fbpx

איך מגדירה מחדש יהדות ארצות הברית את המונח התבוללות

0

כנרת זבנר, המתאמת הבלתי רשמית של פעולות היהודים באיווה סיטי, עמדה בערב ראש השנה האחרון על מפתן דלתה המוקף שיחים מלבלבים וציקדות וקיבלה את המוזמנים בברכות "שנה טובה", ו"גוד טו סי יו". באוויר נישא ריח של דשא ושל כבד קצוץ. מעל לראשה נצנצה גרילנדה ועליה נורות בגודל פנינה. מעבר לכתפה, מבעד וילונות הכותנה שעל החלון, שקשקו יהודי איווה סיטי כוסות יין אדום קליפורני, פורט דרום־אפריקאי ורום קובני.

בתוך הבית פנימה הוצגו האורחים זה לזה בהתאם לפרוטוקול היהודי־אמריקאי שאין בלתו מהאיסט קוסט ועד הווסט קוסט, לאמור, לא רק על פי שמותיהם או קרבתם חלילה למארחת, אלא על פי הישגיהם המקצועיים, תואריהם האקדמיים או המענקים שזכו להם. זה נשמע כך: "זה ד"ר צ'רלס ברנר, יו"ר המחלקה הביוכימית של אוניברסיטת איווה… וזה ִ ד"ר ג'רלד סורוקין, מנכ"ל סניף 'הלל' המקומי ולשעבר דוקטור במחלקת מדעי המדינה של האוניברסיטה… וזה ד"ר ג'וזף זבנר, מנהל מחלקת רפואת החירום של בית החולים של אוניברסיטת איווה". ד"ר זבנר הוא גם בעלה של כנרת, המשמש קונסול כבוד של ניקרגואה מאז שהציל אזרח ניקרגואי מאיזו תסבוכת רפואית־פנימית.

אחרי ה'אינטרודקשנס' בבית הזבנרים, הופרשו הילדים המסורקים בקפידה לחדר צדדי. החדר היה עמוס בספרים, כמו גם בארון התורה בן 200 השנה שאביו של ג'וזף זבנר הביא איתו מוונצואלה לארה"ב. כנרת הרימה את כיסוי החלה במשיכת פרק יד לצלילי אנחות התפעלות לנוכח האופן שבו ארגה את צמות הבצק. היא בירכה על הנרות, הציגה את ד"ר סורוקין מ"הלל" (אגודת הסטודנטים היהודית־אמריקאית), והוא – חנוט בחליפה אפורה, חולצת פסים, עניבה אדומה ונעליים מבריקות ככדור באולינג – אמר "שהחיינו". הח' הייתה גרונית באופן מרשים. מיד אחר כך הסתדרו בעלי תארים, עונדי העניבות והעגילים, בתור הארוך לבופה ההדור שבמטבח, שם הוצבו זו לצד זו קערת ענק של חומוס וקערת ענק של כבד קצוץ. בסלון, כשמפיות על ברכי מכנסיהם השחורים ברובם, רטנו הסועדים על כך שמתוך 400 יהודי איווה סיטי בקירוב, רק כ־70 הגיעו לתפילת ראש השנה בבית כנסת, ואחר כך על אודות הפוליטיקאים האמריקאים המתגלגלים אל תוך איווה בתדירות של אחת לשבועיים בערך, לאור היותה מדינת ההצבעה הראשונה בבחירות המקדימות בארה"ב ("הבן שלי", אמר לי ד"ר זבנר, "כבר פגש את ברק אובמה ארבע פעמים").
יום קודם לכן, מהעבר השני של נהר איווה, נערכה ארוחת חג שונה לגמרי, עד שאפשר היה לחשוב שמדובר בדת אחרת. הבית היה גדול יותר אבל גם ריק יותר, ועל הקירות, במקום יצירות שמן או שמיכות רקומות, נתלה דיקט של מפת ארה"ב ועליו סיכות המסמלות את המדינות שבעלי הבית כבר ביקרו בהן. הנוכחים, יהודים־ישראלים כולם, מדדו זה את זה לא על פי הישגיהם או תואריהם, אלא על פי מידת הקרבה שלהם למישהו קרוב ("זה יונתן, האח של כך וכך… זו אשתו, ששירתה עם אשתו של זה וזה"). בפתח הבית לא חיכתה המארחת בלבוש אלגנטי, אלא שלושת ילדיהם השובבים שלה ושל בעלה, איש מערכת הביטחון, שצרחו את שמות הנכנסים במורד הרחוב כאילו איווה סיטי היא מושב בעמק חפר.

את ארוחת החג אכלנו לאורך שולחן פיקניקים ארוך, מרפק צמוד למרפק, עם צלחות נייר וסכו"ם פלסטיק. התאורה הייתה ניאונית ופרוז'קטורית, להבדיל מאור הגרילנדות והנרות אצל הזבנרים; וה"אמן" הקולני ביותר לא נשאג חרי "שהחיינו", אלא אחרי הפסוק "שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל דורשי רעתנו" ("אמן!!!"). חלק מהסועדים הישראלים נמנו אמנם עם הקהילה האקדמית־רפואית של איווה סיטי, אבל אחרים התגלגלו לארה"ב בשליחות תעשיות הביטחון הישראליות, כמו בעל הבית שעובד באלביט, או נפתלי סטרמר, איש רפא"ל לשעבר שהפך להייטקיסט בתחום הרובוטיקה, שהפך לבעל המפעל לייצור החומוס המצליח באיווה, "אואזיס" (שממנה נרכשה קערת החומוס שהגישה כנרת זבנר לאורחיה).

איור // עידו הירשברג

 

רוצים לקבל גליון מתנה? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
איור: עובדיה בנישו לכתבה מאת יונתן שם אור

פחד מוות // סדרת בחירות מיוחדת מאת יונתן שם־אור, חלק ג' ואחרון

יונתן שם־אור / 08/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019
מבצע מנויים