fbpx

קונטקסט ושפה // רפי מן ורוביק רוזנטל. והפעם: מהפכת הטרנזיסטור

0

 רפי מן / הזירה ההיסטורית

מהפכת הנייד הראשונה

//

"אדם שתקן זה תוכלו לפגשו בקולנוע, יושב עם אשתו או ידידתו, בהפסקה גופו רכון על איזה כלי שחור ומרובע, וחרף כל ריטוניה של אשתו הוא מפליג לבדו לעולם רחוק, רכוב על הכלי השחור, כאותן מכשפות, להבדיל, על מטאטאיהן". כך תיאר יגאל לב ב'מעריב' את המראה שנגלה לעיניו בתל אביב בקיץ 1960. הכלי השחור לא היה אייפון או גלקסי, אלא נייד אחר, אשר שינה באותה שנה את הרגלי צריכת התקשורת של אזרחי ישראל – הרדיו טרנזיסטור.

חוויה דומה עבר בקולנוע המתעד חד המבט והלשון של השנים ההן, אפרים קישון. לצדו ישב באולם עלם עברי קירח למשעי, אשר חוט ורוד מחבר בין הכפתור שבאוזנו לטרנזיסטור שבידו, ועל שפתיו מרחף בחשיכה חיוך מאושר. "תופשים?", כתב קישון, "מעכשיו אפשר גם ללכת למשחק כדורגל, לעצום עיניים על הטריבונה, ובכל זאת לעקוב אחרי מהלך המשחק דרך רדיו־כיס!". הוא פחות התלהב מהצלילים שהרעישו באותם ימים ולילות את תחנות האוטובוס ובתי הקפה מטרנזיסטורים נטולי אוזניות. "צרחנייה", כינה אז את הטרנזיסטור, שצליליו כבשו את המרחב הציבורי.

מהפכת הנייד הראשונה החלה בעולם במחצית הראשונה של שנות ה־50, זמן לא רב לאחר פיתוח הטרנזיסטור, הרכיב האלקטרוני שיחליף את שפופרות הוואקום של הרדיו הישן. הגרסאות הראשונות של הרדיו הנייד, המופעל על סוללות, צצו בארצות הברית, אך היפנים כבשו במהירות את השוק. לצד מוזיקת הרוקנרול והג'ינס, היה הטרנזיסטור אחד מסמלי מהפכת הצעירים, בעולם, ואחר כך גם בארץ.

"עכשיו העניין זה טרנזיסטור. מה שווה נערה בימינו בלי מכשיר פלא זה?", כך שחזר ב'דבר' בקיץ 1960 דוד שליו את תשובתה של נערה לאביה, שהתקשה לקלוט מדוע אינה מסתפקת במקלט הרדיו הישן והטוב בבית. "לכל חברותיי בשכונה יש טרנזיסטורים קטנים וחמודים, אתה יודע, כאלה קטנטנים. ואני – לא כלום". ועיתונאי אחר דמיין פסיכולוג השואל מטופל ברוח התקופה: "על איזה גל אתה עובד? איזו מוזיקה אתה מעדיף? באיזה כיס אתה שם את הטרנזיסטור? האם אתה אוהב נערה עם טרנזיסטור לבן?".

גם העבריינים חגגו: טרנזיסטורים נגנבו מחדרי מלון, מתיקי תיירים, ממכוניות, מידי ילדים. צעיר נעצר כשניסה "לדוג" באישון לילה טרנזיסטור מחנות בשוק לוינסקי בתל אביב. שוטר הבחין בו "בעת שהשחיל דרך סורגי החנות מוט ברזל באורך שני מטרים וניסה לאחוז באמצעותו ברצועת הטרנזיסטור". ה"דייג" נשלח לשמונה חודשי מאסר, והיה עבריין אחר שנשלח לשלוש שנים על גניבת טרנזיסטורים. גם מבריחי מכשירי רדיו ניידים נעצרו ונשפטו. הטרנזיסטור כיכב גם במודעות רבות כפרס למשתתפים בהגרלות של חברות מזון, חנויות למוצרי חשמל ועוד.

בישראל נועד הטרנזיסטור לא רק לבידור. הציבור תאב החדשות מצא בו אמצעי נוח ויעיל להתעדכן. בעיקר בימי מתיחוּת ומלחמה. במבצע קדש דיווח העיתונאי והרב שמואל אבידור לקוראי 'הצופה' על חוויה מיוחדת: האזנה בלב מדבר סיני, עם חיילי צה"ל, לשידור של קול ישראל שבקע ממכשיר "רדיו־כיס". עם השנים הפך הטרנזיסטור לחלק בלתי נפרד מהחוויה הביטחונית הישראלית: בימי ההמתנה, ערב מלחמת ששת הימים, היה ציוד חובה לכל מי שרצה להתעדכן בבית, בעבודה וגם בשטחי הכינוס של יחידות צה"ל בנגב. מהטרנזיסטורים שמעו את "נאום הגמגום" של לוי אשכול, וימים אחדים אחר כך גם את קולו הרוטט מהתרגשות של כתב קול ישראל רפי אמיר מבשר: "אני נוגע בכותל המערבי". כך גם ב־1973: ללא טלפונים ניידים או אינטרנט, זרם המידע לעורף ולחזית באמצעות הקולות שבקעו מהטרנזיסטורים.

בשנות ה־80, עם בוא הווקמן ואחריו הדיסקמן, נגן המוזיקה הדיגיטלי והטלפון החכם, הסתיים תור הזהב של הטרנזיסטור.

.

רוביק רוזנטל / הזירה הלשונית

לכל דור יש שם

//

המושג "דור הטרנזיסטור" מספר על הדרך שבה אנחנו נוהגים להגדיר את שרשרת הדורות באמצעות סמלים מוחשיים, חפצים, מוצרים וכדומה. מיהם "אנחנו"? אנחנו הם העיתונאים, הסופרים, הסוציולוגים, המחנכים, הפרסומאים ועוד.

"דור הטרנזיסטור" הוא אחד מקבוצת כינויים שביטאו את תחושתם של מייסדי המדינה ושל בניהם שהלכו בעקבותיהם, לפיה הדורות החדשים הופכים נהנתנים, חומרניים ורועים בשדות זרים. ביטוי רווח יותר, שנולד ממש באותה תקופה, היה "דור האספרסו", על שם מותג קפה איטלקי שהגיע באותה תקופה לישראל. הוא התייחס לצעירי שנות ה־60 בישראל, שלא השתלבו בתרבות תנועות הנוער. הצירוף נטבע בעברית על ידי הסופר ס' יזהר בנאום בוועידת מפא"י מיוני 1960, שם ייחס אותו לארתור קסטלר. ההסבר לדימוי על פי יזהר: "חריף, מהיר וזול… חוויה חריפה, שתהיה תגובה מהירה לאירוע… וזול – כי הוא שייך להמונים רבים השוקקים לאותו הדבר". בשנות ה־70 נולד גם הביטוי "דור הג'ינס", שנהגה על ידי הפרסומאים של משקה קל: "דור הג'ינס שותה קווינס". הסיסמה הצליחה הרבה יותר מן המשקה. המשותף לשלושת המונחים הוא המילה הלועזית המייצגת את הדור, שהיא בכל המקרים מוצר כלשהו המזוהה עם תרבות הצריכה המערבית.

היו עוד מונחים שייצגו את הדור החדש, שהדיר שינה מעיני האידיאולוגים והמחנכים של ארץ ישראל העובדת. צורת הבילוי וההתארגנות של הנוער החדש נקראה "חברה סלונית", שבתנועות הנוער הייתה ההשתייכות אליה משולה לאכילת בשר חזיר בפרהסיה בעיני חרדים. "סלוני" היה שם תואר שהתייחס בעיקר לתחום הריקוד; "ריקודים סלוניים" היו תמונת הראי הבורגנית־אינדיווידואליסטית של ריקודי העם ההמוניים. הנערים ה"סלוניים" נהגו להסתיר את פעילותם, וחלקם אפילו התחזה לחניכים כשרים בתנועה. השם שהוצמד לתופעה החדשה היה "נוער הזהב". מקור הביטוי בשפות אירופה, כגון בצרפתית: jeunesse dorée, וברוסית: zolotaja molodiozh. במצעדי תנועות הנוער, באחד במאי ובאירועים אחרים נשמעה הקריאה הקצובה שאינה צריכה פירוש: "נוער הזהב – רד לנגב!".

"ימי הטרנזיסטור" הצביעו באירוניה היסטורית על סימני השקיעה של התקופה הקרויה "ימי הרדיו". ימי הרדיו בישראל ניתנים לתיחום בשנות ה־40 וה־50, ובמידה מסוימת גם שנות ה־60. העיתונים המודפסים הגדירו את המחלוקות ואת הקבוצות השונות המתכתשות ביניהן. הרדיו היה מדורת השבט. הישראלים התגודדו סביב הרדיו בחדשות השעה העגולה, ב'שלושה בסירה אחת' ו'חפש את המטמון', בפסטיבלי הזמר ובמשחקי הכדורגל עם נחמיה בן אברהם האחד והיחיד. ימי הרדיו היו מזוהים עם מכשיר הרדיו הביתי גדול הממדים, הרהיט המרכזי בבית, שעל מסכו שמות של עשרות תחנות מרחבי העולם והמשפחה מתגודדת סביבו. הטרנזיסטור פיצל את המשפחה, והשימוש בו הפך אינדיווידואלי יותר. תפקידו של הרדיו נע מתחום החדשות והמלל לתחום המוזיקה הקלה. רק בבתים בודדים אפשר היה לחזות אז במכשיר הפלא החדש, שמעט מאוד אפשר היה לראות בו – הטלוויזיה.

מאז שנות ה־60 השתלטה הטכנולוגיה הזעירה, האישית, על חיינו, ויחד איתה גם המונחים המגדירים את הדורות השונים. הדורות נקראים יותר ויותר על פי מונחים גלובליים המייצגים השתנות תרבותית, כגון "דור האיקס", "דור הוויי", דור ה־me ודור ה־look at me. נוער הזהב לא זכה לממשיכים, תנועות הנוער המתפרקות עשו עבורו את העבודה. אחרי רצח רבין התוודענו אל "נוער הנרות", והכרנו את "נוער הגבעות" המתהולל בשומרון. ובכל זאת, נולד מונח חדש המחזיר את הטכנולוגיה אל הגדרת הדורות המתחלפים, וכבר יש לו ותק לא קטן: "נוער המסכים", או באנגלית: screenagers. דור שהעולם ניבט אליו דרך מסך כלשהו: מחשב, טלוויזיה, אייפון ועוד ועוד. הילד־נער־עלם משחק עם מסכים, לומד ממסכים ובונה מיתולוגיות מדמויות שעל המסך. ליד הדור הזה נראים הנערים המצמידים מכשיר זעיר לאוזנם ומקשיבים לאלביס פרסלי כמוצג ארכיוני.

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של 'ליברל' במתנה עד הבית.

.

צילומים: באדיבות עיתונות יהודית היסטורית.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook