלה בירושלים וכי לא ידע על הקשר בין גיסו לחברה.

אליעזר מרום (צ'ייני)

אלוף במיל'. לשעבר מפקד חיל הים. על פי החשד היה מעורב בהחלפתו של שייקה ברקת, נציג טיסנקרופ בארץ, במיקי גנור. נחקר והיה עצור במעצר בית בחשד שקיבל 370 אלף שקל שוחד מגנור בהיותו מפקד חיל הים, כדי לסייע לו לקדם את העסקאות עם המספנה הגרמנית. צ'ייני הכחיש. לדבריו ייעץ לגנור שנתיים אחרי שפרש מהצבא. בעימות בין צ'ייני לגנור הטיח גנור במפקד חיל הים לשעבר, כי נתן לו את הכסף על הסיוע בעסקת הצוללות. "סיפרתי להם את הכל, תספר את האמת". צ'ייני היה הנציג של יונדאי במכרז הקרונות של רכבת ישראל וסייע ליוסי סמירה וחברת זוקו שילובים שהיו הנציגים של מספנה דרום קוריאנית.

רמי טייב

יועצו הפוליטי של שר האנרגיה יובל שטייניץ, איש ליכוד ותיק, נחקר ונעצר בחשד להעברת שוחד מגנור לשרן כדי לקדם את מכרזי הספינות, הצוללות והקמת מכל אמוניה בנגב על ידי טיסנקרופ. טייב, חבר קרוב של שרן, נעצר כשהגיע לבקר את שרן בתחנת המשטרה. לפני כשלוש שנים נעצר בפרשת ישראל ביתנו, אולם לא הוגש נגדו כתב אישום. עורך דינו אמר שכך תסתיים גם החקירה הנוכחית. עורך דינו בעבר, דב הירש, העיד אף הוא במשטרה אחרי שנמצא שטייב שילם להירש באמצעות צ'ק של חברה בבעלות גנור.

גרי חכים ואביעד שי

חכים, גיסו של שטייניץ ואיש סודו, ושי, יועצו לשעבר של שטייניץ, נחקרו בשאלת התרומות של מקורבי גנור לקמפיין הבחירות של שטייניץ ב־2014. חכים, פעיל ליכוד ותיק, שידך בין שטייניץ לשרן.

נתי מור וצחי ליבר

יועצים אסטרטגיים שהעבירו, על פי החשד, כספי שוחד מגנור לשרן. ליבר, בנו של ניצב־משנה מרדכי ליבר, שהיה ראש היחידה המרכזית במשטרת תל אביב, טען באמצעות עורך הדין שלו כי שרן, חברו הטוב, ביקש ממנו לקבל מגנור 100 אלף שקל, סכום שהועבר לשרן בשתי פעימות. לדבריו לא ידע מה עשה שרן בכסף. מור, שעל פי החשד העביר לשרן 30 אלף שקל, טען להגנתו כי הכסף שהועבר לחשבונו היה מיועד לתשלום משכורתו ולא להעברה לשרן.

מודי זנדברג

יו"ר קרן היסוד, בעבר חבר כנסת, סגן שר החינוך, שר המדע והטכנולוגיה ושר התשתיות. מקורב לבני הזוג נתניהו וסייע לשרה נתניהו לקדם פרויקטים שונים. שמו הועלה כמועמד לתפקיד יו"ר הסוכנות, מזכיר הממשלה ונציב שירות המדינה. זנדברג מקורב גם לחזי בצלאל. נעצר ונחקר בחשד לקבלת 100 אלף שקל מגנור, תיווך לשוחד של עובד ציבור, הוצאת חשבונית ללא ביצוע עסקה ומרמה והפרת אמונים. זנדברג לא הכחיש את הקשרים העסקיים בינו לבין גנור. בחקירתו במשטרה אמר שרצה להיות יועץ קבוע של גנור ולכהן כדירקטור בחברה שלו. לדבריו ניסה לקדם כמה עסקים עם גנור כמו יבוא ג'יפים מטורקיה, עסקה שלא צלחה, ואף היה יועץ של גנור בעסקת הצוללות, "אבל אין כל קשר לשוחד".
לטענת עורך דינו של זנדברג, הכל שאלה של פרשנות, "גנור מפרשן היום את הדברים בצורה שונה מכפי שהם קרו".

שי ברוש

מפקד שייטת 13 לשעבר וראש מספן מודיעין בחיל הים בעת אסון השייטת ובעל עיטור המופת במלחמת יום הכיפורים. נחקר ונעצר בחשד שהעביר כספי שוחד ממיקי גנור לאבריאל בר יוסף. ברוש, שביקש לייצג את עצמו בדיון בבית המשפט, טען כי קיבל כספים מגנור כפיצוי על עסק משותף שלא צלח.

ברוש הוא יועץ אבטחה ימית ובעל חברות בתחום, ייעץ לים טתיס, השותפות לחיפושי נפט וגז של יצחק תשובה ונובל אנרג'י. שטייניץ כשר אוצר ואהוד ברק כשר הביטחון העלו את שמו לתפקיד יו"ר תע"ש, אולם דירקטוריון החברה התנגד למינוי שלא יצא לפועל. היה מקורב לבר יוסף, ייצג בפני ועדת צמח את מייק הרצוג, איש העסקים הגרמני שביקש להקים מתקן ימי להנזלת גז. הרצוג היה מקושר לבר יוסף שפעל לקידום ענייניו במשק הגז והיה חבר בוועדת צמח. ברוש, דירקטור באחת החברות של הרצוג, תומך נלהב בהקמת מתקני קליטת גז ימיים ואף דיבר על כך בפורומים שונים.

תיק 3000 הענק פרץ, כמעט כולו, מתחקירים של העיתונאי החוקר של ערוץ 10. תחילתו בנובמבר 2016 כשדרוקר הטיל פצצה וחשף שדוד שמרון מעורב ברכישת הצוללות. "כששמעתי את זה לראשונה הלסת נפלה לי", נזכר דרוקר. "לא היה ברור לי, ועד היום לא ברור לי, אם שמרון עבר עבירה פלילית, אבל היה לי ברור שזה איום ונורא מהבחינה הציבורית שעורך הדין של נתניהו מעורב בעסקה. חשבתי שאין ספק שנתניהו ייגרר לתוך זה ויצטרך למסור הסברים".

די מהר התברר שבפרקליטות לא מתכוונים לגרור את ראש הממשלה לפרשה. ימים אחדים אחרי הפרסום של דרוקר, בישיבה במשרד המשפטים, הבהירו שי ניצן, פרקליט המדינה, ואביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, ששמרון כמו גם נתניהו אינם חשודים בפלילים. שלושה חודשים אחר כך נפתחה חקירה פלילית. בנובמבר 2017, שנה אחרי שהפרשה נחשפה, הכריז ניצן שאין ראיות המצדיקות את חקירת נתניהו בתיק.

"זה נראה לי מאוד מוזר", אומר דרוקר, "גם ההבהרה של הפרקליטות שנתניהו אינו חשוד בפלילים, אני לא זוכר הודעה דומה של הפרקליטות. כמו כן מוזרה העובדה שנתניהו לא הוזמן להעיד בפרשה, כפי שמוזר שהוא לא הוזמן להעיד בתיק בזק. זה אל"ף־בי"ת של חקירה. נתניהו נשאל על הפרשה פה ושם, הוא דיבר על זה בערוץ 20, אבל הוא לא מתראיין לתקשורת הישראלית. כפי שהוא לא העיד, הוא גם לא דיבר על זה בתקשורת".

התחקיר המתגלגל הניב לדרוקר כמה סקופים. לבד מחשיפת הקשר של שמרון לפרשה, דרוקר חשף את המייל של אחז בן ארי למנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, שבו הוא מבקש לברר אם מכרז הספינות ייעצר לבקשת נתניהו. הוא גם חשף את גרסתו של שייקה ברקת, הנציג הקודם של טיסנקרופ בישראל שהוזז מתפקידו כדי לפנות מקום לגנור.

"מי העלה על הדעת שזה יגיע למקומות כאלה, מי תיאר לעצמו שגנור יהיה עד מדינה ושכל כך הרבה אנשים ייעצרו וייחקרו", אומר דרוקר ומוסיף כי תיק 3000 אינו הסיפור הגדול ביותר שלו. "התחקירים על ביביטורס, הקק"ל ו'ישראל היום' היו בעיניי הישגים עיתונאיים גדולים יותר".

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook