דבר מוזר קרה ברחבת הבית שברחוב דאונינג 10, ב־18 באפריל 2017. פודיום חף מהסמל הממלכתי הוצב, כלי התקשורת קיבלו התראה על הודעה חריגה שתימסר בתוך שעה, וחרושת השמועות הותירה את שדרי החדשות מובכים, כך שנראו בערך כמו הנסיך וויליאם בניסיונו לרקוד בחופשת הסקי הידועה לשמצה. בסיומה של ההמתנה התברר שבריטניה הולכת לבחירות בזק בתוך פחות מחודשיים.
כך הפכה תרזה מיי, האישה שרוצה להיות אשת הברזל 2.0, לזו שלמעשה ביצעה שתי פניות פרסה חדות בזמן קצר. מי שחצתה את בריטניה לאורכה ולרוחבה במסע נגד יציאה מהאיחוד האירופי, היא לא רק זו שמובילה אותה כעת – אלא אף טוענת ש"היא זה הברקזיט" ולהפך. שבועיים לפני שהוצב הפודיום מחוץ לדלת השחורה אמר יועץ בכיר שלה את מה שהיא עצמה אמרה בעבר, שלא תלך לבחירות בזק; והנה כעת היא מספרת בדבקות כמה המהלך הזה נחוץ והכרחי. יותר מזה, מיי לא רק שינתה את דעתה בשני הנושאים, אלא מעידה שעשתה זאת בעל כורחה. את ההחלטה ללכת לבחירות קיבלה במהלך טיול רגלי עם בעלה בחג הפסחא, ולדבריה בחוסר רצון. במקרה שבו מנהיגה משנה את עמדותיה מקצה לקצה, ופועלת בניגוד גמור לדעתה באחת התקופות המורכבות והחשובות בהיסטוריה המודרנית של בריטניה, ניתן היה לצפות לצקצוקים והרמות גבה. לא רק שהבריטים לא נרתעים מהזיגזגים של מיי, הם צפויים, על פי כל הסקרים כולם, להעניק לה ניצחון מוחץ בקנה מידה היסטורי. כזה שמאפשר לה לאמץ מדיניות א־לה נתניהו, לסרב להופיע בעימות טלוויזיוני, ולפרסם מצע מפלגתי מלא חורים.
הסיבה שבגללה זה מצליח למיי, למרות הבעיות, גם היא מוכרת לנו היטב: היעדר כמעט מוחלט של אופוזיציה ריאלית. בבריטניה, כמו במדינות רבות אחרות, נמצא השמאל המתון במשבר בואכה קריסה. זה קרה למשל ביוון, בהולנד, בצרפת, בישראל. ובריטניה לא שונה. מפלגות השמאל המסורתי, הגדול, איבדו את היכולת להסביר לבוחרים מה ההצדקות לקיומן. במציאות גלובלית שבה הולכים ומתחלקים לקבוצות קטנות שמבקשות להסתגר בעצמן, קשה מאוד לדבר על ערכים משותפים כאילו דבר לא השתנה. המסרים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים של אנשי השמאל המתון, בחלקם, פשוט אינם רלוונטיים עוד. במקרה כזה יכולים לקרות כמה דברים: הישארות במקום וכתוצאה מכך דשדוש. בחירה במנהיג דמוי ימני לייט שמזהה הזדמנות ובדרך כלל יאכזב את השמאל ואת הימין גם יחד. האפשרות השלישית היא לבצע פנייה חדה שמאלה, ולייחד את המחנה בבחירת מנהיג מהשמאל הקיצוני יותר, דוגמת ג'רמי קורבין, שמרחיק את השמאל המתנדנד והופך מפלגה גדולה לנישה.
אחרי ששקעה ההתרגשות הראשונית מההודעה על הקדמת הבחירות התברר שבעצם מדובר בצעד ההגיוני והצפוי ביותר שמנהיג במצבה של מיי יכול היה לעשות. בתקופה הקרובה תנהל מלחמה מרובת חזיתות, בראש ובראשונה עם נציגי האיחוד האירופי במשא ומתן עיקש ונקמני ליציאה מהאיחוד, ובמקביל עם בית הנבחרים, בית הלורדים והפרלמנט הסקוטי שינסו להכשיל אותה בכל צעד שתעשה. מיי מקווה שעם ניצחון בסדר גודל שצופים לה הסקרים תקבל רוח גבית למאבקים השונים שבדרך, ותוכל גם לנהל את הממלכה כפי שהיא רוצה ולא על פי הקווים שירשה מקמרון. כמו שחקנית פוקר מנוסה, היא טורפת את הקלפים מתוך ציפייה שתקבל יד חזקה יותר, וכל זאת בזמן שהיריב שלה בכלל משחק ברידג'.
—
צילום: Karwai Tang, Imagebank
–
