fbpx

מסע אופנועים בארץ המתנחלים

0

נתתי ל־waze להוביל על אוטומט כשאני שקוע בשיחות טלפון, כאילו זו סתם עוד נסיעת סידורים לעומסי התנועה של דרום תל אביב. עד שגיליתי שאני תקוע לגמרי בפקק שרחוק מאוד מהספקטרום הגלגל“צי, בלב כפר פלסטיני. עומד, חסום לחלוטין מלפנים ומאחור בטרנזיט ובמונית עם לוחיות רישוי בערבית. מבט הצדה מגלה מסעדה שבחזיתה דגל פלסטין ופוסטר ענקי של יאסר ערפאת. על המדרכה עומדים תושבים שבוהים בהשתוממות במחזה מוזר של איזה יאהוד טמבל, שיושב קצת מוטרד וקצת מבוהל במכונית שגוררת עגלה עם אופנוע שטח חדש.

ואז הגיע אותו ג‘יפון מכוער עם לוחית הרישוי הצהובה, שהבהיר (כאילו זה אמור לעזור) שאני לא לבד. זו הייתה דרך מוזרה לפתוח חופשה מוזרה עוד יותר, במועצה האזורית בנימין שבשומרון. כשבצדי הדרך מלווים אותך שלטים עם הכוונות טעונות כמו ”יצהר“ ו“צומת תפוח“, זו הופכת להיות ”חופשת אקסטרים“ אמיתית. המטרה היא ביקור ב“ארץ גיבורי התנ“ך“, כפי שמיתגו את זה משה רונצקי וחבריו באגף התיירות של המועצה. רונצקי הוא בן למשפחה מיוחסת, בנו של אביחי רונצקי, מהמפורסמים שבחוזרים בתשובה, ששימש כרב הראשי לצה“ל. רונצקי ג‘וניור הוא בן 32, תושב איתמר, נשוי ואב לשלושה. בצה“ל היה לוחם ביחידת הקומנדו שלדג. הוא חי ביהודה ושומרון מאז שהוא מכיר את עצמו. והוא אופנוען.

רונצקי קשוב לרחשי לבו של הבורגני הממוצע, עם מכונית הליסינג שעל תא המטען שלה מותקן מחזיק אופניים. הוא הבין שהדרך ללבו של השמאלן המפונק מרמת השרון עוברת דרך "סינגל“ טוב. לא מאלט סקוטי, אלא שביל הרים צר עם אדמה מהודקת היטב. בעבודה קשה של הרבה מסירות נפש ולא מעט יבלות מעדר בידיים, נחפרו ושולטו לא פחות ממאה(!) קילומטרים של דרכי עזים בשומרון. המטרה: לאפשר לאלפים הרבים של הישראלים שקנו כלי דו־גלגלי – ממונע או ממונע פחות – ומכירים כבר כל אבן בבן שמן, לחצות את הקו הירוק ולראות את ה“שטחים“ בפריזמה ירוקה של טבע, ולא ירוק של מדי מילואים.

רוצים לקרוא עוד מכתבתו של דני קושמרו? הירשמו לקבל מגזין חינם

צילום: דני קושמרו

 

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook