שר התחבורה ישראל כ"ץ סיים את השנה האחרונה בהצטיינות. הגשרים, האוטוסטרדות, המסילות, הניבו בתורם טקסי השקה עם דגלים הדורים וסרטי תכלת־לבן. יותר עשייה ופחות ברברת בנוסח מירי רגב.
מיזמי הרכבת הקלה, שנתפסו פעם כ"אירועים להתאבדות פוליטית", הפכו אצלו ליתרון. אמנם כולנו תקועים בפקקים. מקטרים. מחשבים את קיצנו לאחור. אבל כולנו גם רואים את הטרקטורים זזים, בצורה מסודרת, בשטח. התחושה היא שהעסק מנוהל. ושהסלוגן "קשה עכשיו, הקלה אחר כך" הוא בעצם אמין. כל כך אמין, שאפילו הפקקים שנקוו לאחר חנוכת המנהרות הראשונות לירושלים לא הצליחו לפגוע בו.
אם מוסיפים לזה את "השמיים הפתוחים" – הטיסות המוזלות לחו"ל, שהיו לחלק בלתי נפרד מסל הצריכה הישראלי של מעמד הביניים – אפשר להבין איך הצליח מלך הפריפריה והאופרטור הערמומי של מרכז הליכוד לגייס אוהדים גם בשכונות הכי מפונפנות של ערי המרכז.
עם זאת, כ"ץ עדיין מלקק את הפצעים של ההתנגשות שלו עם נתניהו בקיץ שעבר. כוחו הפוליטי נחלש בתוך הליכוד מאז. ולמרות ההערכה בציבור, הסקרים רחוקים מלהאיר לו פנים ב"שאלת ראש הממשלה". הוא יכול להתנחם בכך שהפך מעט מזוהה יותר גם עם תיקו השני, המשרד לענייני מודיעין, ובכך שבליכוד – שבו נתניהו מקצץ את כנפיהם של כל מי שרוצים לעוף למעלה – עדיין נותר לו כוח מסוים.
