fbpx

משפיעים 2016 | פוליטיקה | שוברים שתיקה

0

קחו את הפוליטיקה הישראלית ודמיינו אותה כמנוף עם משקלות ואיזונים. למנופאי קוראים בנימין נתניהו. הוא קובע הטון, הוא המסווג את הנכון והלא נכון, את הימין והשמאל, ה"נאמנים" וה"בוגדים". המערכת מיישרת קו לפי המנופאי. אין כאן באמת ימין ושמאל, יש כאן מציאות בינארית. 1 – בעד ביבי/ 0 – נגד ביבי. המנופאי יודע זאת, וכך הוא קובע את נקודת הארכימדס למשקלותיו. הנקודה הזו השנה היא 'שוברים שתיקה'.

מראשית חייו הציבוריים, עוד כסטודנט צעיר באמריקה המתראיין כאח שכול ומומחה לטרור מטעם עצמו, נתניהו עוסק בפחד והסתה. יש רעים וטובים, שחור ולבן. אין אמצע. 'שוברים שתיקה', ארגון שהקצין ואיבד ממילא חלק ניכר מהלגיטמיות הרחבה שהייתה לו בציבור הישראלי (לרבות בקרב קצינים בכירים), לוהק שלא בטובתו על ידי נתניהו כדמון התורן. נייר הלקמוס לבחינת מקומך במפה הפוליטית. ישנם יותר פוליטיקאים השנה שדיברו על 'שוברים שתיקה', מפעילים בארגון עצמו. נפח השיח שהביא לאורך השנים 'שוברים שתיקה' סביב עדויותיו, הוא כאין וכאפס לעומת הדיונים שנערכו בשנה החולפת בלבד, על עצם הלגיטימיות שלו.

היכולת המופלאה של נתניהו לנווט את השיח הציבורי כרצונו, מול גוויית השמאל ושאריות העיתונות, השתקפה בסיפור 'שוברים שתיקה' באופן מושלם. התקשורת בלעה את הפיתיון פעם אחר פעם. הפוליטיקאים יישרו קו. זהבה גלאון סנגרה, בוז'י הרצוג גמגם, ויאיר לפיד – הפתעה – חיקה את נתניהו. אולי בשנה הבאה יהיו אלה 'בצלם', שהתיעוד שהביאו מתקרית אלאור אזריה ייצר את הסיפור המטלטל של השנה בחברה הישראלית. ואולי אחרים. כל עוד נתניהו הוא החלילן, זה לא באמת משנה את מי ירקיד לצלילי חלילו.

.

צילום: מוטי מילרוד, הארץ (במרכז התמונה: יולי נובק)

.

למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – 49 ש"ח לשלושה חודשים ראשונים – לחצו כאן

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook