כדרכן של מגפות, הכול התחיל במקרה מבודד אחד, אבל במהרה זה התפשט. בהתחלה לא היה לתופעה אפילו שם, אבל בהדרגה, כשהתברר שהיא רק הולכת וגדלה, כולם כבר הכירו אותה וידעו לזהות את התסמינים. בתחילה נראה שההתפשטות אטית, אבל בתוך זמן קצר יחסית – עשרות שנים בודדות – הם השתלטו על העולם. היום תמצאו את הזומבים בכל מקום: בטלוויזיה, בקולנוע, בספרות ובמשחקי המחשב, אבל יותר מזה, הם תקועים עמוק במוח – בתודעה ובתרבות הפופולרית. יש גם כנסים ופאנלים למעריצי זומבים, ובערים מסוימות, אפילו בתל אביב, תוכלו להיתקל בצעדות רבות־משתתפים של ”זומבים“ – אנשים מאופרים בכבדות בסגנון מתים־חיים שהולכים ממש, ממש לאט. ואפשר גם להוריד אפליקציית כושר פופולרית לטלפונים סלולריים בשם ”!Zombies, Run“ המאפשרת למשתמש להתאמן בריצה תוך בריחה מעדר זומבים דמיוני הרודף אחריו. אי אפשר לברוח מהזומבים. הם אמנם אטיים, אבל בסופו של דבר הם יתפסו אותך.
נוכחותם של הזומבים בכל מקום עשויה לגרום לתחושה כאילו הם היו פה מאז ומתמיד. נדמה שהיום כל אדם נולד עם ידע נרחב לגבי זומבים ומהותם הכללית, גם אם הוא מעולם לא ראה אפילו סרט אימה אחד. לרוב המפלצות הבדיוניות שטורדות את מנוחת בני האדם יש שורשים עתיקים. רוחות רפאים שורצות במקומות אפלים מאז ומתמיד במיתוסים, באגדות ובמסורות של רוב העמים. אנשי זאב הם מיתוס מזרח־אירופי עתיק. חייזרים הופיעו ב‘מלחמת העולמות‘, ספרו של ה.ג‘. וולס, עוד במאה ה־19. שנה קודם לכן, ב־1897, קיבלו הערפדים דחיפה עם פרסום הספר ’דרקולה‘ של ברם סטוקר. אבל הזומבים – מפתיע לגלות – הם לא כאלה. מדובר במפלצת צעירה מאוד, שמקורה בסרט אחד מ־1968, סרט שבו אפילו לא מוזכרת המילה ”זומבי“. טכנית, זומבים – ואפילו סרטי זומבים – היו קיימים עוד לפני 1968. אלא שאלה לא היו אותם הזומבים המוכרים לנו היום. המילה ”זומבי“ מגיעה מהאיטי. על פי הפולקלור המקומי, מכשפים יכולים להקים מתים לתחייה, אך לאותם מתים־חיים אין רצון משל עצמם והם חייבים לציית לפקודות המכשף שיצר אותם. כמה סרטים התייחסו למיתוס הזה: הראשון והמפורסם בהם הוא ’זומבי לבן‘ (1932), סרט המתרחש בהאיטי ובו בלה לוגסי (שהתפרסם שנה קודם לכן בתפקיד הקלאסי של דרקולה) מגלם מכשף וודו שמטיל את כישופו על אישה והופך אותה ל“זומבית“. סרטים נוספים, בעיקר סרטי אימה זולים כמו ’I Walked with a Zombie' ׁׁ ו-‘Zombies of Mora Tau‘, השתמשו גם הם באותה האגדה, כשברוב המקרים הוזכר בהם הקשר להאיטי או לוודו. המילה ”זומבי“ הפכה מקובלת לתיאור מת־חי רפה שכל, אבל ללא התכונות האחרות המיוחסות לזומבי בן זמננו.
איור // טל רחמין
רוצים לקרוא את הכתבה המלאה של דורון פישלר? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית
