רק לפני חמש שנים קבעה מודעת בחירות של מרצ שזו מפלגה "בלי סכסוכים, בלי לכלוכים, בלי טינופת, בלי סירחון, בלי גועל, בלי בחילה". טעם של מחלבה קטנה ומשובחת. אלא שהחלב החמיץ והריח הרע נישא למרחוק.
היכן שלא זורקים היום אבן מתחולל קרב איתנים בין המחנות השונים, שמשוכנעים שהם היחידים שיכולים להחזיר עטרה ליושנה. לשחזר את 12 המנדטים שפעם־פעם היו נחלתה של מרצ. מחנה האדומים, שבראשו אילן גילאון שהגיע ממפ"ם עם השקפת עולם סוציאליסטית; המחנה בראשות זהבה גלאון, שהגיעה מזכויות האדם, שנקרא לו מחנה הירוקים; ומחנה הסגולים של תמר זנדברג. צבע זה עיטר גם את מסע הפריימריז שלה, ולדעתה מייצג את דור הנרות, זה שמאמין במלוא התום בחלום השלום. לצד אלו המרכזיים, נמצא גם את המחנה התל אביבי של חברת מועצת העיר תל אביב, מיטל להבי, את מחנה הקיבוצים ואת המחנה של אבי דבוש. יותר מחנות מאשר מקומות בכנסת. ההערכה היא שדבוש וזנדברג יתמודדו על ההנהגה לצד גילאון וגלאון.
המחנות החדשים מגמדים את מאבקי העבר. אותם מאבקי איתנים בין מייסדת רצ, שולמית אלוני, לבין מי שעזב את מפלגת העבודה לטובת מרצ, יוסי שריד. שניהם כבר אינם איתנו. אבל כמות ההשמצות אז הייתה הרבה יותר אלגנטית ממה שקורה היום במרצ. או כפי שהגדיר זאת היטב הח"כ לשעבר אבשלום וילן: "אם בעבר המאבקים התנהלו לצלילי מוזיקה קלאסית, היום הם נערכים בראש חוצות בפול ווליום".
–
מרצ הוקמה ב־1992 משילוב של שלוש מפלגות – רצ בראשות אלוני, מפ"ם שבראשה עמד יאיר צבן, ושינוי של אמנון רובינשטיין. הוויכוחים בין אנשי רצ ושינוי הליברלים לבין אנשי מפ"ם הסוציאליסטים היו אידיאולוגיים. זה מה שעמד אז במרכז החיים המפלגתיים. במוסדות המפלגה, הוועידה והנשיאות הייתה חלוקה מובהקת לעמדות המפלגתיות הישנות, וחברי ועידה נבחרו לפי המפתח המפלגתי הקודם.
בשנים האחרונות החלוקה הנושנה נעלמה. הם פועלים על פי המוטו – עולם ישן עד היסוד נחריבה. מחנאות אישית קנאית תפסה את מקומה של האידיאולוגיה. כל ניסיון להיכנס לרשימת מרצ לא כחלק מדיל מחנאי, נכשל. אייל בן ראובן, מרב מיכאלי, יוסי יונה, זוהיר בהלול, עמירם לוין ואחרים ניסו בעבר לבדוק אם יוכלו להשתלב ברשימת מרצ לכנסת. במהרה הבינו שמרצ היא חלום רחוק. את השקפת עולמם היונית לא שינו. רק מצאו אכסניה מכניסת אורחים יותר. תמצאו אותם במחנה הציוני. תשאלו כל עסקן זוטר במרצ כיצד יוכל להתקדם במפלגה הצפופה והדחוסה, והוא יתאר את המחנאות ככלי הנסיקה העיקרי.
העיתוי של המאבקים, בעיקר בין יו"ר המפלגה זהבה גלאון, שפרשה מן הכנסת כדי להתמודד על הדגל העכשווי שלה – פריימריז פתוחים שיובילו לפתיחת השורות ולפריחה – לבין ח"כ אילן גילאון, שמבקש להשאיר את השיטה הנוהגת, מעורר לא מעט אמוציות. דווקא כעת כשההתבטאויות של יו"ר העבודה, אבי גבאי, בנושא דת ומדינה והתנחלויות גורמות לעלייה בסקרים מחמישה לשמונה מנדטים, המפלגה עסוקה במריבות אינסופיות. פעילים בולטים מתלוננים: "יכולנו להגיע לעשרה מנדטים, במקום זה אנחנו מדשדשים במי אפסיים. בלהיטות של גלאון וגילאון לפגוע זה בזה, מי שנפגעת היא מרצ ואיתה מחנה השמאל כולו. הנזק הזה יחזור אלינו במהלך הבחירות הכלליות".
–
גלאון נגד גילאון
קשה למצוא כיום בפוליטיקה הישראלית שני אנשים, חברי מפלגה אחת, הנאבקים זה בזה ביצריות כה רבה כמו זהבה גלאון ואילן גילאון. מי היה מאמין שהמפלגה הקטנה, הערכית, תתנהל בעוינות כה גדולה שפוגעת במפלגה עצמה ובשמאל הציוני. המאבקים אף הגיעו לאחרונה עד להגשת תלונה במשטרה ויצרו אווירה כה עכורה, שבמרצ יש מי שמכנים את המפלגה "קן הקוקייה". גלאון וגילאון נאבקים על כל דבר, מינויים, פניה האידיאולוגיות של המפלגה ושינוי שיטת הפריימריז, שיוכרע בוועידת המפלגה בסוף דצמבר. גלאון התומכת בפריימריז פתוחים כבר הודיעה שאם תנחל תבוסה תפרוש מהמפלגה. גילאון הבטיח להישאר במרצ בין אם יפסיד ובין אם ינצח. "זהבה גלאון חסרת אחריות בהרבה מובנים עם אגוצנטריות מוגזמת. אני בכלל לא רציתי להתמודד על ראשות המפלגה, אבל זהבה הביאה אותי לזה. לא אחת נתקלתי בהתנהלויות שאמרתי לעצמי שאני יכול לעשות את זה טוב יותר", כך גילאון.
"איך אפשר לכבוש את הלבבות בחוץ כאשר בביתנו לא שורר שלום בית", תוהה מיטל להבי. "אנחנו צריכים להיות בבואה של הערכים שלנו. אני מעריכה את זהבה גלאון, אבל מנהיג נמדד גם במידת הלכידות הפנימית, בהשראה ובתקווה שהוא מעורר".
"מה שנשאר לשמאל הציוני היום זה מרצ", אומר אבשלום וילן, בעבר חבר כנסת מטעמה, שסביר שישמח לחזור למשכן. "יש כל כך הרבה דם רע בין הצדדים, כל נושא ענייני נרקם על פי שאלה אחת: האם האדם המעלה את הנושא הוא איתנו או נגדנו. הם לא מבינים שאם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, נתניהו שוב יהיה ראש ממשלה".
יאיר צבן (מפ"ם), ממייסדי מרצ ולשעבר חבר כנסת ושר, מודאג וכועס. "דור ההנהגה הקודם ידע להתגבר על חילוקי הדעות ולא להפוך כל מחלוקת למלחמת עולם. בלי לשבור את הכלים. זאת הפעם הראשונה שקורה דבר כזה במרצ וחבל שזהבה, בהתנהלות כוחנית שלא מתאימה למרצ, הובילה את המפלגה לנקודה כזאת כך שהכלי נראה סדוק ומאיים להתנפץ".
"קקה־פיפי"
במזנון הכנסת, משייט בין השולחנות הצפופים עם הקלנועית שלו, מדבר גילאון, בפשטות של איכר, על החשש מקריסה של מרצ. "לא מצפים מאיתנו למאבקים כאלה. אני מקווה שלא אני אשם במחנאות שנוצרה במרצ, אני שונא גרידיות, אבל זהבה מאוד ריכוזית בכוח שלה. אבי גבאי מפנה לנו את מרחב השמאל, אבל מרצ עסוקה בהתכתשויות פנימיות", הוא אומר נסער, מבלי לקחת על עצמו גרם אחריות למצב שנוצר.
יום למחרת, בבית קפה בתל אביב, היא דוחה את הטענה שהוויכוח ביניהם הוא על שיטת הבחירות. "יש כאן קרב שעלול להסתיים במותה של מרצ. זו מלחמה, אנשים פשוט לא מוכנים לוותר על הכוח שלהם. הדיון האמיתי הוא על פתיחת השורות של המפלגה בפריימריז פתוחים, כל השאר זה קקה־פיפי. כל מה שמעניין אותם זה ג'ובים ושליטה. אני מאיימת על הסדר הישן של מרצ וכל שינוי מאיים עליהם, לכן ניסו להדיח אותי".
כמו גילאון, גם גלאון נסערת, לא מתכוונת לוותר "ולעשות פשרות רקובות". מכריזה שאם לא תצליח, לא תזקוף זאת לחובתה אלא לחובת מרצ. ה"גרנד דאם" של השמאל הציוני מורכבת מכפי שהיא ניבטת בראיונות טלוויזיוניים. על חלק מהשאלות היא מסרבת לענות, בעיקר על שאלות פרטניות הנוגעות להתנהלותה בתוך המפלגה, יותר מפעם אחת מאיימת להפסיק את השיחה, מעבירה את התחושה שאם רק הייתה רוצה – הייתה יכולה לחשוף את הנעשה במחנה המתחרה כך שהשמיים ירעדו.
לפני שבועות אחדים ניסו במחנה של גלאון לאותת על כך. מזכ"ל המפלגה, ח"כ מוסי רז, התלונן על חתימות מזויפות בטפסים של מחנה גילאון בבחירות האחרונות לוועידת מרצ. במחנה גילאון אומרים שזה סיפור זניח, לא היה כלום ולא יהיה כלום. תוהים מנגד מדוע בכירי מרצ לא התלוננו במשטרה על אירוע אלים שהתרחש לאחרונה בוועידת מרצ, אבל מיהרו להגיש תלונה על חתימות שכביכול זויפו. טוענים בלהט שכדי להכפיש את שמו של גילאון, המועדון כולו יישרף. מולם אומרים במחנה גלאון כי באמתחתם מידע רב נוסף על ההתנהלות של מחנה גילאון, שלא נחשף מפני שלא רצו להשחיר את שמה של המפלגה.
כיבוש או סוציאליזם?
כאמור, אין הרבה אידיאולוגיה במחנאות במרצ. מי שמצייר לעצמו לילות ארוכים על וודקה, סיגרים וויכוחים אידיאולוגיים ייאלץ לנדוד למחוזות אחרים. חברי הנהלה שניסו לעורר דיונים אידיאולוגיים בישיבות הנהלה, נדחו.
גלאון וגילאון מנסים להפיח אש ברמצים האידיאולוגיים. תנו לגילאון דקה פנויה והוא יתאר את עצמו כ"בהמת משא אידיאולוגית. אני חושב בצורה מעמדית, עוסק בחלוקתיות ובהורדת מפלס החרדה הקיומית. אם מדברים על כיבוש, בעיניי יש כיבוש אחד נאור: כיבוש מדינת ישראל והחזרתה לבעליה החוקיים, האזרחים". לחבורת תיכוניסטים מבית ג'אן שהגיעו לביקור בכנסת אמר דברים דומים. שמזגן בבית ואוכל במקרר חשובים יותר מאיומי הפצצה האיראנית. הפציר בהם להקשיב לקול הפנימי שלהם. בעבר כינה את הגישה של גלאון "עזה טורס", כלומר העדפה של הפלסטינים ופגישות עם הראיס על פני עניי עירה.
גלאון, מצידה, מדברת בזלזול על הכיוון שאליו מושך גלאון את המפלגה. "מרצ לא תהפוך למפ"ם. מצביעי מפ"ם מתו. אפשר למצוא אותם בבית קברות. מפ"ם לא יכולה להביא מנדטים. אנחנו המציאות החדשה. יש כאן קרב על שתי תפיסות. הם רוצים מרצ הרבה יותר סוציאליסטית וסגורה. אני רוצה מרצ שמדברת על סיום הכיבוש. על מקום לחילונים ולזכויות אדם. מאבק לחברה צודקת לא מסתיים רק במאבק חברתי־כלכלי. השקפת העולם שלי יותר רחבה. צריך לסיים את הכיבוש ולתת מקום לחילונים ולזכויות אדם".
מילים, מילים ובינתיים ה"אידיאולוגיה" השולטת היא שיטת הפריימריז. עד תחילת 2008 נבחרו חברי הכנסת והיו"ר בפריימריז פתוחים של מתפקדי המפלגה. חשש לפגיעה בהליך הדמוקרטי הוביל לכך שבתשע השנים האחרונות אלף צירי הוועידה בוחרים את היו"ר ואת הרשימה לכנסת.
צירי הוועידה נבחרים אחת לארבע שנים, בהליך סבוך בסניפים, שמזכיר את שיטת האלקטורים האמריקאית. 150 חברי ועידה, ביניהם בכירי מרצ לשעבר, חברי מועצות עירוניות ואחרים שהמפלגה חפצה ביקרם, נכנסים לוועידה כגוש אחד. מתנגדי גלאון דורשים שקיפות בצירוף צירים לגוש המיוחסים. "המאבק הזה יהיה הדבר החם הבא במרצ".
במרצ יש המכנים את הוועידה "חונטה". לא מעט מחברי הוועידה הם קרובי משפחה של חברי הכנסת. ארבעת ילדיו ואשתו של גילאון הם חברי ועידה, כמו גם בעלה ואחד מבניה של גלאון. כך גם קרובי משפחה של חברי הכנסת תמר זנדברג, מיכל רוזין ועיסאווי פריג'. ישראל כהן, היועץ של גלאון, הצליח להכניס שלושה מבני משפחתו לוועידה שנבחרה לאחרונה.
המאבק לשינוי שיטת הבחירות נולד לאחרונה. גלאון, שתמכה בעבר בבחירות בוועידה, שינתה את דעתה ודורשת כעת פריימריז פתוחים. מתנגדיה אומרים שמאחר שאיבדה את השליטה בוועידה, היא מבקשת לשנות את שיטת הבחירות. פעמיים, במרץ וביולי, לא הצליחה גלאון להעביר את שינוי שיטת הבחירות בוועידה. בספטמבר תמכו 54% מצירי הוועידה בבקשה לקיצור כהונתה כיו"ר המפלגה, 6% פחות מהדרוש על פי חוקת המפלגה. תבוסה צורבת מבחינתה. בנאומה כינתה את המתרחש במפלגה "פוליטיקת ביבים קטנה". האשימה שמנסים להדיח אותה.
גלאון אומרת שהיא מונעת מתוך רצון כן להרחיב את בסיס כוחה של המפלגה, "אני אישה רצינית, עבדתי על התוכנית במשך שנה, התייעצתי עם מומחים בארץ ובעולם. אני לא מביאה פודינג אינסטנט, אני באמת מאמינה ששיטת הבחירות הפתוחה היא הסיכוי של מרצ". ועידת מרצ, שתקבע את שיטת הבחירות, תתכנס החודש וגלאון מתנגדת לכל פשרה. "על איזו פשרה אפשר לדבר? הפשרה מבחינתם היא להשאיר את המצב הקיים. הם רוצים שנישאר מפלגה קטנה". היא סבורה כי המהלך שלה "יפתח את שורות המפלגה, ייצור באזז חיובי, יגדיל את כוחה מ־18 אלף מתפקדים לעשרות אלפים, יאפשר למועמדים ראויים נעדרי כוח מחנאי להתמודד על מקום ברשימה לכנסת, ויהפוך את מרצ לאטרקטיבית יותר".
בצילם של ענקים מנוחים
בשבועות האחרונים נפגשה גלאון עם צירי הוועידה. מנסה לשכנע אותם לתמוך בעמדתה. "עד היום כל מי שנפגשתי איתו הסכים איתי. כל חברי הכנסת שלנו טובים, אבל אנחנו יכולים להרחיב את השורות ולצרף אלינו פעילים מכל רחבי הארץ, אקטיביסטים וידוענים, שיוכלו למשוך בוחרים. זה נושא דרמטי. השאלה האמיתית היום במרצ היא אם אנחנו רוצים לפתוח את השורות או להמשיך להסתגר. הם רוצים להישאר מפלגה קטנה. אני רוצה לגדול. זה קרב על פניה של מרצ. כיו"ר המפלגה יש לי אחריות כלפיה. אני אחראית שמרצ לא תיקבר. כשאפגוש בשמיים את יוסי שריד ואת שולמית אלוני אוכל לומר להם שעשיתי הכל כדי להגדיל את המפלגה, גם אם אשלם על כך מחיר אישי. אם דעתי לא תתקבל אפרוש מהמפלגה". מגלה שהועברו עליה מסרים, שאם תסכים לרדת מעניין הפריימריז הפתוחים, גילאון לא יתמודד מולה על ההנהגה.
גילאון לא מתרשם. במחנה שלו משוכנעים כי הפרישה של גלאון מהכנסת הייתה תרגיל ביחסי ציבור שנועד להעניק לה פרסום. גילאון: "זה היה לי מאוד תמוה וכך אמרתי לה. תארי לך שהייתי עוזב את מאבק הנכים כדי להילחם למען שינוי שיטת הפריימריז. זה לא נושא שעליו מייצרים מחלוקת, בוודאי לא נושא שעליו עוזבים את הכנסת".
גילאון מעיד על עצמו שהוא פעיל במפלגה 40 שנה, ואיש מעולם לא דיבר איתו על שיטת הבחירות. "מה שחסר לנו זה מצביעים ולא שינוי שיטה. נוצרה כאן סערה בכוס מים. המשבר הוא לא כל כך גדול, אבל אם נמשיך בקידוש השיטה אני חושש שתיווצר סכנה לקריסת מרצ", הוא אומר ומוסיף ששיטת הפריימריז הפתוחים היא דרך בחירות מושחתת שפותחת שורות בעיקר למי שיש מספיק כסף כדי לפתוח אותן. "אני מציע שנלך על כמה סקרי עומק, ומי שיקבל בהם יותר קולות יעמוד בראש המפלגה, או שנכניס עשרות מתפקדים מכל רחבי הארץ לאוטובוסים סגורים ונבקש מהם להצביע עבור המועמד הראוי לתפקיד יו"ר המפלגה. כל בחירה שלהם תהיה מקובלת עליי. וברצינות, אפשר לקבוע שבכל חמישייה יהיה מועמד חדש שאינו חבר כנסת. ככה ייחסך הרבה זמן וכסף", כך גילאון.
גלאון וגילאון משוכנעים שצירי הוועידה יצדדו בהם, למרות שמערך הכוחות בוועידה, שנבחרה לפני חודשיים, אינו מפוענח דיו. במחנה של זנדברג עדיין לא גיבשו את עמדתם. הנטייה שלהם היא לתמוך בפריימריז פתוחים של חברי המפלגה ולא של כלל הציבור, כעצת גלאון, כדי למנוע סכנה של השתלטות עוינת על המפלגה. זנדברג בכלל סבורה שהמאבק על שיטת הבחירות אינו אלא "כסות למאבק פרסונלי ופוליטי".
יו"ר המפלגה הקודם, חיים אורון, שגלאון משוכנעת כי יתמוך בפריימריז הפתוחים למרות שאינו נמנה עם תומכיה המסורתיים, אמר ל'ליברל' כי "אין מודל מושלם לבחירות. זהבה משוכנעת שמרצ צריכה לשדר פתיחות לקהלים נוספים. זה לא הכיוון הבלעדי. האסון הגדול של מרצ הוא שהכל שם פרסונלי. אין מחלוקת אידיאולוגית".
המחלוקות האישיות אכן חודרות לכל פינה במפלגה. כבר שנים מתחרים גלאון וגילאון איש ברעהו על אש קטנה. הוא הפסיד לה בפריימריז לפני האחרונים, בפריימריז האחרונים לא התמודד, לפני כחצי שנה הודיע שהפעם לא יישב על הגדר. תומכיו בטוחים כי הודעתו הלהיטה את הרוחות בסביבתה של גלאון והפכה את מרצ לשדה קרב. גלאון, לדבריהם, הייתה בטוחה שכמו בעבר גם בפריימריז הבאים איש לא יתמודד מולה והיא תיקח את כל הקופה בהליכה.
הקרבות מתחוללים לא רק סביב שיטת הבחירות, אלא על כל פסיק ונקודה. גלאון מבקשת למנות את אנשיה לכל תפקיד, ולו הזוטר ביותר; במפלגה לא תמיד רואים זאת בעין יפה. "גלאון היא מנהיגת השמאל הישראלי, מביך לראות במה היא מתעסקת", אומר חבר ועידה. כך גלאון נלחמה למינויו של מוסי רז למזכ"ל מרצ. רז התמודד מול תומר רזניק, צעיר בן 27, איש המחנה של גילאון. גלאון התקשרה למצביעים וניסתה לשכנע אותם לבחור ברז. עד כדי כך, אומר אדם המכיר את מרצ, שלעיתים היה נדמה שהמאבק מתחולל בין רזניק לבין גלאון. "מעולם לא קרה שיו"ר המפלגה טרח עד כדי התאבדות למען מינוי של מזכ"ל". רז גבר על רזניק ברוב זעום של 60 קולות בלבד.
חזית הצעירים
מאבק דומה התחולל על תפקיד יו"ר הנהלת מרצ. גלאון תמכה בפעילת מפלגה ותיקה ומוערכת, עו"ד גבי לסקי. גילאון תמך במנכ"ל גבעת חביבה, יניב שגיא, לשעבר מזכ"ל השומר הצעיר. במחנה של גלאון כעסו על המועמד שהוצב מול לסקי. ראו בכך קריאת תיגר על גלאון. בסופו של דבר נבחרה לסקי. גלאון גם ביקשה למנות את העוזרת שלה, עינת עובדיה, לנציגת מרצ בנעמ"ת. במפלגה לא אהבו את המינוי והתעקשו על מועמדת אחרת, סימה אוחיון, שבסופו של דבר גם נבחרה. בלהט המאבק החרימה גלאון ישיבות סיעה בכנסת. "על המינוי הזניח הזה המפלגה כמעט התפרקה", אומר בכעס חבר ועידה. מלחמת איתנים דומה התנהלה על מינויים של רכזת נוער ושל רכז המגזר הערבי. חברי ועידה שנקלעו למאבקים האלה מתארים את התנהלותה של גלאון "עסקנות כוחנית". גלאון נוהגת לכנות בכינוי זהה את אנשי מחנהו של גילאון. "המחנה שלי מורכב בעיקר מצעירי המפלגה", אומר גילאון בתגובה, "האם כשיו"ר המפלגה מדברת על עסקנים היא מתכוונת לאותם צעירים?".
גלאון גם פתחה חזית מול צעירי המפלגה. בוועידת מרצ בקיץ האחרון, נוער מרצ הפגין נגדה. בתגובה מיהר אחד מאנשי המחנה של גלאון להתקשר למשטרה, כדי לדווח על מה שהוא כינה "הפגנה לא חוקית". גלאון אף התעמתה עם המפגינים. סרטון של העימות הפך ויראלי. בר גיסין שעומדת, יחד עם אלעד וולף, בראש מטה הצעירים, אומרת שגלאון מצרה את צעדיהם רק מפני שהם תומכים בגילאון. "אנחנו מבקשים לבנות מפלגה שלא פוחדת להגיע למקומות חדשים. המפלגה זנחה את השיח החברתי, הפסקנו לדבר על נושאים שרלוונטיים לאנשים בישראל, ולכן אנחנו עלולים לאבד את האנשים בישראל", אומרת גיסין ומוסיפה שהם הצליחו להגיע למקומות שמרצ לא קיימת בהם וזה מאיים על זהבה. לדבריה, גלאון מבינה שאין לה מקום בהתחדשות של המפלגה ולכן היא צריכה לקחת אחריות ולהבין שהיא לא תצליח לפתוח את השורות אחרי שצמצמה אותן. "למרצ יש רק חמישה מנדטים. בכנסת הקודמת היו לה שישה, האם אפשר לקרוא לזה הישג? אני מאוד מעריכה את זהבה כפרלמנטרית, אבל כמנהיגת מפלגה היא לא עושה עבודה מספיק טובה ולכן היא צריכה להתפטר", קובעת גיסין. "אני מדברת בצער ובדאגה. אני לא מכירה אף מפלגת אופוזיציה שמנסה לפגוע בצעירים. מפלגה שרואה בצעירים אויב היא מפלגה שאיננה חפצת חיים. מפלגה בלי צעירים היא מפלגה בלי עתיד". היא מלינה על כך שבבית המפלגה אין להם אפילו שולחן ושהם חולקים חצי משרה. "זה לא ירפה את ידינו. אנשים במפלגה אומרים לי שהם חושבים כמוני, אבל לא נעים להם לדבר. אנחנו מפלגה קטנה, זה כמו קיבוץ. אני לא אתן לזהבה להמשיך כך רק כדי לשרוד", מבטיחה גיסין.
ואם זה לא מספיק, אבי דבוש, שנבחר למקום השמיני ברשימת מרצ לכנסת ונחשב לבן טיפוחיה של גלאון, יצר לאחרונה חזית נגדה שמטלטלת את המפלגה. דבוש דרש להקדים את הפריימריז ליו"ר המפלגה המתוכננים לתחילת 2019, כדי להגיע מוכנים לבחירות הכלליות אם יוקדמו לשנה הקרובה. הוויכוחים הגיעו לטונים גבוהים, עתירות הוגשו לבית הדין של המפלגה ופורסמה הקלטה של דבוש במהלך פגישה עם גלאון. למרות שאין מדובר בהקלטת סתר, היא יצרה התמרמרות רבה במפלגה. דבוש מדבר על הרגשה רעה, חציית כל הקווים, "היכן שלא ראיתי איתה עין בעין היא ראתה אותי כאויב". המלחמה בין השניים כבר הפכה לקאלט במפלגה. הם לא מדברים ביניהם, גלאון התנתקה מהעשירייה, קבוצת הוואטסאפ של עשרת המקומות הראשונים ברשימה לכנסת.
דבוש, בן 41, יליד אשקלון, תושב ברור חיל, יועץ ארגוני במקצועו, עבד בשתיל ובמגמה ירוקה וניהל כמה מאבקים חברתיים וסביבתיים. כיום הוא מקדיש את רוב זמנו לניסיון להרחיב את השפעתה של מרצ בפריפריה. הוא היה בין הראשונים במרצ שדיברו על הפריימריז הפתוחים כחלק מאותו ניסיון, אולם היום הוא סבור כי שיטת הבחירות איננה חזות הכל. "ברשימה לכנסת חסרים לנו ביטחוניסטים, ערבים, מזרחים, אנשים מהפריפריה. חשוב להילחם בכיבוש ולמען זכויות אדם, בלי להתנצל, אבל השיח החברתי לא פחות חשוב. והכי חשוב זה לצאת מהשיתוק הפוליטי ולהוביל התחדשות רעיונית בשיח ובתוכן".
תומכיו של דבוש הרבה יותר מיליטנטיים. לדבריהם גלאון מיצתה את מנהיגותה ועליה לפרוש לאלתר. "אנחנו עדיין משלמים את מחיר קמפיין הבחירות האחרון, קמפיין הגעוולד. תחנונים זה לא משהו שיכול לעבוד לאורך זמן", הם אומרים. לדעתם, רק מישהו אחר, דבוש במקרה זה, יוכל להביא למרצ בוחרים שמחזיקים בדעות של מרצ אבל לא מצביעים עבורה.
–
ד"ר אבי עופר מקיבוץ מענית, בן 62, איש היי־טק, דוקטור לארכיאולוגיה, שבת רעב לאחרונה מול בית ראש הממשלה בירושלים, במחאה על התנחלות תל רומיידה. הוא מוביל קבוצת קיבוצניקים לא גדולה אבל קולנית, הנאבקת בגלאון במלוא הכוח. "מתנהל אצלנו מאבק בין זהבה גלאון לשאר העולם", אומרים הפעילים של עופר. לדבריהם, למרות הירידה במנדט אחד בבחירות האחרונות והחשש שמרצ כלל לא תעבור את אחוז החסימה, לא התנהל במפלגה חשבון נפש אמיתי. "איך נחליף את השלטון? איך נגביר את כוחנו? שיטת בחירה איננה חזות הכל. זו מניפולציה פוליטית שנועדה לשמר את כוחה של זהבה גלאון".
ד"ר עופר מאוכזב. הוא מעיד שהגיע למרצ בגלל האידיאולוגיה ולא כדי להתקוטט עם גלאון, ומוסיף: "אבל אז גיליתי שאי אפשר לעשות הרבה. לא רק שאין דיוני עומק, אני גם לא רואה פעילות בשטח. הפריימריז הפתוחים הפכו להיות חזות הכל, כדי להוות מסך עשן שיסתיר את העובדה שמרצ לא עושה הרבה בשטח". במחנה גלאון דוחים את הדברים ואומרים שזה חודשים גלאון חורשת את הארץ מהצפון עד הדרום.
עבד אל־כרים זועבי, פעיל מרצ ותיק, העביר לאחרונה את תמיכתו מגלאון לגילאון. איתו ילכו כמה מאות ממצביעי מרצ בכפר נין. לדבריו, "הם מצביעים שלי. לאן שאני הולך, המצביעים שלי ילכו איתי". הוא מתנגד מכל וכל לפריימריז הפתוחים ואומר: "אני כבר 40 שנה במפלגה. ראיתי פריימריז מכל הסוגים. פריימריז פתוחים עלולים לגרום אי־סדרים שיכולים להגיע עד לאי־חוקיות. אני מאמין בתחרות אידיאולוגית".
עמדת הוותיקים
במהומה הזאת ותיקי המפלגה מעדיפים לשבת על הגדר. רובם ניטרליים, לפחות כלפי חוץ. משתדלים לא להביע אהדה למחנה כזה או אחר. יש המנסים לתווך בין גלאון לגילאון, ליצור נוסחה שתאפשר לשניים להמשיך לחיות זה לצד זה בשלום. בשבועות האחרונים עלו הצעות שונות שנועדו לצמצם את ממדי הפריימריז הפתוחים כך שיתאימו לגלאון כמו גם לגילאון. "הייתי מצפה שחברים בולטים במפלגה ישמיעו את קולם, אבל הם כנראה מכירים את אופייה של זהבה גלאון ויודעים שלא יצליחו לשכנע אותה, לכן הם אפילו לא מנסים להתערב כדי לא לשרוף את המועדון", אומר פעיל בכיר במרצ.
רן כהן מודה שהוא מתחמק מהבעת עמדה, ומסרב להתייחס למחלוקות הפנימיות במפלגה. "מרצ היא פנינה בתוך הזוהמה והיא חייבת לשמור על עקרונות כדי שלא להתערער. המחלוקות לא קולעות לצרכים של מרצ", אומר כהן.
אורון שבע מאבקים עם גלאון. בסוף הרים ידיים וחזר לקיבוצו, להב שבדרום. גלאון, מותר להניח, איננה כוס התה שלו, ובכל זאת הוא אינו יוצא נגדה. "הקושי המהותי שמרצ שרויה בו אינו קשור באנשים. כשמרצ קיבלה שלושה מנדטים, אני הייתי אחראי לזה רק ב־20%. כך גם זהבה גלאון כשמרצ קיבלה חמישה מנדטים. הסביבה משפיעה על המפלגה יותר מאשר אילן או זהבה".
חבר הכנסת לשעבר רומן ברונפמן מעריך את הפעילות של גלאון, "אם כי יש שם כל כך הרבה ויכוחים שקטונתי מלהבין אותם. זו מפלגה קטנה עם מאבקים גדולים".
מונולוג כאוב של פעיל ותיק ומרכזי, חבר ועידה, שניסה פה ושם להגיע לפשרות בין הצדדים, מייצג את תחושותיהם של רבים במרצ. חלקם מביטים מהצד בסכנת ההתפוררות של המפלגה, אחרים מנסים להיאבק, לעשות מעשה. רובם נואשים. מדברים על אווירה קשה ועכורה במפלגה, שרק לפני שנים לא רבות הייתה מהמרעננות בפוליטיקה. "כל מה שקורה במפלגות אחרות קורה גם במרצ. אם כי זה מעולם לא קרה אצלנו בעוצמה כזאת. מרצ תמיד הייתה שמורת טבע, כמו משפחה. מעולם לא היו אצלנו ריבים כאלה. אולי אני תמים, אבל כל זה לא צריך לקרות אצלנו. זה כואב לי", הוא אומר וממשיך: "בשנתיים האחרונות מאז הבחירות, התחושה אצל רבים במפלגה היא שאין במרצ שום דבר אחר מלבד ריבים ומאבקים כוחניים. אין פריצה קדימה, אין שינוי. המפלגה דורכת במקום, לא מתקדמת לשום מקום, רק נאבקת בינה לבין עצמה. לא נעים להיות חבר במפלגה שמתנהל בה קרב קשה".
מרצ, המפלגה היחידה שאינה מהססת להרים את הדגלים שלה לגובה, שהייתה הראשונה למנות חבר כנסת גאה, שפרצה גבולות של דעות קדומות ושל חוקים מיותרים, ניצבת כיום בפני אתגר לא פשוט. קיום אידיאולוגי – בסביבה אופורטוניסטית.
