fbpx

תרחישי האימה של הבחירות בארה"ב ובבריטניה // אורן נהרי

0

אני עומד לטעון טענה מרחיקת לכת, ואני מאוד־מאוד מקווה שאתבדה. אנסה לשכנע אתכם שאנו, כלומר המערב (בהנחה שאנו עדיין במערב, אבל זה נושא לטור אחר), נמצאים מרחק שתי בחירות רעות מאסון. לא פחות.

בחירות במובן הפשוט של המילה – כאלה שהן זכותם המלאה של אזרחי דמוקרטיה. אבל לתוצאות הבחירות (אחת כמשאל עם) הפעם, בעיתוי הזה, במערך הכוחות הנוכחי, תהיה חשיבות שלבחירות רגילות אין.

משאל העם הוא המשאל שייערך בבריטניה ב־23 ביוני, בשאלה אם בריטניה תעזוב את האיחוד האירופי. על הפרק לכאורה שאלות בדבר הגירה, שליטה על גבולות, חשש מחדירת טרוריסטים, כלכלה. אבל, כמו שאומר הפתגם הציני, לכל דבר יש שתי סיבות – סיבה טובה וסיבה אמיתית. כל מה שמניתי הן הסיבות הטובות, והן אמיתיות. אבל הסיבה האמיתית, והיא המסוכנת, היא רוח הבדלנות המנשבת בעולם המערבי. עייפות מענייני העולם. אי־רצון לתת ערבות כלכלית למדינות סוררות כלכלית, אי־רצון לתת ערבות מדינית – בעצם לכולם, מאוקראינה ועד המזרח התיכון. ואת רוח הבדלנות האירופית – הרתיעה משימוש לא רק בכוח אלא גם בתקיפות – מריחים היטב במוסקבה, למשל.

הבחירה הגרועה השנייה, החשובה יותר כמובן, עלולה להיעשות ב־8 בנובמבר. אלא אם תיחסם בדרך. זו בחירה בדונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. יש סיבות רבות ושונות לא לבחור בטראמפ לנשיא, אבל החשובה בהן היא שהוא בדלן. הרבה יותר מאובמה, למשל (ובמאמר מוסגר אני ממש, אבל ממש, מתקשה להבין את הישראלים התומכים בטראמפ כי "הוא גבר" שיראה לכולם מה זה. תקשיבו לדבריו). טראמפ אומר במילים ברורות שהוא מתכוון להחליש, אם לא לפרק, את ברית נאט"ו. שהוא מתכוון שבעלות בריתה של ארה"ב יממנו את הגנתן. בקצרה, הוא עומד להחזיר את הבחורים הביתה, אבל לא רק מעיראק ומאפגניסטן – מכל העולם. ולפרק את הבסיסים. ממש לא מפליא שהתומך הנלהב ביותר של טראמפ, ניחשתם, הוא ולדימיר פוטין. טראמפ הוא התגשמות חלומו הרטוב – נשיא אמריקאי שימלא אחרי מאוויי מוסקבה, ישאיר לה להיות הבריון השכונתי, אולי הגלובלי. הוסיפו לכך שבדיוק באותו זמן בריטניה אולי תעשה את הצעד שיתחיל את פירוק האיחוד האירופי – עוד משאת נפש של פוטין, התומך הגדול של מפלגות הימין הקיצוני והמפלגות התומכות בפירוק האיחוד (בדרך כלל מדובר באותן מפלגות בדיוק) – וקיבלתם מתכון לאסון גיאו־פוליטי.

מאז תום מלחמת העולם השנייה שימשה ארה"ב כשוטר העולם. לא תמיד הצליחה, לא תמיד ניסתה ברצינות, לפעמים ממש הזיקה. אבל שוטר אחר לא היה. לא שוטר ששאר העולם מעוניין בו. והמארג שהגן על העולם כלל גם את האיחוד האירופי, את נאט"ו, את הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, מארגים של בריתות אסטרטגיות והבנות מדיניות, דיפלומטיות, מודיעיניות, ששמרו על העולם במצב סביר בדרך כלל. והעניין הוא שלא זה הזמן לבדלנות. הוא בא וחלף (נניח) בשנות ה־90. אבל עכשיו, בדלנות מערבית? עכשיו לפרק את מנגנוני ההגנה? כאשר רוסיה מאיימת על שכנותיה באלימות, דאעש והטרור האסלאמי מהווים איום מתעצם, איראן מטילה את האזור לתוהו ובוהו, קוריאה הצפונית עושה ניסויים גרעיניים וסין מנסה לספח את הים?

בחירה בטראמפ ופירוק נאט"ו, יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ופירוקו, הם תרחישי אימה של בדלנות ועייפות מענייני העולם. מעבר לעניין שבדלנות היום איננה אפשרית, הם יאותתו לרעים – ויש רבים – שאכן המערב עייף. שאכן בעל הבית איננו, והבריונים יכולים להשתלט על השכונה. כל שכונה. והראשונה בהן היא השכונה שלנו. וזה עלול לקרות. שני ימי בחירות גרועים, והעולם יהפוך בבת אחת למקום מפחיד בהרבה.

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook