19 במאי 2015. חדשות ערוץ 2, "פצצה" בפתיחת המהדורה: "שר האוצר משה כחלון מקפיא את שכר הדירה לשנתיים". באותו ערב מפרסם 'themarker' את תגובתה של לשכת השר: "התכנית נמצאת בחיתוליה". חלפה שנה, חלפו עוד חודשים ארוכים, ו…כלום. או יותר נכון – כרגיל – כלום.
התכנית כנראה עדיין נמצאת בחיתוליה, יחד עם תכניות אחרות של כחלון. אלא שבניגוד למשה כחלון – תינוק נגמל בשלב כלשהו מהחיתול. תכניות רבות של שר האוצר נשארות ועל פי כל הסימנים יישארו "בחיתולים" עוד זמן רב, אם לא לתמיד.
לקרוא את מצע כולנו, לקרוא ולא להאמין. "אנחנו מתחייבים להוזיל את מחירי הדיור, להוזיל את מחירי המזון, להוזיל את שירותי הבנקאות" – הכריז כחלון וגרף 10 מנדטים. הוא קיבל את תיק האוצר, שלל סמכויות שלא היו לשרי אוצר בעבר, זכה לגיבוי מלא מראש הממשלה. חלפה שנה ויותר. מחירי הדירות עלו בעוד 6%.
ולא, זה לא הכישלון של משה כחלון. זה כישלון של מי שהאמינו בשר האוצר "החברתי", "אביר רפורמת הסלולר", מי שעדיין מאמינים להכרזות על "שיפור מצבם של הקשישים" (תוספת שולית, שוודאי לא תחלץ קשישים החיים בתנאי עוני מחפיר), למי שהאמינו ב"רפורמת הבנקים" שעדיין מתגלגלת אי שם ב"ועדת הרפורמות" של מקורבו, ח"כ אלי כהן. למי שהאמינו שסוף סוף נפסיק להיות פראיירים ולשלם מחירים מופקעים בכל מקום.
ועכשיו, אחרי הכישלון במאבק במחירי הדירות, מצא כחלון פתרון אולטימטיבי – לנפץ את המראה. השמאי הממשלתי הוכרז "פרסונה נון גרטה", ואם שר האוצר היה יכול, הוא היה שמח להגלות אותו לפחות לרצועת עזה. כי מיהו השמאי, חצוף שכמוהו, שיעז לומר שמחירי הדירות ממשיכים לעלות?
וכמו קודמו, המומחה הכלכלי יאיר לפיד, גם כחלון מאמץ את שיטת "הגימיק התורן". לא, זה לא מע"מ אפס של לפיד (כמה הררי נייר בוזבזו, כמה מאות שעות של דיוני סרק התנהלו בצמרת הכלכלית סביב השטות הזאת), הפעם זו המצאה משופרת – מס על דירה שלישית. איך לא חשבנו על זה קודם? וכך, כחלון, האביר הלוחם בעשירים, גילה את האור, את השכינה, וכל תקציב המדינה, על 400 מיליארד השקלים שבו, נשכח מול הקרב על הדירה השלישית. ולא שכחנו את "מחיר למשתכן" – עוד גימיק ששולח אלפי זוגות צעירים ונואשים אל ההגרלה הגדולה – האם הם יזכו לקנות דירה "בזול"? (רגע, התבלבלנו – כחלון לא נגד הימורים?).
בשנה שעברה, כיכב כחלון בגיליון המשפיעים של 'ליברל' כאחד מיני מעטים בקטגוריית "משפיעי־העל". סל הסמכויות האדיר שקיבל, היותו לשון מאזניים קואליציונית, מאבקו נגד מקעקעי הממלכתיות, הצדיקו זאת. כעת, הוא עדיין משפיע – כאן בקטגוריית כלכלה – אבל אפשר לקבוע שהוא היה יכול יותר, הרבה יותר.
לצד הקלחת הכלכלית, נאלם קולו של אביר הצדק ושלטון החוק. הקרב מול החרדים – וכחלון איננו בסביבה. הקרב על התרבות – וכחלון איננו. חוק ההסדרה – ולשכת שר האוצר דוממת.
אבל בסופו של דבר – אולי בכל זאת יכול להיות שהביקורת על משה כחלון אינה הוגנת? מתי ראיתם שר אוצר שמחייך כל הזמן? יכול להיות שבפוליטיקה של היום – גם חיוך שווה משהו.
