אם נציב את תמונת הסיום של הוועידה הרפובליקנית בקליבלנד לצד תמונת הסיום של הוועידה הדמוקרטית בפילדלפיה, תתקבל תמונה אחת שמסבירה את תמצית בחירות 2016: קו שסע תרבותי עבה שמחלק את אמריקה. שתי אמריקות שונות נכחו בשתי ועידות שונות ודיברו בשפה שונה על מדינה שונה עם הווה ועתיד שונים מהותית. התמונה מקליבלנד לבנה, דהויה, מבוגרת. אמריקאים לבנים יורקים שנאה לעבר כל מה ששונה מהם, מבוגרים שחולמים על אמריקה של פעם, אמריקה של העיירה בסרט 'בחזרה לעתיד', שבה שחורים עובדים בדיינר או במוסך, ואין היספנים והומואים (זו בכלל סטייה שקיימת רק בסן פרנסיסקו לפי השמועות).
קליבלנד נראתה כמו ארבעת ימי זעם וניקוז רעלים של המדוכאים עלי אדמות, עצרת המונים של גברים לבנים שהיספנים, שחורים, מוסלמים, נשים, להט"בים ומשכילים גנבו להם את אמריקה שלהם.
התמונה מפילדלפיה, בדומה לתמונה משיקגו בליל הניצחון של אובמה ב־2012, הייתה מגוונת, רב־אתנית, רב־תרבותית, צעירה, שמחה ומלאת תקווה.
אמריקה של פעם מול אמריקה 2016. תפיסת עבר שונה, דימוי הווה הפוך וחזון עתיד מנוגד. פילדלפיה היא הרוב הטבעי, לא האלקטורלי בהכרח. שתי האמריקות האלו עומדות זו מול זו בקמפיין של 100 ימים, מ־1 באוגוסט ועד 8 בנובמבר.
כאשר מתבוננים על שני המועמדים, אין ניגוד חד וברור יותר: הילרי קלינטון, גברת ראשונה שמונה שנים, סנטורית שמונה שנים בוועדת השירותים המזוינים של הסנאט, מזכירת מדינה ארבע שנים. משכילה, רהוטה, בקיאה בנבכי מדיניות פנים וחוץ. מנוסה, גמישה ומתונה ביכולתה להכיל ולייצר סינתזה בין חלופות מדיניות.
דונלד טראמפ, נרקיסיסט שסביבו סב היקום, חף מהבנה בנושאים בינלאומיים, עני ברעיונות, פופוליסט, דמגוג, מבשר חורבן, מעליב ציבורים שלמים ואנשים פרטיים – הורים שכולים, סנטורים רפובליקנים, מגישות טלוויזיה, בעלי מוגבלויות, היספנים, נשים – בגסות רוח. בוטה, בוּר, חסר סקרנות אינטלקטואלית מינימלית, גזען. אני מניו יורק, אמר ראש העיר לשעבר מייקל בלומברג בוועידה הדמוקרטית. אני מזהה נוכל (con man) כשאני רואה נוכל. דונלד טראמפ נוכל. הוא סכנה מיידית, גדולה וחסרת תקדים לרפובליקה האמריקאית, התריע ה'וושינגטון פוסט' במאמר מערכת.
מעבר לפערי ההתאמה לנשיאות בין קלינטון לטראמפ, עומק מסד הנתונים הדמוגרפיים־אלקטורליים מצביע על ניצחון מובהק וסוחף לקלינטון: רחב גיאוגרפית ועמוק מספרית. אבל לפי הסקרים, אמנם בשלב מוקדם יחסית בו סקרים ארציים הם די חסרי משמעות, זה עדיין לא המצב. דרכה לניצחון הרבה יותר פשוטה ומגוונת כאשר בוחנים את ההרכב הדמוגרפי של מדינות "מתנדנדות". אבל לקלינטון שלוש נקודות חולשה משמעותיות:
- לטראמפ אין חוקים או עכבות. אין חוקי משחק משום שאין משחק. למעשה, זה בכלל לא אותו ספורט. הסיסמאות שלו נופלות על אוזן קשבת של לפחות 45% מהאמריקאים, שנמצאים במצב של אנטי־הכל: ממסד, פוליטיקה, בנקים, תקשורת, מהגרים. הכל.
- מול דמגוגיה, הפחדה וניצול פחדים קשה מאוד להציג מורכבות ורב־ממדיות.
- הקבוצה הדמוגרפית החלשה של קלינטון: גבר, לבן, חסר השכלה אקדמית, מעמד בינוני־נמוך, כועס, נרגן ומתוסכל.
קלינטון צריכה לנצח, אפילו ניצחון מוחץ, בקולות אלקטורים. היא גם תתווה את הבחירות כמשאל עם על טראמפ, אבל בעת של תיעוב עמוק לפוליטיקה, אסור לבטל את פוטנציאל ההצבעה ה"לא רציונלית" של אמריקה.
–
- על טראמפיזם ונבואות עגומות // הטור של נדב איל
- ימי כתום // ארבע שנות טראמפ בטלוויזיה האמריקאית // מאת רותה קופפר
