fbpx

נדב פרי: המרוץ לבית הנשיא

0

פעם בכמה שנים, למשך תקופה מסוימת, חוזרת ישראל דור או שניים לאחור, אל עידן מכונות הכתיבה והטלקס. זה קורה כשננעלות הקלפיות ומתחילים לספור את הקולות. סטארט־אפ ניישן, אמרתם? ובכן, הבה הצטרפו אלינו למסע בזמן: ספירת הקולות אורכת בדרך כלל יומיים, אחריהם מתחיל שבוע ארוך ומיותר שבו ממתינים עד שתוצאות הבחירות יוכנסו לרשומות, עלון הפרסומים הרשמיים של מדינת ישראל. חשבתם שאתם מחליטים מה יהיו תוצאות הבחירות? זה בכלל המדפיס הממשלתי. אבל רגע, ממילא כבר יש לרשומות אתר אינטרנט רשמי ומעודכן, אין באמת צורך להמתין למכבשי הדפוס – אל תהיו קטנוניים, בואו נחכה שבוע.

אז מה היה לנו: יומיים של ספירת קולות ואז שבוע של המתנה לפרסום ברשומות, שאחריהם מגיע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לנשיא המדינה ומגיש לו את תוצאות הבחירות. רק אז מתחיל סבב ההתייעצויות עם נציגי הסיעות, שרק בסופו, כמעט שבועיים אחרי הבחירות, מוטלת מלאכת הרכבת הממשלה על אחד המועמדים.

זכרו היטב את פרק הזמן הזה – הוא הולך להיות הגראונד זירו של בחירות 2015.

אומרים שהמנצח בבחירות הוא מי שבסוף התהליך מצטלם עם ממשלה חדשה במשכן הנשיא. האמת היא שמדובר במי שמלכתחילה בכלל מצליח להגיע לשם – לרגע שבו מוטל המנדט. עוד לפני שהבחירות הן על מי ירכיב קואליציה של מפלגות במשכן הכנסת, הן על האיש שידע לבנות קואליציה של ממליצים במשכן הנשיא.

אם יש לבנימין נתניהו יתרון משמעותי על פני יצחק הרצוג, הוא קודם כל ביכולת לחבר בין מפלגות, בהנחה שהמנדט מרובי ריבלין כבר יהיה בכיסו. לכולם ברור שבהרכב המפלגות הצפוי בכנסת ה־20, ממשלה שבראשה יעמוד יצחק הרצוג, אם בכלל תקום, תהיה מרובת מפלגות, אג'נדות סותרות ואינטרסים מנוגדים. על פניו, היכולת של נתניהו לייסד ממשלה יציבה יחסית ודאי גבוהה משל מתחריו. הבעיה היא שכדי להגיע לשם, הוא צריך לקבל את כתב ההסמכה מריבלין. וכאן זה בעיקר הוא ובנט. זה כל מה שמובטח לו בוודאות ביום שלאחר הבחירות: תמיכה של הליכוד ושל הבית היהודי. ואלי ישי, אם יעבור את אחוז החסימה. אם יהיה גדול מספיק ולא יתרסק אלקטורלית, יקבל ודאי גם תמיכה של ליצמן וגפני. תסריט עם הרבה "אמים", שגם כך לא בהכרח מביא אותו לחוף מבטחים. אף אחד לא מבטיח לנתניהו שש"ס תמליץ עליו; אריה דרעי בטוח בו שהוא עומד, במישרין או בעקיפין, מאחורי מפלגת אלי ישי וכבר חורש נקם. אביגדור ליברמן רומז שיתקשה להמליץ על נתניהו לצד ליצמן וגפני. הרי ראשי יהדות התורה לא ימליצו על נתניהו אם לא יבטיח להם ביטול סעיף הסנקציות הפליליות ורפורמת הגיור – ולכך לא יוכל להסכים. משה כחלון שואף למנוע מנתניהו קדנציה רביעית, ועל יאיר לפיד אין בכלל מה לדבר. מה זה אומר? שבקרב על המנדט מנשיא המדינה אין בשלב כתיבת שורות אלה פייבוריט ברור. הטיול הקליל שהמתין לנתניהו לאחר שתי מערכות הבחירות האחרונות, לא יצפה לו הפעם. ועוד דבר זה אומר: שהפור לא ייפול בקלפיות, אלא בתקופת ההמתנה הארוכה שתחל מהרגע שהן תינעלנה ועד שייפתח מצעד הממליצים בבית הנשיא. אז, בחדרים אחוריים ובלתי נראים, יתקיים המכרז האמיתי על ראשות הממשלה.

תסריט אחד ניתן כנראה לשלול מראש. יהיה אשר יהיה האיש  שעליו תוטל מלאכת ההרכבה – המלאכה תושלם. ייקח מה שייקח, ייתן מה שייתן. המחדל של ציפי לבני מ־2008 לא יחזור על עצמו. גם לבני כבר הבינה מזמן עד כמה מגושם היה ניסיון הנפל ההוא להרכיב ממשלה לאחר ההתפטרות של אולמרט. את הלקח שלה כולם למדו. לכן יותר מתמיד, בבחירות האלה רצים המועמדים לבית הנשיא עוד יותר משהם רצים ללשכת ראש הממשלה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook