fbpx

בין קשר דם לשלטון החוק | על מר מ'הסודות של איסטאון' | מאת גדי להב

דמות אחת בחודש

0

'הסודות של איסטאון' רק נראית כמו סדרת מתח. כן, במרכזה עומדת חקירת רצח, והשיאים הדרמטיים בה הם סביב הרציחות והחשודים. אבל החקירה היא רק אמצעי כדי להכיר עוד ועוד רבדים בגיבורה, מֵר. ומר היא רק כלי קיבול דרמטי כדי לדון במה שבאמת נמצא במרכז הסדרה: יחסי הורים־ילדים.

למר, כדמות, יש שני מאפיינים שנמצאים, לאור העלילה, במסלול התנגשות. מאפיין אחד הוא פמיליאריות אין קץ. מר חיה בבית ארבע־דורי: אמא שלה, היא, בתה ונכדהּ חיים באותו בית. אפילו למשפחה אסקימוסית שתקועה יחד באיגלו באמצע ינואר יש יותר מרחב אישי. היא גם מטפלת כאם בנכד שלה. אבל זה לא נגמר במשפחה הגרעינית: הגרוש שלה, אבי ילדיה, גר בבית הסמוך. היא מכירה את כל אנשי השכונה, מסתחבקת עם הגנבים המסוממים, שלהם היא סולחת בחמלה, קונה בסופר אצל אמה של הנערה הנעדרת, שמר נכשלת זה שנה במציאתה, ומכונה בפי כל "ליידי הוֹק" – כינויה כאגדת הכדורסל האלמותית מהתיכון.

איסטאון, בגדול, נראית כמו חמולה אחת גדולה. כולם מכירים את כולם בחזקת עצמם. וכולם הם כל עולמם – אין לאיש קיום מעבר לאיסטאון. איסטאון היא כמו שבט של ציידים לקטים – השבט הוא היקום כולו. ולא במקרה השתמשנו כאן במונח "שבט". איסטאון היא מקום שבטי מאוד.

המאפיין השני של מר הוא המקצוע שלה. היא בלשית מבחירה, המקצוע הוא חלק חשוב מהגדרתה העצמית. היא אמנם משתמשת בעבודה כבריחה, אבל זה שאתה בורח לאנשהו רק אומר שזה מקום חשוב עבורך. גם כשהיא מושעית, וגם כשהיא בדייט – היא אינה מצליחה להפסיק לעסוק בעבודה. היושרה המקצועית קריטית לדימוי העצמי שלה.

אתם כבר רואים את הקונפליקט. קשה מאוד להיות בלש שחוקר מקרה רצח כשכל המעורבים הם סוג של קרובי משפחה. קשה מאוד לחקור לעומק, כשהחשודים ברצח עצמו כה קרובים אליך – אולי אפילו בעלך לשעבר. ובכלל, קשה מאוד להיות נציג שלטון החוק במקום שבטי. כשהקונפליקט מגיע לשיא, הוא מקבל טוויסט: מר מזהה את ג'ון, בעלה של חברתה הטובה לורי, כרוצח, אבל בסופו של דבר מתברר שהרוצח הוא ריאן, בנם בן ה־13 של ג'ון ולורי. התפנית הדרמטית הזו היא גם תפנית תמתית: כאמור, היא מפקסת את הסדרה כולה על יחסי הורים וילדיהם.

במהלך הסדרה אנו מתוודעים לביוגרפיה של מר: היא איבדה את אביה בצעירותה (מה שבסופו של דבר גרם לה להיות שוטרת), ומתמודדת עם – או יותר נכון, מדחיקה את – התאבדותו של בנה, קווין. הפצע הפתוח והלא מטופל של מר הוא, למעשה, מרכז הסדרה. לכן עמוד התווך של הסדרה הוא תפקודה כאם של ילד בעייתי, קשה, שבסופו של דבר מתאבד, אחרי שהוא מאשים אותה בכל כאביו. כל הורה יכול להזדהות עם התחושה הסותרת הזו: עלבון וכעס על כך שהצאצא שלך, אחרי כל מה שנתת לו, מאשים אותך בכל צרותיו – ומנגד רגשות אשם על כך שאינך מסוגל לגרום לו להיות מאושר. את עוצמת התחושה הזו, כשהילד מתאבד, אפשר רק לדמיין.

כל שאר זוגות ההורה־ילד בסדרה משליכים על מר: ארין הנרצחת ובנה. ארין ואביה. דילן, החבר של ארין לשעבר, ובנו. קייטי ביילי הנעדרת ואמה. הלן ומר. מר ושיבון. ג'ון רוס ואביו. ג'ון וריאן. לורי וריאן – כולם, מטרתם להאיר בזוויות שונות את יחסיה של מר עם קווין ולעזור לה להתמודד עם השאלה המודחקת, שלמעשה קוברת אותה מדי בוקר: האם, כאמא, עשתה מספיק עבור קווין והאם יכלה להציל אותו.

למעשה, העבודה של מר היא גם חלק מניסיון ההתמודדות שלה עם מותו של קווין. מלבד העובדה שהיא בורחת מהאבל אל העבודה, מר מנסה לכפר על מותו של קווין בעזרת חקירת הבנות הנעדרות. כמי שאיבדה בן, היא מזדהה עמוקות עם כאבן של האמהות. וכמי שאיבדה בן, היא רוצה לפדות אותו בעזרת הצלתן של הנערות. והיא גם בת במשפחה המורחבת של איסטאון, ולעזור לחמולה זה מה שצריך לעשות.

לרגע נראה ששני המאפיינים של מר מתאחדים כדי להושיע אותה: היא תתגבר על מות בנה בעזרת הצטיינות מקצועית. אבל אז מגיע השבר האמיתי: בעוד שמר חושבת שמימוש ייעודה המקצועי כשוטרת חוקרת יציל ילדים ויסייע להוריהם, התוצאות הטרגיות הפוכות: היא גורמת למותו של זייבל, שותפה, והופכת עוד זוג של אם־ילד לאומלל. והיא מזהה את ריאן הילד כרוצח, ומפרקת לרסיסים את משפחתה של חברתה הטובה ביותר.

דבר מוזר קורה לאנשים כשבנם נמצא בסכנה – הם עוברים על החוק בקלילות שכזו. קני מנסה להרוג את דילן, כי הוא חושב שהוא רצח את בתו ארין. דילן משמיד ראיות כדי לשמור את התינוק שאינו בנו אצל הוריו. ג'ון מוכן ללכת לכלא על רצח למען בנו ריאן, ולורי מחרישה את אותו הסוד.

על פניו, נראה כאילו מר היא מגדלור מוסרי זוהר אל מול נפולת של נמושות. "למה לא יכולת פשוט להניח לזה", מטיחה בה לורי אחרי שהיא מצביעה על בנה ריאן כרוצח. אבל אז כדאי לזכור שגם מר השתילה סמים בתיקה של קרי, אמו של דרו, כדי למנוע ממנה לקבל את בנה בחזרה. קל מאוד להיות שומר חוק כשמדובר בילדים של אחרים, אבל כשמדובר בילד או בצאצא שלך, כולם, בלי יוצא מן הכלל, העדיפו את קשר הדם על פני שלטון החוק.

המתח הזה בין קשר הדם, בין "השבט", לבין שלטון החוק, הוא הסוגיה שבמרכזה של מר ושל איסטאון. ובעידן שבין טראמפ לביידן, ובין נתניהו למחליפיו – נראה שזוהי גם סוגיה שאפשר להשליכה על המציאות הפוליטית כולה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook