2014 מציגה: אור ירוק

נסו לדמיין את עורכי המילון היוקרתי אוקספורד: הם לבושים ודאי חליפות פשתן מגוהצות, מרכיבים משקפיים מיושנים ושקועים בכל מיני מילים מסובכות שאף פעם לא נבין, ובוודאי גם לא נשתמש בהן. אבל במציאות, העורכים של המילון האנגלי־אנגלי הוותיק משתדלים מאוד להיות מחוברים לרוח הזמן. שלא לומר, מתחנפים לקהל הצעיר. בסוף השנה הקודמת, 2013, הם הכריזו על מילת השנה: סלפי. Selfie. הם צדקו כל כך עד שאין כל צורך להסביר מה פירוש המילה. השנה, 2014, הם בחרו ב־Vape.

השימוש ב־Vape על הטיותיה השונות גדל בשנה האחרונה פי שניים, כשהסיכוי להיתקל במילה גדול פי 30 מאשר היה לפני שנתיים בסך הכול. הפירוש האוקספורדי: "לשאוף ולנשוף עשן שמופק על ידי סיגריה אלקטרונית או מכשירים דומים". מילות המפתח בהגדרה הזו הן "מכשירים דומים". זו הדרך הבריטית להתייחס למקור של המילה Vape – ה־Vaporizer: מכשיר אלקטרוני שמאדה קנאביס בטמפרטורה גבוהה ומאפשר לשאוף אותו נקי, ללא צורך בשריפה ועישון. אם הבאנג מעלה אסוציאציה מטונפת, ולג'וינטים יש תדמית עבריינית, אז הווייפורייזר מסמל את ההפך: צריכה נקייה ומדויקת, מכשיר אלקטרוני ומעוצב, ומעל לכל – חוקי ומכובד.

כי כמו שזה נראה כרגע, שנת 2014 מחקה סופית את הדימוי העברייני של הקנאביס. של המריחואנה. הגראס. הירוק. המלחמה בסמים נכשלה. לא עוד הפחדות נוסח סרט התעמולה 'Reefer madness' משנות ה־30 (מומלץ, חפשו ביוטיוב). המריחואנה לא תהפוך אתכם לאנשים אלימים, וגם לא תוציא אתכם מדעתכם. במקרה הכי גרוע היא תעשה אתכם קצת יותר עצלים וקצת פחות יצרנים. וזה כבר לא שונה מאוד ממה שאמרו על הקולנוע, על הטלוויזיה, על האינטרנט, הפייסבוק, הסמארטפון, או אפילו על שירות המשלוחים מהסופר.

אז קחו שאיפה עמוקה ותשתדלו לא לשכוח על מה דיברנו: על צמח אחד שלא דורש הרבה יותר משמש ומים, ובסוף 2014 קרוב יותר מתמיד לעמוד בשורה אחת עם הקפה, הסוכר, הטבק והאלכוהול, ואולי לסמן את הדרך גם לסמים אחרים, שמקושרים היום לעולם של פשע והרס עצמי.

אפקט הדומינו האמריקאי

אם תאהבו זאת ואם לא, ארצות הברית של אמריקה היא המובילה התרבותית של העולם המערבי. כשאמריקה אהבה להגדיל את הארוחות שלה במקדונלדס, גם בפריז נמכרו יותר המבורגרים מאשר באגטים. כשאמריקה נבהלה מעצמה והחלה לספור את הקלוריות, אוכל בריא הפך לטרנד עולמי. כשסיגריות היו באופנה, המרלבורו־מן היה לאייקון הגברי האולטימטיבי. כשאמריקה החלה לרדוף את מעשני הטבק ולהגביל אותם, גם באירופה כמות הולכת וגדלה של אנשים ויתרו על הסיגריות. ועוד לא דיברנו על מה שקורה לילדים בבואנוס איירס או ברעננה, כשכוכבת ילדים אמריקאית מנענעת את הישבן מול המצלמות.

ב־1969, כשג'ון לנון ויוקו אונו התחתנו ולא יצאו מהמיטה במשך שבוע כדי למחות נגד מלחמת וייטנאם, רק 12 אחוז מהציבור האמריקאי תמכו בהתרת השימוש בקנאביס, שעל אחזקתו נעצרו הזוג שנה קודם לכן. אז, בסוף שנות ה־60 העליזות, של המחאה והאהבה החופשית ופסטיבל וודסטוק, השמרנות והפחד עדיין הכתיבו את הטון. בשנה שעברה כבר עמד שיעור התמיכה על 58 אחוז.

"ארצות הברית הייתה זקוקה ל־13 שנים כדי להתעשת ולבטל את חוק היובש, 13 שנים שבמהלכן המשיכו אנשים לצרוך אלכוהול, ואזרחים שומרי חוק בדרך כלל הפכו לפושעים". כך נפתח מאמר המערכת של ה'ניו יורק טיימס' בסוף חודש יולי השנה. המאמר קיבל את הכותרת "בטלו את חוק היובש. שוב". אחריו באו עוד ועוד מאמרים באותה רוח: מספיק עם זה. כולה גראס. ההפסד בענישה עולה על הרווח.

החוק הפדרלי בארצות הברית אוסר על שימוש, אחזקה או גידול של קנאביס. החומר עדיין מוגדר כסם מסוכן. אבל בפועל, כמעט מחצית מהמדינות בארצות הברית כבר מתירות שימוש בקנאביס בצורה זו או אחרת. לפני כמה שבועות התייצבו למסיבת עיתונאים ראש עיריית ניו יורק ביל דה־בלאזיו ומפקד המשטרה ביל בראטון, כדי להצהיר על שינוי מדיניות בכל הנוגע לשימוש בקנאביס. בראטון נעמד מול המצלמות כשבידו שקית ניילון שקופה ובה 25 גרם של התבלין הירקרק אורגנו. השוטרים שלנו לא יעצרו אתכם יותר אם תסתובבו עם כמות כזו של קנאביס, אמר המפקד. זה עדיין לא חוקי, אבל אם לא תעשנו את זה בפומבי, ולא תמכרו את זה לילדים, השוטרים יעלימו עין, או לכל היותר ישלחו אתכם הביתה עם קנס כספי. "זה יאפשר למשטרה לעסוק בפשיעה החמורה באמת, ולא יבזבז זמן ואנרגיה על מעצרים בלתי מועילים", אמר ראש העיר.

רק בשנה האחרונה בוצעו בניו יורק לא פחות מ־24 אלף מעצרים על אחזקת קנאביס, כשרוב העצורים הם בני מיעוטים, היספנים ושחורים. מעצר כזה יכול להשפיע קשות על עתידו של אזרח אמריקאי: הוא עלול להיות מפוטר מעבודתו, הוא לא יהיה זכאי למגורים בפרויקטים ציבוריים, וסיכוייו להתקבל לאוניברסיטה טובה יפחתו משמעותית.

בניו יורק שינו רק את אופן האכיפה, אבל במדינות אחרות שינו את החוק עצמו. קולורדו ומדינת וושינגטון היו שתי החלוצות, כשהתירו כבר לפני שנתיים שימוש עצמי במריחואנה לצורכי פנאי ולא רק לשימושים רפואיים. בבחירות אמצע הקדנציה שנערכו בחודש שעבר, הצטרפו לחגיגה גם מדינות אורגון ואלסקה. מחוז קולומביה, שבו נמצאת עיר הבירה וושינגטון, התיר שימוש בקנאביס, וכך גם העיר פורטלנד שבמדינת מיין.

ויש מדינות רבות שמסתפקות בינתיים בהקלה על משתמשי הקנאביס, גם אם לא מקבלות על עצמן לגליזציה מלאה. קליפורניה הייתה המדינה הראשונה שאישרה כבר ב־1996 שימוש במריחואנה רפואית. מאז הצטרפו אליה 22 מדינות נוספות. אמנם ב־2010 דחו הקליפורנים הצעת חוק ללגליזציה מלאה, אבל בנובמבר האחרון הם הסכימו ללכת צעד נוסף בכיוון, כש־57 אחוז מהם הצביעו בעד הצעת חוק 47, שמנהיגה קנסות כספיים במקום עונשים פליליים למעשני קנאביס. קוראים לזה דה־קרימינליזציה, אי־הפללה, וזו תופעה שרק הולכת ומתרחבת.

מסוכן? נסו לשחק קריקט

המדינה האמריקאית שהלכה הכי רחוק עם הלגליזציה המלאה של קנאביס היא קולורדו. בימים אלה מציינים שם שנה לניסוי החברתי־כלכלי העצום הזה. נתונים רשמיים שמסכמים את 2014 עדיין אין, אבל מספיק להביט בסטטיסטיקה שסיפקו הרשויות המקומיות במלאת חצי שנה לניסוי הגדול, כדי להבין שרוב החששות לגבי נזקי הלגליזציה התבדו.

המחלקה לביטחון הציבור של עיר הבירה דנוור דיווחה על ירידה של יותר מ־10 אחוזים בכמות הפשיעה לעומת התקופה המקבילה ב־2013. זו לא חוכמה, אומרים המתנגדים, הרי הורדתם פשע אחד מהרשימה. זה נכון, אך לא מסביר את הנתון שלפיו הירידה בפשיעה האלימה בדנוור הייתה חדה עוד יותר: מספר מקרי הרצח צנח ב־50 אחוז, מספר התקיפות המיניות ירד ב־14 אחוז. כמו כן, מספר מקרי הפריצות לכלי רכב ירד ב־36 אחוז, מספר גניבות הרכב ירד ב־7 אחוזים, ומספר מקרי השוד ירד בקרוב ל־5 אחוזים. אלה סטטיסטיקות ראשוניות, ואולי גם מוטות, כדרכן של משטרות. אבל הן בהחלט משקפות, ואולי גם מייצרות, אווירה חיובית ביותר.

בסוף יולי כבר נהנתה קופת המדינה של קולורדו מהכנסות של כמעט 40 מיליון דולר ממיסוי תעשיית הקנאביס. זה אמנם לא הרבה יותר מאלפית מהתקציב השנתי, אבל המספרים האלה הולכים וגדלים מדי יום. אם בתחילת ינואר היו בקולורדו 24 חנויות שמכרו קנאביס, היום כבר יש יותר מ־500. לשכת המסחר של קולורדו צופה שעד יולי 2015 יגיעו ההכנסות ממסים ל־190 מיליון דולר. מכון המחקר 'מרכז קולורדו לחוק ולמדיניות' מעריך כי המדינה חוסכת 40 מיליון דולר נוספים כשהיא לא פותחת יותר בהליכים משפטיים נגד המעשנים.

ואלה רק המספרים הישירים. קולורדו ידועה כיעד מפורסם לחופשות סקי. עונת הסקי האחרונה רשמה שיא של 12.5 מיליון תיירים, 10 אחוזים יותר מאשר בחורף הקודם. ועוד לא דיברנו על חממות הגידול של הצמח, על המפעלים שמייצרים מאכלים ותכשירים שמבוססים על קנאביס, ועל המעבדות שבודקות את אחוז החומר הפעיל בצמח או במוצר הקנאביס. מכל רחבי ארצות הברית נוהרים לקולורדו יזמים בתחום המתפתח. באמריקה קוראים לזה "הבהלה לירוק", The Green Rush, פרפראזה על הבהלה לזהב. יותר מ־300 חברות בורסאיות קשורות לתעשיית הקנאביס, יש כבר עשר קרנות השקעה לעסקי הקנאביס בלבד. אפילו המשקיע האגדי וורן באפט מתעניין.

אבל לא הכול ורוד. עם הכסף והפיתוח מגיעים גם נוכלים רבים שגונבים את כספי המשקיעים. גידול חד מאוד של 140 אחוז נרשם השנה דווקא במספר עבירות ההצתה בקולורדו. בבתי החולים במדינה מספרים שמגיעים אליהם יותר ויותר ילדים ומבוגרים שחלו עקב שימוש מופרז במריחואנה לאכילה. ויש גם סיפור על אחד מתושבי דנוור, שכמה שעות אחרי שקנה חבילה של ממתק הקנאביס 'קארמה קנדי', התחיל לדבר על סוף העולם שמתקרב, שלף אקדח ורצח את אשתו. מצד שני, גם משחק הקריקט גבה לאחרונה את חייו של חובט אוסטרלי, פיל יוז, שנפגע בראשו מכדור בזמן משחק. זה עדיין לא הופך את הקריקט לספורט מסוכן במיוחד (אם כי מדברים על הכנסת שיפורים בקסדות של השחקנים).

אדלסון נגד סורוס

אחת המדינות שדווקא דחתה בנובמבר תיקון חוקתי שמתיר שימוש במריחואנה לצרכים רפואיים היא פלורידה. באמצע השנה שעברה עוד עמד שיעור התמיכה במדינה על 80 אחוז, אבל בנובמבר 2014 נרשמו בקלפי רק 58 אחוזי תמיכה (כדי לשנות את החוק היה נחוץ רוב של 60 אחוז). לדברי תומכי הצעת החוק שנפלה, מה ששינה את דעת הקהל בפלורידה, או יותר נכון מי ששינה את דעת הקהל בפלורידה, היה איל ההימורים היהודי־אמריקאי שלדון אדלסון.

אדלסון תרם מכיסו 4 מיליון דולר עבור התעמולה נגד השינוי החוקתי, כשסך כל התרומות למאבק הזה עמד על 5 מיליון דולר. במונחי ההון של פטרונו של בנימין נתניהו, זה כסף קטן. אבל ביחס למאבק על חוקי הקנאביס באמריקה זה כסף גדול מאוד. במדינת אורגון, לדוגמה, גייסו מתנגדי הלגליזציה רק 179,352 דולר. באלסקה גויסו 97,045 דולר.

מגזין 'וייס' תהה מדוע התגייס אדלסון לקמפיין נגד הקנאביס הרפואי. אחת הסברות היא שאדלסון פשוט מאמין במלחמה בסמים ומתנגד ללגליזציה, והוא הבין היטב שפלורידה היא מדינת מפתח ואסור שהיא תיפול בידי תומכי הקנאביס כיוון שהיא עלולה לסחוף אחריה את הדרום כולו. 'וייס' גם מצטט תומכי לגליזציה שטוענים כי אדלסון, ששולט בבתי קזינו רבים בלאס וגאס ובמקאו, מעוניין להרחיב את עסקיו גם לפלורידה. לטענתם, המושל הרפובליקני של פלורידה מתנגד לשינוי החוקתי, ואם אדלסון יעזור לו עכשיו אולי המושל יעזור לו בעתיד. אין לכך שום הוכחה.

מה שבטוח הוא שאדלסון לא לבד בזירה. המיליארדר ג'ורג' סורוס, גם הוא יהודי, נחשב למשקיע הגדול ביותר בשינוי הגישה כלפי קנאביס בשני העשורים האחרונים. לפי תחקיר שפורסם ב'וושינגטון טיימס', מאז 1994 השקיע סורוס בקמפיינים למען לגליזציה ובעמותות שונות שעוסקות בנושא יותר מ־80 מיליון דולר. סורוס הוא גם אחד מגדולי התורמים למפלגה הדמוקרטית בעוד שאדלסון הוא גדול התורמים לרפובליקנים, כך שהסוגיה מקבלת ממדים פוליטיים מובהקים.

"אדלסון מכיר היטב את אמריקה והוא יודע שמבחינתו הוא חייב להפסיק את הדימום עכשיו, אחרת יקרה אסון", מסביר ל'ליברל' ד"ר אודי זומר, מרצה בכיר מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. "פלורידה היא מדינת לשון מאזניים עם הרבה מאוד מהגרים. יהיה לו הרבה יותר זול לשפוך כמה מיליונים בפלורידה עכשיו, לפני שעוד חמש או שש מדינות יעבירו חוקים כאלה". אבל ד"ר זומר נזהר מאוד מלתחום את הפוליטיקה של הקנאביס בצבעים כחולים ואדומים. "באלסקה, למשל, כל מוסדות השלטון נמצאים בידי הרפובליקנים. זו מדינה שמזוהה עם שרה פיילין, מי שהייתה מועמדת לתפקיד סגנית הנשיא בבחירות הקודמות, והנה – הם אישרו את זה.

"מאז הקמת הרפובליקה, השאלות של פדרליזם באמריקה הן מרכזיות. כמה כוח יש לממשל המרכזי ומה האיזון מול כוחן של המדינות. חושבים על המדינות כעל מעין מעבדות. כל מדינה היא מעבדה. האמריקאים אומרים לעצמם, 'ניתן לכל מדינה להתמודד עם מריחואנה בדרכה, נראה מה עובד הכי טוב ואז נאמץ את זה לכל ארצות הברית'".

אחת מנקודות המפתח היא כנראה הקשר בין הקנאביס לבין המיעוטים בארצות הברית. זומר: "היסטורית, מריחואנה הייתה מזוהה עם בני מיעוטים. בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 זה היה מזוהה עם מהגרים ממקסיקו. אחר כך זה היה מזוהה עם שחורים. זה פרנס חרדות ציבוריות רבות שהביאו להקשחה של החקיקה בתקופת הנשיא ריצ'רד ניקסון. עד היום הסטטיסטיקות של המעצרים על עבירות סמים הן מפחידות בהקשר הגזעי. הסיכוי של אדם שחור להיתפס גבוה בממוצע פי ארבעה מאשר שאר האוכלוסייה. במחוזות שבהם האכיפה מוגברת, היחס יכול להגיע ל־1:30. זה משליך על תעסוקה, על מגורים, על הכול. כמו שארגון 'המדינה האסלאמית' נולד בבתי הכלא האמריקאיים בעיראק, כך גם בתי הכלא בארצות הברית הופכים אנשים נורמטיביים שנתפסו עם מריחואנה לפושעים לכל דבר. יש הון חברתי. אני קורא לזה ההון החברתי האפל. ההון החברתי האפל גדל מאוד כתוצאה מהתייחסות למריחואנה כלא חוקית בארצות הברית".

הדעות הקדומות הללו באו לידי ביטוי גם בפרשה שהסעירה את ארצות הברית בחודש שעבר, הירי בפרגוסון. מייקל בראון, שחור בן 19 מפרבר של סנט לואיס, נורה למוות בידי שוטר לבן בשם דארן ווילסון. בראון לא היה חמוש, ולמרות זאת חבר המושבעים קיבל את גרסתו של ווילסון והחליט שלא להעמיד אותו לדין. לפי דו"ח הרעלים, בכל מיליליטר של דמו של בראון היו 12 ננו־גרם של THC, החומר הפעיל בקנאביס. זה הספיק עבור המומחים שגייסו עורכי דינו של ווילסון. הם הסבירו בבית המשפט שבראון ככל הנראה צרך כמות גדולה מאוד של קנאביס וזו כנראה שיבשה את תפיסת החושים שלו. לכן, במשתמע, הוא התנהג בפראות שהביאה את השוטר לירות בו. מבקרי הלגליזציה קפצו על המציאה: "מותו של בראון צריך לשמש לנו תזכורת טרגית לכך שמריחואנה אינה בלתי מזיקה, זה לא בדיוק כמו אלכוהול", כתב כריסטיאן תורסטון, פסיכולוג התמכרויות, בבלוג שלו (הפוסט נמחק בינתיים).

השיא הגיע עם ההפגנות הסוערות בפרגוסון בעקבות העניין. המגיש הבכיר של CNN אנדרסון קופר ביקש מהכתב שלו לתאר את האווירה בהפגנה. הכתב, דון למון, חצה את שורת המפגינים ודיווח: "אפשר כמובן להריח בבירור את ריח המריחואנה באוויר". זה הלהיט את הרוחות עוד יותר. אלפי מוחים קפצו ברשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר. מה שהרגיז אותם יותר מכל היה השימוש במילה "כמובן".

חשיבה מתקדמת לצד הליכה לאחור

תומכי לגליזציה במקומות רבים בעולם, ביניהם בישראל, תמיד נשאו עיניהם לאמסטרדם. למה אנחנו צריכים להיות כל כך דומים לאמריקאים בכל דבר ולא יכולים לשאוב קצת השראה מאירופה, שאלו הסטלנים. ובכן, עושה רושם שהיוצרות התהפכו. חוקרים רבים מנסים להבין כיצד השתנתה הגישה האמריקאית ביחס לקנאביס. חוץ מהכסף של סורוס, כמובן.

לד"ר מיכאל זכים, חבר בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, המתמחה בתרבות של הכלכלה הקפיטליסטית, יש הצעה מעניינת. "זה בעצם עוד שלב בהפרטה של החברה. מה שאני עושה ביני לבין עצמי הוא הספירה הפרטית שלי. זו הרשות הבלעדית אך ורק שלי. זה מתחבר עם עוד המון דברים שקורים היום באמריקה, ובעולם המערבי בכלל.

"הסם היום יותר נורמטיבי כי הוא מסמל את טשטוש הגבולות בין האמת למדומה. ב־20–30 השנים האחרונות אנחנו מתרחקים מהגבולות הממשיים. אפילו משהו בנאלי כמו פייסבוק, איפה בעצם החברים שלך? אתה מתנהל שם במרחב וירטואלי ובו זמנית אתה מתנהל במרחב אחר. זה כבר לא פיצול. המעבר בין הממשי לבין הווירטואלי הוא נורמטיבי ומובן מאליו. זה הפך לגיטימי. כמו שהקפיטליזם החריף של ימינו הוא וירטואלי לגמרי. כסף נוצר יש מאין באופן שלא הכרנו מעולם. הרווח הקל, הרווח הדמיוני, גם הוא מסמם. גם הוא מנותק מהממשי. תרבות הצריכה המודרנית היא לאבד שליטה, לצרוך ללא גבולות. הגבול הראשון שנמחק זה חשבון הבנק. תראה את משטר החובות של הצרכנים. אז הנה, גם כאן אין ויסות. כמו שהסם מוחק את יכולת הוויסות שלנו, או את הסופר־אגו, אז גם תרבות הצריכה כל הזמן מפתה אותנו לנטוש את הרציונליות, לממש חלומות".

ואם דיברנו על אמסטרדם מול ארצות הברית, המהפך כמעט הושלם. הקנאביס מעולם לא היה חוקי בהולנד, פשוט היה מותר למכור אותו בבתי הקפה, הקופי שופס. העניין מעולם לא הוסדר בחוק, מה גם שבעוד שלקופי שופס מותר למכור את הקנאביס, אסור להם לקנות אותו או לגדלו, כך שהם בעצם עוברים על החוק. במשך עשרות שנים זה לא הפריע לאף אחד, אבל בשלוש השנים האחרונות משהו השתנה. ממשלת הולנד החלה לאכוף את החוק. הסימן הראשון הגיע ב־2011, אז פשטו השוטרים על תחרות 'גביע המריחואנה' שהייתה נערכת באין מפריע במשך שנים, סגרו אותה ועצרו חלק מהמשתתפים. מאז, יותר ויותר קופי שופס באמסטרדם נאלצים להתמודד עם אכיפת החוק.

ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, רחוק מלהיות תומך של לגליזציה. הוא חוטף על הראש מראשי המדינות הגובלות בהולנד, בעיקר גרמניה ובלגיה, שטוענים כי ה"זבל" של הולנד מגיע אליהם. "זבל" זו ההגדרה שנתן רוטה לקנאביס בראיון טלוויזיוני שקיים לא מזמן. הקופי שופס בדרום המדינה, סמוך לגבול עם בלגיה, נסגרו כמעט כולם. הממשלה הכריזה שאמסטרדם היא הבאה בתור. ראש העיר אינו מעוניין להפסיד את ההכנסות הרבות שתיירות הקנאביס מביאה לעירו, אבל גם לא רוצה להסתכסך עם השלטון המרכזי. אז הוא החל לסגור שליש מהקופי שופס. הקופי שופ המפורסם The Old Church מוכר היום רק אלכוהול. שכנו המפורסם, High Times, ייסגר בשנה הקרובה. מקומות רבים אחרים מצמצמים מאוד את שעות הפעילות שלהם.

מעשנים בכיף באורוגוואי

ובזמן שאמסטרדם מנסה להתנער מתדמית "גן העדן למעשנים", בצד השני של הגלובוס הולכים על כל הקופה. אורוגוואי, מדינה קטנה בדרום אמריקה, תהפוך במהלך 2015 למדינה הראשונה בעולם שלא מסתפקת בלגליזציה מלאה של קנאביס, אלא מתכוונת למכור בעצמה את העשב.

הלגליזציה תחול רק על אזרחי אורוגוואי, שיורשו, מעל גיל 18, לגדל עד שישה עציצים בביתם ולקנות עד 40 גרם מריחואנה לשימוש עצמי. זאת בתנאי שיירשמו מראש במאגר הממשלתי ויקנו בחנויות המורשות של המדינה. המחיר, אגב, יעמוד על דולר אחד לגרם, מחיר נמוך בהשוואה למקומות אחרים בעולם.

הרוח החיה מאחורי הרפורמה הוא נשיא אורוגוואי היוצא, חוסה "פפה" מוחיקה. טיפוס צבעוני מאוד שמתעקש לתרום את רוב משכורתו, ממשיך לגור בחווה הצנועה שלו ונוהג בחיפושית תכולה מודל 89'. לאחרונה דווח על שייח' סעודי שהציע למוחיקה מיליון דולר עבור החיפושית, אך הוא סירב. מוחיקה טוען שמעולם לא עישן מריחואנה ושהוא גם אינו מעודד שימוש כזה, אבל לתפיסתו את הנזק החמור באמת גורמים סוחרי הסמים, לא המשתמשים. הוא רואה בעישון קנאביס זכות בסיסית של אדם חופשי, כפי שגם עיגן בחוק את הזכות להפלות ואת החוק המאפשר נישואים חד־מיניים. "אנחנו צלחת פטרי, אנחנו ניסוי סוציאלי, הלוואי שנהפוך את העולם למקום טוב יותר", אמר פפה בראיון טלוויזיוני.

האופוזיציה באורוגוואי טוענת שלפי הסקרים שלהם 64 אחוז מהציבור מתנגדים לחקיקה החדשה. הם תולים את האשמה בג'ורג' סורוס, ששפך, לטענתם, מיליוני דולרים על קמפיין הלגליזציה באורוגוואי. באופן מפתיע, הביקורת על המהלך מגיעה גם מצדם של הליברלים ושל המעשנים הוותיקים במדינה. אלה מפחדים מהליך הרישום הממשלתי. הוא מזכיר להם ימים אפלים בהיסטוריה של המדינה. הם לא רוצים לקנות מהממשלה ולא רוצים שהממשלה תגיד להם מה מותר להם לעשן וכמה. הם גם בטוחים שהמהלך לא יחסל את השוק השחור, שיציע סחורה טובה יותר מזו הממשלתית.

לפני שבועיים הסתיימו הבחירות באורוגוואי. למוחיקה אסור היה להתמודד כי באורוגוואי נשיא אינו רשאי לכהן שתי קדנציות ברצף. מחליפו בראשות מפלגת השמאל 'החזית הרחבה', טאבארה ואסקס (שכיהן כנשיא לפניו), הבטיח לבוחרים להמשיך במדיניות קודמו. מנהיג המפלגה הלאומית, לואיס לקאיה פואו, התחייב לבטל את רובה של הלגליזציה. הקריאה הזו אמנם חיזקה אותו בסקרים אך בסופו של דבר הפסיד פואו למועמד השמאל. הרפורמה תיכנס לתוקף במהלך השנה הבאה, גם אם ייערכו בה שינויים קלים.

מסביב לעולם: כאן לא ירדפו אחריכם

מעט מאוד דברים אנחנו יכולים לומר בוודאות על מה שקורה בצפון קוריאה. היא נחשבת גם היום למדינה הסגורה ביותר בעולם, וכנראה גם למושמצת ביותר. אבל נראה שבנושא אחד היא מתירנית יותר מאשר כל מדינה אחרת בעולם: קנאביס.

לפי דיווחים שונים מהשנים האחרונות, שהתפרסמו באתר 'האפינגטון פוסט', במגזין 'וייס' ואצל בלוגרים עצמאיים שביקרו במדינה – אין שום בעיה להשיג או לצרוך מריחואנה בצפון קוריאה. לא ברור אם הסם חוקי או שפשוט אין שום אכיפה בנושא. אבל לפי כל הדיווחים אפשר לרכוש קנאביס בשוק ולעשן אותו בפארקים, במסעדות ובברים. בלוגר בריטי בשם דרמון ריכטר שביקר בצפון קוריאה טען בשנה שעברה כי אפילו המלווה שהממשלה הצמידה לו במהלך הביקור עישן יחד איתו ג'וינט.

ארגון זכויות האדם הקליפורני 'חופש בצפון קוריאה' טוען שלא רק שהקנאביס (או ה"יוקסאם" כפי שהוא מכונה שם) נפוץ מאוד במדינה הטוטליטרית, אלא שהסוכנויות הממשלתיות עצמן מוכרות אותו מחוץ למדינה כדי להעשיר את קופתן במטבע זר.

את המידע לגבי צפון קוריאה צריך תמיד לקחת בעירבון מוגבל. אבל יש היום לא מעט מדינות בעולם שלגביהן אפשר לומר בוודאות: אין בעיה לעשן. רשות השידור הממשלתית של בריטניה, הבי־בי־סי, פרסמה בחודש שעבר רשימה של מדינות שבהן אפשר לעשן בלי להסתבך עם החוק, בתנאי שאתם מעל הגיל המותר:

בקולומביה אסור למכור קנאביס, אבל מותר להחזיק כמות של עד 22 גרם, ולכל אזרח מותר לגדל עד 20 צמחים לשימוש עצמי.

באקוודור מותר להחזיק עד 10 גרם קנאביס לשימוש עצמי.

בפרו מותר להחזיק עד 8 גרם לשימוש עצמי.

בקוסטה ריקה הקנאביס רשמית אינו חוקי, אבל יש מדיניות של אי־הפללה של מי שמחזיק כמות לשימוש עצמי. כמה זה שימוש עצמי בקוסטה ריקה? החוק אינו מציין.

בג'מייקה אושר השנה חוק אי־הפללה של אחזקה של עד 57 גרם לשימוש עצמי.

בספרד מותר לגדל קנאביס בשטח פרטי, לשימוש עצמי בלבד. בברצלונה נהוגים מועדוני קנאביס לחברים, שבהם אפשר למכור, לקנות ולצרוך קנאביס באופן חופשי.

בשווייץ אמנם אסור למכור או להוביל קנאביס, אך מותר לגדל עד ארבעה צמחים.

גם בארגנטינה יש מדיניות של אי־הפללה בכל הנוגע לאחזקה, וכך גם בחלק ממדינות אוסטרליה.

ישראל: שוק מפותח, אבל חוק נוקשה

בישראל החוק חד־משמעי: אסור. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה הורה להקל את הענישה על מי שצורך קנאביס לשימוש עצמי. גם מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, הכריז שאותו לא מעניין אדם שמעשן ג'וינט במרפסת. הוא לא המפכ"ל הראשון שאומר שאין טעם להילחם במשתמשים הקטנים. מעניין, אם כן, מיהו ששולח את אנשי החוק למלא את משימתם: בשנה האחרונה נפתחו בישראל יותר מ־20 אלף תיקים פליליים על שימוש עצמי במריחואנה. חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ גיבשה הצעת חוק שלפיה שימוש בכמות קטנה לא ייחשב לעבירה פלילית. אבל חוץ מאשר חבר הכנסת משה פייגלין מהליכוד, אין תומכים רבים ביוזמות לגליזציה או אי־הפללה של צרכני קנאביס. לפחות לא בפומבי.

תעשיית המריחואנה הרפואית, לעומת זאת, התפתחה מאוד בישראל בשנים האחרונות. יש הטוענים כי מספר מחזיקי הרישיון בישראל, ביחס לגודל האוכלוסייה, הוא הגדול בעולם. התעשייה מגלגלת קרוב ל־50 מיליון שקל בשנה. חברת 'תיקון עולם', המגדלת ומשווקת קנאביס רפואי בישראל, טוענת שלפי הנתונים שבידה, בקרב החולים שמשתמשים במוצריה חלה ירידה של 73 אחוז בשימוש בתרופות אחרות. מנגד, גם שרת הבריאות יעל גרמן וגם מנכ"ל המשרד שלה רוני גמזו טוענים שקנאביס רפואי אינו תרופה, ומייחסים רבות מהשפעותיו לאפקט הפלסיבו: אנשים מדווחים על שיפור במצבם כי הם מאמינים בקנאביס ולא בגלל שהוא באמת משפר את מצבם.

רבים מהמחקרים החשובים בעולם בנושא המריחואנה הרפואית נולדו בישראל, ובראשם מחקריו של פרופ' רפי משולם, שגילה את החומרים הפעילים בקנאביס. אגב, מעניין לציין שהמימון של אחד המחקרים שבוצעו בשנה שעברה באוניברסיטת תל אביב ובמכון ויצמן, הגיע מכיסם של שלדון אדלסון ורעייתו, ד"ר מרים אדלסון. המחקר גילה כי טיפול במריחואנה רפואית יכול להקל את סבלם של חולי טרשת נפוצה.

כך שקשה מאוד לשרטט את הקווים המפרידים בין שני המחנות. מפת האינטרסים מורכבת ביותר. אדלסון גם מתנגד למריחואנה רפואית וגם תומך בה? לא ברור. ארצות הברית כבר לא נוקשה כמו בעבר, ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין מתנגד למגמות האלה בתקיפות. אבל באותה נשימה, צפון קוריאה, גם היא יריבה של ארצות הברית, לכל הפחות מעלימה עין.

גם חברות התרופות, שבעבר נחשבו לכוח הגדול שפועל מאחורי הקלעים נגד הקנאביס, כבר לא חד־משמעיות בנושא, ויותר ויותר מהן מפתחות ומוכרות תרופות המבוססות על קנאביס. ובכלל, אילו עוד נושאים יכולים לחבר בין שני חברי כנסת כמו זנדברג ממרצ ופייגלין מהליכוד?

מה שבטוח, הקנאביס גדל בעולם עוד לפנינו, וייתכן שימשיך לגדול גם אחרינו. כספת הזרעים הגלובלית, הממוקמת עמוק תחת הקרח הארקטי באי שפיצברגן שבנורווגיה, מכילה 21,500 זרעים של זנים שונים של קנאביס, האחרונים שבהם אופסנו באפריל השנה. הכספת נועדה לאפשר המשך קיום של החקלאות העולמית במקרה של אסון טבע קולוסאלי או קטסטרופה מעשה ידי אדם. זו אגב כמות גדולה יותר מאשר זרעי האספרגוס, הפטל והאוכמניות שמאוחסנים בכספת הקפואה.

איפה מקלים על החיים של צרכני הקנאביס?

–

• השנה של המלחמה במעשנים // הטור של הלל גרשוני
• הרבה לפני ה'כיבוש' היה לנו את 'הממשל הצבאי': 50 שנה לביטול הממשל הצבאי // יותם ירקוני
• שיר השרירים – מסע היסטורי אחר דמותו של הלוחם היהודי // מאת יותם ירקוני