אם תוצג לפניכם הכותרת הזו: ״בתערוכת הפרחים ישתתפו גם שתלנים מיהודה ושומרון״, מה שיתפוס את העין יהיה מן הסתם השימוש במונח ״שתלנים״. אבל המשך הידיעה נראה קצת פחות טריוויאלי: ״שתלנים מרמאללה, חברון, ג׳נין, יריחו הודיעו על השתתפותם בתערוכת הפרחים הבינלאומית בחיפה". מוזר לראות את השימוש במונח ״יהודה ושומרון״ לתיאור הפלסטינים מרמאללה, חברון וג׳נין. היום זה נראה כמו שיבוש, אבל הידיעה הזאת פורסמה בעיתון 'הארץ' באפריל 1968, פחות משנה אחרי מלחמת ששת הימים.
קרוב לחצי מאה חלפה, ו(כמעט) הכול השתנה.
ממלכת ירדן, ששלטה בשטח עד יוני 1967, כינתה את השטחים האלה הגדה המערבית, משום שבפרספקטיבה ירדנית הם ממערב לירדן. עם סיום מלחמת ששת הימים, החל המאבק על הגדרת השטח, שתיאר את מהות השסע הפוליטי בישראל ובעולם. לאזור הזה לפחות חמש הגדרות שונות, ולכל אחת מטען פוליטי שונה. כשכבשה ישראל את האזור מירדן, הוא כונה בשפה הרשמית ״השטחים המוחזקים״. זה היה התרגום העברי למונחOccupied territories , מתוך דיני המלחמה במשפט הבינלאומי, שהתייחסו לשטח שנכבש ומוחזק. הבחירה במונח הזה נועדה לבטא את זמניות האחזקה בשטחים. כשדיברו אז על הפלסטינים שהתגוררו בשטחים האלה, השתמשו לעתים קרובות במונח ״יהודה ושומרון״, כמו בידיעה על תערוכת הפרחים. הימין הציע באותם ימים שתי הגדרות שונות: ״השטחים המשוחררים״ ו״השטחים הכבושים״. שני המונחים אמורים היו לבטא את תפיסת העולם שדגלה בסיפוח וברעיונות ארץ ישראל השלמה.
ככל שחלפו השנים והשטחים האלה נותרו בחזקת ישראל, השתנה תוכן הביטוי ״שטחים כבושים״, והוא שימש כתיאור לדיכוי האוכלוסייה האזרחית ולמשטר עוין. את ההגדרה הזאת אימצו הקהילה הבינלאומית וארגוני זכויות אדם בישראל ובעולם, ובעקבותיהם גם השמאל הישראלי וכל מי שדגל בהחזרת השטחים. במקביל אימץ הימין את ההגדרה ״יהודה ושומרון״, כחלק מסל מונחים שאמור לבטא את תפיסת העולם שעם ישראל שב לארץ אבותיו; לחבלי הארץ האלה יש שמות תנ״כיים וצריך להשתמש בהם; וגם – כדי לחבר את השטחים האלה לישראל שמצדו האחר של הקו הירוק ולהפוך אותם לעוד חבלי ארץ, ולא להתייחס אליהם כאל שטחים כבושים שאותם יש להחזיר לפי החוק הבינלאומי. המונחים ״שטחים מוחזקים״ ו״שטחים משוחררים״ נעלמו בינתיים מן השיח. הפלסטינים, מצדם, מעדיפים לקרוא לשטח ״הגדה המערבית״ או פשוט ״הגדה״.
אוזן ישראלית לא רגישה במיוחד יודעת לעשות את האבחנה הפוליטית הנדרשת. ברור שמי שמשתמש במונח ״כיבוש״ או ״גדה מערבית״ הוא שמאלני (שלא לומר סמולני), ומי שמדבר על ״יהודה ושומרון״ הוא ימני. בתווך ניצבו תמיד כלי התקשורת, שניסו בכל כוחם להימנע מנקיטת עמדה והעדיפו הגדרות נייטרליות, כמו ״הגדה המערבית״ או פשוט ה״שטחים״. בחלוף השנים זנחו רוב כלי התקשורת את המונחים הללו, וכיום נראה שכמעט כולם יישרו קו עם המונח ״יהודה ושומרון״. גם המונח ״מתנחלים״ עשה תפנית של 180 מעלות. עם תחילת ההתנחלויות העדיפו המתיישבים להיקרא ״מתנחלים״, כדי לקשור עצמם ישירות לנחלה התנ״כית. אבל ככל שהעמיק הוויכוח על עתידם של השטחים, וכחלק מרצון הימין להתנחל בלבבות, העדיפו את המונח ״מתיישבים״, שנשמע פחות מאיים. השימוש ב״מתנחלים״ הפך לנחלת ארגוני זכויות אדם והשמאל למינהו.
ואם ללמוד מגוגל, חיפוש קל חושף את המספרים הבאים: השטחים הכבושים מופיעים 82,700 פעמים, ואילו יהודה ושומרון או יו״ש קרוב לתשעה מיליון פעמים. אם לשפוט על פי הנתונים האלה, הרי שארץ ישראל מזמן שלמה.
