כמעט בלי להרגיש, יסגור בדצמבר הקרוב שי ניצן שנתיים בתפקיד פרקליט המדינה – שליש קדנציה. בכפוף לזהותו של היועץ המשפטי לממשלה הבא, שייכנס בנעליו של יהודה וינשטיין, ניצן עוד עשוי להתגעגע לשנתיים האלה, שבהן זכה לכבוד מופלג לפחות בתוך הבית פנימה, במשרד המשפטים, גם אם לא בקרב הציבור הכללי. ניצן נהנה ממעמד מיוחד במערכת, מתוקף היותו בבת־עינו של וינשטיין, הרואה בו את הטוב במינויים שעשה לאורך כהונתו. עוד לא שמענו על פרשה שבה נותרו השניים חלוקים בדעותיהם, או שבה היועץ לא אימץ את עמדתו המקצועית של הפרקליט.
מתוקף הגיבוי המוחלט שלו הוא זוכה מהבוס, יש לניצן יד חופשית לנווט כראות עיניו את דרכה של הפרקליטות. לא תמיד בכיוונים רצויים, אך לטוב ולרע – הפרקליטות היום היא בצלמו וברוחו של ניצן. בין אם בהעמדה סיטונית לדין של בכירי העבריינים במבצע ניקיון ארגוני הפשיעה, ובין אם באזורים אחרים לגמרי, כמו המאבק בד"ר מאיה פורמן מהמכון לרפואה משפטית, שהעזה לצאת נגד החונטה התביעתית בשירות המדינה.
השנה החולפת זימנה לניצן כמה וכמה אתגרים מקצועיים, חלקם נוגעים לממשק שבין החלטות מקצועיות ובין קולגות בעבר ובהווה. כך, כשנאלץ לחתום על כתב אישום נגד רות דוד־בלום, לשעבר פרקליטת מחוז תל־אביב, שהייתה שותפה לדרך וכעת יושבת על כס הנאשמים לצד רונאל פישר; וכך, כשהשתתף בצוות המצומצם שהורה על קיום בדיקה פלילית בעניינו של תת־ניצב אפרים ברכה, ימים אחדים לפני שהלה שם קץ לחייו, בפרשה שבה הנסתר עלול להישאר רב על הגלוי. יש לו השפעה בלתי מסויגת על ההחלטות המקצועיות המתקבלות הן בדרגים שמתחתיו, והן בזה שמעליו. בינתיים, הסוגיות הנפיצות ממשיכות לנחות על שולחן הפרקליטות ללא הרף, ממעצרים מינהליים ועד תיקי שחיתות. יחד, מציבים אלה את ניצן במעגל המצומצם של שותפי סוד ועוצמה, מקפצה מצוינת מבחינתו לתפקיד הבא.
.
צילום: מיכל פתאל, 'הארץ'
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את גיליון המשפיעים של ליברל במתנה עד הבית
