יש לא מעט אפיזודות בחייו העשירים של שמעון פרס ז"ל כ"משפיע־על". בלכתו, ולרגל הגיליון הזה, כדאי לשוב ולהזכיר שלוש מהן, כדי להבין מהי השפעה אמיתית על חייה של אומה.
חלקו של פרס באדריכלות הכוח הגרעיני של מדינת ישראל. זהו סיפור מסעיר, שנשמע כמעט דמיוני, ולא משנה כמה נספר אותו. מדינה צעירה בשנות ה־50, שאיבדה 10% מצעיריה, שרעבה ללחם, יצאה למסע כה נועז. פרס, שהלך נגד רבים וטובים בעניין הזה, אמר בהצלחתו דבר משמעותי לשארית הפליטה שהתקבצה בישראל: לעולם לא תהיה יותר שואה לעם היהודי. זו אמירה פסיכולוגית גדולה לעם מוכה שיצא מאפר השואה והתקבץ כאן, וחסה בזכות היוזמה הזו תחת כוח צבאי שמשנה את כללי המשחק.
השנייה היא הסכמי אוסלו, ונחרוג מגבולות הוויכוח הבנאלי לפרספקטיבה רחבה יותר. מעטים זוכרים את המציאות שקדמה לאוסלו, של קונצנזוס כמעט מוחלט על מדינה דו־לאומית. באוסלו עשה פרס את המעשה הכי "בן גוריוניסטי" שאפשר. נזכיר את מילותיו של בן גוריון עצמו עשרות שנים לפני כן: "או ארץ ישראל השלמה, או מדינה יהודית". אוסלו חידד זאת סופית, בתקופה שבה אחוז זעום תמך במדינה פלסטינית; וישראל שללה את קיומו של העם הפלסטיני (וכך גם המוסדות הפלסטיניים את ישראל). תעוזתו של פרס הביאה להכרה הדדית של שני העמים בזכות האחד ומשנהו, להתקיים בעצמאות ובהגדרה עצמית. גם מהלכיהם של נתניהו ואחרים לקעקוע העניין, לא יכלו להחזיר את הגלגל לגמרי לאחור.
ולבסוף, תכנית המהפך הכלכלי ב־1985. זו תכנית שקשה למצוא אחות לה בעולם כולו. הצלחה יוצאת דופן, של יציאה מכאוס כלכלי להתאוששות ולכלכלה מודרנית. איש לא היה יכול לחזות את השיקום המהיר ואת השגשוג שהגיע לאחר מכן. לכל אחד מהמהלכים האלה יש השפעה גורפת לדורות קדימה. אנשים כמו שמעון פרס הם מצרך נדיר בהיסטוריה הקצרה שלנו. מעטים השפיעו באופן דרמטי כל כך, לאורך זמן רב כל כך, על הכיוון שבו שטה הספינה המשותפת שלנו, מאז ועד היום.
