fbpx

איך צמח לנו הברלנד הזה? // הטור של דוב גרינבוים

חסידי ברסלב התקשו לעכל וחיפשו איך מתפטרים מהדבר הזה. אבל זה כבר היה מאוחר. נחשים ופתנים כבר השתכנו במאורה הזו, וכל מי שנגע – נפגע.

0

ראש השנה 1982. מנהיג 'שובו בנים' אליעזר ברלנד עושה את דרכו אל קברו של רבי נחמן באומן, עם יתר החסידים שהגיעו במסירות נפש של אותם ימים, תחת עיניהם הבולשות של המשטר הסובייטי. הוא נשכב על קבר רבו ונשבע אמונים: אחזור לכאן עם אלפי חסידים. בני הפמליה הביטו עליו בהשתאות, הם הכירו אותו כאיש שאפתני וחולם, אבל לא ידעו עד כמה.

הוא חזר לישראל והחל לבסס את התשתית לאלפי חסידים שיסורו למשמעתו. הם לא היו חסידי ברסלב כקודמיהם, כי גם הוא לא היה מנהיג דומה לקודמיו. לברסלב הגיע די במקרה. הוא נולד בכלל בבית דתי־לאומי ואת שנותיו הראשונות העביר בישיבת כרם ביבנה ונישא לבתו של חבר הכנסת מטעם המפד"ל אברהם שלום שאקי.

בצעירותו גילה את ספרו של רבי נתן מברסלב, תלמידו של רבי נחמן, ודבק בצדיק. הוא למד בכולל ברסלב בבני ברק והיה מודל של גאון שנועד לגדולות. החברותא שלמד עמו באותם ימים כבר הרגיש כי יש לו שיגעון גדלות, אבל איש עוד לא חלם לאן זה ינותב.

חסידי ברסלב, שמאז מות רבם ב־1810 לא בחרו לו יורש, המשיכו בישראל במורשתו על אש נמוכה. התקבצו מדי ראש השנה במירון או בבית הכנסת ברסלב בירושלים, וקנו את תורתם ומשנת רבם אצל זקני החסידים שהעבירו את המורשת מדור לדור. עד שהגיע ברלנד.

הוא חולל מהפכה בכל הקשור לברסלב. פתח את שערי החצר לכולם. בכוחו הכריזמטי קיבץ אליו מאות בעלי תשובה וסתם יהודי "עמך", שבאו לטעום מהברסלב הזה. את תורת רבי נחמן הוא פתח לפרשנויות נרחבות יותר, והנחיל למאמיניו את בשורתו כפי ראות עיניו: עשו ככל העולה על רוחכם, תנהגו איך שבא לכם; העיקר, תתבודדו ביערות ותיסעו לצדיק.

החצר סביבו הלכה ותפסה תאוצה ענקית. אלו לא היו חסידי ברסלב, אפילו לא חסידים, אפילו לא אשכנזים, שכן מקום מוצא החסידות באוקראינה. אלו היו חסידי ברלנד. הוא לא הלך בשיטת קודמיו, הוא לא הקפיד על הלבוש, לא על הסגנון, לא על הייחוס.

וכך גילו לתדהמתם ולהוותם חסידי ברסלב בעולם היהודי, שמישהו פתח על הגב שלהם את החצר הגדולה ביותר של ברסלב. במילים אחרות, גנב להם את רבם. הם התקשו לעכל וחיפשו איך מתפטרים מהדבר הזה. אבל זה כבר היה מאוחר. נחשים ופתנים כבר השתכנו במאורה הזו, וכל מי שנגע – נפגע.

ההידרדרות הגדולה הייתה מאוחרת יותר: קבוצת חסידים חטפה אותו מידי אשתו ובנו שהכירו אותו יותר מכל וידעו איך לשמור עליו ועל קרבתו כסטרילית, ומאז הכול הסתבך בחצר הזו. מצעד הנשים הנפגעות במשטרת ישראל, הבריחה למרוקו ולזימבבואה, ועד ההסגרה והישיבה כאן בכלא. רבים מבני החצר חשו נבגדים ומקופחים. רק קומץ קטן המשיך ללוות אותו בכל מסעותיו ולהאמין בו הלאה.

'שובו בנים' ומנהיגם מעולם לא היו בקונצנזוס של הציבור החרדי, כי הם היו ועודם שונים בתכלית מהוויי החסידות וקהילות בני התורה. זו לא עוד "חצר" קלאסית. יש כאן קהילת שעטנז של רב מפד"לי שהתחזק ונטל עמו קבוצה של בעלי תשובה ועולים והקים עמם קהילה הדוגלת בקמעות, הבטחות, מסעות, ראוותנות – כל מה שהחסידות רחוקה ממנו שנות אור.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook