"לדעת, זה לדעת שאתה לא יודע כלום. זו המשמעות האמיתית של ידע"
[סוקרטס]
—–
בספריו הפופולריים מסמן פרופ' יובל נח הררי את המהפכה הלשונית כזו שהפכה אותנו, ההומו סאפיינסים, לשליטי כוכב הלכת שלנו. האם המהפכה הנוכחית – הטרייה – מהפכת המידע, היא זו שתביא לבסוף לכיליוננו?
מראשית ספירת הנוצרים ועד תחילת המאה ה־18, הוכפל הידע העולמי. מאז ועד לפני כ־50 שנה הוא הוכפל כמה פעמים, בקצב של הכפלה כל 100 שנה בערך. כיום, הידע מוכפל בכל שנה וחצי.
צריך להכיר בזה. אנחנו – שליטי הכוכב המרוצים כל כך מעצמנו – לא יודעים, לא ערוכים, לא יכולים להתמודד עם כל כך הרבה מידע. כשהכול זמין לנו בלחיצה על מסך קטן (הדבוק לנו ליד ממילא), אנו מתבלבלים, הופכים מפוחדים. משתנים. מהפכת המידע היא המביאה עלינו, מבלי משים, את מלחמת האנושות הגדולה. זו מערכה מכוערת. היא מתלהטת בישראל, כמו גם בארה"ב. ברוסיה וגם בסין. בבריטניה וגם בניגריה. מלחמת העולם האמיתית, המוחלטת, היא המלחמה שלנו על הנרטיבים.
פעם רצינו תוכן מצומצם, נכון ומדויק. היום אנחנו רוצים תוכן מהיר, מלטף ומותאם. השינוי הזה נמצא בבסיסו של כל תהליך שלילי כמעט על פני כדור הארץ. הנרטיב השונה, המותאם למשתמש, מייצר קונפליקט בכל פינה.
בעידן מהפכת המידע, איש כבר לא חי את המציאות לפי האמת המוחלטת. לפי ההיגיון הבריא והעובדות הפשוטות. כולם חיים במציאות מותאמת־משתמש. הנער מג'בל מוכבר חי בעולם מידעי שונה לגמרי מזה של הנער הסמוך, בשכונת ארמון הנציב. כך גם עולמו הנחרד (והמתקרנף) של האינטלקטואל היושב בפריז, לעומת זה של הפנטזיונר המוסלמי הצעיר מבריסל, שדאעש משלהבים אותו בהבטחות לח'ליפות אסלאמית בטעם־של־פעם. כך הליברלית הניו יורקית שמעריצה את הילרי קלינטון; אל מול הצעיר הנבער מלאס וגאס, שדונלד טראמפ יושב עליו בול.
הדור השלישי כבר גילה את פייסבוק. זה הביא מיליוני צעירות וצעירים לנטוש אותו, אחרי שהותשו מ'ממים' בכיכובם של חתולים בעמוד של סבתא, ותמונות מביכות בהרבה בעמוד של אמא. הדור החדש, שנולד אל תוך מהפכת המידע, חי בקצב של אלפי הודעות מיידיות ביום, במארג מרובה רשתות חברתיות, וקבוצות התייחסות שבהן אתה חי־או־מת בהתאם ליכולת ההישרדות החברתית שלך. בחזרה לג'ונגל.
פייסבוק עצמה, שורש כל רע, מנסה לשפר את חוויית המשתמש ולהחזיר אותם, בכך שהיא הופכת את ה'פיד' שלך ליותר נעים, יותר מתאים, יותר "נכון" לך. ה'פיד' הזה, שבו אנחנו חיים, מעוות אותנו. אין אמת אחת, רק אמת יחסית. ובעולם של האמת היחסית, החייל היורה בחברון יכול להיות גם רוצח פשיסט, וגם גיבור לאומי. בעולם של האמת היחסית, תובעי זדורוב בפרקליטות יכולים להיות גם רשעים מושחתים, וגם אי אחרון של שפיות משפטית בתוך חברה קונספירטיבית. שהרי, מי יודע מה נכון? אין נכון או לא נכון. יש רק מתאים ולא מתאים.
מייסד פייסבוק מארק צוקרברג מתכוון לעקוף את ביל גייטס ולהפוך לפילנתרופ הגדול בהיסטוריה. זאת באמצעות תרומה ("עוד במהלך חייו") של 99% ממניות המפלצת שהקים. אם צוקרברג באמת רוצה לתרום לאנושות, אם הוא באמת רוצה לעשות צעד פילנתרופי יוצא דופן, שיסגור את הרשת המחורבנת שלו – שורש הפורענות של תקופתנו – וישרוף את כל השרתים אחריו. זה המעשה הנכון באמת.
קריאה נעימה.
