fbpx

איך ישתנה העם היהודי אחרי מות ניצול השואה האחרון

0

[אושוויץ־בירקנאו, מאי 1944]

הצד של החיים

במאי 44’ נלקח אבי לאושוויץ עם אמו, שני אחיו וקומץ קרובי משפחה נוספים – שלוש נשים ושבעה ילדים – לעבור את הסלקציה של ד”ר יוזף מנגלה על הרמפה בבירקנאו. כולם נידונו למוות מלבד אחיו הבכור של אבי שנשלח ימינה, אל הצד של החיים. כמה דקות לפני שנלקחו לתא הגזים דחפה סבתי את אבי לעבר אחיו הבכור. לך אליו, אמרה לו, אנחנו במשפחה לא משאירים אף אחד לבד, אל תשאיר את אחיך שם לבדו. היא הדפה אותו בכוח והייתה נחושה, לא הניחה לאבי לסרב או להתווכח כפי שאפשר לצפות מנער בגיל ההתבגרות, גם על הרמפה באושוויץ. לא ברור מדוע עשתה זאת. היא לא ידעה שהיא ובני משפחתה נידונים למוות בעוד בנה הבכור נשלח אל החיים. היא הייתה בטוחה שבתוך זמן קצר כולם ייפגשו. כך אמרו להם עד לרגע האחרון; הישארו רגועים, אתם נלקחים לעבוד בחוות חקלאיות במזרח. והיא האמינה.

היא הייתה אישה מאמינה. אבי גדל בבית חרדי בצ’כוסלובקיה. הדת הייתה מרכז עולמה של משפחתו. הרב היה הפוסק היחיד בכל שאלה. כשסבי רצה להגר לפלסטינה אסר עליו הרב לעזוב את צ’כוסלובקיה. בפלסטינה כולם חילונים, לא תוכל להישאר שם יהודי חרדי ולעבוד את אלוהינו, הוא אמר. סבי ויתר על תכניותיו ונשאר בצ’כוסלובקיה. שש שנים אחר כך הוא נתפס כשהעביר נשק לפרטיזנים ונורה למוות בידי חייל גרמני. במאי 44’ הלכו בעקבותיו שאר בני המשפחה, מלבד אבי ואחיו הבכור.

שעה אחרי שדחפה את אבי אל החיים כבר לא הייתה סבתי בין החיים. הצלתו של אבי הייתה המעשה האחרון שלה בעולם. שבועיים לפני תום המלחמה ירה למוות שומר גרמני באחיו הבכור של אבי, שנרדם בעת עבודת פרך. מכל משפחתו נותר רק אבי בחיים. אחרי המלחמה הוא עלה לארץ מתוך שאיפה לחיות בין יהודים, למרות שאת הדת נטש לגמרי. אי אפשר לומר שהוא התפקר. זה היה תהליך עמוק הרבה יותר. אחרי המלחמה הוא איבד כליל את אמונתו היהודית. היכן היה אלוהינו כשהלכנו לתאי הגזים, הוא אומר לפעמים, מדוע לא נחלץ לעזרתנו, איך לא כרת את היד שהציפה את תאי הגזים בציקלון בי. זו מורשתו היהודית. את זה הוא ישאיר אחריו. יהודי לגביו הוא אדם שנולד יהודי, חווה את סבלות היהודים אולם אינו מאמין עוד באלוהי היהודים.

[ישראל, 2015]

בין גבורה וזיכרון להצדקת עוולות

193 אלף ניצולי שואה חיים בישראל, שני שליש מתוכם נשים. ניצול השואה המבוגר ביותר בעולם חי בחיפה. ישראל קרישטל,  יצרן ממתקים בן 111, זכה בתואר אחרי שאליס הרץ זומר,  שהייתה ניצולת השואה המבוגרת בעולם נפטרה בלונדון בפברואר 2014 בגיל 110. ניצול אושוויץ הצעיר ביותר הוא פיטר  גרינפלד מאשקלון, בן 74, גיבור ספרו של יוסי שריד, 'פפיצ'ק – הוא לא ידע את שמו', ששרד את הניסויים של מנגלה.

65% מהניצולים הם מעל לגיל 80. 13 אלף ניצולי שואה נפטרים מדי שנה. הכנסת ה־19 הייתה הראשונה שבה לא כיהן אף לא ניצול שואה אחד. בעוד כ־15 שנים אף ניצול שואה לא יהיה עוד בין החיים.

אילו יהודים נהיה כשהם לא יהיו יותר כאן בינינו. האם נחוש הקלה או רגשות אשמה. האם נהיה יהודים אחרים או שתפיסת היהדות שלנו כלל לא תשתנה. יש מי שסבורים שמותם לא יעלה ולא יוריד דבר; עשרות אלפי העדויות שהותירו אחריהם יוסיפו להדהד בינינו. אחרים סבורים שמותם ישפיע עלינו לטובה מפני שלא נוכל להשתמש בהם כדי להצדיק עוולות שאנחנו מעוללים לאחרים. יש הסבורים שנהיה יהודים גרועים יותר, פחות רחומים וסבלניים.

יריב בן־אליעזר, נכדו של דוד בן גוריון, סבור שדבר לא ישתנה בתפיסתנו היהודית אחרי שאחרון ניצולי השואה ילך לעולמו. “בעבר רוב הישראלים הרגישו ישראלים, היום רוב הישראלים מרגישים שהם יהודים לפני שהם ישראלים, אולם למהות היהודית־ ישראלית שלנו אין שום קשר לשואה. המשקל של ניצולי השואה לגבי תפיסת היהדות שלנו אינו גדול. המהות היהודית שלנו לא קשורה להימצאותם בינינו, קיומם הפיזי לא מעלה ולא מוריד מההוויה היהודית־ישראלית. הרי מתייחסים אליהם באופן מחפיר".

׀ יכול להיות שנרגיש הקלה כשהם לא יהיו בינינו, מפני שהם לא יהיו יותר מדד להתנהגות אנושית־יהודית רחומה?
”לא נחוש הקלה עם מותם כפי שאנו לא מרגישים כלפיהם כאב בחייהם, אלא רק מצקצקים בשפתיים כשמתברר שעוד ניצול שואה חי בעוני. הדור שלי בז להם, קראנו להם סבונים בגלל שאמרו לנו שמהשומן של גופותיהם ייצרו סבון, ראינו אותם כמי שהלכו כצאן לטבח בזמן שאותנו חינכו להאמין שאנחנו גזע חדש של יהודים. רק כשהתחילו להגיע גם סיפורי גבורה, הם התחילו לקבל במידה מסוימת רהביליטציה היסטורית“.

דוד בן גוריון, סבו של בן־אליעזר, הוביל את קו החשיבה הזה. בשנת 42‘ כשנודעו ממדי ההשמדה, הוא אמר שאכן הגיע מידע על המתרחש באירופה, ”אבל הדבר הזה איננו עובדה מרכזית בחוויה של היישוב“. בהתבטאות ידועה נוספת אמר שאם אפשר היה להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה או אם ניתן היה להציל את מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל, הוא היה בוחר באפשרות השנייה, ”כי לפנינו חשבון היסטורי של עם ישראל“. אחרי הקמת המדינה אמר בן גוריון כי ”הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינן מהוות עדיין עם, אלא אבק אדם“.

”אני לא חסיד שוטה של סבי“, אומר בן־אליעזר, ”אבל אסור לשכוח שהוא היה חרד לשיקומם של כל היהודים שהגיעו ארצה וסירב לעשות עלייה סלקטיבית. המזרחים בטוחים שכשהוא דיבר על אבק אדם הוא התכוון אליהם. בכל מקרה, ניצולי השואה באמת היו אבק אדם שנשחקו בשואה והיה צריך לשקם אותם“.

׀ אבא שלי הוא ניצול שואה ומעולם לא היה אבק אדם.
”לא אכפת לי אם את מקליטה אותי, אני חוזר ואומר שאני מסכים עם סבי, הם באמת היו אבק אדם“.

׀ כשהם לא יחיו יותר בינינו נוכל לשכוח את הפרק הזה בהיסטוריה היהודית ולקבל עלינו את הנרטיב של הגזע החדש – היהודי החזק שאף אחד לא יכול להביס אותו?
”מותם של ניצולי השואה לא ישנה את זכר השואה. הם מתועדים ומצולמים, ובכל שנה יש לנו את יום השואה“.

כשם שהיהדות לא השתנתה אחרי שבתי המקדש הראשון והשני נחרבו, כך היא לא תשתנה אחרי שאחרון ניצולי השואה ימות, אומר צייד הנאצים סרז‘ קלרספלד בשיחת טלפון ל‘ליברל‘ מביתו בצרפת. ”היהדות תישאר איתנו בדיוק באותה צורה. הזיכרון גם הוא לא ישתנה. העם היהודי יזכור תמיד איך העם התרבותי ביותר ניסה להשמיד את העם העתיק ביותר. גם הצורה שבה העולם תופס אותנו לא תשתנה. מאשימים אותנו בתוקפנות כשניצולי השואה חיים בינינו, וימשיכו להאשים אותנו בתוקפנות גם כשהם לא יהיו כאן יותר“.

רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019
חקלאים בנחל עוז

יישובי העוטף כבולם זעזועים // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 08/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019