אחד הזיכרונות הראשונים של הח"מ מבנימין נתניהו נטוע בקיץ 1996. נתניהו, ראש ממשלה מתחיל בקדנציה ראשונה, מצהיר כי הוא נכון לוותר חד־צדדית על הסיוע הביטחוני מארצות הברית; לא פחות. שרי החוץ והביטחון, הרמטכ"ל ודן מרידור הורידו אותו מהר מאוד מהעץ הגבוה.
עבור ביטחון מדינת ישראל, ארצות הברית איננה רק היד הנדחפת ל"קופה הרושמת" של הדוד סם, אלא הרבה מעבר לכך. לנשיא האמריקאי, כל נשיא ובטח לברק אובמה, השפעה דרמטית על ביטחונה של ישראל ועל תחושת הביטחון של אזרחיה. לכן הוא אחד משני הזרים היחידים ברשימת "משפיעים 2015" של 'ליברל', שכל כולה מלבדם היא אזרחים כחול־לבן.
אלו לא רק "היחסים האסטרטגיים" בין שתי מדינות שחולקות ערכים משותפים, דמוקרטים ואוניברסליים. אלה גם "היחסים המיוחדים", הנובעים מעמדות הכוח וההשפעה של יהדות ארצות הברית בממשל, בבתי הנבחרים, בתקשורת, באוניברסיטאות, במכוני המחקר, בכלכלה, בבנקאות ובמערכת המשפט.
עבור ביטחונה של ישראל ועבור העיקרון של שמירת "היתרון האיכותי" הצבאי על שכנותינו במזרח התיכון, הנשיא האמריקאי איננו רק תקציב הסיוע הביטחוני של כשלושה מיליארד דולר בשנה. לנשיא השפעה דרמטית על המארג הביטחוני שלנו, בשל משמעות "הברית האסטרטגית" בין ארצות הברית לישראל, כפי שהיא משתקפת בעיני מדינות האזור; מדרגה אחת מתחת ל"ברית ההגנה". תחת המונחים הללו, מקופלים תחומים רבים של סיוע ועשייה: אספקת נשק, מטוסים, מסוקים, ספינות טילים, אמצעי חימוש מדויק, מערכות התרעה משוכללות, אמצעי תדלוק אווירי ועוד, לצה"ל ולזרועותיו. ולא רק חומרה, אלא גם בינה: שיתוף פעולה מודיעיני הדוק, בכל הרמות, תרגילים משותפים באוויר, בים וביבשה, הערכות מצב משותפות ודיאלוג אסטרטגי חצי־שנתי, עם הפקת לקחים משותפת שלנו מלבנון ומעזה ושלהם מעירק ומאפגניסטן.
זאת ועוד: ארצות הברית מחזיקה בישראל מחסני חימוש וציוד צבאי בהיקפים של מאות מיליוני דולר, הם קוראים לזה "הצבות מראש". לכאורה, ציוד שנועד לשמש בחירום את זרועות הצבא האמריקאי באזור. בפועל, המפתחות נמצאים גם אצל הג'ינג'י מאגף האפסנאות שלנו. הם מחויבים ומתרגלים בדרך שגרה הנחתת רכבת אווירית בחירום מארצות הברית לצה"ל בשדות תעופה בישראל. הם נושאים בעיקר עלות המחקר, הפיתוח והייצור של מערכת 'החץ' ומערכות המכ"מ והבקרה שלה, ומממנים כך גם את 'כיפת ברזל'. הם משתתפים במימון מחקרים צבאיים בישראל, נותנים לנו כמעט בחינם עודפים של ציוד צבאי מעירק ומאפגניסטן; בונים בכספם את שדות התעופה 'רמון' ו'עובדה' שבנגב ואת בסיסי הטירונים החדשים של גולני ושל הצנחנים; וגם את הימ"חים (יחידות מחסני חירום) המפוארים ליד נחשונים.
בנוסף, הם תומכים בנו פוליטית, מטילים וטו עבורנו במועצת הביטחון, מבצעים רכישות גומלין בתעשייה הישראלית על רכישות שלנו בתעשייה האמריקאית (בכסף שלהם) ועוד. תאמינו לי שעוד והרבה. אז תגידו לי מי כאן בדיוק שר הביטחון ובזכות מי אנחנו ישנים בשקט? נכון, "לא אלמן ישראל" ו"כוחנו באחדותנו" ויש לנו "תהילים נגד טילים" ו"נגן על עצמנו" וסלע־קיומנו־וגאווה־לאומית, אבל אנחנו לא יכולים לוותר על "הדוד סם". יהיה קשה.
והישראלים? אנו ממשיכים לייצר פטנטים. לפני מספר שנים ביקשנו מהממשל האמריקאי לקבל את תקציב הסיוע הדולרי בתחילת השנה ולא בסופה. עניין מנהלי פשוט. הם הסכימו והישראלים הפקידו את הכסף בבנק אמריקאי, וכך הרווחנו עוד 110 מיליון שקל על הריבית. חייכנו, חשבנו שהם "אמריקאים מטומטמים", אבל הם קלטו ולא הבינו איך בדיוק מתנהלים הנייטיבס מישראל. את מה שנכתב כאן והרבה יותר, יודעים היטב נתניהו ויעלון. הקולות ההפוכים שנשמעים אולי בעניין, הם – ובכן, סתם קולות.
.
צילום: איי-אף-פי, אימג'בנק
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את "גיליון המשפיעים" של 'ליברל' במתנה עד הבית
