אולי בסוף זה עניין של אגו. כמעט כל העיתונאים לוקים בניפוח מסוים של השריר הזה, ודאי אלה המופיעים על המסך בפני מאות אלפי צופים. אבל נדמה שבמקרה של רביב דרוקר ועמית סגל יש כאן ממד שחורג לעתים אפילו מגבולות הטעם הטוב. ועדיין, זה רכיב עיקרי בהצלחה שלהם, שמתורגמת להשפעה החורגת מגבולות תחום סיקורם הפוליטי. הכתב הפוליטי של חברת החדשות הדומיננטית־ממלכתית והפרשן המדיני־פוליטי של חברת החדשות המתריסה יותר, הפכו לפנים של מקום העבודה שלהם.
עמית סגל נחשב לבכיר העיתונאים "הסרוגים" ולהישג למגזר, שהופך להיות משפיע יותר בשנים האחרונות, כמעט בכל שדרות הציבוריות הישראלית – מהמערכת הביטחונית, דרך זו של המשפט וכלה בעולם התקשורת, שבו עסקינן. הוא ידע לנווט מגיל צעיר את דרכו במיינסטרים – 'כל העיר', גלי צה"ל וחדשות 2, ולא היה צריך לחפש כלי תקשורת מגזרי כזה או אחר בשביל להפגין את כישוריו. כשהרגיש שהוא דורך במקום, דרש וקיבל את תפקידה של רינה מצליח בחברת החדשות.
סגל מזוהה פוליטית, הוא אינו מסתיר זאת. אבל הוא מסווה היטב את עמדותיו, בסקרו את נבחרי הציבור שלנו ללא משוא פנים, ובהבעת בוז אחידה באופן מסוים, כלפי תאבי השררה – גם מימין וגם משמאל. במערכת הבחירות האחרונה עבד קשה כדי לסמן את עצמו כיורשו העתידי של בכיר פרשני חברת החדשות אמנון אברמוביץ', כשמלבד הדיווחים השוטפים הקפיד לתת סייפא פרשנית, מנוסחת היטב ובעוקצנות. אז למה הוא ולא אברמוביץ'? מכיוון שהמולטי־טאלנטים של פעם, שהיו מופיעים על המסך, כותבים לעיתון ומופיעים מעת לעת בפאנל, מתקשים או לא רוצים לאמץ את הקצב הרצחני הנוכחי של בניית המותג העצמית. וסגל עובד בזה 24 שעות ביממה. הוא נותן הרצאות, מתחזק בלוג ובעיקר נעקב על ידי מספר שיא של משתמשי טוויטר ופייסבוק.
רביב דרוקר מהערוץ המתחרה הוא כיום הבולט והמשפיע בעיתונאי המסך של חדשות 10. ולא פחות חשוב, העיתונאי החוקר הבולט בארץ. תחום שהתכווץ לממדים מזעריים, עד לא קיימים כמעט. גם כשנדמה שיש לו ונדטה אישית נגד משפחת נתניהו, לא ניתן לחלוק על החשיבות של פרסומיו ביחס אליהם. דרוקר קדם לסגל בקידום פרסונת הניו מדיה שלו, והוא מתחזק בלוג מצליח כבר כמה שנים. זה משמש אותו לחלוק מידע ודעות, לעתים כאלה שאפילו המסך הטולרנטי של ערוץ 10 יעדיף להימנע מהם. שם הוא גם מפגין את היכולת הנדירה שלו לצלול למורכבותו של כל נושא כמעט, מקק"ל ודוחות מבקר המדינה, ועד כתבי אישום פליליים בפרשיות שונות ומשונות.
ההתנגשות בין שני הנציגים הבולטים של הדור החדש של העיתונאים – טאלנטים ממותגים שערכם עולה על סך עבודתם העיתונאית, בעיקר בעיני עצמם – הייתה בלתי נמנעת. במיוחד כשמביאים בחשבון שהם מתחרים באותה זירת סיקור. מאמר שפרסם דרוקר בעיתון 'הארץ' לאחר פרסום תוצאות הבחירות הוביל להתגוששות טוויטר/פייסבוק בין השניים, שכללה האשמות בהטעיית הציבור, הסתרת עמדות ושמחה לאיד.
סגל הוא כבר לא הילד שעל חנוניותו האקטואלית צחקו ב'ארץ נהדרת'. ודרוקר הוא כבר לא הצרה הצרורה של ערוץ 10, זה ש'רק אם ייפטרו ממנו, והנה ייגמרו כל הצרות הרגולטוריות והמשקיעים יעמדו בתור'. שניהם הפכו את התדמית הנשחקת של "כתב פוליטי" למשהו כמעט מגניב, אבל בדרך תרמו בעקיפין ושלא במכוון לשחיקה במקצוע כולו. זאת, בהוכיחם שלהיות סתם עיתונאי טוב – זה כנראה פשוט לא מספיק היום.
