ההחלטה של בנימין נתניהו עם הקמת ממשלתו לבחור בצמד האחים נפתליאיר ולהותיר את שותפיו החרדים בפינה חשוכה, הובילה את ההנהגה הפוליטית החרדית ללא מעט חשיבה ומהלכים פנים־מגזריים. הנטישה באופוזיציה, יחד עם פטירת מנהיגה הרוחני של ש"ס הרב עובדיה יוסף ז"ל, אולי הרחיקו את הציבור החרדי והפוליטיקה החרדית מהעין הציבורית, אבל ממש לא השתיקו את הזרמים הגועשים בהם פנימה. מלבד הדיון המרכזי באשר למחויבות (או אי־מחויבות) של הציבור החרדי לימין, ישנו דיון אחר, פנימי. הוא עוסק בשאלה של "האם ואיך ניתן למנות מנהיג רוחני יהדות ספרד?" או אם נהיה יותר תועלתניים: נשיא מועצת חכמי תורה חדש לתנועת ש"ס. לכאורה שני דיונים מקבילים, אבל בפועל דיון אחד משולב. היכולת של ש"ס במתכונתה החדשה לשרוד מערכת בחירות ללא נזקים מיוחדים משמרת גוש חרדי ויכולה להחזיר אותה למציאות של לשון מאזניים. אבל אם ש"ס לא תצלח מערכת בחירות ללא הרב עובדיה, יהפכו המפלגות החרדיות לגורם שולי במערכת הפוליטית. כשבירך דרעי לפני שלושה חודשים את יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג: "הלוואי שתהיה ראש הממשלה", הוא בחר את מילותיו בקפידה. לו רצה, יכול היה לומר: "אני מתחייב כאן ועכשיו שאנחנו לא נמליץ על נתניהו לראשות הממשלה ואתה תהיה המועמד שלנו". דרעי בחר לחזק את הרצוג מרחוק. מה מייצר את הניואנסים האלה, אחרי כל הנזק שנתניהו ייצר לציבור החרדי? "הרצוג צריך עוד לצמוח. לעמוד זקוף, לסגל לעצמו טון בס בדיבור ולמלא את החליפה", אומר לי גורם בכיר במערכת הפוליטית החרדית.
צילום: מאיר סלמן, "הארץ"
רוצים לקרוא עוד? הירשמו לקבל מגזין חינם
