אם בר רפאלי הצליחה לייתר את המושג "חשיפת יתר", הרי שאייל גולן מבשר על מהפך דומה שעוברת החשיפה השלילית. גולן, זמר ענק עם כריזמה ממגנטת ושארם ממיס, הוא כבר מעבר לקונצנזוס: הוא בלתי פגיע. אם מחר הוא נתפס באורגיה עם ניאו־נאציות על הקבר של בן־גוריון מכוסה בכסף ניצולי שואה שהלבין בעזרת קצינים איראנים, הוא לא יאבד אפילו מעריץ אחד. הוא עד כדי כך אהוד, שאפילו פפראצי שלו עם חולצה של 'בצלם' לא יפגע בו. קשה לחשוב על דמות אחרת בציבוריות הישראלית – כולל המלך ביבי – ששמה היה נקשר בצרור פרשיות מחסלות קריירה כמו זה שנקשר בגולן, והייתה נשארת על הרגליים; העלמות מס, גירושין ובגידות, תביעות של נגנים, נערות תיכון שנאספו על ידי לימוזינות מבית הספר, ראיונות שערורייתיים וכמובן ווטרגייט הישראלית, קונספירציית האזנות הסתר שהתחילה כמפוקפקת והסתיימה כפארסה. ואחרי כל אלה גולן לא רק שנשאר על הרגליים, הוא מעיף את קיסריה לשמים.
מה גורם לסלחנות, שלא לומר עצימת העין המוחלטת של הקהל כשזה נוגע לזמר הלאומי (קופירייט: ר' רהב)? מדוע הצדקנות, צרות העין והשמחה לאיד – התכונות הישראליות האולטימטיביות – אינן חלות עליו? הכיצד ייתכן שאומה שנכנסת למגננה מתבכיינת בכל פעם שמוטל דופי במוסריות צבאה, נותנת יד חופשית לאדם שגר במגדלי יו? הרי כשגולן העלים מס, הוא גנב כסף מכם וממני; כשהוא פיטר את המתופף גיל פלוטניק אחרי שמונה שנות עבודה בפתאומיות וללא פיצויים (שהתקבלו לבסוף בבית המשפט), הוא גילם את המעסיק העשיר במלוא דורסניותו; וכשהוא התעסק עם מעריצות להוטות מבלי לבדוק בנות כמה הן, אלה יכלו להיות הבת שלכם, אחותכם הקטנה או חברה.
הקומיקאי כריס רוק אמר פעם שמייקל ג'קסון היה מוזיקאי כל כך טוב ואהוב, שהאמריקאים היו מוכנים להחליק לו את הילד הראשון שהתעלל בו מינית. כמובן שאין מקום להשוואה בין החשדות כלפי ג'קסון לחשדות כלפי גולן (שהכחיש את הטענות נגדו ולבסוף נסגר התיק מחוסר ראיות), אבל מנגד, עם כל הכבוד למנעדי גרונו ומצבור להיטי העל שבאמתחתו, גולן הוא ממש לא מייקל ג'קסון. גם סיפור הסינדרלה על נעים הזמירות ממרמורק שעלה לגדולה כבר אינו רלוונטי: הוא שייך מספיק שנים למאיון העליון ונחשב לחלק אינטגרלי ממנו. אז איך בכל זאת מעמדו של גולן נשאר איתן, כשהוא נבחר שוב ושוב לתואר זמר השנה בכל פלטפורמה ומדיה אפשרית?
הסיבה היא שמעידותיו הן בסך הכול שיקוף של התת־מודע הקולקטיבי הישראלי. לו היינו אנחנו במצבו, ככל הנראה שהיינו נוהגים בדיוק כמוהו. להרוויח קצת בשחור במקום שהמדינה תנגוס בהכנסות ותנתב אותן למקומות הכי לא ראויים? ליהנות גם מאנטריקוט וגם מפרוסה עם שוקולד במקום להיקבר במונוגמיה? להיכנס לפרנויה בעקבות צבא האינטרסנטים שסובבים אותך? לא הייתי נוהג אחרת, כולל הסירוב להתנצל.
אחת הטענות המרכזיות כלפי גולן הייתה שהוא אינו משמש כמודל ראוי עבור בני הנוער שמעריצים אותו. אלה כמובן שטויות, שכן בעצם התנהלותו, גולן מעביר את הנוער של ימינו סדרת חינוך מזורזת בהלכות החיים בישראל ומעניק להם מוסר השכל יקר מפז: הוא עושה, כי הוא פשוט יכול.
.
צילום: עופר וקנין, 'הארץ'
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את "גיליון המשפיעים" של 'ליברל' במתנה עד הבית
