חדר הסיעה של ישראל ביתנו היה אחד המקומות המסעירים במשכן במושב האחרון. האות ניתנה בתחילת חודש מאי; העיתונאים התקבצו בחדר הקטן, אבל רק מתי מעט צפו את התפנית הדרמטית בעלילה. ליברמן החליט לחתוך. בפעולת נקם רצחנית, כששעון הדדליין של נתניהו להרכבת הקואליציה מתקתק בחופזה, בן בריתו לשעבר הפך את הקערה על פיה. בהצהרה אחת, טרף את הקלפים, והותיר אותו עם ממשלה כמעט מדממת – הידועה בתור ממשלת ה־61.
כמה שבועות לאחר מכן, באותו חדר מצומק, ליברמן שוב הפתיע, כשנתן ברקס לנתניהו והודיע שלא יתמוך בהעברת הסמכויות לממשלה במתווה הגז. מאז, כמעט מדי שבוע, הוא עולה על הבמה, נושא נאומים תקיפים ומשלהב את הצייצנים בכותרות מצליפות ותחזיות קודרות על אורך ימי הממשלה. הוא נהנה מתשומת הלב, ומתמוגג כשהוא מצליח להוכיח שכולם טועים: אמרו שפרשת השחיתות תגמור אותו, שיימחק בבחירות ויפרוש מהחיים הפוליטיים, והוא שרד. אמרו שהוא ייעלם באופוזיציה וישב בחדר צדדי ספון ומסוגר, אבל גם עם שישה מנדטים בודדים הוא עדיין מצליח להפיח חיים.
נכון, רק לפני שנה הוא היה במקום לגמרי אחר: בית המשפט טיהר אותו מעננת השחיתות שרבצה עליו במשך שנים, בבירות העולם סופסוף קיבלו אותו כשר חוץ לגיטימי, הוא בנה עצמו כמועמד לראשות הממשלה, ואפילו הצליח לשכנע את המרכז הפוליטי שזה לא רעיון רע כל כך. אך משהצליח להינצל בעור שיניו ממכת המחץ של פרשת ישראל ביתנו, החליט שבמקום להיות סרח עודף וחסר חשיבות בממשלת נתניהו (שבו מאס עוד לפני ימי צוק איתן), האופוזיציה תהיה מקלט מדיני ותאפשר לו בנייה מחדש. המעמד הייחודי של ליברמן – נטע זר באופוזיציה בין איימן עודה לזהבה גלאון – מאפשר לו לבדל עצמו ולאתגר את נתניהו מימין, ולהתקדם בתהליך התלת־שלבי של הישרדות־שיקום־צמיחה, שהכריז עליו בכנס פעילים לא מזמן.
פרנסי הכנסת כבר הפסיקו לבדוק אם הוא ממלא את הבטחתו "להגיע ביום שני בתשע בבוקר ולצאת ביום רביעי בתשע בערב", אבל את המשימה העיקרית שלו במסדרונות המשכן – לגרום לנתניהו להזיע – הוא מבצע בהצלחה יתרה, בהסתודדויות בלתי פוסקות עם לפיד, כחלון ודרעי, שלא לדבר על היחסים הידידותיים עם גדעון סער, שמדירים שינה מהמיטה ברחוב בלפור. אך למרות ההנאה מההתעללות בנתניהו, נראה שליברמן לא רוצה לנצח – ולחרוט על חרבו את הפלת הממשלה – אלא בעיקר להכאיב. בצמתים המשמעותיים במושב האחרון, הוא שיתף פעולה – כמעט כאילו ישב סביב שולחן הממשלה. את החוק הנורבגי – הקואליציה העבירה בזכותו; דיל חשאי עם הליכוד הוביל להשתלטות הימין על הוועדה למינוי שופטים. ובפעם היחידה שהאופוזיציה הצליחה לנצח בהצבעה – דאג לא להיות נוכח באולם. גם מגעים בעניין תמיכה בתקציב (תמורת תקציבים למגזר הרוסי שיירשמו על שמו) הם דבר שבשגרה.
ההחלטה לנטוש את הכיסא במאני טיים של הרכבת הקואליציה, כמו ההחלטה להצטרף לממשלת אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה, ביססה את ההילה האניגמטית מעל התנהלותו של ליברמן, וגזרה על נתניהו – ועל שריו – חיים פרלמנטריים של הרבה התפתלויות ומעט ביצועים. אבל נכון לעכשיו, למרות העקיצות הקולניות והבחישות, בקרב ליברמן־נתניהו – ידו של האחרון על העליונה. ליברמן עדכן לאחרונה את תחזיות הבחירות שלו, והעריך שהן יתקיימו בשליש הראשון של השנה הבאה. על אף ההתעקשויות החוזרות שלו שאין לו כל כוונה להיכנס לממשלה, במסדרונות הפוליטיקה אומרים שהוא לא ברור ולא ידוע, ולא שוללים תסריט שאחרי שיעבור תקציב – הוא יעשה חשיבה מחודשת. בכל מקרה, הוא נשאר אחת הדמויות המאיימות ביותר על נתניהו, גם עם כוחו המועט; וכל עוד מהלכיו נותרים בגדר חידה אניגמטית, בלתי ניתנת לחיזוי – הם תמיד יכולים לטלטל את הנוסחה כולה.
.
צילום: אמיל סלמן, 'הארץ'
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את "גיליון המשפיעים של 'ליברל' במתנה עד הבית.
